הוגשה תביעה לפינוי וסילוק ידם של הנתבעים מדירה. הנתבעים טענו כי הם זכאים להחזיק במושכר מכוח חוק זכויות הגנת הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 והם בגדר "דייר ממשיך" על פי חוק. להלן פסק דין בנושא דייר ממשיך: פסק-דין 1. זוהי תביעה לפינוי וסילוק ידם של הנתבעים מהדירה הנמצאת ברחוב אילת 13, בת ים [להלן: "הדירה"]. 2. המסכת העובדתית: א. ביום 24.11.83 נחתם חוזה שכירות בין התובעת לבין עבו שרה ז"ל [להלן: "המנוחה"]. ב. נתבע מס' 1 הינו נכדה של המנוחה. נתבעת מס' 2 הינה אשתו. ג. נתבע 1 ונתבע 2 [להלן: "הנתבעים"] מתגוררים בדירה. 3. המחלוקת המשפטית: טענות התובעת: א. על יחסי השכירות שבין התובעת לבין המנוחה, לא חל חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב- 1972 [להלן: "חוק הגנת הדייר"]. ב. הדירה הושכרה למנוחה בלבד, בעודה בחיים, על מנת שתשמש כקורת גג למגוריה. ג. עקב פטירת המנוחה, פקעה השכירות ולתובעת הזכות לקבל לידיה חזרה את החזקה במושכר. ד. לחילופין, התובעת החליטה להביא את השכירות לכלל סיום על פי הוראות חוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971. ה. הנתבעים הם מסיגי גבול, שכן החזקה במושכר נמצאת בידם בניגוד לרצונה של התובעת, ושלא כדין. ו. התובעת זכאית לתבוע ולקבל ומהנתבעים דמי שימוש ראויים, בגובה הסכומים אותם היא גובה בהשכירה המושכר בשכירות חופשית. ז. בית המשפט מתבקש להורות על פינוי הנתבעים מהדירה ולהחזירה לידי התובעת, כשהיא פנויה וריק מכל אדם וחפץ השייך לנתבעים. טענות הנתבעים: א. על הדירה חלים חוקי הגנת הדייר. ב. הנתבעים מחזיקים בדירה כדין, כדיירים מוגנים על פי חוק. ג. לחילופין, הנתבעים זכאים להמשיך ולהחזיק בדירה מכוח חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998, הואיל והם עומדים בכל הקריטריונים הקבועים בחוק הנ"ל והם בגדר "דייר ממשיך" על פי חוק. 4. המסכת הדיונית: בתיק נשמעו ראיות: מטעם התובעים: העיד עת/1, מר מדין חיים, אשר נחקר על תצהירו ת/1. הוגש חוזה השכירות שנחתם בין התובעת לבין המנוחה. מטעם הנתבעים: העיד עה/1, יעקב אברון, אשר נחקר על תצהירו נ/1. הוגש תצהיר מאת שפירא שמואל. בסיום הבאת הראיות הגישו הצדדים את סיכום טענותיהם בכתב. 5. דיון והכרעה: לאחר שקראתי בעיון רב את החומר המצוי בתיק, שמעתי את עדויות הצדדים ונתתי דעתי לסיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל. להלן נימוקי להכרעתי זו: 6. האם חל על הדירה חוק הגנת הדייר? א. בטרם ניגש לבדיקה האם הנתבעים הם דיירים מוגנים, עלינו לבדוק האם המנוחה היתה דיירת מוגנת. אם ייקבע, שאכן היתה היא דיירת מוגנת, הרי שנוכל להמשיך הלאה לבדיקת זכאותם של הנתבעים בהתאם לחוק הגנת הדייר. ברם, אם יקבע כי המנוחה לא היתה דיירת מוגנת, כי אז לנתבעים אין כל זכות חוקית להחזקתם בדירה, ועל כן דין התביעה כנגדם להתקבל. ב. נטל השכנוע: הלכה מושרשת היטב, היא כי חובת ההוכחה על כך שהדייר איננו מוגן, מוטלת על בעל הבית, וזאת אף אם הדייר (במקרנ דנן) מחזיק בדירה לאחר 1968. [בר"ע 192/82 לבקוביץ נ' חזן, תקציר בהוצאת נח סביר, כרך כ', 252]. ג. הדירה נשוא התביעה הושכרה למנוחה ב 24.11.83, על פי חוזה שכירות [צורף לכתב התביעה], בו צויין במפורש בכותרת החוזה, כי הנכס אינו מוגן, כמו כן נכתב בגוף החוזה, בסעיף מס' 23, כי השוכר אינו מוגן על פי חוק הגנת הדייר וכך: "... השוכר מאשר ומודה שידוע לו כי איננו מוגן על פי חוק הגנת הדייר". [סע' 23 לחוזה השכירות מיום 24.11.83]. ד. בסעיף זה הסכימו התובעת והמנוחה להוציא את תחולת חוק הגנת הדייר מן השכירות על הדירה. לפיכך, המנוחה אינה דיירת מוגנת והנתבעים מחזיקים בדירה ללא הגנה על פי חוק הגנת הדייר. מכאן ששהותם בדירה מהווה הסגת גבול, ועל כן על הנתבעים לסלק ידם ממנה. 7. האם זכאים הנתבעים להחזיק במושכר