ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי

ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995. 2. הוועדה התכנסה לדון בעניינה של המערערת ביום 16.2.12, וסיכמה את החלטתה ללא נוכחותה ביום 10.6.12, לאחר שקיבלה חוות דעת של יועצים חיצוניים בתחום האורטופדיה והאורולוגיה. 3. הוועדה פסקה למערערת 56% נכות (משקוללת), כדלקמן: 5% נכות בגין CTS ימין לפי סעיף ליקוי 31(4) (א) (I) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התקנות); 5% נכות בגין CTS שמאל לפי סעיף ליקוי 31(4) (א) (I) לתקנות; 20% נכות בגין כאבי גב והיצרות ספיראלית לפי תקנה 37(7)(ב) לתקנות; 10% נכות בגין יתר לחץ דם לפי סעיף ליקוי 9(3)(ב)(I) לתקנות; 15% נכות בגין סכרת לפי סעיף ליקוי 4(3)-(4) לתקנות; 20% נכות בגין עודף משקל לפי סעיף ליקוי 14(א)(4) לתקנות; ו-10% נכות בגין אי הטלת שתן לפי סעיף 23(2)(א)( II) לתקנות. 4. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. טיעוני הצדדים 5. טיעוני המערערת, בתמצית, הינם כדלקמן: א. שגתה הוועדה בכך שלא התייחסה למכתבו של ד"ר ויקטור רוזמרין מיום 20.5.12 המעיד על נכות בגפיה התחתונות של המערערת. ב. שגתה הוועדה עת העניקה למערערת 15% נכות ולא 20% נכות בגין הסכרת ממנה סובלת, שכן מצבה תואם לסעיף 4(4) לתקנות. ג. שגתה הוועדה בכך שהתעלמה ממכתבו של ד"ר מלול מיום 5.4.11 ממנו עולה כי המערערת סובלת משינויים ניווניים בעמוד השדרה הצווארי התחתון, ומממצאי בדיקת ה-CT מיום 13.2.12. 6. מנגד, טען המשיב כדלקמן: א. החלטת הוועדה מנומקת ומפורטת. ב. מכתבו של דר' ויקטור רוזמרין איננו חוות דעת ערוכה כדין או מסמך מהותי, ולפיכך לא חלה על הוועדה החובה להתייחס למסמך זה. ג. תלונותיה של המערערת באשר לנכותה בגפיים התחתונות זכו להתייחסות הוועדה במסגרת חוות דעתו של היועץ החיצוני בתחום האורטופדיה. החלטת היועץ החיצוני מנומקת ומפורטת, וניתנה לאחר שנערכה למערערת בדיקה קלינית. דיון והכרעה 7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי כי דין הערעור להידחות, וזאת מהנימוקים המפורטים להלן. 8. בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר מוגש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, בוחן בית הדין האם נפלה בהחלטת הוועדה טעות בשאלה שבחוק או אם נמצאו בהחלטה חריגה מסמכות, שיקולים זרים, או התעלמות מהוראה מחייבת [עבל 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, ניתן 28/04/99]. 9. עוד נקבע בפסיקה, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (ראו: עב"ל 217/06 יוסף בן צבי - המוסד לביטוח לאומי) לא פורסם, ניתן ביום 22.6.06). 10. בדב"ע (ארצי) מג/1356 - 01 לביא נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130) נפסק לעניין חובת ההנמקה כי: "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק". 