תביעת תחלוף הצפה

פסק דין 1. זוהי תביעת תחלוף בגין תגמולי ביטוח שהתובעת שילמה למבוטחה, בגין אירוע של הצפה מיום 20.12.02 ברח' משה שרת 18 בשכונת קרית חיים שבחיפה, שגרם נזק למכונית. העובדות: 2. מר יעקב דניאל (להלן: "המבוטח") ביטח את מכוניתו מסוג הונדה סיוויק, מס' רישוי 7529835 (להלן: "הרכב") מפני נזקים שונים העלולים להגרם לרכב, בביטוח מסוג "מקיף". 3. בליל יום 20.12.02 בנו של המבוטח (להלן: "הבן" או "הנהג") עשה שימוש ברכב ברשותו של המבוטח. הבן נסע לבקר את חברתו שגרה ברח' משה שרת 18 בקרית חיים (להלן: "הרחוב" או "מקום האירוע"). המבוטח והבן גרים ברח' בן גוריון 66 בקרית מוצקין, שמרוחק כ-3 ק"מ ממקום האירוע. הבן החנה את המכונית ליד בית חברתו ונשאר ללון שם. במשך הלילה ירדו גשמים. כאשר הבן ניגש אל הרכב בבוקר שלמחרת הוא גילה שהרכב מכוסה מים עד לגובה ה"דש בורד", בשל אירוע של הצפה ברחוב, כתוצאה מגשמי הלילה (להלן: "האירוע"). 4. בגין האירוע התובעת פיצתה את המבוטח על הנזק לרכב, שהוכרז כאובדן להלכה. התובעת שילמה למבוטח תגמולי ביטוח על מלוא שווי ערך הרכב. התביעה עומדת על גובה תגמולי הביטוח שולמו למבוטח (בניכוי ערך שרידי הרכב), בצירוף עלות השמאות לרכב, שמסתכמים ב-64,000 ש"ח, נכון ליום הגשתה. טענות התובעת: 5. התובעת טוענת כי על הנתבעת לפצותה בגין הפסדיה הנ"ל שנגרמו כתוצאה מהאירוע. לטענתה הנתבעת התרשלה בכך שלא דאגה לניקוז מתאים ברחוב, על מנת למנוע הצפות מסוג זה. לחלופין התובעת טוענת שהנתבעת התרשלה בכך שלא הזהירה את דיירי הרחוב ו/או באי הרחוב, כי יש אפשרות להצפה בעת ירידת גשם, וכי עליהם מלהמנע להחנות את רכביהם במקום בתקופת החורף. 6. התובעת תמכה את טענותיה לענין גובה הנזק ברכב בחוות דעת שמאית. טענות הנתבעת: 7. הנתבעת כופרת בחובתה לפצות את המבוטח (ובאופן תחליפי את התובעת). לטענתה לא התרשלה במניעת הצפות ברחוב והיא נקטה בפעולות סבירות ככל שהדבר ניתן. 8. הנתבעת הסבירה שרח' משה שרת הינו הרחוב הנמוך ביותר באיזור, דבר שגורם לכך שהמים מכל הרחובות הסמוכים נקזים אליו, בעת ירידת גשם. ההצפה נשוא תביעה זו, נבעה מכמות גשם גדולה שירדה באותו לילה. על מנת לפתור את הבעיה, כבר לפני מס' שנים הותקנה ברח' משאבה חשמלית שתפקידה לרוקן מידי מס' שעות את המים מהרחוב, אלא שמדובר בפתרון זמני וחלקי. הנתבעת מתכננת פתרון כולל לבעיה בביצוע פרוייקט בעלות 14,000,000 ש"ח, אךו מסיבות תקציביות הוא טרם הוצא לפועל. בנסיבות אלה טוענת הנתבעת, שעשתה ככל יכולתה, באופן סביר, למנוע את האירוע ולא התרשלה כלפי המבוטח. 9. לחלופין הנתבעת כופרת בגובה הנזק. לטענתה לא היה צורך להכריז על הרכב כאובדן ולפצות את המבוטח על מלוא ערכו. ניתן היה לתקן את הרכב בעלות פחותה בהרבה. הנתבעת תמכה טענה זו באמצעות חוות דעת שמאית. דיון 10. בעיית ההצפות ברח' ידועה מזה שנים רבות לנתבעת, וכדברי העד מטעמה הבעיה ידועה "מקדמת דנא". מדובר בהצפות חוזרות ונשנות בכל פעם שיורד גשם משמעותי, כענין שבשגרה. 