הלוואה עומדת לרכישת רכב לסובל משיתוק מוחי: 1. התובעת היא אמו של פלוני (שייקרא להלן: "פלוני"). פלוני הוא יליד שנת 1991, אך התובעת ובן זוגהּ, משמשים אפוטרופסים שלו, על פי החלטת בית המשפט לענייני משפחה, בשל מצבו הבריאותי של פלוני. פלוני לוקה בשיתוק מוחי - דיפלגיה ספסטית, עם חולשת צד שמאל של הגוף ועם ליקוי ראיה קשה. הוא מוכר על ידי הנתבע כמי שיש לו דרגת נכות רפואית בשיעור של 100% וכמי שיש לו דרגת מוגבלות בניידות בשיעור 80%. 2. הוריו של פלוני ביקשו מהנתבע לקבל הלוואה עומדת לרכישת רכב, בהתאם להוראות ההסכם בדבר גמלת ניידות שנחתם בין הנתבע לבין ממשלת ישראל, בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1991 (לשעבר - סעיף 200 לנוסח החוק מתשכ"ח). להסכם האמור ייקרא להלן: "הסכם הניידות". 3. הנתבע, במכתבו מיום 10/7/12, דחה את בקשת הוריו של פלוני. לטענת הנתבע כפי שהועלתה במכתבו האמור, "לא ניתן" לאשר לפלוני הטבה מכח הסכם הניידות, מאחר שאין לו מורשה לנהיגה כהגדרתו בסעיף 2 להסכם הניידות, שכן - על פי טענת הנתבע - הוריו של פלוני אינם מתגוררים עמו ואף לא ברדיוס של 500 מטרים ממנו. (נעיר כי במכתבו האמור, התיימר הנתבע להסתמך על סעיף 5(ב) להסכם הניידות, אך נראה שכוונתו היתה לסעיף 5(ג) להסכם הניידות, שכן ס"ק (ב) עוסק במוגבל בניידות שיש לו רשיון נהיגה, ואילו ס"ק (ג) הוא זה שאמור להתאים לעניינו של פלוני, אשר אין לו רשיון נהיגה). 4. התובענה שבפנינו הוגשה כנגד החלטתו האמורה של הנתבע. 5. בעת דיון מוקדם בתובענה, היה נראה כי בין הצדדים יש מחלוקת עובדתית בקשר לעובדות הרלוונטיות לשם ראיית הוריו של פלוני כמורשי הנהיגה שלו. לפיכך - ובהתאם להסכמת ב"כ הצדדים - הוחלט שהתובעת תגיש תצהיר עדות ראשית והתיק ייקבע להוכחות. בעת ישיבת ההוכחות, התברר כי ב"כ הנתבע אינו מעוניין לחקור את התובעת על תצהירה. לפיכך, ושוב בהתאם להסכמת ב"כ הצדדים, הוחלט על הגשת סיכומים בכתב שאכן הוגשו. אלה העובדות 6. כאמור לעיל, פלוני יליד שנת 1991, לוקה בליקוי ראיה קשה ובשיתוק. בנוסף לכך, פלוני אובחן כמי שיש לו פיגור שכלי קל. 7. משפחתו של פלוני גרה בקיבוץ אלמוני. אין חולק כי לפחות בתקופה שעד יום 5/1/10, יש לראות גם את פלוני כמי שגר בקיבוץ. כילד, למד פלוני בבית ספר לילדים עם שיתוק מוחין ולאחר מכן בבית ספר לחינוך מיוחד (בית הספר "...." ב...). בעת לימודיו, הוסע פלוני, מדי יום לימודים לבית הספר ובחזרה. 8. בית המגורים של משפחתו של פלוני מותאם לצרכיו. יש בבית יחידת דיור המיועדת לפלוני. יש בה פתחים רחבים שמתאימים למעבר עם כסא גלגלים. בית ההורים כולל את כל האביזרים הנחוצים לפלוני (כסא גלגלים, הליכון, מכשירי כושר מותאמים, וכן מחשב ואמצעי צפיה והאזנה למולטי-מדיה). 9. פלוני נזקק לחיי חברה. לפיכך, בשנת 2009, לאחר שהסתיימו לימודיו בבית הספר, חיפשו הוריו מסגרת חברתית בעבורו. ההורים מצאו מסגרת שיכולה להתאים לרמת תפקודו של פלוני, מדובר במעון של ... (למסגרת זו ייקרא להלן: "המעון"). 