דוקטרינת הציפיות הסבירות של המבוטח התפתחה בארה"ב, ועל-פיה יש לפרש חוזי ביטוח באופן שיגשים את ציפיותיו הסבירות של המבוטח, וזאת אף במקרים בהם לשון הפוליסה סותרת מפורשות ציפיות אלו. דוקטרינת הציפיות הסבירות של המבוטח מאפשרת לבית המשפט להתרחק מן האמור בחוזה עצמו, ולקבוע כי ציפיותיו הסבירות של המבוטח יזכו להגנה אף כנגד התנאה נוגדת בחוזה, כל עוד לא הוכח כי תניה זו הובאה במפורש לידיעתו של המבוטח. התוצאה של דוקטרינה זו היא, אפוא, הטלת חובה על חברת הביטוח להפנות את המבוטח באופן ישיר להגבלות אותן הוא מבקש להטיל, או להראות כי הפרמיה שנקבעה משקפת מחיר כיסוי נמוך, באופן ההופך את ציפיית המבוטח לכיסוי רחב יותר לציפייה בלתי סבירה. במשך השנים, התקבלה במדינות רבות בארה"ב גרסה מרוככת של עיקרון זה, לפיה לא ייעשה בו שימוש כנגד לשונו המפורשת של החוזה, אולם ניתן יהיה להיעזר בו בפרשנותה של הוראה עמומה. שלא בדומה לכלל הפרשנות כנגד המנסח, השימוש בעיקרון זה אינו דורש כי פרשנות המתיישבת עם ציפיותיו של המבוטח תתיישב היטב אף עם לשונו של החוזה, אלא עמימות ההתנאה כשלעצמה מאפשרת לנטוש את הטקסט החוזי, ולעבור לניתוח ציפיותיו של המבוטח. "מבחן הציפיות הסבירות של המבוטח" שימש את בתי המשפט האמריקאיים בהקשרים שונים ובוורסיות שונות, חלקן בעלות אופי פרשני וחלקן נוטשות כליל את ההתחקות אחר המשמעות העולה מן הטקסט. מגמות בכיוון מתן תוקף לציפיות המבוטח אף בניגוד לאמור בחוזה, ניתן למצוא אף בפסיקה האנגלית, אם כי לא באופן עקבי ובלא שימוש גלוי בדוקטרינה זו. בישראל הוחלה דוקטרינת הציפיות הסבירות של המבוטח באופן חלקי. בית המשפט ציין כי דוקטרינה זו שנויה במחלוקת, ומעוררת שאלות מורכבות. פוליסהחברת ביטוח