11. ומן הכלל אל הפרט. 12. תלונות המערערת, כפי שנרשמו מפי הוועדה בפרוטוקול הוועדה היו כדלקמן: " בעיות גב, לחץ דם, קשה לי לשבת, בריחת שתן, בעיה בעצמות אחרי ניתוח למנקאמטיה בשנת 1991. השתלת עצם, כשלחץ הדם עולה לא רואה טוב. יש משקפיים רק לקריאה. ואנדיה 1 בבוקר, ... אחה"צ, ובערב קודקס.... נוירולוג נתן לי. מרגישה חשמל ברגל ימין שמאל וחשמל גם בידיים. יש לי סכרת מזה שנתיים מטופלת בכדורים" (סעיף ד' לפרוטוקול הוועדה מיום 16.2.12). 13. בסעיף העוסק בממצאי הבדיקה, פירטה הוועדה כדלקמן: " עיניים... סכרת - סובלת מסכרת מזה כשנתיים ומטופלת עם דיאטה וכדורים...". (סעיף ז' לפרוטוקול הוועדה מיום 16.2.12). 14. סעיף 4 לתקנות קובע כדלקמן: "(1) הפרעה בסבילות לפחמימות impaired glucose tolerance 0% (2) סוכרת המטופלת על ידי דיאטה בלבד 5% (3) סוכרת המטופלת על ידי דיאטה וכדורים 10% (4) סוכרת יציבה המאוזנת בצורה סבירה על ידי טיפול בדיאטה וזריקות אינסולין 20%" 15. לאור קביעת הוועדה לפיה המערערת סובלת מסכרת המטופלת על ידי דיאטה וכדורים, ובהעדר קביעה לפיה המערערת מטופלת בזריקות אינסולין,אין מצבה תואם במדוייק את המתואר בסעיף 4(4) לתקנות, כנטען על ידי המערערת. 16. דרגת הנכות שנקבעה על ידי הוועדה - דרגת נכות ביניים בין סעיף ליקוי - 4(3) לסעיף ליקוי 4(4) תואמת את מצבה הרפואי של המערערת ואת תלונותיה כפי שאלה נטענו על ידה בפני הוועדה. 17. יתר על כן. הלכה פסוקה היא כי קביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי התואם את מגבלות המבוטח, הינה בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה, המהווה בנסיבות העניין קביעה רפואית מובהקת, שאין בית-הדין מוסמך להתערב בה. משמסקנת הוועדה מתיישבת עם ממצאיה ועם תלונות המערערת, ומשניתן, בנקל, לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה, לא מצאתי נימוק משפטי המצדיק התערבות בהחלטת הוועדה בעניין זה. 18. לשם מתן קביעת נכותה האורטופדית של המערערת, התייעצה הוועדה עם אורטופד חיצוני. תלונות המערערת בתחום האורטופדי, כפי שנרשמו בחוות דעתו של ד"ר ישראל קליר, מיום 8.5.12, היו כדלקמן: "עברה ניתוח ב-1991 ברוסיה. התקשתה ללכת ברגל. כעת עשתהCT ויש דיסק. הולכת עם תמיכה פוחדת לבצע ניתוח. מתקשה בהליכה מרובה לפעמים נופלת שברה פעמיים את הרגל בעת הנפילה. לא יכולה לגרוב גרביים מוגבלת בפעולות כמו צחצוח שיניים, לא יכולה להתכופף". 19. ד"ר קליר ערך למערערת בדיקה קלינית. בפרק "ממצאי הבדיקה וסיכום חוות הדעת", קבע ד"ר קליר כדלקמן: "בבדיקה הולכת עם תמיכה בשכיבה SLR 70 מעלות, החזרים... סימטריים וכח גס שמור. ב- CT עמוד שדרה מותני מ- 5.12 מצב אחרי למינקטומיה 5-L-4-L בלט גדול בגובה 4-L-3-L עם לחץ ניכר על השק בלט גדול מסוייד בגובה 5-L-4-L עם לחץ פרומנאלי מימין. עיינתי ברישום ביקורים אצל אורטופד קופ"ח אחרון מ- 7.5.12 וכן בבדיקת נוירולוג שהיתה תקינה. נכותה 20% לפי סעיף 37(7)(ב) מעל 15 חודש". 20. סעיף 37(7)(ב) לתקנות קובע כדלקמן: "הגבלת התנועות בעמוד השדרה המתני (Lumbar spine) ...