10. ביום 6/9/09, התכנסה ועדת אבחון של מחלקת אבחון וקידום באגף לטיפול באדם המפגר במשרד הרווחה, ודנה בעניינו של פלוני. מסקנתה של אותה ועדה היתה לאשר את בקשת הוריו של פלוני ל"סידור חוץ-ביתי קהילתי". 11. החל מיום 6/1/10 - פלוני נמצא במעון. על משמעותה המעשית של אותה "הימצאות", נרחיב בסעיפים שלהלן. 12. כתובת מגוריו של פלוני נותרה בקיבוץ אלמוני. כך גם מרפאת הקיבוץ נותרה המרפאה שלו. על פי תחושתו של פלוני, והבנתו, ה"בית" של פלוני, הוא בית משפחתו ולא המעון. 13. ההסעות שפלוני נזקק להן, הן לטיפולים והן לקיבוץ נעשות על ידי הוריו של פלוני במכונית. 14. בבקרים (לפחות הבקרים של ימי שני וחמישי, אך כנראה גם בבקרים נוספים), נמצא פלוני במסגרת תעסוקתית בקיבוץ אחר. 15. בימי שני ובימי חמישי, באופן קבוע אמור פלוני לעבור טיפולים כמפורט להלן. א. בימי שני, בשעה 14:00, אמור פלוני לעבור טיפול בשיטת פלדנקרייז בקיבוץ שלישי. לפיכך, אחד מהוריו מגיע במכונית לקיבוץ האחר בסביבות השעה 12:30, לוקח אותו לטיפול בקיבוץ השלישי, שוהה עמו בעת הטיפול, ומשם - מסיע את פלוני הביתה לקיבוץ אלמוני. בשעות הערב (בסביבות 21:00), אחד מהוריו של פלוני מחזיר אותו למעון. ב. בימי חמישי, בשעה 14:00, אמור פלוני לעבור טיפול הידרותרפיה בקיבוץ רביעי. לפיכך, גם בימי חמישי מגיע אחד מהוריו של פלוני אל הקיבוץ האחר בשעות הצהריים, ולוקח את פלוני לקיבוץ הרביעי, שוהה עמו בזמן הטיפול, ולאחריו - מסיע אותו הביתה, לקיבוץ אלמוני. שם נשאר פלוני עד מוצאי שבת. בשעות הלילה של מוצאי שבת, מוחזר פלוני על ידי מי מהוריו למעון. 16. בנוסף לטיפולים הקבועים שחוזרים על עצמם מדי שבוע, אומר פלוני לעבור טיפולים נוספים או בדיקות נוספות, מספר פעמים בשנה. במקרים כאלה, מי מהוריו של פלוני לוקח אותו מהמעון הביתה, בערב שלפני הטיפול או הבדיקה המיועדים, ומסיע אותו למחרת לטיפול או לבדיקה. 17. מדו"חות שנערכו לגבי יציאותיו של פלוני מהמעון ומתצהירה של התובעת, ניתן ללמוד שבתקופה שמינואר 2010 ועד דצמבר 2012 (למעט החודשים שמאוגוסט 2011 עד ינואר 2012 והחודשים שממאי ועד אוגוסט 2012, שלגביהם לא הוגשו דו"חות), היו הנתונים לגבי מספר ימי שהותו של פלוני בבית משפחתו בקיבוץ אלמוני, לפי בטבלה שלהלן. (נעיר כי לא הוגש דו"ח גם לגבי ספטמבר 2010, אך מהאמור בתחילת דו"ח אוקטובר 2010 בקשר ל"חזרה למעון" אנו מסיקים שפלוני שהה בבית משפחתו בספטמבר 2010, והדבר גם עשוי להתאים לחגי תשרי תשע"א שחלו כולם בספטמבר 2010). חודש מספר הימים בבית המשפחה חודש מספר הימים בבית המשפחה חודש מספר הימים בבית המשפחה 1/10 15 2/10 9 3/10 12 4/10 13 5/10 6 6/10 10 7/10 11 8/10 13 9/10 30 10/10 6 11/10 6 12/10 8 1/11 5 2/11 7 3/11 7 4/11 16 5/11 8 6/11 11 7/11 15 2/12 6 3/12 10 4/12 15 9/12 18 10/12 21 11/12 17 12/12 21 - - מכאן שפלוני שהה בבית משפחתו במשך 313 ימים מתוך 789 הימים שהטבלה מתייחסת