1. המערער הגיש תביעתו כנגד החלטת הוועדה לגודל רכב של המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, אשר המליצה לאשר לו רכב מסוג יונדאי 10I בעל נפח מנוע 1300 סמ"ק. לפי טענת המערער, הרכב עליו המליצה הוועדה אינו מתאים לו נוכח מוגבלותו בניידות, מן הטעם שאין הוא מרווח דיו. בית הדין האזורי דחה את התביעה וקבע כי לא הוכח נימוק רפואי או נימוק אובייקטיבי אחר להעדפת רכב מרווח יותר מן הרכב שעליו המליצה הוועדה. עוד נקבע כי החלטת הוועדה מנומקת ומבוססת על שיקולים מקצועיים, תוך התאמת הרכב לנתוניו האישיים של המערער (השופטת דגית ויסמן ונציגת הציבור גב' כהן; בל' 32942-01-11). על קביעות אלה של בית הדין האזורי סב הערעור שלפנינו, בו אנו מתבקשים להחזיר את עניינו של המערער לבית הדין האזורי לבירור נוסף. לחלופין מודיע המערער בערעורו על הסכמתו כי הוועדה תאשר לו רכב מסוג יונדאי 30I. התשתית העובדתית הרלוונטית 2. לפי המפורט בפסק דינו של בית הדין האזורי, המערער, יליד 1950, סובל מתחילת שנות ה-90' מכאבים במפרק ירך שמאל. בשנת 1996 ביצע המערער ניתוח להחלפה של מפרק ירך שמאל. בשנת 1998 שב המערער לסבול מכאבים במפרק ירך שמאל וכן החל לסבול מכאבי גב. בהמשך החל המערער לסבול מכאבים במפרק ירך ימין. בשנת 2006 עבר ניתוח נוסף להחלפת מפרק ירך שמאל. מן המסמכים שבתיק עולה כי למערער נקבעו 50% מוגבלות בניידות, וכי לאחרונה עמד בפני ועדה רפואית לניידות בשנת 2006 (ראו פרוטוקול הדיון בבית בדין האזורי בעמ' 3 ש' 21). 3. ביום 10.5.10 התכנסה הוועדה לגודל רכב בעניינו של המערער. חברי הוועדה הבודקים היו שני רופאים מומחים מתחום הנוירולוגיה. היועץ הטכני של הוועדה היה מר שלמה ציוני. בטיעוניו לפני הוועדה ציין המערער כי "ברשותו רכב מסוג יונדאי אלנטרה 2000 סמ"ק מבקש רכב מרווח ונוח יותר מאשר ברכבו הרכב המייצג לא נבדק ולא מכיר לפי דבריו." בסעיף הבדיקה שנערכה למערער פירטה הוועדה, כדלקמן: "מבנה גוף: פרופורציונלי, בינוני תנועות ראש צוואר: מלאות הטיית גב: תקינה ג. עליונות - טווח תנועה וכח תקינים ג. תחתונות - ימין: טווח תנועה וכח תקינים תנועת מפרק מלאה שמאל: הגבלה קלה במפרק ירך שמאל. טווח תנועה וכח תקינים. ניסיון לבצע מעברים: קימה מכסא רגיל ללא תזוזה באופן חופשי מוסר כי למרחקים ארוכים נעזר במקל הליכה בהליכה צליעה קלה. ... לסיכום: מדובר במוגבל עם מצב לאחר מפרק ירך שמאל קם, יושב והולך בכוחות עצמו ולמרחקים ארוכים בעזרת מקל. ... המלצת הועדה: אין עילה רפואית לשנות את הרכב המייצג" 4. על החלטה זו הגיש המערער השגה לוועדת ההשגה. חברי הוועדה היו שני רופאים. אחד מהם מנהל המכון הרפואי לבטיחות בדרכים. היועץ הטכני של הוועדה היה מר ירון