פסק דין בפני תביעה לתשלום דמי תיווך על סך 47,000 ₪ שהוגשה ע"י התובע שהוא מתווך במקצועו כנגד לקוחה שביקשה לרכוש דירה. התביעה התנהלה בהליך של "סדר דין מהיר" ועל כן פסק דין זה צריך להיות מנומק ככל הניתן, בתמצית כהוראת תקנה 214 טז (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984. יחד עם זאת, לאור חשיבות העניין, חרגתי קמעא מאותה תמציתיות הנדרשת. כיוון שבפסק הדין הייתי צריך להכריע בסוגיות משפטיות ועובדתיות כבדות משקל, התמהמה כתיבת פסק הדין והכרעתי ניתנה בחריגה מהזמן המוקצב למתן פסק דין בהליך של סדר דין מהיר. עם הצדדים הסליחה על כך. טענות התובע התובע הינו הבעלים של משרד תיווך בשם "אפי נכסים" בתל אביב והינו בעל רישיון כמתווך במקרקעין. טוען התובע כי לאחר שהנתבעת 2 פנתה אליו בבקשה כי ימצא עבורה דירה לצורך רכישתה נפגש עם הנתבעות ביום 14/01/02 והראה להן שתי דירות בתל אביב האחת ברחוב ויצמן והשנייה ברחוב אדם הכהן. באותו מעמד החתים התובע את הנתבעת 2 על טופס רישום ללקוח (להלן: "הטופס") והוסיף לטופס את שמה של הנתבעת 1 בנוכחותה כשאף מסרה לתובע את פרטי מספר הטלפון שלה. הנתבעת 1 הודיעה לתובע כי היא מעוניינת לרכוש את הדירה ברחוב אדם הכהן ולשם כך אף ערכה ביקור נוסף בדירה ביום למחרת עם אמה, דא עקא הבעלים היה במו"מ מתקדם עם קונה אחר שבסופו של דבר רכש את הדירה. לאחר מספר ימים הראה התובע לנתבעות דירה נוספת ברחוב שלמה המלך בתל אביב,(להלן: "הדירה"), ובטרם נכנסו לדירה הוסיף התובע בנוכחות הנתבעות על הטופס את פרטי הדירה ודירה נוספת שהתכוון להראות לנתבעות לאחר מכן ברחוב יהושע בן נון. משראו את הדירה החליטה הנתבעת 1 כי אין כל טעם לראות דירות נוספות שכן הדירה מצאה חן בעיניה ומתאימה לדרישותיה, משכך מחק התובע את פרטי הדירה שברחוב בן נון שוב בנוכחותן. לאחר מספר ימים לאור בקשת הנתבעת 1 התקיימה פגישה במשרד התובע בה נכחו הנתבעות, עו"ד עדנה חרותי שהוצגה כקרובת משפחתה של הנתבעת 1, בעלת הדירה הגב' קרן כץ והתובע. לאחר מו"מ בין הצדדים נקבע מחיר הדירה על סך של 195,000$, התובע אף טען כי מספר ימים קודם לפגישה במשרדו שוחח עם הגב' כץ על מנת שתעמיד את מחיר הדירה על סכום נמוך יותר. במעמד הפגישה סוכם כי ב"כ בעלת הדירה ישלח לב"כ הנתבעת טיוטה של חוזה המכר, ובסופו של יום נחתם חוזה המכר בין הגב' כץ לבין הנתבעת 1. הגב' כץ שילמה לתובע את דמי התיווך כפי שהתחייבה. הנתבעת 1 הגיעה למשרדו של התובע והתנתה את תשלום דמי התיווך מצידה בקבלת הנחה, משסירב לכך עזבה את משרדו והודיעה כי לא תשלם כל סכום שהוא בגין דמי התיווך וזאת בניגוד להתחייבותה. התובע טוען כי הנתבעות התחייבו בחתימתן על הטופס שבמידה ומי מהן תרכוש את אחת דירות שהוצעו להן על ידי התובע אזי יצטרכו לשלם דמי תיווך בסך של 2% +מע"מ מהערך הכולל של המכירה, וכן התשלום ישולם מיד עם כריתת החוזה. משפנה ב"כ התובע ביום 18/02/02 אל הנתבעות