אליהם, כלומר - כ-40% מהזמן. הוראות רלוונטיות מהסכם הניידות 18. סעיף 2 להסכם הניידות, מגדיר את המונח "קרוב משפחה", כך: "בן זוג, בן, בת ובני זוגם, אב, אם, לרבות הורה מאמץ וחורג, אח או אחות, סב או סבתא, נכד או נכדה שבידו רשיון נהיגה בר תוקף והוא והמוגבל בניידות גרים בקביעות באותו בנין, או בבניינים שהמרחק האוירי ביניהם אינו עולה על 500 מטרים, או בבניינים הקרובים ביותר זה לזה בתחום אותו יישוב." . 19. לפי הגדרת "מורשה נהיגה" שבסעיף 2 להסכם הניידות, "קרוב משפחה" עשוי להיות בגדר "מורשה נהיגה". 20. סעיף 5(ג)(2) להסכם הניידות, קובע - כאחד התנאים למתן הלוואה עומדת למוגבל בניידות שאין לו רשיון נהיגה - שיהיה לו "מורשה נהיגה". מהות המחלוקת 21. מהאמור לעיל עולה שמתן ההלוואה העומדת לרכישת כלי רכב בעבור פלוני, תלוי בכך שייקבע שיש לפלוני מורשה נהיגה. מורשי הנהיגה הרלוונטיים הם הוריו של פלוני. כדי שייקבע שהם בגדר "מורשי נהיגה" בעבור פלוני, יש לקבוע שהם "גרים בקביעות באותו בנין" (אין כאן שאלה של מרחק אווירי מאחר שהשאלה היא אם נכון לראות את פלוני כמי שגר "בקביעות" בבית משפחתו). מכאן שהמחלוקת הממשית בין הצדדים היא בפרשנות המונח "קביעות" לענין ההגדרה "גרים בקביעות". גורל התביעה 22. בית הדין הארצי לעבודה, דן בשאלת תכלית דרישת הקרבה הפיזית של מגורי המוגבל בניידות ומורשה הנהיגה שלו. על פי הפסיקה, מטרת ההוראה בענין זה, היא לדאוג לזמינות מורשה הנהיגה להסעת המוגבל בניידות, תוך מתן אפשרות פיקוח על כך לנתבע. (ראו למשל: עב"ל 619/08 המוסד לביטוח לאומי - פלונית (פס"ד מיום 15/4/10). 23. באי כחם של שני הצדדים אזכרו את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע לח/0-20 סולובייצ'יק ואח' - המוסד לביטוח לאומי (פד"ע ט 367, שייקרא להלן: "ענין סולובייצ'יק"). אכן, ראוי ללמוד מפסק הדין בענין סולובייצ'יק על עניינו של פלוני. בפסק הדין בענין סולובייצ'יק נדון עניינו של מוגבל בניידות שהיה מאושפז בבית חולים ולאחר מכן הועבר לאשפוז אחר במה שהיה אז: "מחלקת הנכים במרכז הגריאטרי הממשלתי בנתניה". אולם, לשם בריאותו הנפשית של אותו מוגבל בניידות מאושפז, הורתה הרופאה המטפלת שלו כי על הוריו לקחת אותו לביתם לעתים קרובות. אכן, הוריו עשו כך, ולפיכך, הוא היה בערך מחצית מהזמן בבית הוריו, ובמחצית השניה - היה מאושפז. להשלמת התמונה בקשר לענין סולובייצ'יק נעיר כי ההגדרה של "קרוב משפחה" בהסכם הניידות בנוסחו דאז, היתה שונה במקצת מההגדרה היום שאותה ציטטנו לעיל. מה שנאמר בה, באותה עת, היה כך: "מי שבידו רשיון נהיגה בר-תוקף והוא אחד מאלה: אב, אם, ... והגרים יחד עם הנכה בקביעות באותה דירה או בדירה הסמוכה לה." . בית הדין הארצי לעבודה קבע בענין סולובייצ'יק כי יש לראות את אביו של המוגבל בניידות כ"מורשה נהיגה" שלו, מאחר שבנסיבות שהובררו שם - נכון לראות את המוגבל בניידות כמי שגר באופן קבוע בבית הוריו, אף שהוא נמצא שם רק במחצית מהזמן. כך, בין