פסק דין הנשיא א' ברק: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו (השופטת ש' סירוטה) שדחה את עתירת המערער (עת"מ ?1126/00). ?1. המערער הוא בעל מסעדת "שיפודי איציק הגדול" המצויה ביפו. לשם ניהול המסעדה היה עליו לבנות ארובה ומסנני אוויר מיוחדים. הוועדה המקומית לתכנון ובניה (להלן - הוועדה המקומית) החליטה (ביום ?15.3.98) לאשר את בניית הארובה, וזו נבנתה בסמוך למועד זה. הארובה מצויה קד המחלוקת שבין הצדדים שלפנינו. לטענת המשיבים ?3 - 4 (להלן - המשיבים) המתגוררים בבניין בו מצויה הארובה (ושאותה עת שהו מחוץ לארץ), ניתן ההיתר ללא שנשמעה התנגדותם להקמתה. טענו המשיבים כי פעילות הארובה גורמת להם נזקים ניכרים. זאת הן מחמת העשן והריחות העולי מנה, והן מחמת הפגיעה בערכה הכלכלי של דירת מגוריהם. בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו הורה לוועדה המקומית להידרש בשנית לעניין הארובה ולשמוע את המשיבים. כן נקבע כי עד לקבלת החלטה "לא יחול שינוי במצב הקיים בשטח. הארובה תישאר לפי שעה במקומה..."(עת"מ 1013/98, עמ' ?4 לפסק הדין). הוועדה המקומית שבה והתכנסה (ביום ?3.9.98) על מנת לדון בעניין הארובה. לדיון הצטרפה המשיבה ?5 שאף היא מתגוררת במקום והתנגדה לפעילות הארובה. הוועדה המקומית החליטה (ביום ?5.5.99) "לקבל את ההתנגדויות ולא לאשר את הבקשה לארובה מטעמכנונבלבד. היתר הבנייה שניתן בטל." ועדת הערר לתכנון ולבניה, מחוז תל-אביב (להלן - ועדת הערר) דחתה (ביום ?7.8.2000) את הערר שהוגש לפניה. ועדת הערר ביקרה מספר פעמים במקום. היא התרשמה כי הארובה אכן מהווה מיטרד למשיבים, היות והיא מתנשאת מול גג דירתם. ועדת הרר ציינהכי היא מודעת להשלכות הקשות שיש לשלילת יכולת השימוש בארובה על המסעדה, אולם, אין מנוס מביטול ההיתר לאור הפגיעה שנגרמת למתגוררים במקום. ?2. לאור החלטת ועדת הערר פנה המערער בעתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו (עת"מ ?1126/00). בית המשפט (השופטת סירוטה) דחה את העתירה. בית המשפט עמד על כך כי ביטול ההיתר לפעילות הארובה יוליך לסגירת המסעדה. בית המשפט ביקר את ההנמקה הלאקוני הוועדה המקומית, ממנה אין זה ברור מה היה גדר השיקולים ששקלה בהחלטתה לבטל את ההיתר שנתנה. אולם, ועדת הערר נימקה בהרחבה את עמדתה ובכך נרפא הפגם האמור. לגופם של דברים ציין בית המשפט כי הפגיעה החמורה שפוגעת הארובה במשיבים מצדיקה את ביטול ההיתר שניתן לפעילותה. בית המשפט דחה את טענת המערער לפיה הועדה המקומית וועדת הערר יכולות היו לשקול רק שיקולים חדשים שלא עמדו לנגד עיניהן עת ניתן ההיתר המקורי לפעילות הארובה. ?3. על רקע זה הוגש הערעור שלפנינו. טוען המערער כי הוא הסתמך על ההיתר לפעילות הארובה וכי השקיע הוצאות כבדות בניהול המסעדה שברשותו. לטענתו, לא זכתה עובדה זו להתייחסות נאותה של ועדות התכנון. המערער חוזר על טענותיו כי ניתן היה להצדיק את ההחלטה לבטל את ההיתר שתן רק על בסיס נתונים שלא עמדו לנגד עיני ועדת התכנון עת החליטה להתיר את השימוש בארובה. המשיבים, לעומתו, תוקעים יתדותיהם בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים וטוענים כי אין מקום לשנות ממנו. שמענו את הערעור (ביום ?12.12.2001). המלצנו לצדדים לנסות ולהגיעלסדר המוסכם עליהם. ניסיון זה לא עלה יפה. ?4. לאחר שעיינו במכלול החומר שלפנינו, נחה דעתנו כי יש לדחות את הערעור. שיקול דעתה של הוועדה הוא שיקול דעת רחב. "עליה לשקוד בראש ובראשונה על הגשמת מטרות הנעוצות בטובת הכלל, כמפורט בהוראות החוק, ולהשגת מטרה זו רשאית היא לעיין מחדש בהחלטותיה ולשנותן, כשאין העולות בקנה אחד עם מטרות החוק" (בג"ץ ?701/81 מלאך נ' יושב-ראש הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד לו(?3) 1, 5). אכן, אין דין אי מתן היתר כדין אי חידוש היתר או כדין ביטול היתר (השוו בג"ץ ?799/80 שללם נ' פקיד הרישוי לפי חוק כלי היריה, תש"ט - ?19497, 327). שיקול ההסתמכות עליו מצביע המערער הינו שיקול כבד משקל. לאור זאת, אין ועדת התכנון "יכולה במקרה כזה לנהוג כלאחר יד, אלא עליה לבחון את המצב החדש בכובד ראש" (ע"א ?196/90 עיני נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה קריות, פ"ד מז(?2) 111, 131). התרשמנו כך נה ועדת הערר בנסיבות העניין. הועדה ביקרה במקום. היא השתכנעה כי פעילות הארובה פוגעת במשיבים. עמדת המשיבים לא עמדה לנגד עיני הוועדה המקומית עת התנהלו הדיונים הראשוניים בשאלת הארובה. עמדה זו עמדה לנגד ועדות התכנון כעת. אכן, שינוי ההחלטה צפוי לגרום לנזקים כבדים למערער. אולם ועדות התכנון מצאו לנכון לקבוע כי הפגיעה במשיבים צריכה להטות את הכף לטובת שינוי ההחלטה. בית המשפט לעניינים מינהליים לא מצא פגם בשיקול דעת זה, ואנו לא מצאנו עילה להתערבותנו בפסק הדין. בדיון שלפנינו נמסר לנו על-ידי המערער כי עניינו נדון בפני גורמי התכנון המוסמכים, אך אין במגעים האלה להצדיק את קבלת הערעור. הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות המשיבים בערכאה זו בסך ?4,000 ? לכל משיב. ה נ ש י א השופט מ' חשין: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ד' ביניש: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק. בניההתנגדות לבניה