נטל ההוכחה של העובד : המחוקק מודע לקושי בהוכחת טענת ההפליה מצד העובד, ולכן אין הוא מטיל חובה על העובד להוכיח פוזיטיבית את טענת ההפליה, אלא נקבע כי על העובד להוכיח כי לא הייתה קיימת עילה ברורה לפיטוריו על פי התנהגותו או מעשיו, ולאחר מכן עובר הנטל על כתפי המעביד. בשלב הראשוני, על העובד להביא ראשית ראיה בלבד, כלומר מנת לבסס את אחריותו של המעביד ולהקים עילה לפיצוי על פי החוק, די שהעובד הוכיח כי אחת מהעילות לפיטורים הייתה הפליה בניגוד להוראות חוק שוויון ההזדמנויות. גם אם הייתה הצדקה עניינית כלשהי לפיטוריו של העובד, ואחד השיקולים שלקח המעביד בחשבון במסגרת מכלול השיקולים המלא היה שיקול פסול שמבוסס על הפליה אסורה על פי אחת מהעילות המופיעות בסעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, עוד נקבע כי גם אם קיימים לצד השיקול הפסול שיקולים ענייניים , אשר כביכול "מכשירים" את השיקול הנגוע בהפליה פסולה, הדבר לא "יכשיר" את הפיטורים שכן מטרת החוק היא לעגן את ערך השוויון בעבודה, לבסס ולהטמיע בקרב המעבידים נורמות של שוויון ולמנוע ממעבידים לקחת בחשבון שיקולים הנגועים בהפליה אסורה, במטרה לאכוף את עקרון השוויון. מכאן, שעצם ההתנהגות הפסולה, גם עם לצידה יש שיקולים ענייניים היא בגדר הפרה של הוראות החוק. הפליה / אפליהאפליה בעבודה