במכתב דרישה לתשלום דמי התיווך, נענה במכתב תשובה, כי הנתבעת 1 היא זו שחתמה על הטופס ואילו הנתבעת 2 היא זו שרכשה את הדירה. התובע טוען כי הנתבעות הינן בנות זוג ונוהגות בחוסר תום לב שעה שהנתבעת 2 חתמה על הטופס בנוכחותו ובנוכחות הנתבעת 1 ששמה הוסף בתחתית הטופס בנוכחות הנתבעות ובהסכמתן וכאשר צויין במפורש כי חתימת הנתבעת 2 מחייבת אותה גם בשם הנתבעת 1. ביום 16/04/02 שלח ב"כ התובע מכתב נוסף לב"כ הנתבעת 1 שמסגרתו שוב דרש את תשלום דמי התיווך והביע סלידה מהתחמקותן של הנתבעות מלשלם את שהתחייבו לו. עוד טוען התובע כי על פי סעיף 6(ג) לטופס על הנתבעות לשלם כפל דמי תיווך לאור העובדה שלא שילמו את דמי התיווך תוך חמישה ימים מיום הזכאות. טענות הנתבעות בכתב הגנתה טוענת הנתבעת 1 כי ביום 14/01/02 התלוותה אל חברתה הנתבעת 2 ולאחיה מיקי קולסקו לצורך רכישת דירה. לנתבעת 2 הוצגו שתי דירות האחת ברחוב ויצמן והשנייה ברחוב אדם הכהן. טוענת הנתבעת 1 כי במהלך הפגישה לא הוחתמה על כל מסמך או טופס והתובע לא טרח להבהיר לה את משמעות הצטרפותה אל הנתבעת 2 לעניין חתימת הטופס על ידי הנתבעת 2 בלבד. וכן טוענת כי משהדירה ברחוב אדם הכהן התאימה לצרכיה, ביקרה בה שוב עם אמה והנתבעת 2. גם במהלך הביקור הזה לא הוחתמה על טופס רישום כיוון שלא היתה מוכנה לשלם דמי תיווך בשיעור 2%+ מע"מ. הדירה ברחוב אדם הכהן לא נרכשה על ידה בסופו של דבר. הנתבעת 1 טוענת שאת הדירה ברחוב שלמה המלך רכשה מהגב' כץ לאחר שהוצגה לה בסוף 01.02 וגם אז לא חתמה על טופס ולא נאמר לה דבר לגבי דמי התיווך שעליה לשלם כביכול ולנתבעת 1 היה ברור כי הגב' כץ היא זו שמשלמת את דמי התיווך לתובע. עוד הוסיפה כי פרטיה ניתנו לתובע במהלך שיחת טלפון על פי בקשתו למידת הצורך, ולכן נרשמו על הטופס ללא ידיעתה וללא הסכמתה. לטענתה, הדירה הוספה לטופס הרישום עליו חתומה הנתבעת 2 ללא ידיעת האחרונה. לטענתה, בפגישה במשרדו של התובע הוצע לשלם לו סכום סמלי כמחווה על כך שהצליח להפחית את מחיר הדירה, ולא מחיוב כלשהו. הנתבעת 2 טענה כי החלה לחפש דירה לרכישה החל מחודש 10/01, לכן יצרה קשר עם מספר משרדי תיווך וביניהם משרדו של התובע. ביום 14/11/01 חתמה על טופס רישום לבקשת התובע לאחר שהראה לה באותו יום דירה ברחוב אלכסנדר ינאי בתל אביב. ביום 14/01/02 הוצגו בפני הנתבעת 2 על ידי התובע שתי דירות נוספות האחת ברחוב ויצמן והשנייה ברחוב אדם הכהן ובמעמד זה הוחתמה על טופס רישום נוסף לגבי הדירות הנ"ל. הנתבעת טענה כי הדירות ברחוב שלמה המלך וכן יהושע בן נון שנמחקה הוספו שלא בידיעתה או מרצונה לטופס. עוד טענה כי התלוותה אל הנתבעת 1 ואמה לביקורם הנוסף בדירה ברחוב אדם הכהן עם התובע ולמרות רצונה של הנתבעת 1 לרכוש את הדירה הדבר לא התממש לבסוף. הנתבעת 2 טענה כי משפנה אליהן התובע בהצעה לראות שתי דירות נוספות האחת בשלמה המלך והשנייה ביהושע בן נון הסכימה לכך והגיעה לפגישה עם הנתבעת 