הוועדה הרפואית לעררים לקביעת דרגת אי כושר בענף נכות כללית דחתה את עררה של המערערת והשאירה על כנה את החלטתה לפיה המערערת לא איבדה לפחות 50% מכושרה להשתכר (להלן: "הוועדה"). 2. ועדה רפואית לעררים קבעה למערערת ביום 22.2.11 דרגת נכות רפואית זמנית בשיעור של 49% לתקופה שמיום 1.8.10 ועד ליום 31.7.11. בין לקוייה הרפואיים נקבעו: נכות נפשית- 10%, כאבי שלד פיברומיאלגיה- 30%, ליקוי שמיעה- 5%, כאבי עמ"ש מותני- 10%. 3. ביום 10.4.11 התכנסה ועדה רפואית לעררים (קביעת דרגת אי כושר) לדון בעניינה של המערערת. הוועדה קבעה כי המערערת לא איבדה לפחות 50% מכושרה להשתכר היות ובמצבה היא מסוגלת לבצע במשרה מלאה כל עבודה שאינה בלחץ פיזי ונפשי. 4. על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 10.4.11 הגישה המערערת ערעור לבית הדין האזורי לעבודה בתיק ב"ל 25268-05-11. ביום 19.2.12 נתתי תוקף של פסק הדין להסכמת הצדדים ולפיה: "עניינה של המערערת יוחזר לוועדת עררים (אי כושר) על מנת שתפעל בהתאם "להלכת מוהרה" ולפיה עליה להתייחס לכל ליקוייה של המערערת, לנסיבותיה האישיות קרי, ליכולתה לחזור לעבודתה הקודמת, גילה, השכלתה ויכולתה האינטלקטואלית והפיסית, ולאור כל אלה תשקול בשנית עמדתה. הוועדה תזמן את המערערת וב"כ לדיון בפניה ותאפשר להם לטעון טענותיהם בעניינים הנ"ל" והוועדה תפרט ותנמק החלטתה" (להלן: "פסק הדין"). 5. בהתאם לפסק הדין, התכנסה ביום 4.4.12 הוועדה הרפואית לעררים (אי כושר) לדון בעניינה של המערערת. הוועדה השאירה על כנה את החלטתה לפיה המערערת לא איבדה לפחות 50% מכושרה להשתכר. על החלטה זו הוגש הערעור. טענות הצדדים 6. עיקר טענות המערערת א. החלטות הוועדה אינן תואמות את הנכות הרפואית שנקבעה למערערת בהתאם לסעיף ליקוי 35 (1) (ד) ("השפעה על כושר הפעולה הכללי היא יותר מבינונית או קיימת הגבלה ניכרת בתנועות") ולסעיף ליקוי 34 (ב) ("ישנם סימנים אובייקטיביים וסובייקטיבים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה"). מאחר והוועדה הרפואית קבעה שישנה השפעה יותר מבינונית על כושר הפעולה הכללי, הגבלה ניכרת בתנועות וכי ישנם סימנים לפיהם המערערת מוגבלת באופן בינוני בכושר העבודה, היה על הוועדה להתייחס לממצאים אלה ולהתאים דרגת אי כושר בהתאם. ב. הוועדה שגתה משהתערבה בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 22.2.11 וקבעה כי המערערת אינה סובלת מהגבלה בתנועות, בניגוד לקביעת הוועדה הרפואית אשר קבעה את אחוזי הנכות הרפואית. ג. הוועדה שגתה משלא התייחסה למכתבו של פרופ' ר. כראל, מומחה ברפואה תעסוקתית, אשר קבע כי המערערת איבדה לצמיתות את כושר העבודה. ד. הוועדה שגתה משהתעלמה מפרוטוקול ועדה רפואית מטעם חברת ביטוח פרטית (קרן הפנסיה), אשר התאימה למערערת דרגת אי כושר מלא עד לתאריך 30.9.12. ה. הוועדה הרפואית התקבעה בעמדתה ולא קיימה אחר הוראות פסק הדין ומשכך, יש להורות על החזרת עניינה של המערערת לוועדה רפואית לעררים (אי כושר) בהרכב אחר. 7. עיקר טענות המשיב א. הוועדה דנה באריכות בעניינה של המערערת ובליקוייה הרפואיים. הוועדה התייחסה באופן מפורט לליקוי הנפשי ולבעיה הראומטולוגית מהם סובלת המערערת ולהשלכותיהם התפקודיות. הוועדה דנה ביכולתה של המערערת לחזור לעבודתה הקודמת, השכלתה ומקצועה. ב. אין מקום לטענות המערערת לפיהן היה על הוועדה להתייחס לפרוטוקול קרן הפנסיה, שעה שפסק הדין מכוחו היא התכנסה לא הורה לה לעשות כן. ג. הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין מכוחו התכנסה ומשלא עולה כל טעות משפטית בהחלטתה, יש לדחות את הערעור. דיון 8. משהוחזר עניינו של המערער לוועדה בצירוף הוראות, היה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (ראו: דב"ע נא/ 29-0, מנחם פרנקל נ' המל"ל, פד"ע כ"ד, 160). 