מתווך הגיש תביעה לקבלת דמי תיווך - לגרסת הנתבעת, מעולם לא חתמה על טופס הזמנת שירותי תיווך ולא הוצגו לה הבתים הנקובים בטופס. להלן פסק הדין בתביעה בנושא הכחשת חתימה על טופס תיווך: פסק דין 1. דמי תווך ע"ס 46,000 ₪ בעבור שתי עסקאות הן של שכירות והן של מכר בשני בתים בישוב אבן יהודה, דרש התובע בתביעה בסדר דין מהיר. רקע עובדתי 2. הנתבעת 1 ובן זוגה התגוררו בשנת 01 ביישוב צורן. בתחילת אותה שנה התעניינו ברכישת בית ביישוב אבן יהודה והגיעו אל משרדו של התובע ביום 3.4.01 בחיפוש אחר בית מועמד למכירה. במעמד הנ"ל, נחתם טופס הזמנת תווך (נספח א' לכתב התביעה) ובו פורטו 7 נכסים. מבין כל הנכסים הנ"ל, נוהל מו"מ ע"י הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") רק ביחס לבית ברחוב החרוב 11 בבעלות משפחת שערבי, שהסתיים בלא הצלחה. לאחר שנכשל המו"מ הנ"ל (והצדדים חלוקים לגבי המועד), פנתה שוב הנתבעת אל התובע והפעם ביקשה גם לראות בית להשכרה לשנה. לגרסת התובע, ביום 31.7.02 נחתם על ידי הנתבעת טופס הזמנת תווך (נספח ב' לכתב התביעה) , ובו פורטו חמישה נכסים אפשריים הן להשכרה והן למכירה. בטופס זה פורט הנכס מרחוב המיסדים 71 כמועמד להשכרה, והבית ברחוב החרוב 12 כמועמד לרכישה. במאמר מוסגר יצויין כי הבית ברח' החרוב 12 מופיע גם בטופס הקודם אלא שהכוונה לבית אחר שמוספר היום כחרוב 14. 3. הטופס - נספח ב' הנ"ל הוא בין היתר נשוא המחלוקת העיקרית בתיק שבפני. לטענת התובע יצא באותו יום עם הנתבעת לכתובות הנכסים המפורטים בו, לאחר שנפגש עימה בכניסה לאבן יהודה. או אז, הזמינה למכוניתו, החתימה על הטופס במכונית ולאחר הצגת הנכסים מילא בנוכחותה את הכתובות ג"ג הטופס. עוד הסביר כי פניית הנתבעת אליו במועד הנ"ל היתה לאחר שלדבריה מכרה את ביתה בצורן וחייבת היתה למצא פתרון מגורים אחר בין לקניה ובין לשכירות. לגרסת הנתבעת, בתצהירה, מעולם לא חתמה על הטופס הנ"ל, לא הוצגו לה הבתים הנקובים בו, והתובע אף לא פעל ליצירת הקשר עם בעלי הנכסים הנ"ל, לצורך קשירת עסקאות השכירות והמכר. 4. ביום 24.8.01 הופיע בעלה של הנתבעת אצל התובע וחתם שוב על טופס תיווך (נספח ג' לכתב התביעה) שאז הוצג לו נכס אחר נוסף המיועד גם למכר וגם לשכירות. לטענת התובע, הציגה בפניו הנתבעת מצג שלפיו אינה מעוניינת בבתים המנויים בנספח ב', וביניהם גם הבית מרחוב החרוב 12. על כן השיג שוכר אחר לבית לתקופה של שנה. אין חולק כי השוכר הנ"ל גר בבית, וכי עפ"י הסכמה בינו לבין בעלי הבית, לא הוצג הבית לקונים פוטנציאליים אלא רק ב - 3 חודשי השכירות האחרונים , קרי ב- 4/02. 