פסק דין בנושא ליקויי בניה בשכונת פסגת זאב ירושלים: בערעור זה עולה לדיון שאלת גובה הפיצויים עבור נזקים שאינם ממוניים, אשר לטענת המערערים נגרמו להם בעטיה של המשיבה. בשנת 1991 רכשו המערערים דירה מהמשיבה, שאותה היא בנתה בשכונת פסגת-זאב בירושלים. בדירה נתגלו ליקויים רבים, חוזרים ונשנים ובעיקר פגמי רטיבות, אשר מנעו את השימוש הסביר בה. בתחילה, בנובמבר שנת 93', כחצי שנה לאחר מסירת ההחזקה בדירה, נאלצו המערערים לפנות את חדר השינה ולהצטופף ביתר חלקי הדירה, מכיוון שהופיעו פטריות עובש בקיר המערבי, אשר חדרו גם לארון הבגדים, זאת עד שבוצע ניסיון התיקון למניעת המשך חדירת המים. הרטיבות הסבה להם אפוא גם נזקים ממוניים, לרכוש ולפרטי לבוש. תופעת הרטיבות החמורה שבה ונשנתה גם בשנה שלאחר מכן, דהיינו - בחורף שנת 94'. כאשר כלו כל הקיצין והתיקונים שאותם המשיבה ניסתה לבצע לא הועילו, פונו המערערים ומשפחתם לחדר אחד בבית מלון, כדי לאפשר ביצוע תיקונים יסודיים בדירה. חפציהם הועברו למחסנים של המשיבה. העבודות נמשכו פרק זמן בלתי מבוטל ורק לאחר למעלה מחודשיים שבו המערערים ובני משפחתם לגור בדירה, כאשר זו עדיין לא הייתה מושלמת וטרם הותקנו חזרה הדלתות. שוב נתגלו ליקויים ושוב חדרו מים לדירה, כאשר מדי פעם בפעם מנסה המשיבה לבצע את התיקון המתאים. בשנת 99', לאחר הגשת התביעה, נאלצו המערערים ובני משפחתם לפנות בשנית את הדירה ולעבור להתגורר בבית מלון, הפעם לפרק זמן של שבועיים, כדי לאפשר ביצוע חוזר של התיקונים, לנוכח תופעת הרטיבות שחזרה על עצמה. בית-משפט קמא נדרש בפסק דינו לסכום הפיצויים עבור הנזק שאינו נזק של ממון שלו זכאים המערערים בשל הפגמים בדירה. יצוין, כי באשר ליתר פרטי התביעה הגיעו הצדדים לידי הסכמה, שלפיה המערערים יפוצו בסכום כולל של מעל ל-90,000 ש"ח, כולל הוצאות ושכר טרחת עורך דין. אף שבפסק הדין המשלים צוין לזכות המשיבה, כי נציגיה והמומחה מטעמה הגיעו לדירה מדי פעם בפעם כפי שנדרש, מצאה השופטת המלומדת להדגיש, כי "התמשכות תיקונים משך שנים רבות כל כך ופעמים רבות כל כך, איננה סבירה והיא מצדיקה פסיקת סכום גבוה מן המקובל בגין סבל ועגמת נפש. כך גם העובדה שהתובעים נאלצו לפנות דירתם פעמיים לשם ביצוע תיקונים, נאלצו לבזבז זמן רב בשל התיקונים ולא הגיעו למצב בו הם נהנים מדירה חדשה אותה קנו ממיטב כספם" (סעיף 4 לפסק הדין המשלים). בנסיבות אלו חויבה המשיבה לפצות את המערערים בסך של 25,000 ש"ח ליום מתן פסק הדין (31.7.05). על פסק הדין המשלים האמור הוגש הערעור המונח לפנינו, בגדרו טוענים המערערים למיעוט סכום הפיצויים שנפסק לזכותם, לנוכח סבלם המתמשך ואי הנוחות שנגרמה להם בשל הפגמים הרבים שנתגלו בדירה, טיבם של הפגמים וזמן התמשכותם. לטענת