נדחתה תביעת המערערת להכיר בה כידועתו בציבור של המנוח ז"ל ולְזַכותה בקצבת שאירים מכוח חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (סגן הנשיאה שמואל טננבוים; ב"ל 5790/09; ניתן ביום 2.5.12). 2. המערערת פנתה למשיב (להלן גם - "המוסד") בתביעה להכיר בה כידועתו בציבור של המנוח ולשלם לה, מכוח מעמדה זה, קצבת שאירים. בהחלטה מיום 1.11.09 דחה המשיב את תביעת המערערת בנימוק שכתובות מגוריהם שונות (המערערת בתל אביב ואילו המנוח בקיבוץ בחן) ושלא הוכח ניהול משק בית משותף תחת קורת גג אחת. המשיב ציין כי שמו של המנוח אינו מופיע ברישומי משרד הפנים כְאַבִי בנה של המערערת וכי בתביעות לגמלאות שהוגשו על ידי המערערת בעבר , לא נזכר המנוח כבן זוגה או כתומך בה. 3. תביעת המערערת לבית הדין האזורי נדחתה תוך פירוט המסגרת הנורמטיבית להכרה כידועה בציבור - קיומו של מבחן כפול, סובייקטיבי ואובייקטיבי - ויישום ההלכות המשפטיות החלות במצב העובדתי שנפרש בפניו. 4. בערעור בפנינו חוזרת המערערת על הטיעונים שהעלתה בבית הדין האזורי ומציינת שכיום מצויה בידה בדיקה המעידה על אבהותו של המנוח לבנה. המערערת חוזרת ומסבירה כי בתביעות שהגישה למוסד להבטחת הכנסה ולנכות כללית ציינה את מעמדה כרווקה משום שהסתמכה על הרישום בתעודת הזהות שלה, ומוסיפה כי כתובתה וכתובתו של המנוח היו שונות היות שהמנוח החזיק בדירת מגורים בקיבוץ בחן לצורך הסדרי הראיה עם ילדיו. 5. במסגרת הדיון בקדם הערעור ציינה המערערת כי עת הרתה את בנה בשנת 2006 העביר המנוח את מרכז חייו לתל אביב, אולם בטפסים שהגישה למשיב בשנת 2009, לא ציינה כי הוא מתגורר עמה היות שהיא עצמה לא התגוררה בקיבוץ בחן. המערערת חזרה וטענה שהמנוח כלכל אותה ואת בנה, אך היא בחרה שלא לציין זאת בטפסים שהגישה למוסד, משום שעיקר התמיכה התקבל על ידי הוריה ועל כן לא ראתה בכך עניין מהותי. 6. הצדדים ביקשו כי התיק יועבר למתן פסק דין בפני מותב על יסוד כתב הערעור והטענות שהועלו בעל פה בדיון אשר ישמשו כסיכומים בפני המותב. ולהלן הכרעתנו. 7. לאחר שעיינו בפסק דינו של בית הדין האזורי ובטענות הצדדים, נחה דעתנו כי פסק דינו של בית הדין האזורי ראוי להתאשר מטעמיו, וזאת על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991. מסקנות בית הדין האזורי מבוססות על התשתית העובדתית שנפרשה בפניו והן תואמות את הדין החל ואת ההלכה הפסוקה ולא מצאנו כי ישנה הצדקה כלשהי להתערב בהם. 8. בבית הדין האזורי נשמעו עדויותיהן של שתי עדות מטעם המערערת, שהעידו כי המנוח נכח בבית המערערת. העדות לא ידעו לציין אם המנוח לן בבית המערערת, אך ידעו לומר כי המנוח נהג בבית המערערת כבביתו-הוא. בית הדין האזורי התרשם מעדויות אלה כמהימנות, אך לא מצא כי די בהן כדי לבסס את התנאי בדבר קיומו של משק בית משותף, שעה שהמנוח עצמו לא ציין