החלטה השאלה העומדת לדיון היא האם יש לדחות על הסף את תביעת המשיב כנגד המבקשים, ולחלופין, האם למחוק את תביעת המשיב על הסף. כללי: המשיב הגיש כנגד המבקשים תביעה לדמי תיווך. לטענת התובע תיווך בינם לבין רוכשי דירתם, וכן תיווך בינם לבין מוכרי הדירה אותה רכשו המבקשים כתחליף לדירתם. בין הנתבעים לא נחתם הסכם תיווך. למרות זאת תבע המשיב את המבקשים לתשלום דמי תיווך בעילה של עשיית עושר ולא במשפט ובעילה של הפרת חובת תום הלב. לכתב התביעה צירף התובע העתק קבלה על הסך 7,000 ₪ ששילם לו המשיב 1, ועליה נרשם שהיא תשלום ע"ח מכירת נכס. המבקשים כפרו בכתב הגנתם בחבותם לשלם את דמי התיווך, וטענו כי המשיב אינו זכאי לקבל את דמי התיווך בהעדר הסכם בכתב. לטענת המבקשים, הסך 7,000 ₪ שולם עבור עסקת שכירות ולא עבור עיסקת מכר. כן טענו המבקשים בכתב ההגנה כי לא בקשו כלל מהמשיב לחפש להם דירה או למצוא קונה לדירתם, וכי המשיב לא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות שבין הצדדים. המבקשים הגישו את בקשתם לדחיית התביעה או למחיקתה, לאור העובדה שהמשיב לא החתים את המבקשים על הזמנה לתיווך. בתגובתם לבקשה חזר המשיב על טיעוניו אודות עילות התביעה ואף הרחיב את הטיעון המשפטי. עילת עשיית עושר ולא במשפט: סעיף 6(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט קובע כדלקמן: "הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון ואין הסכם אחר בין הצדדים." משמע מסעיף זה כי אם יש בחוק אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון, לא יחולו הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט. סעיף 9(א) לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996 קובע כי: "מתווך במקרקעין לא יהא זכאי לדמי תיווך, אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין, שבה נכללו כל הפרטים שקבע שר המשפטים, באישור ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת." סעיף זה קובע באופן קטגורי כי הזכאות של המתווך בעיסקת לדמי תיווך מותנית בקיומה של חתימה על הזמנה בכתב. בהעדר הזמנה בכתב, אין המתווך זכאי לדמי תיווך. החתימה של הלקוח על הזמנה בכתב היא לב לבו של חוק התווכים במקרקעין, כפי העולה מדברי ההסבר להצעת חוק מתווכים במקרקעין, ה'תשנ"ב-1992, שם נאמר: "עם בוא גלי העליה מבריה"מ נוצרה בעיה אמתית, חלק גדול מהעולים אינם מכירים את המציאות הישראלית ואין להם כלים לשפוט ולהעריך את הנכס המוצע להם למכירה או להשכרה. כמו כן, אין הם בקיאים בתנאים הנוגעים לרכישת דירות בישראל. חוסר ידע זה מנוצל לרעה, למרבית הצער, במספר מקרים לא מועט. אף על פי שחופש העיסוק הוא ערך חשוב, ובדרך כלל אין להגביל את האפשרות של אדם לעסוק בעבודה, הרי בנסיבות שנוצרו עקב גל העליה, אין מנוס מחקיקה שתסדיר את הנושא. הצורך בקבלת החוק שיסדיר את העיסוק במקצוע התיווך במקרקעין ושיעניק את ההגנות המתאימות לרוכשים בכוח, קיים גם ברמה העקרונית וגם כצו השעה." לאור האמור בדברי ההסבר ולאור הלשון הקטגורית של לשון סעיף 9(א) לחוק המתווכים במקרקעין, המשתמשת במלים "מתווך במקרקעין לא יהא זכאי לדמי תיווך, אלא אם כן..." מהווה הוראה מיוחדת לפי סעיף 6(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, אשר מורה שהוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט לא יחולו במערכת היחסים שבין מתווך לבין לקוחו. אם לא תאמר כן, הרי שהוצאת מחוק המתווכים במקרקעין את נשמת אפו. עילת תום הלב: סבור אני שהאמור בסעיף 9(א) לחוק המתווכים גובר גם על הוראת סעיף 39 לחוק החוזים חלק כללי. ניתן לומר שסעיף 9(א) לחוק המתווכים במקרקעין קובע מתי ניתן להפעיל את חובת תום הלב במערכת היחסים שבין הלקוח לבין המתווך. במלים אחרות, רק לאחר שחתם הלקוח למתווך על הזמנה למתן שירותי תיווך במקרקעין, רק אז מתחילה לחול על הצדדים חובת תום הלב על פי סעיף 39 לחוק החוזים חלק כללי. דרישת הכתב בהזמנת שירותי תיווך במקרקעין: בע"א (ת"א) 2819/00 בן-אור מרדכי נ. רוזן אבי, תק-מח 2002(2),8283 (סעיף 9 לפסה"ד) ובע"א (ת"א) 1853/01 הושנג משיאן יעקב נ. חנסב עמנואל ואח' (תק-תח 2003(4), 3366 קבע בית המשפט המחוזי כי יש להחיל את הפסיקה על סעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 על הוראת הכתב שבחוק המתווכים. דהיינו, אם קיימת ראשית ראיה, וניתן להשלים את יתר הפרטים על פי הוראות חוק או באופן חוקי אחר, יהיה בכך כדי למלא אחר דרישת הכתב. ברור לכל שלגבי עיסקת רכישת הדירה שרכשו המבקשים כתחליף לדירה שמכרו אין למשיב כל ראשית ראיה בכתב, ועל כן דין תביעתו לדמי תיווך בגין רכישת הדירה החליפית להידחות על הסף. לגבי דמי התיווך אודות מכירת הדירה שמכרו המבקשים קיימת קבלה/חשבונית מס על הסך 7,000 ₪. לגבי סכום זה קיימת מחלוקת בין הצדדים האם הסך 7,000 ₪ שולם על חשבון דמי התיווך בגין מכירת הדירה או שמא מדובר בתשלום דמי תיווך עבור פעולת שכירות. סבור אני שיש ליתן למשיב אפשרות להוכיח כי המדובר בדמי תיווך ששולמו בגין מכירת דירת המבקשים ולטעון לגבי השלמת פרטים אודות הזמנת התיווך. סוף דבר: אשר על כן, ככל שהדבר נוגע לתביעת המשיב לדמי תיווך בגין רכישת הדירה החליפית על ידי המבקשים, אני מקבל את הבקשה ומורה על דחיית תביעה זו על הסף. ככל שהדבר נוגע לתביעת דמי תיווך בגין מכירת דירת המבקשים, אני דוחה את הבקשה, ולגבי התביעה לדמי תיווך אלו יימשך ההליך שבין בעלי הדין. לאור תוצאה זו, אין צו להוצאות. מקרקעיןתיווךדרישת הכתב