בית הדין לעבודה פסק כי הקריטריון לקביעה אם קיים "סירוב עבודה" לקבל עבודה אם לאו, הוא כי יש להציג את השאלה אם ברור שבעבודה שהוצעה מתקיימים התנאים להיותה עבודה מתאימה ומי שבו מדובר אכן נהג כאדם המחפש עבודה, ולא כמי שסומך על כך שבאין עבודה - יקבל דמי אבטלה. גישת בית הדין לעבודה היא כי תשובה כנה של עובד בדבר תוכניותיו העתידיות אל לה לעמוד לו לרועץ ומשכך אין לראות בתשובתו בנדון "סירוב עבודה" ונפסק במקרה של סירוב עבודה כי אין לקבל את העמדה לפיה, מאחר וה"מסרב" ביקש לעבוד בתחום בו הוא הוכשר, אין לדאוג לו להכנסה לתקופת הביניים. נושא דמי אבטלה בחוק הביטוח הלאומי מטרתו לפתור את בעייתם של מי שבאופן זמני אין להם עבודה. גם מי שאומר בכנות ובהגינות למעביד כי לא יוכל לעבוד בעבודה צמיתה והמעסיק מסרב לכן להעסיקו מאחר והוא מבקש לו עובד קבוע, זכאי למחייה מינימלית. אם המעביד מסרב לקבלו לעבודה מפני שהוא אינו מעוניין בעבודה זמנית, הרי שהמעסיק הוא זה שדוחה את עבודתו של מי שהופנה אליו. ראיית הודעה מעין זו למעסיק, כי אדם מעוניינת בעבודה זמנית למשך חודשיים עד לקבלת תעודת הסמכה, כאילו סירב לעבוד בתקופת הביניים, כמוה כאמירה שעל אותו אדם או לרעוב ללחם במשך חודשיים או לוותר על עבודה בשטח לו הוכשר, דבר המנוגד לשיקולי סבירות. במקרה כזה על שרות התעסוקה להפנות את אותו אדם לעבודה זמנית אם היתה עבודה מסוג זה בנמצא, תוך לקיחה בחשבון כי הוא יקבל הסמכה בזמן הקרוב. הלכה היא כי הפנית אדם לעבודה על ידי לשכת שירות התעסוקה מחייבת אותו להתייצב במקום העבודה ולעשות מאמץ סביר בתום לב לעבוד. הסבירות של המאמץ תלויה, בין השאר, בסוג העבודה, בענף העבודה, במקום העבודה ובמצב של המופנה לעבודה. עוד נקבע כי רישום המעסיק לגבי סיבת סירוב עבודה מהווה ראיה טובה - ולפחות ראשית ראיה - לאמיתות הנימוק שהביא לאי קבלת המועמד לעבודה שהוצעה לו. סירוב עבודה