את בית המערערת ככתובת מגוריו, ושעה שלא הובאה כל ראיה המלמדת שהמנוח השתתף בתשלום החשבונות השוטפים בבית המערערת, אף אם היה הוא התומך הכלכלי העיקרי במערערת לאחר תאונת הדרכים שעברה. בית הדין האזורי התייחס לתביעה להבטחת הכנסה שהגיש המנוח בחודש ינואר 2009 שבה ציין את מעמדו כגרוש ואת כתובתו בקיבוץ בחן, וכלל לא הזכיר את המערערת כידועתו בציבור ולא את המגורים עמה. עוד התייחס בית הדין האזורי לתביעה לנכות כללית שהגישה המערערת למוסד בחודש מרץ 2009, שבה ציינה כי היא רווקה אף שישנה אפשרות בטופס זה להירשם כידועה בציבור, ולתביעה להבטחת הכנסה שהגישה בחודש פברואר 2009 שאף בו ציינה כי היא רווקה, כי היא מתגוררת בגפה וכי היא נעזרת באופן לא קבוע בבני משפחתה בלבד. בית הדין האזורי נתן דעתו להסברי המערערת שלפיהם בתביעותיה הקודמות למוסד רשמה את מעמדה כרווקה משום שסברה כי עליה למלא את הטופס בהתאם לרישום בתעודת הזהות, ושלא ציינה את המנוח כתומך העיקרי בה כלכלית מאחר שביקשה להגן עליו מפני נושים שלה ואולם לא מצא לציין כי יש בהסברים אלה כדי להרים את הנטל המוטל על המערערת להוכיח את טענתה בדבר היות בני הזוג ידועים בציבור. 9. עינינו הרואות, כי בית הדין האזורי בחן היטב את מכלול הראיות שהובאו בפניו ונתן להם משקל הולם. קביעותיו של בית הדין האזורי מבוססות על הדין ועל ההלכה הפסוקה וכאמור לא מצאנו להתערב בפסק דינו. 10. העובדה שבידי המערערת מצויה כיום בדיקה המעידה על אבהותו של המנוח לבנה, אין בה כדי לסייע לה בהוכחת המעמד שהיא טוענת לו - ידועתו בציבור של המנוח - וזאת נוכח קביעת בית הדין האזורי שלפיה לא הרימה המערערת את הנטל להוכיח כי התקיים למעשה משק בית משותף ולנוכח ההצהרות המפורשות שנתנה למוסד במסגרת תביעותיה הקודמות כמפורט לעיל ושעל פיהן ביקשה לקבל גמלת הבטחת הכנסה וקצבת נכות. אין לקבל, אלא בנסיבות חריגות ויוצאות דופן, מצב שבו אדם מצהיר במועד מסוים על מעמד אישי מסוים ועל מסגרת מגורים מסוימת ובמקום אחר מצהיר הוא על מעמד אישי אחר ועל מסגרת מגורים שונה, הכל לפי טובת ההנאה הרלוונטית שאליה מכוונת ההצהרה. שעה שהצהירה המערערת על רווקותה ועל מגוריה בגפה, בטופס רשמי (שבו צוין במפורש כי היא נדרשת להצהיר אמת) ושעה שנדחו הסבריה באשר להבדל בין הרשום בתביעותיה הקודמות לרשום בתביעתה הנוכחית - "נתפסת" המערערת בהצהרותיה הקודמות. בהקשר זה נדגיש כי הנטל המוטל על כתפיו של הטוען למצב דברים מסוים, להסביר מדוע הצהרות קודמות שמסר לא שיקפו את המציאות כהווייתה, הוא נטל כבד מאוד. המערערת בענייננו לא הרימה נטל זה. 11. סוף דבר - לאור כל האמור, הערעור נדחה. 12. משנדחה הערעור ומהנימוקים שפורטו, תישא המערערת בהוצאות המשיב בסך של 1,000 ₪, שישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. קצבת שאריםידועים בציבור