דחיית תביעה לתשלום דמי אבטלה, מן הטעם שלא מילאה את תקופת האכשרה הקבועה בסעיף 161(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק). 2. בישיבה המקדמית שהתקיימה בפני חברי, סגן הנשיאה, השופט אייל אברהמי, הסכימו הצדדים כי השאלה שבמחלוקת היא אם יש להחיל על התובעת את הוראות סעיף 161(א)(1) לחוק או שמא את הוראות סעיף 161(א)(2) לחוק. שאלה זו, כך לטענת הצדדים, היא שאלה משפטית בעיקרה, ולכן ביקשו כי פסק הדין בהליך יינתן על יסוד כל החומר המצוי בתיק וסיכום טענותיהם בכתב. במעמד זה אף ביקשו הצדדים כי ההליך יתברר בפני דן יחיד. לבקשות הצדדים ניתן תוקף של החלטה. משהוגשו סיכומי הצדדים הועבר התיק לטיפולי לצורך מתן פסק הדין. 3. לאחר עיון בכלל החומר שהונח בפניי, לרבות בסיכומי הצדדים, סברתי שהמסד העובדתי אינו שלם. לפיכך הוריתי למוסד להגיש תעודת עובד ציבור מטעמו שבה יבהיר את העובדות שעליהן נשענת עמדתו בהליך, והמבהירה את אופן חישוב תקופת האכשרה במקרה זה. משהוגשה תעודת עובד הציבור אפשרתי לתובעת להגיב לה אלא שהיא ביכרה שלא לעשות כן. משכך, נסללה הדרך למתן פסק דין. התשתית העובדתית 4. העובדות הצריכות לעניין, אשר אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, הן אלה: [א] התובעת עבדה בחברת פלאפון בע"מ בתפקיד של טכנאית מיום 5.5.2005 ועד ליום 11.5.2011, מועד בו ככל הנראה התפטרה (סעיף 3 לכתב ההגנה). [ב] הצדדים מסכימים כי שכר התובעת שולם על בסיס שעתי. [ג] התובעת נרשמה לראשונה בלשכת התעסוקה בחודש אוגוסט 2011. ביום 30.8.2011 הגישה התובעת תביעה לדמי אבטלה. כאמור בפתח הדברים, התביעה נדחתה בהחלטת המוסד מיום 8.9.2011 בזו הלשון: "הואיל ולא צברת את תקופת העבודה הנדרשת כתקופת אכשרה המזכה בדמי אבטלה לגבי עובד/ת בשכר יומי - צברת 208 מתוך 300 ימי עבודה בתוך 540 הימים שקדמו לתחילת התייצבותך בלשכת שירות התעסוקה". על החלטה זו הגישה התובעת את התביעה שלפניי. [ד] מתעודת עובד הציבור הוברר כי לאחר ששבה ונבדקה עמדת הנתבע נמצא כי במועד התייצבותה של התובעת בלשכת שרות התעסוקה והגשת התביעה לדמי אבטלה (8/11), נצברו לטובתה 201 ימי עבודה בלבד. זאת בתקופה שמחודש 2/2010 ועד לחודש 7/2011, קרי, ב - 18 החודשים שקדמו לחודש האבטלה הראשון. אחזור ואדגיש כי התובעת ביכרה שלא להגיב לאמור בתעודת עובד הציבור, ומכאן שהיא מקבלת את האמור בה ולמצער אינה מתנגדת לתוכנה. הוראות החוק 5. בטרם אפנה לטענות הצדדים ולשם הנוחות, אביא להלן את הוראת סעיף 161(א) לחוק עליהן נטושה המחלוקת בין הצדדים והקובעות כך: "לענין סימן זה, תקופת האכשרה לגבי תקופת אבטלה פלונית היא אחת מאלה: (1) 360 ימים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה בתוך 540 הימים בתכוף לתאריך הקובע; (2) היה שכרו של הזכאי מחושב על בסיס יומי (בפרק זה - שכיר יום), דיו ששולמו דמי ביטוח אבטלה בעד 300 ימי עבודה בתוך 540 הימים האמורים". לשם שלמות התמונה אטעים כי בסעיף 158 הוגדר המונח 'תאריך קובע', לעניין הפרק העוסק בביטוח אבטלה, כך: "תאריך קובע - ה-1 בחודש שבו התחילה תקופת האבטלה, ובלבד שחלפו 12 חודשים לפחות מה-1 בחודש שבו התחילה תקופת האבטלה הקודמת, ולגבי מבוטח מיוחד ימנו את 12 החודשים האמורים, בלי למנות בהם תקופה של 24 חודשים, לכל היותר, בין מועד פתיחת העסק לבין מועד סגירתו". מכאן לטענות הצדדים בענייננו. טענות הצדדים 6 לטענת התובעת שגה המוסד בדחותו את תביעתה לדמי אבטלה על יסוד סעיף 161(א)(2) לחוק, שכן לדידה היא השלימה את תקופת האכשרה הקבועה בסעיף 161(א)(1) לחוק. לטענתה סעיף 161(א) לא קובע 'ייחוד עילה', כלשונה, המונע החלת סעיף 161(א)(1) גם על עובד שהוא שכיר יום. לכן ומאחר שלטענתה השלימה תקופת עבודה בת 360 ימים קלנדריים יש לקבל את תביעתה. התובעת עמדה על כך שהוראת סעיף 161(א)(2), הנוקטת בלשון 'דיו' נועדה להיטיב עם שכירי יום, וזאת כאשר לא מילאו אחר תקופת האכשרה שנקבעה בסעיף 161(א)(1), ובעניין זה אף הפנתה לפסיקת בית הדין הארצי. אלא שלטענתה ישנם מקרים, כבמקרה דנא, בהם הוראת סעיף 161(א)(2) דווקא מקפחת את שכירי היום. לחיזוק טענתה האמורה נסמכה התובעת על שינוי שנערך אך לאחרונה בהוראה זו, במסגרת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 141), התשע"ב-2012 ס"ח 2375, ועל דברי ההסבר שקדמו לשינוי. לנוכח עמדת המחוקק כפי שהובעה בתיקון האמור מבקשת התובעת לבטל את ההבחנה לרעה של שכירי היום ולקבוע שהתובעת השלימה את תקופת האכשרה הנדרשת. 