5. בין לבין ובמקביל, שכרה הנתבעת את הבית ברחוב המייסדים 71. (שכאמור לטענתה לא הוצג לה על ידי התובע למרות שהוא נקוב בנספח ב'). לטענתה מצאה את הבית תוך שיטוט וחיפוש עצמאי ביישוב אבן יהודה. כיוון שראתה על הבית שלט להשכרה, פנתה עצמאית לבעלת הבית, וכרתה איתה הסכם שכירות ב 1.9.01. בהסכם הנ"ל, הוכנס סעיף שזה לשונו: "בעסקה זו לא שימש מתווך את הצדדים ולמען הסר ספק אין הצדדים מחוייבים בכל תשלום דמי תווך מכל סוג שהוא" 6. גם לבית ברחוב החרוב 12, הגיעה הנתבעת לטענתה, שלא באמצעות התובע. ידיד המשפחה בשם מר למבז שהתעניין בחודש 10/01 ברכישת בית למשפחתו, סיפר לה על הבית הנ"ל ופרטיו, לאחר שלא התאים לו והפנה אותה לבעל הבית (להלן: "מר בארי"). בשיחה שהתקיימה בראשית ינואר 02, בינה לבארי נאמר לה שהבית הושכר עד לחודש אוגוסט 02, וניתן יהיה לראותו רק בסוף אפריל 02. רק במועד זה ראתה הנתבעת שלט של התובע שהוצג מחוץ לבית. אין מחלוקת שהשלט של התובע הוצב רק באפריל 02, הגם שהקשר החוזי בינו לבין בארי, נקשר עוד בשנת 99, ובחוזה הנ"ל לא הוענקה לו בלעדיות. בארי אישר, כי ביקש מהתובע אף להשכיר לו את הבית, ואכן מאז שנת 99, הושכר הבית ל - 4 שוכרים מידי שנה. ביולי 01, עמד הבית ריק ולתובע היה מפתח, כך שיכול היה להציגו לשוכרים פוטנציאליים. הנתבעת שבה והתקשרה לבארי בתחילת אפריל, וכששאלה אותו לפשר השלט הנ"ל, נאמר לה, לטענתה, על ידו, כי אין מתווך הקשור לעסקה ביניהם, נוכח פנייתה אליו עוד בטרם הושם השלט הנ"ל. בתחילת המו"מ בינה לבין בארי, ננקב מחיר של 325,000$ ובסופו של המו"מ הוסכם על מחיר של 305,000$. בארי הודה כי לכשפנה אל התובע, ביקש אז למכור את הבית בסך של 350,000$, אולם נאלץ למכור במחיר נמוך יותר, לאור המצב הקשה בשוק והעדר קונים. בהסכם המכר מיום 16.5.02 עמדה הנתבעת על הכנסתו של סעיף בזו הלשון: "כל אחד מהצדדים מצהירים בזאת כי העסקה נשוא הסכם זה לא נקשרה באמצעות מתווך כל שהוא מטעמו ועל כן אין הוא מחוייב בתשלום דמי תווך כלשהם" 7. התובע שלא ידע על מעשי הנתבעת המשיך לפעול בהפניית קונים לבית ברחוב החרוב 12 ואף בחודש מאי 02, עוד המשיך להציגו לקונים פוטנציאליים. בבוקר 16.5.02, התקשר לביתו של בארי וביקש להפגישו עם קונים. אלא שזה סיפר לו כי הוא מנהל מו"מ עם קונים רציניים, שהיא למעשה הנתבעת ובעלה. בשעות אחר הצהריים של אותו היום, הודיע בארי לתובע כי הבית נמכר לזוג בשם משפחת גליק. או אז, זעם התובע על בארי והאשימו בניהול מו"מ מאחורי גבו, וזאת כיוון שהוא היה זה אשר הציג למשפחת גליק את הבית הנ"ל (ראה עמ' 8 לפרוטוקול). התובע התקשר גם לנתבעת, וזו לטענתו התחמקה ממנו, טענה שאינה זוכרת כי חתמה אפילו על טופס תיווך וכי על פי ייעוץ שקיבלה, אינה חייבת בתשלום דמי תיווך, כיוון שהוא לא היה הגורם היעיל בעסקה. 8. התובע הגיש תביעתו הן כנגד הנתבעת והן כנגד הנתבע 2 שהוא בעליו של הבית ברחוב החרוב (מר בארי). האחרון הגיע עימו להסכם, לאחר הגשת התביעה, ושילם סך של 5,000 ₪. לפיכך נותרה לבירור התביעה כנגד הנתבעת המורכבת מ 3 רכיבים: א. תשלום דמי תיווך בגין השכירות של הבית ברחוב המייסדים בשיעור חודש דמי שכירות (בסך של 1,000 $). ב. תשלום דמי תיווך של 1.5% מהמכר של הבית ברחוב החרוב 12 (4,575 $). ג. תשלום דמי תיווך בשיעור של 1% מהמכר, שהיה מקבל מאת המוכר - בארי - (3,050 $) בניכוי סך של 5,000 ₪ + מע"מ ששולם על ידו