השאר, קבע שם בית הדין הארצי לעבודה: "'ארעיות' ו'זמניות' שוללים אמנם 'קביעות', והן ההיפך מ'קביעות', אך 'חלקיות' אינה פועלת כך. יכול ויכול להיות הסדר חלקי, והוא קבוע. אף על אדם הנמצא מדי חודש יום אחד במלון פלוני יאמרו שהוא מתאכסן באותו מלון באופן קבוע; לא יאמרו עליו שהוא 'גר' באותו מלון. והרי אילן נמצא בדירה שבה הוא גר - מחצית הזמן. חיזוק למסקנה, שמתקיים תנאי המגורים שצריך להגדרת 'קרוב משפחה', תמצא בנוסח ההגדרה בהסכם 1977- הוא ההסכם החל - ששינה מהנוסח שבהסכם 1976. הסכם 1976 מחייב שהשניים - מי שטוענים כי הינו 'קרוב משפחה' ו'המוגבל' 'גרים יחד בקביעות', בעוד שהסכם 1977 מחייב שהמוגבל יתגורר דרך קבע בבניין שבו גר הקרוב. השימוש בפסוק אחד בשני ניבים - פעם 'גר' ופעם 'מתגורר' - אינו חסר משמעות ומתיישב יפה עם מטרת ההסדר. בדיבור 'גר' יש יותר מהשלמות והיציבות מאשר בדיבור 'מתגורר'; 'גר' - 'עם לבן גרתי' (בראשית, ל"ב, ה') ו'מתגורר' - 'האלמנה שאני מתגורר עמה' (מלכים א', י'ז, כ'). ההבחנה שבין הנדרש מ'הקרוב' 'גר' - לבין הנדרש מ'המוגבל' - 'מתגורר' - סבירה, עניינית, עת מביאים בחשבון שייתכן וייתכן שלרגל מצבו יימצא 'המוגבל' לעתים מחוץ לדירתו - למשל, במוסד טיפולי.". 24. נעיר כי בעניין סולובייצ'יק מצא בית הדין הארצי לעבודה כי המוגבל בניידות אשר התגורר "מחצית מהזמן" בבית הוריו עמד בתנאים שנקבעו בהסכם הניידות תוך שקבע כי יכול שיתקיים מצב בו גם "הסדר חלקי" הינו קבוע. אולם, בית הדין הארצי לא קבע באותו ענין מהו שיעור החלקיות שנדרש לצורך בחינת השאלה אם החלקיות האמורה היא קבועה. לא נאמר שם שיש צורך דווקא בכך שיהיה מדובר במחצית מהזמן. לפיכך, לדעתנו, שגה הנתבע בכך שבמכתבו מיום 10/7/12, הוא קבע ש"לא ניתן" לראות את הוריו של פלוני כמורשי נהיגה, וזאת - תוך שהנתבע התיימר באותו מכתב להסתמך על פסק הדין בענין סולובייצ'יק, ומשהנתבע הגיע למסקנה שפלוני נמצא בבית משפחתו פחות משיעור של 50% מהזמן. 25. גם לאחר פסק הדין בענין סולובייצ'יק התייחס בית הדין הארצי לעבודה לשאלת מקום המגורים על פי הסכם הניידות, מבלי שקבע שיש צורך דווקא בבחינה מתמטית של שהות באותו מקום לפחות 50% מהזמן. כך למשל בפסק הדין בדב"ע מד/0-81 המוסד לביטוח לאומי - עזריה (פד"ע טז 191, שייקרא להלן: "ענין עזריה"). בענין עזריה דן בית הדין הארצי לעבודה בעניינו של מוגבל בניידות (בעל רשיון נהיגה), שלמד בירושלים וגר שם במעונות הסטודנטים, ובית משפחתו היה בבאר שבע. אותו מוגבל בניידות מצא לעצמו מקום עבודה בבאר שבע, שבו הוא עבד בסופי השבוע, שבהם הוא לא נדרש להיות בירושלים, וביקש תוספת לקצבת הניידות ששולמה לו, על בסיס הטענה שלשם הנסיעה ממקום מגוריו (שלפי הטענה היה בירושלים) עד מקום העבודה (שהיה בבאר שבע), יש מרחק העולה על 20 ק"מ (המרחק האמור היה תנאי לתוספת הקצבה). זאת, אף שמרבית הנסיעות לעבודה היו דווקא מבית משפחתו בבאר שבע, ורק חלק קטן מהנסיעות לעבודה נעשו מירושלים. בית