1, משהתאימה הדירה הראשונה לצרכיה של הנתבעת 1 ביקשה מהתובע שיפעל להורדת המחיר, כאשר הגיעו לדירה השנייה ברחוב בן נון התברר לנתבעת 2 כי הייתה בדירה זו בעבר ללא עזרת מתווך וכי הדירה לא התאימה לצרכיה. הנתבעת 2 טענה כי פרט לחתימותיה על שני טפסי הרישום לא חתמה על כל מסמך נוסף והדירות הללו לא הוספו לטופס הרישום בנוכחותה או בידיעתה. משהחל מו"מ לגבי רכישת הדירה בין הנתבעת 1 לבעלת הדירה תפקדה הנתבעת 2 כצופה בלבד כך גם בעת החתימה על זיכרון הדברים, וציינה שוב כי לא הוחתמה על כל מסמך או על התחייבות מטעם הנתבעת 1. לבסוף, טוענות הנתבעות כי חיובם בתשלום כפל דמי תיווך אינו כדין, בין היתר כיוון שהינו תנאי מקפח בחוזה אחיד. דיון לדידי , אין לו לדיין אלא את אשר רואות עיניו וליבו נכון עמו נוכח התנהגותם של הצדדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט. כך, דשתי ודנתי בטענות התובע התרשמתי מכנותו וגם יכולתי ואומר אף בביטחון מלא כי דעתי היא כדעת התביעה. עדיפות בעיניי טענותיו של זה על טענות הנתבעות ועדותו של התובע מהימנה בעיני מעדותן של הנתבעות. במקרה שלפנינו גדר המחלוקת הינה האם זכאי התובע לשכרו בעסקה וממי? הנתבעת 2 טענה כי רק היא חתומה על טופס ההתחייבות לתשלום דמי התיווך ומכיוון שהנתבעת 1 היא שרכשה את הדירה ומבלי שחתמה על הטופס אזי אין האחרונה מחוייבת לשלם את דמי התיווך לתובע. הטענה של העדר חתימה הינה טענה היורדת לשורשו של עניין לעניין זכאותו של מתווך לקבלת דמי תיווך, שכן בסעיף 14 לחוק המתווכים נקבע כי מתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך רק בהתקיים שלושה התנאים המוזכרים בסעיף זה, דהיינו: היות המתווך בעל רישיון בעת שעסק בתיווך, מילוי אחר הוראות סעיף 9 לחוק והיות המתווך הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב. המסגרת הנורמטיבית סעיף 9 לחוק המתווכים קובע: "מתווך במקרקעין לא יהא זכאי לדמי תיווך, אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין, שבה נכללו כל הפרטים שקבע שר המשפטים, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת". שר המשפטים אכן קבע בתקנות מהם הפרטים אשר חייבים להיכלל בהזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב), התשנ"ז-1997: "1. בהזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין לפי סעיף 9(א) לחוק יכללו לפחות הפרטים הבאים: (1) שמות, כתובות ומספרי זיהוי של המתווך ושל הלקוח. (2) סוג העסקה שפעילות המתווך מבוקשת לגביה, כגון 'שכירות', 'מכירה'. (3) תאור הנכס נשוא פעולת התיווך. (4) מחיר העסקה המבוקשת בקירוב. (5) הסכום המוסכם של דמי התיווך או שיעור דמי התיווך המוסכם מתוך המחיר שבו תתבצע העסקה, והאם המחיר 'לפי אחד מאלה' כולל מס ערך מוסף כמשמעו בחוק מס ערך מוסף, התשל"ה-1975". יצוין כי הדרישה לכתב ההתחייבות היא חידוש שהוכנס בחוק המתווכים, בעוד שהתנאי להיות המתווך "גורם