כאמור. סה"כ 46,000 ₪. המחלוקת 8. עיקרה של המחלוקת נסוב בתחילה לשאלת חתימת הנתבעת על הסכם התיווך נספח ב'. הואיל וטענה הנתבעת, כי חתימתה זוייפה, הוסכם בין הצדדים על מינוי מומחה גרפולוג לבדיקת החתימה. בחוות הדעת שהוגשה על ידי הגרפולוגית הגב' ח. קורן, ביום 29.6.03 נאמר: "בשל מיעוט תכונות הכתיבה (חתימה דלה במסמכים גרפיים") וההשערה כי החתימה שבמחלוקת נחתמה בתנאים לא נוחים - אין אפשרות להגיע לחוות דעת חד משמעית". לפיכך נותרה המחלוקת בעינה, בדבר חתימתה של הנתבעת על הסכם התיווך הנ"ל, והמאזכר את שני הנכסים שהתקשרה לגביהם בהסכם שכירות ומכר בהתאמה. שאלה נוספת במחלוקת היא היותו של התובע "גורם יעיל" במובן סעיף 14 לחוק המתווכים. כאשר לטענת הנתבעת, לא הציג ולא הפנה אותה התובע לנכסים הנ"ל, לא היה מעורב בניהול המו"מ ואף לא הביא ליצירת העסקאות וההתקשרות המחייבת על פיהן. שאלה נוספת היא האם חבה הנתבעת בתשלום גם חלקו של המוכר לתובע, על פי עילת גרם הפרת חוזה. טענות הצדדים 9. ב"כ התובע בסיכומיו, טען, כי לאחר חקירת הנתבעת עלה בידו להרים את הנטל ביחס לחתימתה על טופס התיווך. זאת ועוד, משהודתה כי יתכן וחתמה וכך אושר גם במכתב ב"כ בזמנו, לא תשמע בטענה אחרת על פיה כביכול הוספו הכתובות לאחר חתימתה על ידי התובע. בענין זה יש לטענתו, ממילא להעדיף גרסת התובע לגבי נוהל עבודתו. עוד מוסיף ב"כ התובע וטוען, כי הוכח שהתובע זרע את זרעי העסקה ומסר את המידע לנתבעת, אלא שהיא מנעה ממנו להמשיך ולפעול ועל כן יש לקבע כי די בעצם הצגת הנכסים לנתבעת, בנסיבות אלו כדי לזכותו בדמי התיווך. יתרה מזו, לטענת ב"כ התובע, שללה הנתבעת מהתובע את מלוא דמי התיווך שהיה מקבל מבארי, שעה שלא סיפרה לו כי הופנתה על ידי התובע לכתובת הנ"ל. ועל כן עליה לשלם לו אף את חלקו של הנ"ל בניכוי מה ששילם בפועל. ב"כ הנתבעת מדגיש בסיכומיו את העובדה, כי לא הוכח שהנתבעת ראתה את טופס התיווך שנחתם כביכול ב 31.7.01. בנוסף, מדגיש ב"כ הנתבעת כי לא נסתרה טענת הנתבעת שלא חתמה על הטופס ואין כל ראיה פוזיטיבית אחרת שהוצגה על ידי התובע בענין זה. מעל לכל אלה טוען ב"כ הנתבעת כי דרך החתמת הטופס על ידי התובע, אינה כדרישת חוק המתווכים, וכי לא הוכח שהתובע היה הגורם היעיל אף לשיטתו, שכן מאז הצגת הבית לדבריו, ועד לחתימת הסכם המכר, לא טרח כלל לוודא ולבדוק עם מי מהצדדים שהיה עימם בקשר , מה קרה עם הבית ברחוב החרוב 12. על כן לא יכול התובע לטעון כלל כי היה ניסיון להסתיר או למנוע ממנו דמי תיווך. כמו כן, יש לדחות עילת תביעה בהתבסס על גרם הפרת חוזה בהעדר בסיס עובדתי לכך. דיון 10. זכאותו של התובע לדמי התיווך תקום, אם עלה בידו להוכיח את שני נדבכי תביעתו השנויים במחלוקת. קרי החתימה על טופס התיווך, והיותו גורם יעיל להתקשרות בעסקאות השונות. באשר לנדבך הראשון - אין חולק כי הסכם הזמנה בכתב הוא תנאי שבלעדיו אין לזכאות בדמי תיווך. סבורני כי בענין זה עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה במלואו. במבחן