גולדשטיין. ביום 4.7.10 התכנסה ועדת ההשגה וערכה "בדיקת השגה בשטח". בפרוטוקול הוועדה נכתב כדלקמן: "בדיקה לאור השגה על החלטת הועדה בדרג ראשון מיום 10.5.10 בה הומלץ על רכב מסוג יונדאי 10 I - הרכב המייצג. לא בדק את הרכב. לא מתאים לו 1300 סמ"ק. לפי דבריו, לא מכיר את הרכב, מספיק 1300 סמ"ק מבקש רכב שיהיה לו יותר נוח, יותר גדול מתנהג באגרסיביות, צועק, לא מכיר את הרכב, מדבר רק על נפח מנוע. נכנס לחדר הבדיקה: בעזרת מקל הליכה. מבנה גוף: פרופרציונלי, בינוני רקע רפואי: מצב לאחר החלפת מפרק ירך שמאל בשנת 1996 עם רביזיה ב-5/05. ברקע AVN עקב טיפול בסטרואידים כאבים בפרק ירך ימין, כאבי גב, פריצת דיסק 5L, 4L עפ"י מכתב המצורף מאורטופד דר' ירון בר זיו 9/5/10 המעיד על שינויים שחיקתיים במפרק ירך ימין, עמדה טובה של השתל בפרק ירך שמאל. בבדיקה: שיתוף פעולה מלא. ת. ראש, צוואר - תקינות הטיית גב - תקינה ג. עליונות - ... מלאה, תנועות אקטיביות ופסיביות מלאות, כח גס תקין. ג. תחתונות - שמאל: טווח תנועות מלא גם בפרק ירך שמאל. כח גס תקין. ימין: הגבלה קלה בתנועות פרק ירך ימין יכח גס פרוקסימלי מעט ירוד 4-5/5 תנועות מלאות בפרק הברך ובקרסול קימה מכסא רגיל בקלות, באופן עצמאי, מתהלך בחדר הבדיקה בחופשיות, ללא המקל. הליכה עצמאית ללא צליעה אך נעזר במקל הליכה מתהלך על קצות האצבעות והעקבים ללא צליעה. נבדק ברכבים הבאים: נבדק ברכב המייצג שהומלץ בועדה מדרג I, הרכב המייצג מסוג יונדאי 10I בכניסה לרכב לעמדת נהיגה מכניס את רגל ימין לתוך הרכב, מתיישב על מושב הנהג, מכניס את המקל, אח"כ מכניס את רגל שמאל מתמקם בעמדת נהיגה, מקרב את מושב הנהג שדה ראיה מלא. לדבריו הרכב קטן לו, צפוף לו מדיי, מרגיש לחץ בתוך הרכב, מוסר כי אין בעיה ברגליים בעת ישיבתו, אין בעיה בישיבה, אך הרגשתו הינה שהרכב חונק אותו. לדבריו, בכל רכב קטן מרגיש לחץ ולכן מבקש רכב גדול שבו יש רווח לתנועותיו הן ברגליים והן בידיים. נבדק ברכב מסוג יונדאי 30I, כניסה לרכב זה בוצעה כפי שנכנס ליונדאי 10 Iמכניס את רגל ימין מתיישב על מושב הנהג מכניס את המקל, מכניס את רגל שמאל ומתמקם בעמדת נהיגה לדבריו גם ברכב זה מרגיש מחנק, צפיפות, אי נוחות. מוסר כי יותר טוב מה-10 Iאך עדיין לא לשביעות רצונו. ... מסקנת הועדה: הוועדה דוחה את ההשגה עפ"י הממצאים של בדיקת השטח סבורה הועדה כיום כי הרכב שהומלץ בועדה לג"ר מסוג יונדאי 10 Iהינו רכב שמתאים למוגבל הן מבחינת מימדי גופו והן מבחינת מגבלותיו הרפואיות. הועדה צפתה בכניסה ביציאה בישיבתו ברכב ואכן עונה לצרכיו עם שדה ראיה מלא. הועדה מבהירה כי מסמכותה להמליץ על הרכב המתאים והזול מבין המתאימים וכי אין מסמכותה לדון בנפח מנוע. לפיכך המלצת הועדה