יעיל" מביא לידי ביטוי את ההלכות שנתגבשו במשך השנים בפסיקה בנושא דמי תיווך (ע"א 275/76 קלוגמן נ' עובדיה ואח' פ"ד ל"א(1) 405; ע"א 74/89 חסינים, חברה להחזקת נכסים בע"מ נ' שפירא, פ"ד מ"ו(1) 845). ב"כ הנתבעות טען כי ההזמנה חסרה פרטים כמצווה בתקנות. לטענתה כתובת הדירה ופרטי הנתבעת 1 הוספו שלא בנוכחותן של הנתבעות ואף ללא ידיעתן וכן חתימת הנתבעת 1 חסרה. איני מקבל טענה זו שכן הוכח כי הנתבעת 2 אכן חתמה עבור התובע בעבר על טופס התקשרות טרם ביקור בדירות ומשכך אציין כי לדעתי כאשר נרשמו הדירות ברחוב שלמה המלך וזו שברחוב יהושע בן נון הדבר נעשה בנוכחות הנתבעות והראייה לכך משהגיעו הנתבעות לדירה שברחוב בן נון הודיעה הנתבעת 1 כי כבר ביקרה בה שלא באמצעות מתווך וכי אינה מתאימה לצרכיה. מאמין אני משהודיעה על כך לתובע מחק את הפרטים מהטופס בנוכחותן. בנוסף טענת הנתבעות כי פרטיה של הנתבעת 1 הוספו בשיחת טלפון למקרה הצורך היא זו שמאשרת את ידיעתן לעובדה כי פרטיה הוספו כדין ובידיעתן המלאה. בע"א 2819/00 בן אור מרדכי נ רוזן צבי (טרם פורסם) בית המשפט עמד על משמעותם של התקנות: " סעיף 9 הנ"ל מדבר לכאורה בחיוב למלא אחר כל הפרטים שייקבעו על מנת שיהא המתווך זכאי בשכרו. ברי שמטרת החקיקה הזו הייתה להשליט סדר בתוך האנדרלמוסיה ששררה בשוק התיווך קודם לכן. יחד עם זאת יש לבחון בכל מקרה ומקרה באם התכלית והמטרה הושגו ואם לאו" יפים הדברים שצוינו שם בסוגיית "מסמך בכתב"; ..." הסוגיה של הקפדה דווקנית על מילוי מלוא הפרטים הנקובים בתקנות מזכירה באורח אנלוגי את הסוגיה של דרישת "מסמך בכתב" נשוא ס' 8 לחוק המרקעין תשכ"ט- 1969. בתחילה הייתה הקפדה מוחלטת על דרישת הכתב על כל דקדוקיה כאשר הטעם לכך הינו "רצינות העסקה" וקביעה כי מדובר בדרישה קונסטיטוטיבית ולא ראייתית בלבד. אלא שבמהלך השנים ,כאשר הסתבר כי דרישה זו עלולה להיות מנוצלת לרעה, חלה נסיגה במקרים המתאימים. הדברים נעשו בעקבות החקיקה בדיני החוזים לפיה ניתנים להשלמה פרטים חסרים בחוזה ע"י פניה לחוק או לנוהג " התובע כגורם היעיל להתקשרות על רקע חקיקת חוק המתווכים ועל רקעו המסחרי החברתי נקבע כי אין מתווך זכאי לשכרו אלא אם פעולת התיווך שלו היתה הסיבה היעילה לעיסקה. מאפייניה העיקריים של פעולת תיווך הם ייזום מפגש בין הקונה למוכר, והשלמת העיסקה כתוצאה מאותו מפגש. השאלה שעומדת לבחינה הינה האם פעולתו של המתווך היתה הגורם היעיל אשר הוא שהביא להתקשרותם של הצדדים. במקרה דנן אין ספק וחולק כי רק בזכותו של התובע רכשה לבסוף הנתבעת 1 את הדירה. יפים לעניין זה הדברים שנקבעו בע"א 7247/97 - כוכבה יצחקוב נ' מרדכי אבי מפעלי בניה בע"מ. תק-על 2001(3), 482, עמ' 485: "קיום הסכם התיווך, נתון עם זאת, ככל הסכם, לחובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום הלב (הוראת סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - (1973). צד המסכל את מאמציו של