החלטה המבקשת עותרת לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, בהתאם לתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984. עסקינן בתביעה לתגמולי ביטוח בגין נכות מתאונה, מכח פוליסה לביטוח תאונות אישיות לתלמידים. התובע, יליד 16.2.1984, נפגע ביום 9.4.01 בברכו במהלך משחק כדורסל. ביום 16.2.2002 מלאו לתובע 18 שנה, ואילו התובענה הוגשה ביום 22.2.2005, לטענת המבקשת בחלוף למעלה מ-3 שנים ממקרה הביטוח ולפיכך, התיישנה התובענה. אין מחלוקת כי תובענה בגין תגמולי ביטוח מתיישנת במידה ולא הוגשה לביהמ"ש בחלוף 3 שנים מיום קרות מקרה הביטוח {ע"א 3812/91 ג'ריס ברבארה נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ פד"י מח(3) 441}. הצדדים חלוקים בשאלת מועד התגבשותה של עילת התביעה, קרי מהות מקרה הביטוח, באם קרות התאונה או התגבשות הנכות הצמיתה. הפוליסה מעניקה פיצוי בגין נכות מלאה וקבועה ופיצוי מופחת בגין נכות זמנית עד תקופה של שישה חודשים. שאלה זו זכתה לפרשנות מנוגדת, והינה תלויה ועומדת בערעור בביהמ"ש העליון, במסגרת רע"א 4384/03 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' אמיתי דוד. מטעם זה, בשלב מקדמי זה, לא ראוי לקבוע מסמרות בנוגע למועד התגבשות העילה לאור האפשרות כי תובהר ההלכה בטרם יסתיים הדיון בתובענה זו. ככלל, נראית לי עדיפה הפרשנות לפיה יום מקרה הביטוח הוא יום התרחשות התאונה ולא במועד האמור של התגבשות הנכות הצמיתה. עמדה זו עולה בקנה אחד עם פסק דינו של המשנה לנשיא ש. לוין, ברע"א 1395/00 צפריר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם). במקרה דנן, מלשון הפוליסה ובעובדה כי פיצוי בגין נכות זמנית ניתן לתקופה מירבית של שישה חודשים, ניתן ללמוד לכאורה כי לכל המאוחר מתחילה הזכאות לפיצוי בגין נכות קבועה בחלוף 6 חודשים ממועד התאונה. יחד עם זאת, הואיל ושאלת מועד התגבשות העילה בפוליסה לנכות מתאונה תלויה ועומדת בערעור בעליון, אין מקום להכריע בשלב המקדמי בשאלה זו. חוסר תום לב בהעלאת טענת ההתיישנות : טענות העובדתיות של הצדדים נטענו ללא תצהיר ונסמכות רק על חליפת מכתבים ומסמכים. די בטעם זה כדי למנוע הכרעה לגופו של עניין בטענה זו. לא ניתן לקבוע בשלב זה אם נסיבות המקרה דנן מקימות לתובע טענה כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב. אין חולק כי חברת ביטוח חייבת לקיים משא ומתן בתום לב (ע"א 188/84 צור חברה לביטוח בע"מ נ' חדד, פ"ד מ(3)1). לאור ההלכה לפיה יש להפעיל כלים דיונים שעומדים לרשות בעלי הדיון בתום לב, יש אפשרות לחסום טענת התיישנות אשר נטענת בחוסר תום לב. עם זאת, שימוש בכלי זה יש לעשות בזהירות ובמשורה במקום בו נטעה חברת הביטוח במבוטח תחושה כי הפיצוי קרב ובא ומנגד, עם חלוף הזמן העלתה את טענת ההתיישנות לה לא היה מודע המבוטח. ולעניין דרישת הטעיית הצד השני, ראה החלטתה של כב' השופטת ניצה מימון-שעשוע, ת.