עתירה לבג"ץ: פיטורים לאחר בקשת חזרה מחופשת לידה השופט א' שהם: לפנינו עתירה המכוונת כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (כב' השופטים: ל' גליקסמן; א' איטח; ו-א' רימון קפלן ונציגי הציבור: א' כרמון; ו-א' גדעון), בע"ע 62789-01-13, מיום 2.1.2014, בגדרו נדחה ערעורה של העותרת על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (כב' השופט מ' טוינה ונציג הציבור ש' לוי), בס"ע 26000-01-12, מיום 12.12.2012. בתביעה שהגישה העותרת נגד המשיבים לבית הדין האזורי לעבודה, נטען כי ביום 23.5.2011, היא פוטרה מעבודתה אצל המשיבה 1 - מכון עדן בע"מ (להלן: המשיבה), לאחר שביקשה לחזור מחופשת לידה. במסגרת התביעה, התבקש בית הדין האזורי לחייב את המשיבים בתשלום פיצויים בסך של כ-60,000 ש"ח, בגין מגוון עילות תביעה, ובכלל זאת: פיצויי פיטורים; פיצויי פיטורים שלא כדין בתקופת חופשת לידה; דמי הודעה מוקדמת; והלנת שכר. ביום 12.12.2012, דחה בית הדין האזורי את תביעתה של העותרת. בית הדין האזורי קבע, כי העותרת הועסקה אצל המשיבה 1 כמנהלת חשבונות החל מחודש אוקטובר 2010 ועד לחודש מאי 2011, כאשר ביום 4.5.2011 אושפזה העותרת בבית חולים לצורך לידת בתה, ומאז לא שבה לעבודתה. בית הדין האזורי דחה את טענתה של העותרת, לפיה היא פוטרה מעבודתה. נקבע, כי טענה זו מתבססת רק על עדותה של העותרת ובן זוגה, אך היא סותרת דברים שהעותרת עצמה מסרה לבית הדין האזורי, בדיון שהתקיים ביום 25.7.2011, לפיהם: "אני [העותרת] לא רוצה לחזור לעבוד אני רוצה להישאר עם התינוקת שלי ואני רוצה לקבל פיצויים ומשכורת". עוד קבע בית הדין האזורי, כי התרשמותו מדבריהם של העותרת ובן זוגה, בצירוף שאר נסיבות העניין, אינן מאפשרות לקבל גרסה עובדתית המושתתת על עדויותיהם של בני הזוג. מנגד, סמך בית הדין האזורי את ידיו על עדותו של המשיב 2 - המשמש כמנהלה ובעליה של המשיבה, אשר העיד כי הוא חזר ואמר כי העותרת יכולה לחזור לעבודתה. לאור הדברים האלו נקבע, כי העותרת לא הוכיחה כי היא פוטרה מעבודתה אצל המשיבה, ותביעתה נדחתה. העותרת ערערה על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה לבית הדין הארצי לעבודה, וביום 2.1.2014 נדחה ערעורה. בית הדין הארצי ציין, כי הערעור מכוון נגד קביעות עובדתיות, בהן ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב, משום שהן מבוססות על התרשמות בלתי אמצעית מעדויות וראיות שהובאו בפני בית הדין האזורי. עוד צוין, כי בית הדין האזורי לא התייחס, אמנם, לטענתה של העותרת, לפיה ניתן ללמוד על פיטוריה מכך ששולם לה פדיון החופשה, אך אין בכך בכדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור בקביעותיה של הערכאה הדיונית. בעתירה שהגישה, חוזרת העותרת וטוענת כי היא פוטרה מעבודתה שלא כדין, ואך משום שהיא יצאה לחופשת לידה. לטענת העותרת, ביום 23.5.2011, כשבועיים לאחר שילדה את בתה, היא הגיעה למשרדיו של המשיב 2, על-מנת להחתים אותו על טפסים הנחוצים לה, ובמועד זה הוא הודיע לה על פיטוריה. דינה של העתירה להידחות על הסף, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. הלכה מושרשת היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה, וההתערבות בפסק דינו תיתכן אך במקרים חריגים, ובהתקיים שני תנאים מצטברים: א. פסק הדין מגלה על פניו טעות משפטית מהותית ב. נסיבות העניין מחייבות את התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986)). בענייננו, לא מצאתי כי פסק דינו של בית הדין הארצי מגלה כל טעות משפטית מהותית כאמור, או כי קיימים שיקולי צדק המחייבים את התערבותו של בית משפט זה. טענותיה של העותרת מכוונות, בעיקרן, לקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, אשר מצא כי העותרת לא פוטרה אלא התפטרה מעבודתה, תוך שהוא מבכר את גרסתו של המשיב 2 על פני זו של העותרת. קביעות אלו מבוססות כדבעי על התרשמותו הבלתי אמצעית של בית הדין האזורי מהעדויות שהובאו בפניו, ולא הוצגה על-ידי העותרת כל עילה המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה, במסגרתו של ההליך הנוכחי. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות. לידהחופשת לידהפיטורים אחרי לידהבג"ץ (בית המשפט הגבוה לצדק)פיטורים