פסק דין 1. בבסיס תביעה זו, עומדת טענת התובעת כי בגין אי תשלום פרמיות, בהתאם לתנאי חוזה ביטוח מקיף לרכב (להלן - הרכב) שנחתם בין הצדדים ביום 01/11/02 (להלן - הפוליסה), נותרה לנתבע יתרת חוב בסך 10,315 ₪, נכון ליום הגשת התביעה. 2. הנתבע טען בכתב ההגנה, כי הרכב היה ועודנו בשימוש חברת קנדה שינוע ואחסנה בע"מ (בפירוק) (להלן - החברה), ורשום בבעלותה בספרי החברה. התשלומים בגין הפוליסה בוצעו לטענתו בהמחאות של החברה. בנוסף, בפוליסות שהוצאו לשאר ששת הרכבים אשר בוטחו אצל התובעת ושימשו את החברה נרשמה החברה כמבוטחת. על כן טוען הנתבע, כי החברה, היא המבוטחת בפועל בפוליסה, וככל הנראה טעתה התובעת, או סוכן הביטוח ברישום הפרטים בפוליסה. התובעת טוענת כי רישום הפוליסה על שם הנתבע נעשתה על פי בקשתו המפורשת. בנוסף טוענת התובעת כי מדובר בפוליסה שחודשה וכי גם בשנה הקודמת פוליסת הביטוח היתה רשומה על שמו של הנתבע. 3. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, העדויות, ועיון בכל המסמכים הרלוונטיים (כולל הפוליסה, פוליסת הביטוח מהשנה הקודמת ואישור משרד התחבורה לעניין הבעלות ברכב), שוכנעתי, לקבוע העובדות והמסקנות הבאות: 3.1. לעניין נטל ההוכחה - על כריתת חוזה ביטוח חלים הכללים הקבועים בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן - חוק החוזים; ראה - ע"א 702/89 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' נועם אורים ואח', פ"ד מה(2), 811). הנתבע טען כי סוכן הביטוח טעה ברישום ורשם אותו במקום את החברה כמבוטח בפוליסה. לפיכך, מדובר בטענת טעות, על פי סעיף 14 לחוק החוזים, אשר על הנתבע הנטל להוכיחה (ע"א 793/89 בניני מ.י. גינדי הנדסה נ' כלל חברה לביטוח, פ"ד מו(3), 324). 3.2 לעניין הבעלות ברכב - על אף האמור בסעיף 5 לכתב ההגנה, לפיו החברה היא בעלת הרכב, הודה הנתבע בעדותו בפניי כי הרכב בבעלותו (ראה - אישור משרד התחבורה לעניין הבעלות ברכב מיום 18/11/04 אשר צורף לתצהיר מטעם התובעת, וכן עמ' 6 לפרוטוקול ישיבת 30/11/05 בה טען הנתבע: "הרכב ברישיון רשום על שמי, בספרים של החברה הוא רשום של החברה..."). 3.3 הנתבע טען כי סוכן הביטוח טעה ברישום ורשם אותו במקום את החברה כמבוטח בפוליסה. לגרסתו בטופס הצעת הביטוח (אשר לא הוצג), סוכם כי החברה תהיה המבוטחת על פי הפוליסה. הנתבע לא הניח תשתית ראייתית להוכחות טענה זו. לעומת זאת, משה ממן, סוכן הביטוח אשר ערך את הצעת הביטוח (ואת הצעות הביטוח עבור רכבי החברה) והעיד מטעם התובעת, טען בתצהירו ובעדותו בפניי כי הנתבע ואשתו ביקשו במפורש כי הפוליסה תונפק על שמם ולא על שם החברה (ראה - עמ' 5 לפרוטוקול ישיבת 30/11/05 וסעיף 8 לתצהירו). מכל מקום גם אם היתה מתקבלת גרסת הנתבע באשר לטופס הצעת הביטוח - כאשר קיימת הגבלה או שוני בפוליסה, שאינם מופיעים בתנאי הצעת הביטוח, מדובר בהצעה חדשה מצדו של המבטח, הטעונה את הסכמת המבוטח (סעיף 11 לחוק החוזים). אולם, כאשר מהתנהגות המבוטח ניתן להסיק כי קיבל את הצעתו החדשה של המבטח (השוני בין הפוליסה להצעת הביטוח), הרי שהאמור בפוליסה יחייב את המבוטח. מבוטח המקבל לידיו פוליסת ביטוח מבלי להגיב עליה ייחשב כמי שמקבל בהתנהגותו את הצעתו החדשה של המבטח (ע"א 682/82 יוסף בן אריה נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לז(3), 589, בעמ' 598; ע"א 793/89 בניני מ.