על הרכב המייצג מסוג יונדאי 10 I בעינה עומדת." כנגד החלטה זו הגיש המערער תביעתו לבית הדין האזורי. ההליך לפני בית הדין האזורי ופסק הדין 5. בכתב התביעה שהגיש טען המערער כי טעתה הוועדה בכך שייחסה את תלונותיו לנפח מנוע בלבד, שכן הוא התלונן על חוסר נוחות ברכבים מסוג 10I ו-30I. עוד טען כי "בכל רכב קטן מרגיש לחץ ולכן מבקש רכב גדול שבו יש רווח לתנועותיו הן ברגליים והן בידיים". לטענתו הוועדה התעלמה לחלוטין מתלונותיו ולא נתנה דעתה לכך כי ברכבים מסוג זה הוא מרגיש מחנק וחוסר נוחות קיצונית. המערער ביקש מבית הדין האזורי להורות על ביטול החלטת הוועדה, או לחלופין לאשר לו רכב מסוג יונדאי 30I (יצוין כי בסיכומים שהושמעו על פה בתום הדיון לא העלה המערער את האפשרות החלופית הזו). בהתייחסו להליך ההוכחות שהתקיים לפני בית הדין האזורי טען המערער כי יש טעם לפגם בזימונו של העד מר שלמה ציוני, יועץ טכני ראשי לוועדות לגודל רכב, כעד מטעם המוסד לביטוח לאומי. מר ציוני שימש חבר בוועדה מדרג ראשון שדנה בעניינו, ולא בוועדת ההשגה. מאחר שלא זומן לעדות היועץ הטכני לוועדת ההשגה, לא התאפשר למערער לשאול אותו שאלות ספציפיות בנוגע להתרשמותו מצרכיו ומוגבלויותיו של המערער, וכיצד אלה מתיישבים עם קביעות ועדת ההשגה. נוכח זאת, לא נבחנה סבירות החלטת הוועדה. כמו כן, תלונותיו של המערער כמפורט בעדותו של מר ציוני לא קיבלו ביטוי בפרוטוקול הוועדה. 6. בפסק דינו ציין בית הדין האזורי, כי מעיון בנימוקי ההשגה אשר נרשמו בפרוטוקול ועדת ההשגה עולה כי המערער מעוניין ברכב בעל נפח מנוע גדול, אשר מטבע הדברים הוא מרווח יותר מכלי רכב בעל נפח מנוע קטן. העדפה אישית וסובייקטיבית זו עולה גם מעדותו של המערער לפני בית הדין. המערער לא הציג הנמקה רפואית או אחרת להעדפתו הסובייקטיבית. בפרוטוקול הוועדה לגודל רכב ומפרוטוקול ועדת ההשגה עולה כי מימדי גופו של המערער הם ממוצעים. מפירוט הרקע הרפואי שנרשם על ידי שתי הוועדות לא צוינה כל מגבלה של לחץ או חרדה ממקומות סגורים, והמערער אף הכחיש זאת בסיכומיו. הוועדה פירטה את ממצאי בדיקתה ואת האופן בו נכנס המערער ויוצא מן הרכב המייצג. כמו כן בדקה הוועדה את המערער ברכב נוסף. מסקנת הוועדה מפורטת ומנומקת ומתיישבת עם ממצאי בדיקתה. נוכח האמור, לא הוכח נימוק רפואי או אובייקטיבי אחר להעדפת רכב מרווח יותר מזה שהמליצה הוועדה לאשר למערער. 