גירסאות הצדדים מצאתי להעדיף גירסת התובע. למרות ההכחשה המפורשת של הנתבעת כי חתמה על טופס התיווך, (נספח ב') נמצאת הודיתה אומנם בשפה רפה, כי יתכן וחתמה אלא שהנכסים הוספו ע"י התובע מאוחר יותר, (ראה: עמ' 30 לפרוטוקול) סודקת את גירסתה ומעמידה אותה בספק ניכר. הגם שהנתבעת היתה משוכנעת בהיגיון גירסתה הנ"ל, הרי עצם הטיעון של עובדות סותרות חילופיות מעיד על העדר אמינות לכל הטענה כולה. וכך העידה לענין תשובתה לדרישת התובע לכשנודע לו על עסקת המכר: "כשהוא העלה את הדרישה, בפעם השניה, אמרתי לו גם בינינו נגיד ולא ראיתי את המסמך, ולא הראית לי את הבית, גם אם הראית לי , איפוא התרומה שלך להשגת התוצאה". (עמ' 18 לפרוטוקול). העדפת גרסת התובע בענין החתימה על הסכם התיווך מתבססת על דברים נוספים כגון שיטת עבודתו המוקפדת בדבר עריכת טופס העתק לכל הסכם חתום במקור כשההעתק נותר בידי הלקוח, ומספור שוטף של ספר התיווך שהוצג בפני. זאת ועוד, גם הנתבעת הודתה כי מכרה את ביתה בצורן ביום 30.7.01 (ראה עמ' 16 לפרוטוקול) ועל כן יש תמיכה לטענת התובע כי ביום 31.7.01 התייצבה במשרדו על מנת לבדוק אלטרנטיבות של רכישה / השכרה כאחד, כפי שאכן היתה מעוניינת על פי האמור בעדותה. (עמ' 16 לפרוטוקול). הגם ששירבוב סעיף מיוחד בנושא התיווך לשני ההסכמים שערכה הנתבעת הן עם המשכיר והן עם המוכר בהתאמה אינו יכול כשלעצמו לשלול את ההסבר שנתנה הנתבעת לענין זה, הרי הישנות הדבר בשני ההסכמים מהווה דבר מה נוסף לחיזוק גרסת התובע. 11. שאלת היותו של מתווך בגדר הגורם היעיל עפ"י חוק המתווכים העסיקה רבות את הפסיקה השונה והמגוונת בענין הן לפני תחילת החוק והן לאחריו. נפסק כי תרומתו של המתווך בקשירת עסקה נלמדת מקיומו של קשר סיבתי עובדתי בין פעילות המתווך לבין מימוש העסקה. בהקשר לנסיבות מקרה זה , רלוונטית הפסיקה המתייחסת לדיותו של מעשה הצגת נכס בפני לקוח. בענין ע"א 2144/91, מוסקוביץ ואח' נ. מנהל עזבון המנוח טוביה ז"ל , פד"י מח (3) 116 - נקבעו מספר גורמים ברשימה שאינה סגורה, המצביעים על יעילותו של המתווך וסממניה. מעט מאוד מאלה התקיימו במקרה דנן. יחד עם זאת נקבע כי צד המסכל את מאמציו של המתווך, ע"י ניצול המידע שקיבל ממנו, לצורך פניה ישירה לצד האחר לעיסקה תוך עקיפת המתווך, מפר את חובת תם הלב המוטלת עליו. ראה ע"א 7247/97 יצחקוב נ. מרדכי אביב מפעלי בבניה בע"מ (לא פורסם). וכן בע"א 461/76 פטל נ. מרגלית פד"י לא (2) 412 וע"א 2313/00 פרנק נ. י.ה. מקרקעין וניהול בע"מ (שצוטט). על פיהם: "אם מתווך מבצע את הפעילות הראשונית והבסיסית המוטלת על כתפיו קרי מוסר לקונה פוטנציאלי את פרטי הממכר ולאחר מכן נמנע ממנו מלהמשיך בביצוע מלאכתו ע"י פעולת מניעה מכוונת שלא בתום לב, המיועדת כל כלה לחסוך את דמי התווך הרי שאין בכך כדי לשלול את זכאותו לאותם דמי תווך". 