המשיבה, אין הצדקה להתערב בפסק הדין של בית-משפט השלום, שכן הסכום שנקבע בו עבור הנזק שאינו נזק של ממון הוא "גבוה לאין שיעור מן המקובל במקרים כגון דא" (סעיף 8 לתגובת המשיבה להודעת הערעור). עוד מציינת המשיבה כי הסכום עבור עגמת נפש מהווה שיעור נכבד משווי הפיצויים שנפסקו עבור הליקויים עצמם. המקרה שלפנינו הוא מיוחד וקיצוני מבחינת סבלם של המערערים מדירה חדשה שאותה הם רכשו. שנים על שנים הם סבלו מרטיבות ומפגמים אחרים ופעמיים נאלצו לעבור להתגורר בבית מלון, בחדר אחד שבו שכנה כל המשפחה. אכן, מקובלת עלינו קביעת בית-משפט קמא, שלפיה נסיבות העניין מצדיקות פסיקת סכום גבוה מן המקובל בשל ראש הנזק הנ"ל. דא עקא, בסכום הפיצויים שנפסק בפועל אין די כדי לבטא את הפיצוי בשיעור הגבוה כפי שנדרש. כל שכן, כאשר סכום הפיצויים נפסק ליום פסק הדין ולכן לא הובאה בחשבון הצטברות הריביות לתקופת העבר, שהרי כידוע פיצויים עבור עגמת נפש וכאב וסבל פוסקים למועד האירוע. אנו ערים כמובן להלכה, שלפיה לא במהרה יטה בית-משפט שלערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית הפוסקת פיצויים בראש הנזק האמור. עם זאת אנו סבורים, כי נסיבות המקרה שלפנינו הן עניין מובהק וברור המחייב התערבות כאמור. קרוב לעשור שנים סבלו המערערים מפגמים מקיפים וחמורים בדירה שאותה רכשו, כולל רטיבות קשה. נכונותה של המשיבה לבצע את התיקונים לא יכלה להמתיק את הגלולה המרה, אלא רק אולי לפתח מדי פעם ופעם צפייה אצל המערערים, שלבסוף נכזבה. בנסיבות אלו אנו סבורים, כי יש לקבוע סכום האמור לבטא את הפיצוי הראוי וההולם לעוגמת הנפש, הסבל, הטירדה ואי הנוחות מנת חלקם של המערערים, בשים לב למצוקתם לגבי נכס המשמש קורת גג להם ולילדיהם, אשר ברכישתו השקיעו את מיטב כספם. לנוכח האמור, אנו קובעים את סכום הפיצויים בסך של 50,000 ש"ח, זאת חלף הסכום שנקבע בפסק הדין. הסכום הנ"ל יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת כתב התביעה. אמנם חלק מהנזק נגרם לאחר הגשת כתב התביעה, אלא שחלקו המרבי נגרם קודם לכן. לפיכך, יום הגשת התביעה מהווה גם מועד ממוצע לצורך חישוב השיערוך. בשולי הדברים למותר יהא לציין, כי סכום הפיצויים עבור הנזק שאינו של ממון אינו מהווה בהכרח נגזרת של סכום הפיצויים אשר נפסק עבור הליקויים עצמם. יש לזכור, כי שנים רבות ניסתה המשיבה לבצע את התיקונים ללא הצלחה וכי סכום הפיצויים שנפסק מהווה את שומת הנזקים שבכל זאת נותרו עדיין בדירה, לאחר כל הניסיונות רבים לתקנם. המשיבה תשא גם בהוצאות המערערים בערעור וכן בשכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ. את ההוצאות המשפטיות פסקנו על הצד המתון לאור ההסכמה הדיונית לקצר במתכונת שמיעת הערעור. בניהליקויי בניהירושלים