9. הוועדה שמעה את המערערת ורשמה את תלונותיה: "התיק הוחזר מבית הדין לאחר שנקבע שצריך לדון על כך. הטענות המרכזיות סעיף 35 (1) (ד). רואה מידה של השפעה על כושר הפעולה רק בשל הטיעון הזה איבדה כושרה להשתכר מעל 50%, מלבד זאת סעיף 34 (ב) ישנם תנאים אובייקטיביים וסוביקטיביים את ההתאמה לכושר העבודה שגם מעיד ב- 50% על כושר העבודה. דו"ח ועדה רפואית קרן הפנסיה כלל- וגם של פרופ' כראל. להערכתי בהתחשב ברשום לעיל, אובדן הכושר הוא מלא ולצמיתות. בת 39 + 4 ילדים (16, 14, 11, 10) הילדים עוזרים בבית, עושים משלוחים, אמא שלי סיעודית ויש לה מטפלת והיא עוזרת לי גם, נמצאת בפיזיוטרפיה בגלל הפיברומיאלגיה מטופלת על ידי אורטופד קשה לי להגיע לראומטולוג- ויש לי תור ב 26.4.12 ופעם אחרונה הייתי אצלו לפני שנה, מקבלת טיפול נפשי. ישנה רצוף בלילה ומתעוררת מאוחר בשעות הבוקר. חלה החמרה לעומת לפני שנה. מתעוררת עם אצבעות תפוסים וזה היה פחות. הייתי קמה עם כאבים, והטיפול לא עוזר. עשיתי התעמלות במשך חודשי הקיץ ולא עזרו, לא יכולה לסבן את הגב, הבת עוזרת לי, לא מצליחה לגזור ציפורניים, גם הצוואר מאד כואב לי, כל תנועה כואבת. במהלך כל החורף כאבים באוזניים. לדברי העורך דין לגבי המצב הנפשי ממתינים לוועדה. הנכות הרפואית הנפשית פגה. יש לי בריחת שתן קשה, לא עם נסיעות ארוכות גם ריחות חזקים עושים לי בחילות או חנק, עושה לי כאב ראש, קשה לי לדבר מאז הניתוח של בלוטת התריס". 10. בפרק דיוני הוועדה ונימוקיה, קבעה הוועדה: "חברי הוועדה שבה ושוחחה עם התובעת ועורך הדין וזאת בהתאם לפסיקת בית המשפט מיום 19.2.12. נכותה העיקרית של התובעת הינה הפיברומיאלגיה ונכותה בשיעור של שלושים אחוז ניתנה עפ"י סעיף מותאם שהוא מבטא דלקת מפרקים שגרונית של התובעת, מחלה זו לא קיימת, אך אין בספר התקנות סעיפי נכות בשל פיברומיאלגיה ועל כן, פרופסור טישלר שהוא ראומטולוג מומחה קבע נכות מותאמת בשיעור 30% אך יחד עם זאת קבע כי היא מסוגלת לעבודה מלאה והוועדה חוזרת בזאת משום שהתובעת נכנסה לחדר ללא כל מגבלה בהליכה, ישיבה וקימה מהכסא הנראים לעין וכאבי השרירים והמפרקים אינם מגבילים אותה ובייחוד עבודות הקשורות להשכלתה ולמקצועה כנכה (הנדסאית אלקטרוניקה) כ- 15 שנות לימוד. הסעיף הפסיכיאטרי הוא הנמוך ביותר כאשר קיימת איזה שהיא בעיה נפשית ואף הוא סעיף מותאם כי אין מדובר בסכיזופרניה ואין נכות בשיעור שכזה מגבילה בכל עבודה שהיא. לאור זאת, סבורה הוועדה כי התובעת יכולה לחזור גם לעבודתה הקודמת וזאת בהתחשב בגילה והשכלתה ויכולתה האינטלקטואלית והפיזית. התובעת יכולה להיות בקשר עם גורמי השיקום אשר יכוונו אותה לסוג העבודה אותה מסוגלת לבצע. הוועדה שבה ודוחה את הערר. הוועדה עיינה בחוות דעת של פרופ' כראל מה- 8.3.12 אשר כותב בפירוש כי התובעת נראית מסודרת, עונה היטב לשאלות והבדיקה הגופנית בעיקרה ללא