מבחן מירב הזיקות

מבחן מירב הזיקות הינו מבחן המשמש את בתי הדין לעבודה ואת בתי המשפט לצורך הכרעה בשאלת תושבות של אדם המעניקה זכויות בין היתר בביטוח לאומי. לאור מטרותיו של חוק הביטוח הלאומי ונוכח רכיביו המגוונים של מבחן ה"תושבות" תיעשה פרשנות המונח "תושב ישראל" על בסיס המבחן העיקרי והוא - הדרישה לקיום מרכז חיים ומירב הזיקות לישראל במסגרתם "מומחשת התפיסה הטריטוריאלית של חוק הביטוח הלאומי. בהתאם, תיבחן זכאותו של אדם לקצבת זקנה לדוגמא, על פי מבחן "מירב הזיקות" ולחלופין לפי זיקה או זיקות מהותיות הקושרות יחיד למדינה מסוימת. בחשבון הסופי תקבע הזיקה למעשה, זיקה שלא יהא בה מהזמניות או מהארעיות, וזיקה שיש בה כדי להוכיח ראיית מקום שבתחום ישראל כמקום בו הוא חי שזה ביתו. בית הדין לעבודה פסק כי בהגמשת דרישת התושבות לשם קבלת קצבת זקנה אין משום זניחת תנאי התושבות. תנאי זה שריר וקיים ואין לרוקנו מתוכן. גם בהתחשב בשינוי העתים ובמגמות הגלובליזציה של המאה ה-21, מוסיפה לעמוד על כנה הדרישה לפיה מרבית הנסיבות יצביעו על קיומה של זיקה יציבה בין תובע הקצבה לבין ישראל. רק כך יתמלא תנאי התושבות, שאם לא כן יבקע הקרום הדק העוטף את גבולות הפרשנות לתנאי התושבות שבחוק הביטוח הלאומי בדבר הזכאות לקצבת זקנה, עד שתוכנו של תנאי זה ירוקן מתוכן. דרישת ה"תושבות" לצורך זכאות לקצבת זקנה, משמעותה זיקה מהותית וקבועה לישראל, ולא זיקה משוללת תוכן, המתמצית בקשר פורמאלי בלבד עם ישראל. קביעה מעין זו "היא שאלה עובדתית הנגזרת מחומר הראיות. עוד צוין בפסיקת בית הדין לעבודה כי לא יהא זה נכון לקבוע נוסחה כוללת ומרשם כולל, אשר יהיה בהם כדי לענות על כל המצבים שבהם מתעוררת השאלה, אם פלוני הוא תושב ישראל, אם רכש מעמד כזה, או אם הפסיד מעמד כזה. התשובה לכל אלה תבוא ממכלול נסיבותיו של המקרה הנדון, בו נדרשת הכרעת בית הדין. כמנהגו בחקיקה המסועפת בה נדרש להגדרת המושג "תושב ישראל", הותיר המחוקק מושג זה ללא הגדרה אף בפרק י"א לחוק הביטוח הלאומי. על כן נדרשת פרשנות תכליתית למושג "תושב ישראל" בשים לב להיותו מושג מסגרת, רב פנים ותלוי הקשר. בית המשפט פסק כי פרשנותו תיעשה על פי תכלית החוק בכללותו ולאור מטרותיה של ההוראה הספציפית בה הוא נטועץ. מפסיקת בית הדין לעבודה עולה כי זה מכבר מקובלת הגישה הפרשנית הדינאמית והגמישה, המבוססת על נקודת המוצא לפיה אין לנתק את המשפט ממציאות החיים המשתנה, בהיותם כרוכים האחד במשנהו. בעידן הגלובליזציה בו מתקיימת ניידות תכופה ולעיתים אף קבועה ברחבי העולם, אין לשלול מציאות לפיה יהיו לאדם זיקות מהותיות לישראל, גם אם הוא מחלק עיתותיו בשהייה בארץ ומחוצה לה, כשם שאין לשלול בהכרח תושבות כפולה, בדומה לאזרחות כפולה. במסגרת זו ובהיותם חלק אינטגראלי מתופעה כלל עולמית זו, רבים וטובים מאזרחי ישראל ותושביה, צעירים ומבוגרים כאחד, עושים תכופות בביקורי בני משפחה הפזורים ברחבי תבל, וטועמים טעמו של "העולם הגדול" בהתפתחותם המקצועית והעסקית לצרכי לימודים, או עבודה מחוץ לישראל, כמו גם בידע שהם מביאים עמם לקהילה הבינלאומית. על רקע זה, מוצאת ביטויה המגמה שבדין להגמשת פרשנות המונח "תושב ישראל" אף בהוראות חוק הביטוח הלאומי, במסגרתן מוכרת שהות ממושכת של תושב ישראל בחוץ לארץ, מבלי שתישללנה זיקתו לישראל וזכותו לגמלה, כגון בסעיפים 324 ו- 324א לחוק. זאת מתוך נקודת מוצא לפיה, עצם שהייתו של אזרח ישראל בחו"ל לצרכי עבודה, לימודים או ריפוי וכל כיוצ"ב, אין די בה כדי להסיט "מרכז חייו" של אדם מחוץ לישראל ובכך למנוע ממנו מיצוי זכויותיו הסוציאליות כ"תושב ישראל". בית הדין לעבודה ציין בפסיקתו כי אמות המידה להיותו של אדם "תושב ישראל" ייקבעו על-פי מטרותיו של הביטחון הסוציאלי בישראל שהן מיסודותיו של חוק הביטוח הלאומי ולאור תכלית ביטוח הזקנה שהוא "הרובד הראשון והבסיסי של מערך הביטוח הפנסיוני במדינת ישראל". הלכה למעשה, מקובלת בפסיקתו של בית המשפט העליון ובפסיקתו של בית הדין לעבודה מדיניות של הגמשת דרישת ה"תושבות" כתנאי לקבלת קצבת זקנה נוכח מציאות החיים המשתנה שבאה לביטוי בהזדקנות האוכלוסייה ובהגברת ניידות המבוטחים בין המדינות" שתוצאתה "היווצרות קבוצה גדולה של אזרחים שהגיעו לגיל הקצבה ואינם מתגוררים דרך קבע במדינתם. מדיניות זו של הגמשת דרישת ה"תושבות" תוך התאמת הדין למציאות החיים ולשינוי העיתים מצאה ביטויה אף בפרשת נעמי דוידי.. באותה פרשה קבע בית הדין לעבודה, כי בהעדר הגדרה ברורה למונח "תושב ישראל" בסעיף 240 לחוק יש להגדיר "תושבות" על פי תכליתה של קצבת הזקנה שהיא "לתמוך במי שהגיע לגיל מבוגר" ולאור מציאות החיים המשתנה. משפט בינלאומימבחן מירב הזיקותסמכות מקומית