הדין הארצי לעבודה קבע בענין עזריה - בין השאר - כך: "אין הכרח שיהיה לו לאדם מקום מגורים אחד. אדם יכול להתגורר בשני מקומות ... דרוש גורם מסוים של קביעות ... על מנת שהמוגבל יזכה בתוספת קצבה, מן הדין שמקום העבודה יהיה מרוחק 20 ק"מ לפחות ממקום המגורים המהווה מרכז חייו של המוגבל. כאמור בית-הדין האזורי קבע, כי חייו של המוגבל מתרכזים בירושלים, שם הוא לומד ושם מתנהלים חייו החברתיים, והוא בחר לעצמו עבודה חלקית בעירית באר-שבע כפי שבחר, רק מפני שעבודה זו מאפשרת לו להגביל ימי שהותו בבאר-שבע לימים שבהם נוכחותו בירושלים אינה הכרחית ... ... אשר לתנאי שבסעיף 14 ... נסיעה בקביעות ברכבו ממקום המגורים למקום העבודה הרי נקבע כבר ... כי הביטוי 'בקביעות' אין פירושו שמצב מסוים חייב להתקיים 'דרך קבע', מדי יום ביומו. ... נאמר שם... כי ייתכן גם הסדר חלקי שיהיה 'קבוע'. במקרה הנדון משתמש העובד ברכבו 'בקביעות' לצורך נסיעותיו למקום העבודה. מדי שבוע, ביום חמישי, הוא נוסע ברכבו מירושלים למקום עבודתו בבאר-שבע, וביום א', מדי שבוע, הוא נוסע ברכבו חזרה ממקום עבודתו לירושלים. בשני ימי העבודה הנותרים הוא נוסע לעבודה מהמקום שבו הוא מתגורר בבאר-שבע כך שבכל ימי עבודתו הוא נוסע לעבודה ברכבו, או- במלים אחרות - הוא משתמש ברכבו בקביעות לצורך נסיעה לעבודה כנדרש... נכון שרק פעם בשבוע, ביום חמישי, נוסע המוגבל לעבודה מרחק העולה על 20 ק"מ, ואילו פעמיים בשבוע הוא נוסע לעבודה מבית הוריו בבאר-שבע ואינו עובר מרחק של 20 ק"מ; אבל אין בהוראה ... כל התייחסות למרחק המינימלי שעל המוגבל בניידות לעבור בדרכו למקום העבודה. אמנם ברור שחייב להיות קשר כל שהוא בין התנאי ... בעניין המרחק של 20 ק"מ, ובין התנאי ... [של נסיעה לעבודה] שאם לא כן מה בכלל התכלית בהצבת התנאי בקשר למרחק; אולם המוגבל יוצא ידי חובת תנאי זה של 'קשר כלשהו' כשהוא נוסע בקביעות, מדי שבוע, מירושלים למקום העבודה, ואחרי שלושה ימים נוסע חזרה ממקום העבודה לירושלים... ". כלומר, אף שרק באחד משלושת ימי העבודה השבועיים של המוגבל בניידות שעניינו נדון בענין עזריה, הוא נסע מביתו בירושלים מרחק העולה על 20 ק"מ למקום עבודתו, ובשאר ימי העבודה - הוא נסע לעבודתו מבית הוריו בבאר שבע, ראה אותו בית הדין הארצי לעבודה כמי שמתקיים בו ממד מסויים של קביעות, שכן היה מדובר בהסדר חלקי אך קבוע. שיעור החלקיות שם, היה נמוך ממחצית; היה של שליש בלבד (יום עבודה אחד מבין שלושה). גם מכאן ניתן ללמוד שהנתבע שגה במכתבו לתובעת מיום 10/7/12, בכך שבחן את הענין בבחינה מתמטית; האם שיעור הזמן שבו מצוי פלוני בבית הוריו מגיע למחצית מהזמן או שלא. 26. לדעתנו, לא ניתן לתת תשובה כוללת וגורפת לשאלה מהו שיעור החלקיות הנדרש. הדברים אמורים להיבחן לגופו של כל מקרה, ולהישקל במאזני הסבירות. ברור שביקור של מספר דקות בבית המשפחה, בתדירות של אחת לחודש, גם אם הוא נעשה באופן "קבוע" אינו יכול להספיק לשם ראיית המוגבל בניידות כמי שמתגורר