פסק דין יסודה של התביעה שבפניי בארוע גניבת רכב שארע ביום 28.10.03. אין חולקין כי במועד הרלבנטי לכתב התביעה, היתה הנתבעת המבטחת, בפוליסה לביטוח מקיף, את רכבו של התובע מסוג סובארו לגאסי שנת ייצור 1991, מ.ר. 03-817-49 (להלן - "הסובארו"). אין חולקין כי על פי תנאי הפוליסה (נספח ג' לתצהירו של התובע) נרשם: "מוצהר ומוסכם בזה כי כיסוי גניבה ו/או פריצה והנחת המיגון בפוליסה אם ניתנה, מותנים בקיום מערכת מיגון תקינה כמפורט להלן ובהפעלתה בכל עת, שהרכב לא מאויש במשך כל תקופת הביטוח. מערכת המיגון הנדרשת: מערכת אזעקה המגינה על כל פתחים, דלתות הרכב והמכסים. שולל תנועה (אימובילייזר) המבצע ניתוק חשמלי ממערכות ההפעלה של מנוע הרכב ומערכותיו". לגרסת התובע ביום 28.10.03 שב לביתו המצוי ביפו בסמוך לתיאטרון נגה, אולם מאחר ולא מצא חניה בסמוך, החנה את הסובארו במגרש חניה המצוי בסמוך לביתו, כשהוא נועל את הרב בריח לידית ההילוכים (הגנה שלא נדרשה עפ"י הפוליסה אך הוספה ע"י התובע למכלול ההגנות כשהיו ברכב כדרישת הפוליסה), הפעיל את האזעקה, ביצע בדיקה ידנית של הדלת והלך לביתו. למחרת בבוקר יום ה - 29.10.03, בצאתו לעבודה, הופתע למצוא כי רכבו נעלם ולאחר בירור עם מגרשי הגרירה באיזור, הבין התובע כי רכבו נגנב ולפיכך הוגשה על ידו תלונה למשטרה (נספח ג' לסיכומים) ופנה בתביעה למבטחיו - היא הנתבעת. ביום 3.12.03 הודיעה הנתבעת לתובע כי תביעתו נדחית, מן הטעם כי לא עמד בתנאי המיגון הנדרשים על פי מפרט פוליסת הביטוח. מכאן שהשאלה היחידה העומדת למחלוקת בין הצדדים, הינה קיומם של אמצעי המיגון המפורטים בפוליסה והפעלתם על התובע, שכן בשום שלב לא נחשד התובע כמי שידו היתה במעל הגניבה. דיון אשר לנטל ההוכחה בדבר קיום אמצעי המיגון והפעלתם לטעמו של ב"כ התובע בסיכומיו, משהוכיח התובע את קרות מקרה הביטוח - קרי, הגניבה - מוטל הנטל להוכחת קיומו של החריג על הנתבעת המבטחת. דא עקא, שאין אלה פני הדברים בענייננו, משתמצא לומר כי תנאי המיגון המפורטים בפוליסה אינם בגדר חריג או סייג, אלא תנאי מוקדם לקרות מקרה הביטוח. משמע הנטל נשאר לפתחו של התובע להוכיח מעבר למאזן ההסתברויות כי במקרה דנן ארע מקרה הביטוח וכל זאת כשהוא התובע עומד בתנאי בתנאי המיגון המפורטים בפוליסה - שלטעמי תנאים אלה הינם תנאי בלעדי אין - משמע היעדר אמצעי מיגון ו/או אי הפעלתם כמוהו ככשלון בהוכחת קרות מקרה הביטוח. ותמצא שואל האם עמד התובע בנטל זה. לגרסת בא כוחו- עמד גם עמד ואילו לגרסת הנתבעת נכשל התובע בהוכחת גרסתו ובהיותו עד יחיד שעל עדותו להיות צחה וברה כשלג מכאן שאחת דינה של תביעתו להידחות. לעניין הפעלת אמצעי המיגון, העידו התובע עצמו וחוקר מטעם הנתבעת, שמדרך הטבע ניסה לקעקע את גרסת התובע ובמה דברים אמורים למקרא הפרוטוקול והודעתו של התובע לחוקר, תימצא למד כי אין התובע שינה משנתו כמי שלמד תלמידו בעל פה. ב"כ הנתבעת מצביע על סתירות שנפלו בגרסתו בפני החוקר לבין גרסתו בביהמ"ש ותמצא שואל האם בסתירות מהותיות עסקינן עד כי יהיה בהן כדי לכרסם בגרסת התובע, שבמקרה דנן הינו עד יחיד מטבע הדברים, עד כי ביהמ"ש יגיע למסקנה כי אין מקום ליתן אמון בגרסתו. בחנתי ושקלתי הדברים, הן את עדותו בפניי בדבר הפעולות אותן ביצע אותו יום ביציאתו