7. המוסד מצדו סבר כי דין התביעה להדחות. לדידו, בהיות התובעת עובדת בשכר שעתי יש לראות בה כשכירת יום, כפי שקבע בית הדין הארצי בפסיקתו. משכך, חלה עליה החלופה הקבועה בסעיף 161(א)(2). לטענת המוסד שתי החלופות המנויות בסעיף 161(א) מותנות בתשלום דמי ביטוח אבטלה בעד מניין הימים שנקבע בהן. המוסד הסכים עם טענת התובעת שסעיף 161(א)(2) נועד להיטיב עם שכירי היום, לגביהם מסתפק המוסד בתשלום דמי ביטוח אבטלה בעד 300 ימים חלף 360 ימים בעובד חודשי. אלא שעבור התובעת שולמו דמי ביטוח אבטלה בעד 201 ימים בלבד, ומכאן שהיא אינה זכאית לדמי אבטלה לפי החלופה המקלה בסעיף 161(א)(2) לא כל שכן לפי החלופה שבסעיף 161(א)(1). בהתייחסו לתיקון הסעיף בחוק טען המוסד שלא ניתן להחילו בעניינה של התובעת שכן התאריך הקובע לגבי התובעת חל טרם כניסת התיקון לתוקף. דיון והכרעה 8. לאחר שעיינתי בכלל החומר שהונח בפניי ושקלתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות מטעמי המוסד. כאמור בתשתית העובדתית, אין מחלוקת בין הצדדים על כך שדמי ביטוח אבטלה שולמו עבור התובעת, בתקופה בת 18 החודשים שקדמו לחודש האבטלה הראשון שלה, בעד 201 ימים בלבד. צודק המוסד בטענתו כי תקופת האכשרה לתשלום דמי אבטלה מותנית בתשלום של דמי ביטוח אבטלה בעד התקופה שנקבעה בסעיף 161(א), לפי החלופה המתאימה לכל מקרה, והדברים מתבררים מאליהם מלשונו המפורשת של הסעיף. בעניין זה דומה שהתובעת נתפסה לכלל טעות בהיותה סבורה שתקופת האכשרה הנדרשת בסעיף 161 (א), על החלופות המנויות בו, מבוססת על תקופת עבודה חלף ימים קלנדריים בעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה. אולם כפי שהובהר לא כך הדבר. תקופת האכשרה הנדרשת לקבלת הגמלה תלויה בתקופת תשלום דמי ביטוח אבטלה הנמדדת בימים קלנדריים. התובעת צברה 201 ימים קלנדריים בעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה עבורה, חלף 300 ימים דרושים בסעיף 161 (א)(2), הוא הסעיף הרלבנטי לעניינה. לנוכח זאת היא אינה זכאית לדמי האבטלה ודין התביעה להידחות. 9. למעלה מן הצורך אטעים כי תיקון מס' 141 לחוק שאליו הפנתה התובעת אמנם שינה את ההסדר האמור אך אינו יכול להועיל לה שכן כטענת המוסד נקבע בו מועד תחולה המאוחר לתאריך הקובע שחל בעניינה של התובעת. וכך נקבע בסעיף 4 לחוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 141), התשע"ב-2012 ס"ח 2375 שפורסם ביום 2.8.2012: "(א) תקנות ראשונות לפי סעיף 170(ז) לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 3(3) לחוק זה הטעונות את אישורה של ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, יובאו לאישורה בתוך 90 ימים מיום פרסומו של חוק זה. (ב) תחילתו של חוק זה 90 ימים מיום פרסומן של תקנות לפי סעיף קטן (א) (להלן - יום התחילה), והוא יחול על מי שהתאריך הקובע לגביו, כהגדרתו בסעיף 158 לחוק העיקרי, חל ב-1 בחודש שלאחר יום התחילה ואילך". עינינו הרואות כי תחולתו של החוק היא פרוספקטיבית בלבד ולפיכך אין לאמור בו כדי להשפיע על זכאות התובעת שהמועד הקובע לגביה חל בשנת 2011. 10. סוף דבר - על יסוד כל האמור, התביעה נדחית. המדובר בהליך מתחום הבטחון הסוציאלי ולפיכך אין צו להוצאות. 11. זכות ערעור: לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא לצדדים. ביטוח לאומידמי אבטלה