י. גינדי הנדסה נ' כלל חברה לביטוח, פ"ד מו(3), 324). העובדה כי המבוטח לא קרא את הפוליסה לא תסייע בידיו, ובלבד שניתנה לו הזדמנות לעשות כן והוא לא ניצלה (ע"א 682/82 יוסף בן אריה נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לז(3), 589, בעמ' 599). בענייננו, הנתבע שתק לאורך זמן באשר לקביעתו כמבוטח בפוליסה (ראה - עדות הנתבע בעניין זה בעמ' 6 לפרוטוקול ישיבת 30/11/05). מדובר בתקופה של שנתיים (כאמור, הפוליסה חודשה למשך שנה נוספת), עד להגשת התביעה נגדו, בה לא העלה הנתבע כל טענה בעניין זה בפני התובעת. התנהגות זו מלמדת על כך שהנתבע קיבל את הצעתה החדשה של התובעת, לפיה המבוטח הנו הנתבע ולא החברה. לפיכך, גם אם אקבל את גרסת הנתבע בעניין זה, הרי שמהתנהגותו, ובכלל זה שתיקתו, ניתן להסיק את דבר קיבול שינוי שם המבוטח בפוליסה. מכוח קיבול זה, יחייב האמור בפוליסה את הצדדים. 3.4 אשר לטענת ב"כ הנתבע, לפיה הרכב היה בשימוש החברה, שאף שילמה בגין הפוליסה - אין חשיבות לזהות המשתמש בחפץ המבוטח, לא כל שכן למשלם הפרמיות בגין הפוליסה. הנתבע מופיע בפוליסה כמבוטח. גם אם הנתבע היה קובע את החברה כמוטב כבעלת הזכות לקבלת תגמולי הביטוח בקרות מקרה הביטוח, דבר שלא נעשה בענייננו, עדיין היה חב בתשלום פרמיות הביטוח, זאת אף אם הרכב לא היה בבעלותו (ראה - סעיף 11 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 הקובע כי על פי הפוליסה המבוטח לא חייב להיות המוטב וסעיף 55 (ב), המכיר באפשרות כי נכס מבוטח לא יהיה של המבוטח אלא של אחר וראה גם - ע"א (נצרת) 1060/04 אמון נעימה נ' "דולב" חב' לביטוח, תק - מח 2005(1), 5646, בעמ' 5647). 3.5 ב"כ הנתבע טען בסיכומיו, כי הפוליסה שועבדה לחשבון הבנק של החברה, לכן אין חשיבות לרשום בפוליסה או לבעלות ברכב, שכן סכומים אשר היו מתקבלים כתגמולי ביטוח היו מגיעים בכל מקרה לחשבון החברה ולא לידי הנתבע. אין כל הוראה חוקית האוסרת שיעבוד פוליסה לטובת חשבון בנק של אחר לכן אין בטענה זו כדי להעלות או להוריד לעניין חבות הנתבע מכוח חוזה הביטוח שנכרת בינו לבין התובעת. בכל מקרה, בפוליסה עצמה לא מצוין כי היא משועבדת לחשבון החברה אלא אך ורק כי הפוליסה משועבדת ל "בנק לאומי סניף יוקנעם" (עמ' 3 לפוליסה). 3.6 מן המקובץ, הנתבע לא הצליח להוכיח במידה הנדרשת בהליך זה, כי רישומו כמבוטח בפוליסה נעשה עקב טעות ועל כן דין התביעה להתקבל. 4. אשר על כן, אני מורה על קבלת התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 10,315 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. 5. בנוסף ישא הנתבע בשכ"ט עו"ד התובע בסך של 1,800 ₪ + מע"מ, אגרת משפט משוערכת ויתרת אגרה אם חלה. החיובים עפ"י סעיף זה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. פרמיהשיקים