המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לנושא העדר כיסוי ביטוחי בשל אי הודעה על תאונה לחברת הביטוח והכשלת בירור החבות, מצויה בסעיפים 22-24 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן: "החוק"). סעיף 22 לחוק קובע את חובת המבוטח או המוטב להודיע למבטח "מייד" לאחר שנודע למי מהם על קרות מקרה ביטוח, בקבעו בזו הלשון: "קרה מקרה הביטוח, על המבוטח להודיע על כך למבטח מיד לאחר שנודע לו, ועל המוטב להודיע למבטח, מיד לאחר שנודע לו, על קרות המקרה ועל זכותו לתגמולי הביטוח; מתן הודעה מאת אחד מאלה משחרר את השני מחובתו". בסעיף 23(ב) לחוק נקבעה חובת המבוטח או המוטב לשתף פעולה עם המבטח על מנת לאפשר לו את בירור חבותו בקבעו: "על המבוטח או על המוטב, לפי העניין, למסור למבטח, תוך זמן סביר לאחר שנדרש לכך, את המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות, ואם אינם ברשותו, עליו לעזור למבטח, ככל שיוכל, להשיגם". סעיף 24 לחוק דן בתוצאות אי-קיום חבותם דלעיל של המבוטח או המוטב, כאשר סעיף 24(א), קובע את זכות המבטח להפחית מגובה תגמולי הביטוח, עד שלילתם לחלוטין, עקב אי-קיום חיובי המבוטח או המוטב לפי סעיפים 22 ו-23, ובהמשך מונה מספר סייגים, הכל כנוסחו המצוטט להלן: "(א) לא קויימה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב) במועדה, וקיומה היה מאפשר למבטח להקטין חבותו, אין הוא חייב בתגמולי הביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו קויימה החובה ; הוראה זו לא תחול בכל אחת מאלה: (1) החובה לא קויימה או קויימה באיחור מסיבות מוצדקות; (2) אי קיומה או איחורה לא מנע מן המבטח את בירור חבותו ולא הכביד על הבירור. (ב) עשה המבוטח או המוטב במתכוון דבר שהיה בו כדי למנוע מן המבטח את בירור חבותו או להכביד עליו, אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו לא נעשה אותו דבר". בית המשפט פסק כי הנטל להוכיח התקיימות הנסיבות המביאות להפחתת חבות המבוטח מוטל על חברת הביטוח. מידת ההוכחה המוטלת על המבטח במקרה זה דורשת ממנו להראות קיומו של נזק ממשי עקב אי מתן ההודעה על ידי המבוטח, ואין להסתפק בהוכחת האפשרות התיאורטית שיגרם נזק . פוליסההודעה על מקרה ביטוחחברת ביטוח