פסק דין 1. בפני כתב תביעה אשר הוגש על-ידי מטרופוליס ייזום השקעות ונכסים (1993) בע"מ (להלן: "התובעת") כנגד מנחם מליק מרכזים מסחריים בע"מ (להלן: "הנתבעת"). 2. מכתב התביעה עולה כי התובעת הינה סוכנות לתיווך במקרקעין (להלן: "המתווך"). בחודש אוקטובר 1998 פנתה הנתבעת למתווך בבקשה שיאתר עבורה רוכש לקרקע שבבעלותה ברחוב שד' לכיש בקרית גת (להלן: "הנכס"), ולצורך כך חתמה ביום 30/10/98 על טופס הזמנת שירותי תיווך במקרקעין (להלן: "טופס ההזמנה") כנדרש בחוק המקרקעין. בהתאם למוסכם בטופס ההזמנה, התחייבה הנתבעת לשלם למתווך דמי תיווך בשיעור של 2% מעלות מכירת הנכס. בפועל פעל המתווך באמצעות מנהלו - מר קליידר יצחק - ובשלב מסוים הביע מר קליידר את רצונו להימנות על קבוצת המשקיעים אשר התעניינה בנכס, ובסופו של דבר אף רכשה אותו. עם מכירת הנכס, דרש המתווך את דמי התיווך בהתאם לטופס ההזמנה, ומשכפרה הנתבעת בחבותה לשלם, הוגשה התביעה דנן. 3. הנתבעת כופרת בחבותה לשלם דמי תיווך, וזאת משני נימוקים: האחד - טופס ההזמנה אינו מכיל את כל הפרטים הנדרשים בהתאם לסעיף 9 לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המתווכים") ובהתאם לסעיף 1 לתקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב) תשנ"ז - 1997 (להלן: "תקנות המתווכים"). השני - ההסכם הכלול בטופס ההזמנה בוטל, בהתאם לנספח ג' לכתב התביעה שהינו הסכם חדש ומאוחר לטופס ההזמנה (להלן: "ההסכם האחר"), אלא שהסכם זה אינו כולל פרטים כלשהם, וממילא אינו עונה על דרישות סעיף 9 לחוק המתווכים וסעיף 1 לתקנות המתווכים. 4. לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית על פיה יוגשו סיכומים בכתב - ללא צורך בשמיעת ראיות - ויינתן פסק-דין על סמך כל החומר שבתיק. 5. בסיכומים שהוגשו מטעם המתווך, טוען המתווך כי הוא זכאי לשכרו הן על-פי חוק המתווכים ותקנות המתווכים והן על-פי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט - 1979. באשר לתנאים המצטברים בסעיף 1 לתקנות המתווכים, מפנה המתווך לפסיקה של בתי משפט השלום והמחוזי אשר קבעו לכאורה כי אין צורך במילוי כל התנאים המפורטים בתקנות המתווכים. באשר לעילת עשיית עושר ולא במשפט - המתווך טוען כי הוא היה הגורם הדומיננטי שטרח וגרם לגיבוש וחתימת ההסכם נשוא טופס ההזמנה, ולטענתו אין זה הוגן שהנתבעת תתעשר ותרוויח מפרי עמלו, ותתחמק מתשלום שכרו. 6. דיון סעיף 9 (א) לחוק המתווכים קובע: "מתווך במקרקעין לא יהא זכאי לדמי תיווך, אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין, שבה נכללו כל הפרטים שקבע שר המשפטים...". סעיף 1 לתקנות המתווכים מפרט את "הפרטים שקבע שר המשפטים" ומעמיד חמישה פרטים שקיומם נדרש במצטבר לצורך קבלת דמי תיווך. בין יתר הפרטים המפורטים בסעיף 1 לתקנות המתווכים, מצויה הדרישה לציון "... מספר הזיהוי של המתווך ושל הלקוח" וכן "מחיר העיסקה המבוקשת, בקירוב". מבדיקת טופס ההזמנה עולה כי פרטי מספרי הזיהוי של המתווך ושל הלקוח לא נכתבו, וכמו כן, סעיף 5 בטופס, המיועד למילוי "מחיר מבוקש" נותר ריק, ונשאלת השאלה, האם בהיעדר הפרטים האמורים מהווה טופס ההזמנה הסכם מחייב, על פי חוק המתווכים, אם לאו. מבדיקת לשונו של סעיף 9 לחוק המתווכים עולה כי המחוקק בחר בלשון נחרצת וחד משמעית, וקבע באופן מפורש כי "מתווך לא יהיה זכאי לשכרו, אלא אם חתם הלקוח על טופס הזמנה "שבה נכללו כל הפרטים..." (הדגשה שלי - ד.ג.), כלומר, מדובר בהוראה קוגנטית בלשון ציווי, אשר אינה משתמעת לשתי פנים ואינה מותירה ספק באשר לחיוב האמור. וכאילו על מנת לחזק את הציווי החוקי, בא מחוקק המשנה, ונתן לציווי זה משנה תוקף בקובעו בתקנות בסעיף 1 לתקנות המתווכים: "1. פרטי חובה בהזמנה לביצוע פעולת תיווך במקרקעין בהזמנה בכתב לביצוע פעולות תיווך במקרקעין לפי סעיף 9 (א) לחוק, יכללו לפחות הפרטים הבאים..." (הדגשות שלי - ד.