העיקרון של "הליך תלוי ועומד", או Lis Alibi Pendens, קובע כי ניתן לעכב את הדיון בהליך אחד כאשר תלוי ועומד בין הצדדים הליך אחר, בו עומדת לדיון סוגיה מהותית זהה. מטרתו של עיכוב ההליך היא למנוע כפל הליכים, בזבוז זמנם של בעלי הדין ושל הערכאות השונות הדנות בעניין, והיווצרות מצבים בהם שתי ערכאות שונות תגענה לממצאים עובדתיים (או אף למסקנות משפטיות) סותרים, באותה הסוגיה ובין אותם בעלי הדין. לכלל של הליך תלוי ועומד שלושה מרכיבים עיקריים. (א) הרעיון שביסוד כלל הליך תלוי ועומד הוא מניעת הכבדה מיותרת על היריב ומניעת הטרדה מיותרת של בית-המשפט. (ב) זהות העילות. הכלל של הליך תלוי ועומד הוא כי חייבת להיות זהות בעילות שבשני ההליכים. (ג) זהות בעלי הדין המבחן להעמדת הליכים בשל הליך תלוי ועומד פורש בפסיקה באופן רחב, כך שלא נדרשת זהות וחפיפה מוחלטת בין כלל הנושאים הנדונים בהליכים השונים ודי בכך ששאלה מהותית דומה היא שעומדת להכרעה בהליכים הללו. לעניין זהות העילות, אין זה הכרחי, שתהיה חפיפה מוחלטת בין כל העניינים העשויים להידון בשתי התובענות. העיקר הוא, כאמור, שבשתיהן עומדת לדיון אותה סוגיה מהותית. סמכותו של בית המשפט לעכב הליך כאשר מתקיים הליך אחר המעורר שאלות דומות היא סמכות שבשיקול דעת, המופעלת תוך שקילת יעילות הדיון, יעילות המערכת השיפוטית, חסכון במשאבי זמן והוצאות, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה, מאזן הנוחות וכיו"ב. הליך תלוי ועומדעיכוב הליכים