באופן קבוע בבית המשפחה. אולם, מכאן ועד הקביעה שלפיה, כביכול, פסק הדין בענין סולובייצ'יק קבע שיעור חלקיות מינימלי של 50% - הדרך ארוכה, ולדעתנו, אין צורך לעבור דרך ארוכה זו. 27. בענין זה, ראוי להביא בחשבון את תכלית הדרישה בדבר קרבת המגורים, כפי שנקבעה על ידי בית הדין הארצי לעבודה, כאמור בסעיף 22 לעיל. שיעור חלקיות הזמן הנדרש, אמור להביא בחשבון את מידת הזמינות הנדרשת של מורשה הנהיגה להסעת המוגבל בניידות, ואת אפשרות הפיקוח של הנתבע על כך שמורשה הנהיגה אכן משתמש בכלי הרכב לצרכיו של המוגבל בניידות. 28. לדעתנו, נסיבות עניינו של פלוני, כפי שהוכחו בתובענה זו, מלמדות שהמעון מספק לנתבע אפשרות פיקוח מצויינת על האופן שבו הוריו של פלוני יכולים לעמוד לצרכי ההסעות שלו. כל יציאה מהמעון מתועדת, הן בתאריך והן בציון שם המסיע ומטרת הנסיעה. מדו"ח ועדת האבחון מיום 6/9/09 (שהוזכרה לעיל), עולה כי לא נראה שיש מקום לחשש שמא הוריו של פלוני לא יהיו זמינים להסעתו כל אימת שפלוני ייזקק להסעה, ואף מעבר לכך. את אפשרות הפיקוח האמורה ואת העדר החשש לגבי הזמינות יש להביא בחשבון בעת שמתייחסים לשיעור החלקיות של הזמן שבו מתגורר פלוני בבית הוריו. 29. אנו מביאים בחשבון את כל הנסיבות הבאות: א. באופן קבוע פלוני מתגורר בחלק מהזמן בבית משפחתו בקיבוץ אלמוני. ב. הוריו הם אלה שדואגים להסיעו לכל הטיפולים שהוא נזקק להם, הן הטיפולים השבועיים והן הבדיקות והטיפולים שתדירותם נמוכה יותר. ג. פלוני רואה את בית משפחתו בקיבוץ אלמוני כ"הבית" שלו. המעון הוא מסגרת חברתית בעבורו, אך אינו בגדר "בית". ד. שיעור חלקיות הזמן שבו מצוי פלוני בבית משפחתו אינו נמוך. הוא מגיע לכ-40% (כלומר - יותר מהשיעור שהספיק לבית הדין הארצי בפסק הדין בענין עזריה). ה. התכלית העומדת ביסוד דרישת קרבת המגורים בהגדרת "קרוב משפחה" מתקיימת בנסיבות הוריו של פלוני. 30. על סמך כל אלה, אנו סבורים שהמסקנה הנכונה היא כי נכון להגיד על פלוני ועל הוריו שהם "גרים בקביעות באותו בנין" כנדרש בהגדרת "קרוב משפחה" בסעיף 2 להסכם הניידות. אמנם, אין מדובר במגורים באותו בנין במשך כל הזמן, אך מדובר במגורים קבועים באותו בנין, בהסדר חלקי, שמתקיים בשיעור חלקיות משמעותי מספיק. על כן, הוריו של פלוני עשויים להיות "מורשי נהיגה" בעבורו (בהנחה שיתקיימו בהם התנאים האחרים, מלבד המגורים). לסיכום 31. אנו מקבלים את התביעה, ומצהירים שעל הנתבע לנהוג עם הוריו של פלוני כמי שמתקיימת בהם הדרישה של המגורים עם פלוני שבהגדרה של "קרוב משפחה" בסעיף 2 להסכם הניידות. בהתאם לכך, בהנחה שיתקיימו בהם התנאים האחרים הנדרשים, עשויים הוריו של פלוני להיות בגדר "מורשי נהיגה" בעבורו. 32. על הנתבע לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 4,720 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/10/13, אם לא ישולם לפני כן. 33. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו. רכבניידותהלוואהשיתוקקניית רכב