7. בית הדין ציין עוד, כי בכך שמר ציוני לא שימש חבר בוועדת ההשגה, אין כדי לשנות ממסקנתו. מר ציוני פירט את ניסיונו הרלוונטי, עדותו הייתה רהוטה והוברר כי הוא בקיא בנתונים הטכניים של כלי הרכב שלגביהם נשאל. מר ציוני העיד שכאשר מוגשת השגה נערכת התייעצות עם כלל אנשי המקצוע, ומכל מקום, ועדת ההשגה קיבלה את המלצת הדרג הראשון, שבה היה חבר. בעדותו הבהיר מר ציוני שכלי הרכב שאותם מעדיף המערער הם מעל ומעבר לצרכיו. על פי הסכם הניידות, על הוועדה לשקול האם כלי הרכב המומלץ על ידה הוא הזול ביותר ממחירי כלי הרכב המתאימים למוגבל בניידות, וכך עשתה. ההחלטה על הרכב המייצג בעניינו של המערער מנומקת ומבוססת על שיקולים מקצועיים תוך התאמת הרכב לליקויים הרפואיים מהם סובל המערער ולממדי גופו. נוכח כלל האמור, נדחתה התביעה. הערעור 8. במסגרת דיון "קדם ערעור" הודיעו הצדדים כי מוסכם עליהם כי הטיעונים שבכתב הערעור וכן הטיעונים שנרשמו לפרוטוקול ישמשו כסיכומים בכתב לפני המותב שידון בערעור. יצוין כי בתום הדיון הופנו הצדדים לבחון אפשרות של הסדר מוסכם. משלא הגיעו הצדדים להסכמה, ניתן בזאת פסק הדין על יסוד טיעוניהם בכתב ובעל פה כאמור לעיל. תמצית טענות הצדדים 9. בעיקרם של דברים חוזר המערער על טענותיו כפי שנטענו לפני בית הדין האזורי. לפי טענתו "הוועדה נתלתה באילנות של נפח המנוע וטענה כי אין בסמכותה לדון בנפח המנוע אולם לא בעניין זה עסקינן אלא בעניין ההתאמה של הרכב לנכה וכן בחובתה להתייחס התייחסות מלאה לכל תלונותיו של המערער, ובנוסף גם ליתן נימוק המפרט את הלך הרוח של הוועדה שבו ניתן לראות מדוע למרות תלונותיו המפורטות של הנכה החליטה הוועדה בסופו של יום לדחות את ההשגה". המערער הוסיף וטען בערעור כי בדיון קדם משפט שהתקיים בבית הדין האזורי ניתנה החלטה לפיה המוסד לביטוח לאומי יזמן את היועץ הטכני חבר הוועדה לדיון ההוכחות שייקבע. למרות החלטה זו, לפיה היה על המוסד לזמן את מר רון גולדשטיין, היועץ הטכני לוועדת ההשגה, זימן המוסד את מר ציוני, היועץ הטכני לוועדה מדרג ראשון. לגישת המערער, מאחר שיש לבחון את סבירות החלטת ועדת ההשגה, לא היה מקום להתיר את עדותו של מר ציוני, שלא היה חבר בה, כי אם חבר בדרג הראשון, והנכון היה לחקור את היועץ הטכני של ועדת ההשגה. זוהי גם הסיבה בגינה צוין בהחלטת בית הדין כי יזומן היועץ הטכני חבר הוועדה. לפיכך, לא ניתנה למערער הזדמנות נאותה לשאול שאלות עליהן היה מקום שישיב היועץ הטכני לוועדת ההשגה, ובהתאם, להתעמת עם מסקנותיה. לאור האמור נטען כי יש לבטל את עדותו של מר ציוני ולהחזיר את התיק לבית הדין האזורי שידון בעניינו בהרכב חדש, לשם חקירת היועץ הטכני לוועדת ההשגה מר רון גולדשטיין. לחלופין, הסכים המערער כי "על מנת לנסות ולהגיע לסיום המחלוקת שבנדון, ולמרות שגם ברכב זה לא היה למערער נוח, ועדיין הרגיש תחושת מחנק ודחק בלתי נסבלים, בלית ברירה יסכים המערער כי כב' הוועדה תאשר לו רכב מסוג יונדאי 30I". 