א. (כפ"ס) 3129/04 נספח + לתגובת המשיב. במקרה דנן, הפניה הראשונה בעניין התאונה נערכה ביום 8.12.04 אל החברה למשק וכלכלה, המוגדרת כמבוטח בפוליסה. לפניה זו צורף טופס תביעה של חברת כלל לאחר שתי פניות נוספות נענה התובע ביום 18.1.05 כי על מנת להגיש תביעה עליו למלא טופס תביעה ולהשיבו לחברה למשק וכלכלה, סוכנות לביטוח (1992) בע"מ. ביום 17.2.05, לכאורה יום לאחר חלוף תקופת ההתיישנות לשיטת המבקשת, נענה התובע כי חברת כלל תעדכנו בקרוב לגבי המשך הטיפול. המבקשת טוענת מצידה כי טופס התביעה הגיע לידיה רק ביום 20.2.05 לאחר חלוף תקופת ההתיישנות ולפיכך לא יכלה כלל לנהוג בחוסר תום לב. על פניו, לא נראה כי במקרה דנן נהגה חברת הביטוח בסחבת על מנת שתחלוף תקופת ההתיישנות. עם זאת, יש מקום לבירור עובדתי בנוגע למעמד החברה למשק וכלכלה ונפקות מצידה כלפי התובע. לתובע שתי טענות נוספות בנוגע להארכת מניין ההתיישנות. הראשונה נוגעת למועד הגעת התובע לגיל 18 וחישוב 3 השנים ממועד זה. לשיטתו של התובע, יש לערוך את החישוב לפי יום הולדתו העברי, וחישוב מעין זה מעלה כי התביעה הוגשה בטרם חלפו 3 שנים מהגיעו לגיל 18. טענה זו נטענה ללא תצהיר וללא כל אסמכתא למועד הולדתו של התובע לפי הלוח העברי או לחישוב המוצע. יתרה מכך, בסעיף 3 לחוק הפרשנות, תשמ"א - 1981 בנוגע למשמעותם של מלים וביטויים נקבע: " 'שנה' ו-'חודש' - לפי הלוח הגרגוריאני, ואם צויינה תחילת תקופתם או סופה לפי הלוח העברי בלבד - לפי הלוח העברי. " סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 קובע כי תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח. סעיף 10 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 קובע כי בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במנין הזמן שבו עדיין לא מלאו לתובע שמונה-עשרה שנה. חוק הכשרות המשפטית והאפוטורפוסית, תשכ"ב - 1962 קובע בסע' 3 כי אדם שלא מלאו לו 18 שנה הוא קטין. בסעיף 12 לחוק נקבע כי במידה וידועה שנת לידתו של אדם ולא ידוע יום לידתו, חזקה שנולד באחד בניסן של אותה שנה. מהחוקים המפורטים לעיל עולה כי התאריך העברי יכול להיחשב כמועד לידתו של אדם, אולם מניין השנים מתאריך הלידה נערך לפי הלוח הגרגוריאני. אשר על כן, אין מקום לקבל את טענת התובע בעניין גילו. בפי התובע טענה עמומה בדבר שביתה שאירעה לפני כשלוש שנים למשך חודשיים, אשר לשיטתו מאריכה את תקופת ההתיישנות. אין בידי לקבל טענה זו. שביתה דוחה את מועד ההתיישנות, רק אם תום תקופת ההתיישנות נופלת על מועד בו חלה שביתה. הלכה היא כי אם ימיה האחרונים של תקופת ההתיישנות חלה בפגרה, נדחה סופה של תקופת ההתיישנות ליום החול הראשון שלאחר פגרת בתי המשפט. (ע"א 3141/99 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' עו"ד ש.ז. פונדמינסקי, פ"ד נה5 817). אין היגיון להבדיל בין פגרה לעניין שביתה לעניין זה, במיוחד לאור לשונה של תקנה 5 לתקנות בתי המשפט, בתי הדין לעבודה ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין בתקופת שביתה או השבתה של עובדים), התשמ"א - 1981. ממכלול האמור לעיל עולה, כי אין מקום בשלב זה להורות על דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות. הבקשה נדחית. בשלב זה אין צו להוצאות. קטיניםהתיישנות תביעות ביטוחביטוח תלמידיםהתיישנות