בצורה בינונית - 20%" 21. הנה כי כן, ד"ר קליר, ערך למערערת בדיקה קלינית, ולא מצא נכות בגפיה התחתונות של המערערת, כי אם בעמוד השדרה המתני. יתר על כן. המערערת כלל לא טענה בפני הוועדה ו/או בפני ד"ר קליר כי היא סובלת מנכות בגפיה. תלונת המערערת בהקשר זה, מתמצה בכך שהיא מתקשה ללכת, ואולם, ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתו של ד"ר קליר בעניין זה, בכך שקשר מוגבלותה זו לנכותה בגבה התחתון, ולא לנכות נפרדת בגפיה התחתונות. 22. כמו כן, עיון בממצאי בדיקתו של ד"ר קליר ובתלונות המערערת מחד, ובסעיף 37(7) (ב) - הוא סעיף הליקוי שנבחר על ידי ד"ר קליר מאידך, מעלה כי סעיף הליקוי שנבחר על ידי ד"ר קליר , ואומץ על ידי הוועדה ,תואם את מצבה הרפואי של המערערת, כפי שזה נקבע על ידי ד"ר קליר. 23. קביעתו של ד"ר קליר, שאומצה, כאמור, על ידי הוועדה, היא קביעה רפואית מובהקת שאין מקום להתערב בה. 24. לא מצאתי ממש אף בטענת המערערת לפיה שגתה הוועדה בכך שלא התייחסה למכתבו של ד"ר ויקטור רוזמרין מיום 20.5.12 המעיד על נכות בגפיה התחתונות של המערערת. הכלל הוא שוועדה רפואית הדנה בעניינו של נבדק, צריכה לציין את עיקר המסמכים שעמדו בפניה ואשר הניעו אותה לקבוע את אשר קבעה, כאשר לא קיימת חובה להיכנס לפרטי כל מסמך ומסמך. משמכתבו של ד"ר רוזמרין איננו חוות דעת רפואית ערוכה כדין הכוללת המלצה על אחוזי נכות, הרי שלא חלה על הוועדה החובה לפרט התייחסות ספציפית למסמך זה. 25. מכל מקום, מהחלטת הוועדה ניכר, שעיינה במסמכים הרבים שהוגשו לה, והיא אף ציינה במפורש בהחלטתה כי תיק הנכות על כל מסמכיו הרפואיים עמדו בפניה (ראה סעיף ו' לפרוטוקול הוועדה מיום 16.2.12) 26. במאמר מוסגר, ייאמר כי משהוועדה מצאה ממצאים השונים ממצאיו של ד"ר רוזמרין, הרי שממילא יצאה ידי חובת ההנמקה - מדוע אין היא מקבלת את עמדתו של ד"ר רוזמרין. הדברים יפים מקל וחומר שעה שעסקינן במסמך רפואי שאינו מהווה חוות דעת ערוכה כדין. 27. מאחר שמכתבו של ד"ר מלול מיום 5.4.11. אף הוא אינו מהווה חוות דעת ערוכה כדין, הרי שלא מצאתי ממש אף בטענת המערערת לפיה שגתה המערערת בכך שהתייחסה למסמך זה. 28. יתר על כן, עיון במסמך זה, מעלה כי הוא מפרט את ממצאי בדיקת מיפוי עצמות של המערערת. לטענת המערערת, חשיבותו של מסמך זה היא בכך שעולה ממנו כי המערערת סובלת משינויים ניווניים בעמוד השדרה הצווארי התחתון. ואולם, הלכה פסוקה היא כי בדיקה קלינית עדיפה על פני ממצאים הדמיתיים (ראה: בר"ע 1355/01 הלן נחמיאס נ' המל"ל). משהמערערת נבדקה בדיקה קלינית על ידי אורטופד, ומשזה קבע את ממצאיו - פעלה הוועדה בהתאם לדין עת אימצה את חוות דעתו של ד"ר קליר, ולא נפל כל פגם בהחלטתה. הוא הדין באשר לטענת המערערת באשר לאי התייחסותה של הוועדה לממצאי בדיקת ה-CT מיום 13.2.12, מה גם שמחוות דעתו של ד"ר קליר עולה כי האחרון התייחס לממצאי בדיקת CT עדכנית יותר, ממאי 2012. 29. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בעבודת הוועדה, דין הערעור - להידחות. סוף דבר - נדחה בהתאם למקובל בהליכים שעניינם זכויות מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. רפואהנכותנכות כלליתועדה רפואית (ערעור)ערעורביטוח לאומיועדה רפואיתערר