10. מנגד טוען המוסד לביטוח לאומי כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. המוסד מדגיש, כי על פי הסכם הניידות יקבע המכון את הרכב המתאים למוגבל בניידות בהתאם לצרכיו הגופניים, הבריאותיים והגבלותיו בנהיגה. למערער נקבעו 50% מוגבלות בניידות, ובהתאם לכך נקבע בתוספת השלישית בהסכם כי הרכב הקובע הוא רכב בעל נפח מנוע של 1300 סמ"ק. המערער לא הציג מוגבלות רפואית או גופנית, המצדיקה שינוי מהחלטת הוועדה ואישור רכב אחר תחת הרכב שאושר מסוג יונדאי 10I, ולא הוכח כי החלטתה לוקה בחוסר סבירות או שנפלה בה טעות משפטית. אשר לטענת המערער כי נוכח עדות מר ציוני נפל פגם בהליך שהתקיים לפני בית הדין האזורי טען המוסד, כי מר ציוני זומן כעד מומחה על מנת לעמוד על שיקולי הוועדה לגודל רכב. כפועל יוצא מכך, עדותו אפשרה לבחון את סבירות החלטת הוועדה. נוכח זאת, לא היה צורך להעיד דווקא את מר גולדשטיין שישב בוועדת ההשגה. המוסד הוסיף כי אין להיענות לבקשת המערער לאשר לו רכב מסוג יונדאי 30I. הרכב שאושר למערער הוא הדגם המייצג שנבחר למוגבל בניידות בעל אחוז מוגבלות בניידות של עד 79%. שינוי זכאותו של המערער בשלב זה לרכב מדגם אחר משמעה למעשה קבלת הערעור, והשבת עניינו של המערער לוועדה לגודל רכב, על מנת שתשנה את החלטתה. המוסד ציין, כי המערער אינו מחויב לרכוש דווקא את הדגם המייצג. המערער רשאי לרכוש כל רכב אחר, ולהשלים את הפרש העלויות הכספיות של הרכב האחר ככל שזה ישנו. על כן מבקש המוסד כי הערעור ידחה. דיון והכרעה 11. לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. בדין דחה בית הדין האזורי את תביעת המערער כנגד החלטת ועדת ההשגה, משזו ניתנה על יסוד הממצאים הרפואיים וכלל נתוניו האישיים של המערער, ובהתאם להוראות הדין. 12. בפתח חלק זה של הדברים, לא למותר הוא לעמוד על כמה מושכלות יסוד מן ההסדר המשפטי כפי שקבוע בהסכם הניידות לעניין סמכות הוועדה לגודל רכב, כפי שהן חלות בענייננו, ובהתאמה לכך, גדר ההתערבות של בית הדין בהחלטותיה. 13. סמכות הוועדה לגודל רכב, על שתי ערכאותיה, מעוגנת בהוראת סעיף 9 להסכם הניידות, בו נקבע כדלקמן: "9(א)(1) מוגבל בניידות הזכאי להלוואה עומדת, שהמכון קבע לגביו כי מטעמי בריאות או מבחינה גופנית או מפאת הגבלותיו בנהיגה (להלן - צרכים מיוחדים) הוא זקוק לרכב מיוחד, יהיה הרכב הקובע לגביו, לעניין תוספת ג' להסכם זה, הרכב שקבע המכון בתכוף לאמור בפסקה (2). (2) הרכב שיקבע המכון לעניין פסקה (1) יהיה הרכב שמחירו כולל מסים, לרבות המסים החלים על האבזרים, הוא הזול ביותר ממחירי כלי הרכב המתאימים למוגבל בניידות. (ב) המכון יקבע את הרכב הקובע לעניין סעיף קטן (א) כדלקמן: (1) רופא ומומחה טכני מטעמו של המכון, יקבעו את הצרכים המיוחדים של המוגבל בניידות וכן את סוג ודגם הרכב, הקיים