11.1 במקרה דנן מתפלגות העובדות לשני מעשי תווך, שניתן לומר לגבי שניהם כפי שציינתי, כי התובע אכן זרע את זרעי ההתקשרויות, אולם באשר לשאלת הגורם היעיל משתנה המסקנה לגבי כ"א מהם. בהתייחס לעסקת השכירות ברח' המייסדים, לא עלה בידי התובע להוכיח כי פעל באופן נמרץ לקשירת העיסקה או כי מעשה הנתבעת היה בחוסר תום לב תוך הסתרת התקשרותה עמו בהקשר לעיסקה זו. ובנוסף, אף התובע שאסף את הנתבעת ברכבו מכתובת זו מאוחר יותר לצורך חיפוש בתים לקניה, לא זכר לדרוש את "דמי התווך" והעדר זכרונו זה מעיד על מיעוט פעולותיו הנדרשות לצורך קשירת הסכם השכירות. יתרה מזו, בעלה של הנתבעת הגיע כחודש לאחר חתימת הטופס השנוי במחלוקת וגם אז לא העלה התובע את הנושא ואף לא טען כי בעלה של הנתבעת הציג מצג כלשהו בנדון. אשר על כן אינני מקבלת את התביעה לדמי שכירות בגין הסכם השכירות ברח' המייסדים. 11.2 דווקא בהתייחס לעסקת המכר הציגה הנתבעת עד מטעמה מר למבז אשר לטענתה הוא שסיפר לה על הבית ברח' החרוב 12. מבלי להתייחס לעדותו של עד זה וגם אם אקבלנה כהוויתה, אין בכך כדי לשלול את המסקנה שנקבעה לעיל בדבר הצגת הבית מספר חודשים קודם לכן ע"י התובע. ב"כ הנתבעת הדגיש את העובדה שאינה שנויה במחלוקת כי התובע היה בקשר אינטנסיבי עם שני הצדדים לעסקת המכר. בענין זה דווקא, אני מוצאת חיזוק למסקנה הפוכה מזו המוסקת על ידו. לטעמי עולה מעובדה זו המסקנה כי התובע פעל נמרצות למצוא הן לנתבעת והן למוכר - מר בארי - עיסקת מכר מתאימה לכ"א מהם, ועל כן לא סבירה בעיני המסקנה כי לא עלה על הפרק בשיחותיו עם הנתבעת, נושא הבית ברח' החרוב 12. כך גם מאוחר יותר שעה שניהלה כבר מו"מ לגביו, שהרי גם אז עוד חזרה אל התובע בחפשה בית אחר. מכל מקום, השלט המוצב על הבית של התובע חייב היה להדליק אצל הנתבעת נורה זוהרת יותר מתשומת הלב שנתנה לכך בפועל ולא די היה לה להסתפק בהכנסת סעיף להסכם בינה לבין מר בארי שממילא לא היה בו נפקות משפטית ביניהם. ביטוי זה של התנהגות מעיד על נסיון התחמקות מחובת תשלום כלפי התובע. משלא עודכן התובע ע"י הנתבעת בפרטי המו"מ שהיא מנהלת עם מר בארי, ואף לא הזמינה אותו ליטול חלק במו"מ יש לראות התנהגות בחוסר תום לב, המחייבת להכיר בהצגת הנכס על ידו כעילה המזכה בדמי תיווך. 12. שאלת חבותה של הנתבעת לשלם את דמי התווך שהיה חב בהם המוכר - בארי -לתובע מבוססת על עילת גרם הפרת חוזה. מספר תנאים קובע סעיף 63 לפק' הנזיקין בדבר קיומה של עילה זו ובינהם גרימה ביודעין ובלא צידוק מספיק להפרת חוזה תקף עם צד ג'. לא רק שהסיפא של הסעיף הנ"ל לא הוכחה כדבעי, קיים אף ספק אם החוזה הופר כלל ע"י צד ג'. אני קובעת כי לא עלה בידי התובע להוכיח גרימה ביודעין להפרת החוזה ע"י הנתבעת שהרי אין חולק כי השלט של התובע הוצב כבר בשלב מאוחר להתקשרותה. סיכום 13. לאור האמור, התביעה מתקבלת בחלקה ואני מחייבת את הנתבעת בתשלום סך של 26,300 ₪ + מע"מ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.5.02 ועד התשלום בפועל. אני פוסקת לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ + מע"מ , סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. הוכחת חתימהמסמכיםתיווך