11. בנסיבות אלה היה על הנתבעת לנקוט באמצעים למנוע את ההצפות. לחלופין, אם הנתבעת לא היתה יכולה למנוע את ההצפות לחלוטין, היה עליה לנקוט באמצעים להזהיר את תושבי הרחוב ואת באי הרחוב מההצפות, על מנת שימנעו מלהחנות את רכביהם במקום בתקופת הגשמים, כדי לחסוך מעצמם נזקי הצפה. 12. האמצעים שהעיריה נקטה למניעת הצפות היו חלקים בלבד. העד מטעם הנתבעת הצהיר שהעיריה התקינה ברח' משאבה המשמשת לריקון המים מידי כמה שעות. עם זאת הנתבעת לא הביאה ראיות לכך שהמשאבה עבדה בפועל בזמן האירוע. יש בכך בכדי להחליש את גרסת הנתבעת כי נקטה באמצעים אפקטיבים בפועל (במסגרת יכולתה) למנוע את ההצפה הספציפית נשוא התביעה. 13. הנתבעת ידעה שהפתרון שהיא מספקת הינו חלקי בלבד. הנתבעת לא נקטה בכל פעולה להזהיר את תושבי הרחוב ו/או את באי הרחוב מפני הצפות בתקופת הגשמים. יתכן שהנתבעת היתה יוצאת ידי חובה בכך שהיתה מתקינה במספר מקומות שלטי אזהרה מאירי עיניים בענין, אך היא נמנעה מלעשות זאת. 14. לפיכך אני קובע שהנתבעת התרשלה כלפי המבוטח וכי עליה לפצותו על הנזק שנגרם לרכב בשל האירוע. היות שתביעה זו תביעת תחלוף של מבטחת, על הנתבעת לפצותה בגין ההפסדים שנגרמו לה, ובכך היא פטורה מתשלום כלפי המבוטח עצמו. 15. יש מקום ליחס לנהג אשם תורם. המבוטח והנהג גרים בקרבה למקום האירוע שנים רבות ומכירים את האיזור. הנהג ביקר ברחוב פעמים רבות בהיותו חבר של תושבת הרחוב ואף נהג ללון בביתה. הנהג היה אמור להיות מודע לאפשרות של הצפה ברחוב ולהמנע מלהחנות בו את הרכב בתקופת גשמים. בכך שהנהג בכל זאת החנה את הרכב ברחוב, הוא תרם לגרימת הנזק עקב האירוע. בהתחשב בכך שהאירוע התרחש בתחילת החורף, בטרם נצבר נסיון רב באותה עונת גשמים, אני מעמיד את שיעור האשם התורם על 20%. 16. אני מעדיף את חוות דעת שמאי התובעת על פני חוות דעת שמאי הנתבעת. השמאי מטעם התובעת בדק את הרכב בפועל, ביצע צילומים של הרכב וקיבל הסברים מבעלי מקצוע טכנים במוסך אליו נלקח הרכב. השמאי הסביר כי אירוע של הצפה כה קשה גורם לתקלות חוזרות ברכב במשך תקופה ארוכה וכי לא ניתן היה לשקם חלק גדול ממרכיבי הרכב, אלא היה צורך בהחלפתם. מדובר ברכב חדש יחסית כשנה וחודשיים "על הכביש" והיתה הצדקה להכריז עליו כ"אובדן". אני מקבל את הסבריו של שמאי זה, שעשה עלי רושם אמין. לעומת זאת השמאי מטעם הנתבעת ערך את שמאותו על סמך תמונות בלבד והתרשמתי שהוא לא לקח בחשבון את גיל הרכב ואת מצבו הכללי עובר לאירוע. לפיכך, כאמור, אני מעדיף את גרסת התובעת ביחס לגובה הנזק. 17. הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 51,200 ש"ח (שהם 80% מגובה התביעה). סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל. כמו כן הנתבעת תשלם לתובעת 80% מהוצאות המשפט (משוערך להיום) וכן שכ"ט עו"ד בסך 11,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין. התשלום ייעשה תוך 30 יום מהיום שאם לא כן הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. נזקי מיםתביעת שיבובהצפהביטוח הצפה