בישראל, המתאים לצרכים המיוחדים האמורים; (2) הרופא והמומחה הטכני ינמקו בכתב את החלטתם ויפרטו את תכונות סוג ודגם הרכב שקבעו המתאימות לצרכים המיוחדים. (ג) הרואה עצמו נפגע מהחלטת המכון כאמור בסעיף זה רשאי, תוך 60 ימים מיום שנמסרה לו ההודעה על החלטת המכון, להשיג עליה לפני מנהל המכון או לפני מי שמינה לכך..., בכתב שבו יפרט את פרטי השגתו והטעם לה; המנהל ישיב למשיג את החלטתו המנומקת בכתב. (ד) מנהל המכון רשאי למנות לעניין השגה כאמור בסעיף קטן (ג) רופא ומומחה טכני שאינם מקרב הרופאים או המומחים האמורים בסעיף קטן (ב)". בסעיף 22(א) להסכם הניידות, נקבע כי "המוסד, בהסתמך על החלטת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים או המכון, הכול לפי העניין, יקבע אם קיימת זכאות לפי הסכם זה ואת היקפה ויבצע את התשלום בהתאם לאמור בהסכם זה". בקשר להוראות אלה כבר נקבע כי "המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, על שתי ערכאותיו (ועדה לגודל רכב וועדת השגה), הוסמך לקבוע את הרכב והאביזרים המיוחדים המתאימים למוגבל בניידות, בהתאם לצרכיו הרפואיים-שיקומיים ולקריטריונים המפורטים בהסכם" (עב"ל 18559-07-10 ואח' המוסד לביטוח לאומי - דועא עומר ואח', מיום 5.11.2009, בפסקה 35, להלן: עניין עומר). בעניין עומר הוסיף בית הדין והבהיר מפי השופטת סיגל דוידוב מוטולה, תוך הפניה להלכה הפסוקה, כי "המכון הרפואי לבטיחות בדרכים הינו "גוף מקצועי, אשר הצדדים להסכם הפקידו בידיו את בדיקתם של המוגבלים בניידות" (דב"ע נב/0-84 שמעון הזנפרץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 301 (1993)), ולכן יש להתערב בהחלטותיו רק ככל שחרגו מהוראות ההסכם המסמיך, ממתחם הסבירות או ניתנו שלא בדרך המקובלת ושלא בתום לב (שם; כן ראו בדב"ע נו/0-33 רויטל לוי מלמד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לג 364 (1998); עב"ל 1346/00 שלום בן שלום - המוסד לביטוח לאומי, מיום 24.5.01)" (ראו שם בפסקה 29). 14. בתוספת ג' להסכם הניידות, אליו מפנה הוראת סעיף 9(א)(1) להסכם, נקבע סוג "הרכב הקובע" למוגבלים בניידות, שהם בעלי רישיון נהיגה בר תוקף ולכאלה שאינם בעלי רישיון נהיגה בר תוקף, וזאת לפי שיעור מוגבלותם בניידות. סוג "הרכב הקובע" נקבע בהתאם לנפח המנוע. לענייננו, מי שהוא בעל רישיון נהיגה בר תוקף ששיעור מוגבלותו בניידות עומד על 40%-79%, הרכב הקובע לגביו הינו רכב בעל נפח מנוע של 1300 סמ"ק. לפי הוראת סעיף 9(א)(2) להסכם הניידות, על המכון לקבוע את הרכב שמחירו כולל מסים, לרבות המסים החלים על האביזרים, הוא הזול ביותר ממחירי כלי הרכב המתאימים למוגבל בניידות. מכלל החומר שבתיק עולה כי הרכב בעל נפח מנוע 1300 סמ"ק שנקבע על ידי המכון בהתאם להוראת סעיף 9(א)(2) להסכם הוא רכב מסוג יונדאי 10I, והוא מכונה על ידי הוועדות בהקשרים שונים "הרכב המייצג". 