המתווך, על ידי ניצול המידע שנתקבל ממנו, לצורך פניה ישירה לצד האחר לעסקה, תוך עקיפתו של המתווך, מפר את חובת תום הלב המוטלת עליו. הוא הדין בכל אותם מקרים בהם פועל צד מן הצדדים בדרך אחרת על מנת להתחמק מתשלום דמי התיווך, למשל, על ידי העסקת "מתווך קש". חוק המתווכים בא לפתור את האנדרלמוסיה ששררה בענף. מטרתו לא הייתה לגרום לכך כי תיגזל פרנסתם של המתווכים על ידי לקוחות שפועלים בחוסר תום לב תוך ניסיון למצוא "פגמים" אשר ישחררו את המתחייב מהתחייבויותיו. לעניין זה חשוב כי כל מקרה ייבחן לגופו בנסיבות העניין. לא מקובלות עלי טענות הנתבעות כי בתקופה הרלוונטית לא היו זוג מה גם שטענה זו נסתרה בחקריתן הראשית וכן העובדה כי שתיהן היו בכל הנכסים שהציג התובע ואף ביקשו ממנו שיפעל להורדת מחיר הדירה שהתאימה לצרכיהן ולאחר שעה כדבריהן נאמנה מסרבות הן לשלם את שכ"ט בטענה כי העסקה לא נחתמה על ידי הנתבעת אשר התחייבה לשלם את דמי התיווך ומשכך אין לתובע להלין אלא על עצמו. הנתבעות הן זוג לכל דבר, גרות ביחד בדירה הנדונה, מגדלות ילד ביחד ואין זה סביר כי כל מערכת הזוגיות הזו התהוותה בין רגע, לאחר רכישת הדירה. גם דבריה של נתבעת 2, אשר מצד אחד דחתה בהינף יד את הדירה, כלא מתאימה לה ולאחר מכן באה לגור באותה דירה עם נתבעת 1, תמוהה בעיני. משהכרעתי כי גירסת הנתבעת 1 לפיה רק התלוותה לנתבעת 2 הינה שקרית והגעתי למסקה, כממצא עובדתי, כי הנתבעת 2, בעת החתימה על הטופס והעברת פרטי הנתבעת 1 (ועצם העובדה ששתיהן ביחד בכל הפעמים היו נוכחות עם התובע בכל הדירות שהציג בפניהם) אין מנוס מהמסקנה כי מטרתן הייתה להתנער מתשלום דמי תיווך לתובע. משכך, נותרה השאלה מי מהן צריכה לשלם את דמי התיווך ועפ"י איזה דין (חוק המתווכים, דיני עשיית עושר, חוק השליחות וכו'). ב"כ הנתבעות המלומדת, טוענת בעצם שהן הנתבעת 1 והן הנתבעת 2 פטורות מכל תשלום בגין התיווך, שכן נתבעת 1 רכשה את הדירה אך לא חתמה על הסכם תיווך, ואילו הנתבעת 2, לעומת זאת, חתמה על הסכם התיווך אך לא רכשה את הדירה. יתרה מזו, טוענת ב"כ הנתבעות המלומדת, כי אף דיני עשיית עושר לא ניתן להחיל כאן, שכן קיימת חקיקה מפורשת בעניין ולכן אין חלות לדיני עשיית עושר. טענה זו מקוממת ביותר לאור חוסר תום הלב הנודף ממנה, והעלתה בזכרוני סיפור שמובא במסכת סנהדרין דף צ"א עמוד א', ממנו ניתן לשאוב את ערכי היסוד של המשפט העברי: "אמר ליה אנטונינוס לרבי: גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין. כיצד? גוף אומר: נשמה חטאת שמיום שפירשה ממני הריני מוטל כאבן דומם בקבר ונשמה אומרת: גוף חטא שמיום שפירשתי ממנו הריני פורחת באויר כציפור. אמר ליה אמשול לך משל: למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה לו פרדס נאה והיה בו בכורות נאות והושיב בו שני שומרים אחד חיגר ואחד סומא. אמר לו חיגר לסומא: בכורות נאות אני רואה בפרדס בא והרכיבני ונביאם לאכלם. רכב חיגר על