מהרכב (עמ' 10 לפרוטוקול שורה 9), לבין דבריו לחוקר דהן נתלה ב"כ הנתבעת, דהיינו "לשאלתך כאשר אני לא מפעיל את האזעקה, אני נועל את הרכב עם המפתח בלי השלט" (עמ' 4 לטופס ההודעה לחוקר, שורות 18, 19) ומצאתי כי אל מול גרסתו הפוזיטיבית בדבר מעשיו בערב הגניבה, דהיינו ביצוע פעולת הנעילה, הן של רב הבריח והן הפעלת האזעקה, המשפט המצוטט בטופס ההודעה הינו משפט כללי שאין בו כדי ללמד על הפרט שארע באותו ערב ולא מצאתי ללמוד ממנו כי דבר שקר בפי התובע. עליי לציין כי בבואי לבחון את שני העדים שהעידו בפניי, מצאתי כי כל אחד מהם, בדרכי הסובייקטיבית, הותיר רושם מהימן. התרשמתי מהתובע ומדבריו, כפי שאף ענה לב"כ הנתבעת (בעמ' 13 שורות 4-5 ואילך), כי הוא זוכר ספציפית את הפעלת האזעקה מששחזר לעצמו את פעולותיו או כפי שאומר העד "מאה אלף פעמים שחזרתי את מה שעשיתי ערב קודם, על כן אני זוכר את זה טוב. אני אזכור את זה גם בעוד 10 שנים". לא התרשמתי כי היה בעדותו של החוקר עה/1 כדי לקעקע את אמינותו של התובע, גם אם לא מצאתי לקבל את גרסת הקונספירציה שהעלה ב"כ התובע בסיכומיו, לפיו נכתבה ההודעה מזכרונו של החוקר לאחר ביצוע החקירה ואין היא תואמת את ששמע בזמן אמת. התרשמתי מהחוקר כי לא כך דרכו לנהוג בעת ביצוע החקירה, גם אם לא הוצגה קלטת החקירה, שלא הוכח כלל כי היתה. מכל מקום, התרשמתי כי עסקינן בחקירה שוטפת, כאשר השאלות אינן מפורטות לכשעצמן אלא נבלעות בתשובות (כפי שגובים הודעות במשטרה לעיתים קרובות). אולם מאידך, לא מצאתי בחקירה זו כי די בה כדי לשכנעני כי חל כרסום של ממש בגרסת התובע באופן שתידחה תביעתו. אמנם התובע הינו עד יחיד וחלים לגביו הכללים המפורטים בסעיף 54 לפקודת הראיות, אולם מצאתי סיוע לגרסתו של התובע בהתקנת רב הבריח, הנועל את מוט ההילוכים ברכב, שהינו פריט מיגון שאינו נדרש על פי הפוליסה ויש בו כדי להצביע על רצינות כוונתו של התובע לשמור ולהגן על רכושו. אמצעי מיגון אלה פורטו גם בהצהרת הבעלים על פרטי הרכב, כפי שנמסרו לחוקר מטעם הנתבעת. אשר לגובה הנזק התובע הגיש תביעתו לפיצוי על הסך של 27,000 ₪ - ערך הרכב ביום הארוע, הנתבעת לא חקרה את התובע בעניין זה ואף לא נתנה דעתה בסיכומיה לסכום הנתבע ומכאן תמצא לומר כי אין היא כופרת בסכום זה ומכאן שהתובע זכאי לפיצוי במלוא הסכום הנתבע. כן תבע התובע 10,000 ₪ בגין הוצאות תחבורה ואובדן ימי עבודה, דא עקא שסכום זה לא הוכח, לא מניי ולא מקצתיי ולפיכך לא אפסוק לתובע דבר בגינו, שכן אין די בהבל פה לזכות את התובע בסכומים אותם לא הוכיח. אשר לסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח - לא מצאתי לפסוק לתובע ריבית חריגה. לאור החומר המונח בפניי, נמצאתי למדה כי במקרה שבנדון עסקינן במחלוקת שבתום לב, שהצריכה בירור לעומקו של עניין ולא בדחיה בקש עסקינן ולפיכך לא מצאתי לפסוק לתובע ריבית עפ"י סעיף 28א לחוק. סיכום התוצאה, מן האמור לעיל, הינה כי אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 27,000 ₪, צמוד ונושא ריבית כחוק מיום 28.10.03 ועד התשלום המלא בפועל, בצירוף 15% שכ"ט עו"ד ומע"מ, כן הוצאות משפט וכן סכומי האגרות בהן נשא התובע כשהן צמודים ונושאי ריבית כחוק מיום תשלומם ועד התשלום המלא בפועל. ביטוח פריצה / גניבה