15. הנה כי כן, מן המקובץ עד כאן עולה, כי בבסיס קביעת הוועדה מושא הערעור, הן בדרג הראשון והן בוועדת ההשגה עומד נתון רקע והוא שיעור המוגבלות בניידות של המערער, שהוא המכתיב את נפח המנוע של הרכב המומלץ על ידן, ואינו נתון לשיקול דעתן. בנסיבות המקרה נוכח שיעור מוגבלותו של המערער בניידות העומד על 50%, נפח המנוע של "הרכב הקובע" לגביו הוא 1300 סמ"ק. אפשרות להמלצה על רכב שנפח מנועו מעל 1300 סמ"ק נתונה לוועדה אך לגבי מי ששיעור מוגבלותו בניידות היא משיעור 79% ומעלה. יפים לעניין זה דברי השופט פליטמן (כתוארו אז) בפסק הדין בעניין בן שלום, לפיהם "על פי הגדרת הרכב הקובע בסעיף 2 להסכם הניידות, ישנו קשר ישיר בין נפח המנוע של הרכב הקובע לבין אחוז המוגבלות בניידות של המוגבל בניידות בעל רשיון נהיגה בר תוקף. ההלימות בין נפח המנוע למידת המוגבלות בניידות מובנת מאליה, באשר ניתן להניח שבדרך כלל, ככל שהמוגבלות בניידות גבוהה יותר כך אפשרות הניידות של המוגבל בניידות פחותה יותר; ככל שנפח מנועו של הרכב גדול יותר יש בו כדי להבטיח יותר התניידות תקינה וללא תקלות של הנוהג ברכב" (ראו עב"ל 1346/00 שלום בן שלום - המוסד לביטוח לאומי, מיום 24.5.01, להלן: עניין בן שלום. ההדגשה שלי, ר.ר.). המערער טען בבית הדין האזורי, וכך גם במסגרת הערעור, כי נפח המנוע אינו מעניין אותו ובלבד שיחוש יותר בנוח. אלא שלנפח המנוע ודאי יש רלוונטיות לעניין תחושת הרווחה בגוף הרכב,שככל שנפח המנוע גדול יותר, כך הרכב מרווח יותר, ומאפשר התניידות נוחה יותר, כפי שצוין בעניין בן שלום. 16. הנה כי כן, אף שלנפח המנוע יש בהחלט השפעה על תחושת המרחב והנוחות בגוף הרכב המומלץ על ידי הוועדה, אין הוא עניין העומד לבירור במסגרת הערעור, בהיותו פועל יוצא של הוראת תוספת ג' להסכם הניידות, לגביה אין לוועדה שיקול דעת. נשאלת השאלה אם עלה בידי המערער להוכיח כי רכב מסוג יונדאי 10I שהוא "הרכב המייצג" כפי שנקבע על ידי המכון, על פי הוראת סעיף 9(א)(2) להסכם הניידות, אינו מתאים לו, או שנפל פגם דיוני מהותי, בין בדיון לפני הוועדה ובין לפני בית הדין האזורי המחייב בירור מחודש של זכאות המערער. 17. בטענותיו לעניין תחושת חוסר הנוחות שלו ברכב הלין המערער על כך שתלונותיו לא זכו להתייחסות, וכי הוועדה לא נמקה החלטתה. אלא שעיון בפרוטוקול ועדת ההשגה מצביע באופן מובהק על ההיפך מכך. הוועדה פירטה בהרחבה את מצבו הרפואי, לרבות מבדיקה שהיא עצמה ערכה לו. הוועדה הוסיפה ובדקה ורשמה בפרוטרוט את ממצאיה באשר לאופן כניסתו של המערער לרכב המדובר מסוג 10I, ואופן הישיבה בו, וציינה מפורשות את תלונות המערער בדבר תחושת המחנק שהוא חש. הוועדה בדקה את המערער גם ברכב מסוג 30I וציינה את תחושותיו גם ברכב הזה. לאחר כל אלה מצאה הוועדה כי הרכב מתאים למערער מבחינת נתוניו האישיים, ונימקה החלטתה. 