גבי סומא והביאום ואכלום. לימים בא בעל פרדס אמר להן: בכורות נאות היכן הן? אמר לו חיגר: כלום יש לי רגלים להלך בהן? אמר לו סומא: כלום יש לי עיניים לראות? מה עשה? הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד! אף הקב"ה מביא נשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד שנאמר: יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו. יקרא אל השמים מעל, זו נשמה ואל הארץ לדין עמו, זה הגוף". לדידי, אין זה משנה האם מדובר בגוף ונשמה, שני שומרים אחד חיגר ואחד סומא או שני מעוולים במשותף בניסיון להפסיד ממונו של מתווך. המסר הוא אחד וברור: לא יגזר דינו של זה בנפרד מזה אלא ביהמ"ש יעשה אותם שותפים (מדיני שליחות) וירכיב אותם - זה על גבי זה - ויחייב אותם כדין. הדרך לשאוב עקרון זה מהמשפט העברי הינה, הן מתוך חוק יסודות המשפט, תש"מ - 1980 המפנה לעקרונות הצדק, המוסר והשלום של מורשת ישראל (כלקונה) והן באמצעות ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית שבחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וכפי שציין כב' הנשיא אהרון ברק בספרו "שופט בחברה דמוקרטית" (עמ' 290): "ערכי היסוד של המשפט העברי מעצבים את דמותנו כעם וכמדינה. בהם באים לידי ביטוי היותנו לא רק מדינה דמוקרטית אלא גם מדינה יהודית. ערכי יסוד אלה הם חלק מערכי היסוד של משפטנו. יושם נא אל לב: הפנייה לערכי היסוד של המשפט העברי אינה פנייה אל משפט משווה. זו פנייה אל משפט ישראל. זו פניית חובה. הפנייה אינה אל כל ערכיו של המשפט העברי. הפנייה היא לאותם ערכים המהווים חלק ממשפט המדינה". ערכי התום לב, ערכי הצדק, היושר וההגינות בחיי המסחר, הם ערכים המהווים חלק ממשפט המדינה וניתן לשאוב מהמשפט העברי הדרכה כיצד לנהוג על פיהם. הפגמים שבחוסר החתימה של נתבעת 1 על הסכם התיווך וחוסר החתימה של הנתבעת 2 על הסכם רכישת הדירה נרפאים בכך שהן נעשו שותפות בעצם הקנוניה להדיר את רגלי התובע מזכותו הבסיסית לקבלת דמי תיווך. משנעשו שותפות כל אחת מחייבת את שותפתה בגין חתימתה היא. כפל דמי התיווך שאלה אחרת היא בקשר לכפל דמי התיווך. לדידי המדובר בפיצוי מוסכם מראש בסכום כפול מהסכום המקורי, וללא כל יחס סביר לנזק שניתן לראות מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה. יתרה מזו, המדובר בסעיף המנוגד לתקנת הציבור. המקום לפצות בגין ההוצאות ובזבוז זמן של התובע היא בפסיקת הוצאות משפט ולא בסעיף "קנס" בסך 100% מדמי התיווך. לאור כל האמור לעיל אני מקבל את התביעה כנגד הנתבעות ומחייב את הנתבעות לשלם לתובע ביחד ולחוד סך של 20,533 ש"ח (3,900 $ X 4.5 ₪ X 1.17) צמוד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן ישלמו הנתבעות לתובע את הוצאות משפט וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ש"ח + מ.ע.מ. סך זה ישא ריבית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. תיווךלקוחות