אחריות של מוביל אווירי

אחריותו של מוביל אווירי מעוגנת במסגרת "אמנה לאיחוד תקנות מסוימות בדבר הובלה בינלאומית בדרך האויר", שנחתמה ביום 12.10.29, ונכנסה לתוקף במדינת ישראל ביום 6.1.50 (להלן: "אמנת וורשה"). סעיף 19 לאמנת וורשה קובע את אחריותו של המוביל: "המוביל ישא באחריות לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה אוירית של נוסעים, כבודה או טובין". בבר"ע (ת"א) 2224/02 קיבריש טורקיש אייר ליינס נ' קוגן אביאל, תק-מח 2004(1) 3127, נקבע כי אמנת וורשה מקימה חזקה של אחריות מוחלטת של המוביל כלפי הנוסע, אשר אינה דורשת כל הוכחה, כל עוד נגרם הנזק בזמן הובלת הכבודה באוויר. הרציונל העומד בבסיסו של סעיף זה, הוסבר בפרשת טורקיש אייר ליינס כדלהלן: "מבחינתו של הנוסע-מרגע שמסר את כבודתו לידיו של המוביל, נציגיו או סוכניו, הכבודה נמצאת באחריות המוביל. הנוסע אינו בא במגע ישיר עם עובדי רשות שדות התעופה המטפלים בכבודתו, והוא נותן את אמונו המלא במוביל, אשר מתחייב כלפיו להביא את כבודתו ליעדה. משכך, במערכת היחסים שבין המוביל לנוסע ועל פי האמנה, אחריותו של המוביל לכבודתו של הנוסע חלה כלפי הנוסע מרגע שמסר הנוסע את כבודתו לידי המוביל, ועד הרגע בו הוא מקבל אותה לידיו, בהגיעו ליעדו". סעיף 20 לאמנת וורשה קובע כי המוביל יהיה פטור מאחריות במקרים הבאים: "בהובלת נוסעים וכבודה, ובמקרה של נזק הנגרם ע"י עיכוב בהובלת מטען, לא יישא המוביל באחריות אם יוכיח שהוא, שליחיו וסוכניו נקטו בכל האמצעים הדרושים כדי למנוע את הנזק או שנקיטת אמצעים כאמור הייתה בלתי אפשרית לגביהם". סעיף 25 לאמנת וורשה מסייג את סעיף הפטור, וקובע כי גבולות האחריות הנקובים בסעיף 22 לא יחולו אם יוכח שהנזק נגרם כתוצאה ממעשה או מחדל של המוביל, משמשיו או סוכניו שנעשו בכוונה לגרום נזק או מתוך לא-אכפתיות ובידיעה שקרוב לוודאי שייגרם נזק בעטיים. תעופהתובלה אווירית