מכוח חוק זכאות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח - 1998? לטענת הנתבעים זכאים הם להמשיך ולהחזיק במושכר מכוח חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח- 1998 (להלן: "החוק"), משום שהם עומדים בכל הקריטריונים הקבועים בחוק וכן משום שבמקרה דנן, יש להחיל את החוק למפרע. ברם, לטענת התובעים, אין לנתבעים כל זכות להחזיק במושכר מכוח חוק זה. לדידם, אין החוק חל במקרה דנן, משום שהתביעה הוגשה שנתיים קודם לכניסת תוקפו של החוק ואין לחוק תחולה למפרע. לשם הכרעה בסוגיה דנן, אדרש לבחינת השאלה בדבר תחולתו למפרע של החוק: אם אמצא כי לחוק יש תחולה למפרע, הרי שאעבור לבחינת שאלת עמידת הנתבעים בקריטריונים הקבועים בחוק, לקבלת זכאות להחזיק במושכר. ברם, אם אמצא כי לחוק אין תחולה למפרע, הרי שכאן יסתיים הדיון ודין טענת הנתבעים כי הם זכאים להחזיק במושכר מכוח חוק זכויות בדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998, להידחות. בידוע הוא כי חזקה על כל חוק, כי הוא צופה פני העתיד ולא פני העבר. עמד על כך השופט לנדוי בציינו: "כלל גדול בפרשנות חוקים הוא כי חזקה על הוראת חוק שהיא מכוונת לעתיד לבוא ולא למפרע, אלא אם כן משתמעת הוראה למפרע במפורש או באופן ברור מן החוק". [ע"א 27/67 בדר נ' לשכת עורכי הדין בישראל, פד"י י"ח[1], 295, 300]. וכן: "בד"כ אין מייחסים לחיקוק המשפיע על זכות מהותית תוקף למפרע, אך ברור שכלל פרשנות זה נדחה מפני רצון המחוקק, היכול להתבטא במפורש - או מכללא". [השופט ויתקין בע"א 12/68 עירית ראשון לציון נ' י. זלר, פד"י כ"ב[2], 256, 259]. 8. נטל השכנוע הנטל לסתור את חזקת אי התחולה למפרע מוטלת על המבקש לסתור אותה: "נקודת המוצא העקרונית היא כי חקיקה רטרוספקטיבית אינה ראויה. החזקה היא נגדה, ה"נטל" מוטל על המבקש לסתור אותה . אין זה מספיק - לשם סתירתה של החזקה - להראות כי הסדרו של החוק החדש טוב מההסדר הישן, שאם כן כל חוק שחזקה עליו שהוא טוב מקודמו - היה מוכל "רטרוספקטיבית". [עע"א 1613/91 אורית ארביב נ. מדינת ישראל, פד"י מ"ו[2],765, 785]. במקרה דנן, לא שוכנעתי כי רצון המחוקק הוא שהחוק יוחל למפרע, לא במפורש ולא מכללא. יתרה מזאת, משהכיר החוק מפורשות, אך בחישוב רטרואקטיבי של תקופת מגורים בדירה, כאמור בסעיף 6 לחוק, הרי משתמע מכך, כי המחוקק לא ביקש שעצם הזכאות תהיה בת תחולה למפרע, שכן אילו כוונתו הייתה כי החוק כולו יוחל למפרע, אזי מדוע ציין מפורשות אך את החישוב הרטרואקטיבי של תקופת המגורים בדירה? בענייננו, הנתבעים לא הרימו את נטל השכנוע בדבר סתירת חזקת אי התחולה למפרע. לפיכך, חוק זכוית הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998, אינו חל על הנתבעים ומשכך, אין הם זכאים להחזיק בדירה מכוחו. מסקנה: דין טענת הנתבעים כי הם זכאים להחזיק במושכר מכוח חוק זכויות הגנת הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998, להדחות. מן המקובץ עולה כי הנתבעים מחזיקים בדירה ללא חוזה מהתובעת, בהעדר רשותה לגור בדירה, ללא הגנת חוק הגנת הדייר וללא זכות על פי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי. מכאן, ששהותם בדירה מהווה הסגת גבול, ועל כן על הנתבעים לסלק ידם ממנה. 9. לאור האמור לעיל, התוצאה היא כדלקמן: א. אני מורה לנתבעים לפנות ולסלק ידם מהדירה הנמצאת ברחוב אילת 13, בת ים, ולהחזיר את החזקה בה לתובעת, כשהיא נקיה מכל אדם וחפץ מטעמם. אני מעכב את ביצוע הפינוי עד ליום 24.04.02 וזאת על מנת לאפשר לנתבעים להתארגן. ב. אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ בסך כולל של 10,000 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק, מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. דייר ממשיךמקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)פינויפינוי דירה