ג.). כלומר, מחוקק המשנה מצא לנכון לקבוע כי מדובר בפרטי חובה, ואין להתנות עליהם או לגרוע מהם, שכן אלו הפרטים שיכללו "לפחות", ודוק: ניתן להוסיף פרטים נוספים בהזמנת התיווך, אולם לא ניתן לגרוע מהפרטים המפורטים בתקנות המתווכים, תקנות שחוקקו מכוחו של חוק המתווכים. מכאן, משלא טרח המתווך לפרט בטופס ההזמנה את פרטי מספרי הזיהוי של הצדדים, ואת המחיר המבוקש, אין הוא זכאי לשכרו בהתאם לציווי בסעיף 9 לחוק המתווכים. במאמר מוסגר אציין כי שני הצדדים לא התייחסו בסיכומיהם להיעדרם של מספרי הזיהוי, והסתפקו בדיון על היעדרו של המחיר המבוקש בטופס ההזמנה, אלא, היות והפרטים המפורטים בסעיף 1 לתקנות המתווכים מהווים תנאים מצטברים - אין בלתם, הרי שדי שיחסר פרט אחד בטופס ההזמנה, על מנת לשלול את זכאותו של המתווך לדמי תיווך. המתווך ניסה להיבנות מהפסיקה שהתפתחה בעקבות דרישת הכתב בסעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969 (להלן: "חוק המקרקעין") אלא שאינני רואה כל דימיון בין שתי הדרישות בשני החוקים האמורים, שכן בעוד שחוק המתווכים - והתקנות שתוקנו מכוחו - מפרט רשימה מינימלית של פרטים שחובה לציינם בהסכם התיווך שנעשה בכתב, מסתפק חוק המקרקעין בדרישת מסמך בכתב בלא להכתיב לצדדים את תוכנו של ההסכם או חלקו. מעבר לצורך אציין כי במהלך השנים נעשתה בעניין זה "חקיקה שיפוטית" אשר קבעה את תוכנו של המסמך בכתב בהתאם לסעיף 8 לחוק המקרקעין, אולם, כאמור, מדובר בדרישה אשר בתי המשפט מילאו אותה בתוכן, ולא בדרישות מפורטות של המחוקק, כמו בחוק המתווכים, אדרבה, אין ספק כי דרישת הכתב בסעיף 8 לחוק המקרקעין עמדה נגד עיניו של המחוקק בבואו לחוקק את חוק המתווכים, ועובדה היא, שהמחוקק לא הסתפק בדרישת הכתב, אלא מצא לנכון לקבוע את תוכנו המדוייק של מסמך ההתקשרות, ואינני רואה כיצד יכול בית המשפט להתעלם מדרישתו המפורשת של המחוקק, או לפרשה בדרך שונה מהכתוב, מכאן, אין מנוס מהמסקנה כי המתווך "לא יהא זכאי לדמי תיווך.." שכן לא כלל בהזמנה בכתב את "כל הפרטים שקבע שר המשפטים..." בתקנות המתווכים. יובהר כי דווקא במקרה נשוא כתב התביעה מדובר בתוצאה מצערת ואף מקוממת, שכן על-פי התרשמותי, אין ספק שהמתווך פעל רבות לקידום העיסקה, ובסופו של דבר הביא לחתימתה, ולכן הישתמטותה של הנתבעת מתשלום שכרו מצערת ביותר, אלא שלאור הוראותיו הברורות של החוק - והתקנות שהותקנו מכוחו - אין בידי להושיע את המתווך, וצר לי על התוצאה אליה הגעתי. בעניין זה יש להדגיש כי אינני מתעלמת מהעובדה שבשלב מסוים, עשה למעשה מר קליידר "לבֵיתו" שכן הוא הצטרף לקבוצת המשקיעים שרכשו את הנכס כתוצאה מתיווכו של המתווך, אולם בעניין זה יש להבחין בין התובעת - מטרופוליס ייזום השקעות ונכסים (1993) בע"מ, לבין מנהלה - מר קליידר שאינו המתווך כי אם בעליה של החברה אשר סיפקה שירותי תיווך, ויובהר, דווקא בעניין זה פעל מר קליידר בהתאם להוראות חוק המתווכים, ולמרות שהוא לא היה המתווך, אלא שימש אורגן של החברה שנתנה שירותי תיווך, הוא פנה ביום 8/12/98 לנתבעת והודיע לה על כוונתו להצטרף לקבוצת המשקיעים אשר עומדים לרכוש את הנכס, ואף קיבל את הסכמתו של מנהל הנתבעת, אשר ציין בשולי מסמך ההודעה "הנני מאשר הנ"ל" והוסיף חתימתו. כאמור, מדובר בתוצאה מצערת, אשר בוודאי אינה עושה צדק עם התובעת, אולם עולה בקנה אחד עם הדרישה החוקית כי שבאה לידי ביטוי בחוק המתווכים ובתקנות המתווכים. באשר לעשיית עושר ולא במשפט - צודק ב"כ הנתבעת בקובעו כי דיני עשיית עושר ולא במשפט הם בגדר דין שיורי, ומטרתם למצוא פתרון צודק באותם מקרים אשר לא זכו להתייחסות ספציפית של המחוקק, כפי שקובע סעיף 6 לחוק עשיית עושר ולא במשפט: "(א) הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון..." בענייננו קיים "חוק אחר" הקובע "הוראות מיוחדות לעניין הנדון" הוא חוק המתווכים, ועל כן, אין להיזקק לחוק עשיית עושר ולא במשפט. 7. סוף דבר, התביעה נדחית בזאת. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות. דמי תיווךתיווך