ממצאים וכי קיימת פיברומיאלגיה שנקבעת באבחון על ידי לחיצה על נקודות. אין הוא מציין שהתובעת נבדקה על ידי ראומטולוג מומחה אשר קבע כי מסוגלת לעבודה וכי לא איבדה מכושרה להשתכר. כמו כן עיינה הוועדה בחוות דעת ד"ר דורון שהוא כירורג אורטופד אשר מציין כי לתובעת מבחינה נפשית יש תסמונת דכאונית כרונית בחומרה בינונית עם פגיעה משמעותית בתפקוד ועל כן נאמר על ידי הפסיכיאטרים שבדקו אותה במסגרת הוועדות הרפואיות ובוודאי שנכות בשיעור של 10% שנקבעו לה אינם מגבילים אותה בעבודה. ואם חלה ההחמרה במצב הפיברומיאלגיה או במצב נפשי יכולה התובעת להגיש בקשה לבדיקה חוזרת של הנכויות. הוועדה שבה ודוחה את הערר". 11. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי ליקוייה הרפואיים של המערערת כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים היוו את הבסיס לקביעת דרגת אי כושרה על ידי הוועדה.ב הוועדה ציינה את הליקויים הגופניים מהם סובלת המערערת ואת שיעור הנכות הרפואית שנקבעה בגינם. הוועדה הסבירה כי הן הנכות בגין מחלת הפיברומיאלגיה והן הנכות הנפשית הינן נכויות מותאמות, כי כאבי השרירים והמפרקים אינם מגבילים את המערערת וכי שיעור הנכות הנפשית שנקבעה למערערת אינו מגביל בכל עבודה שהיא. בנסיבות אלה, משהוועדה נימקה והסבירה את קביעתה לפיה אין בסעיפי הליקוי אשר הותאמו למערערת כדי ללמד על הגבלת כושרה לעבוד, אין בידי לקבל את טענות המערערת לפיהן החלטות הוועדה אינן תואמות את הנכויות הרפואיות אשר נקבעו בעניינה. זאת ועוד, גם טענת המערערת לפיה החלטת הוועדה מתערבת בקביעת החלטת הוועדה הרפואית לעררים אשר קבעה את דרגת הנכות הרפואית, דינה להידחות. כאמור לעיל, הוועדה הסבירה כי סעיפי הליקוי אשר נקבעו למערערת הינם סעיפי ליקוי מותאמים. קביעת הוועדה לפיה "התובעת נכנסה לחדר ללא כל מגבלה בהליכה, ישיבה וקימה מהכסא הנראים לעין וכאבי השרירים והמפרקים אינם מגבילים אותה" עולה בקנה אחד עם ממצאי ומסקנות הוועדה הרפואית לעררים מיום 22.2.11 (אשר התאימה למערערת את סעיף ליקוי 35 (1) (ד) בגין כאבי השלד והשרירים). לעניין זה יובהר, כי גם פרופ' טישלר אשר התאים את שיעור הנכות בגין מחלת הפיברומיאלגיה במסגרת הדיון בוועדה הרפואית לעררים מיום 30.11.10 ציין כי המערערת "עולה ויורדת מספת הבדיקה ללא מגבלות ועזרה. בדיקת מפרקים- אין הגבלות טווח, נפיחות, נוזל או סימני דלקת... תנועות צוואר חופשיות... גב תחתון- תנועות חופשיות...". 12. פרוטוקול הוועדה של קרן הפנסיה הוא מיום 5.3.12 מועד מאוחר להתכנסות הוועדה הראשונה ואף מועד מאוחר למתן פסק הדין מכוחו התכנסה הוועדה. פסק הדין מכוחו התכנסה הוועדה הוא מיום 19.2.12. ולכן לא נפל פגם משפטי בכך שהוועדה לא התייחסה לפרוטוקול זה. 13. אין מקום לקבל את טענות המערערת לפיה הוועדה לא התייחסה למכתבו של פרופ' כראל, שקבע כי המערערת איבדה לצמיתות את כושר העבודה. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה התייחסה לחוות דעתו של פרופ' כראל והסבירה מפני מה היא לא מקבלת את מסקנותיו. 14. לאור האמור, משלא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה דין הערעור להידחותף אין צו להוצאות 15. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שנתמנה לכך על ידי הנשיאה. רפואהנכותאי כושר עבודהנכות כלליתועדה רפואיתערר