18. אין המערער מציין אילו פרטים מהותיים מתוך הדברים כפי שנרשמו בפרוטוקול הוועדה אינם משקפים נאמנה את בדיקתו. אף מעדותו בבית הדין בקשר לבדיקה שנערכה לו, לא עלתה אלא תחושת הלחץ שהוא חש בתוך הרכב, וזו הרי צוינה אף יותר מפעם אחת על ידי הוועדה. מתוך עדותו של המערער עצמו לא ניתן ללמוד על אי התאמה או בעייתיות כלשהי בתיאור כפי שמפורט בפרוטוקול הוועדה. 19. המערער טוען ובהרחבה יתרה כנגד עדותו של העד היועץ הטכני מר ציוני, שהיה היועץ הטכני של הוועדה מדרג ראשון, בעוד שהיה על המוסד לטענתו לזמן את מי ששימש יועץ טכני לוועדת ההשגה. אכן, בהחלטת בית הדין האזורי שניתנה בדיון המוקדם נקבע כי יוזמן לעדות מטעם המוסד היועץ הטכני של הוועדה. ניתן היה לצפות כי מי שיגיע מטעם המוסד לדיון יהיה היועץ הטכני של ועדת ההשגה, בעוד שמר ציוני היה היועץ הטכני של הוועדה מדרג ראשון. אלא שבכך לא נפגעה כל זכות דיונית של המערער. מתוך טענות המערער לא הוברר אילו שאלות היה מציג למר גולדשטיין, לו היה מוזמן לעדות, ולא יכול היה להציג למר ציוני, ועל אילו שאלות אין תשובה בחומר התיק. ומכל מקום, ועל כך יש לשים את הדגש, משהוברר כי העד מטעם המוסד היה היועץ הטכני מר ציוני, בעוד שהמערער סבור היה כי היועץ הטכני מר גולדשטיין הוא העד הנכון והנחוץ, לא הייתה כל מניעה כי המערער יבקש להזמין את מר גולדשטיין למתן עדות, ואף לא את מי מחברי הוועדה האחרים. המערער מטעמיו בחר שלא לעשות כן. 20. הנה כי כן, מכלל האמור עולה כי לא נפל פגם דיוני בהליך לפני בית הדין האזורי המחייב החזרת הדיון אליו לצורך השלמה. אף לא הוכח כי נפלה טעות בהחלטת ועדת ההשגה, ששמעה את המערער, בדקה באופן יסודי את מידת ההתאמה של הרכב המייצג לנתוניו האישיים, ונימקה היטב את החלטתה בשים לב לכלל נתוניו האישיים ולהוראות הדין, ובהן נפח המנוע אליו היא מחויבת בהמלצותיה. מאותם הטעמים אף לא ניתן לקבל את בקשתו החלופית של המערער לאישור רכב מסוג 30I. הרכב שנקבע כרכב "מייצג" על פי הוראת סעיף 9(א)(2) להסכם הניידות הוא רכב מסוג יונדאי 10I. משהרכב נמצא מתאים למערער, אין טעות בהחלטת הוועדה להמליץ עליו. אשר על כן, מכל הטעמים כפי שפורטו, דין הערעור להידחות. 21. בהתאם למוצע בטיעוני המוסד יובהר כי המערער אינו מחויב לרכוש דווקא את הדגם המייצג שהומלץ עבורו, והוא רשאי לרכוש כל רכב אחר, ולהשלים את הפרש העלויות הכספיות של הרכב האחר ככל שהפרש זה קיים. 22. סוף דבר הערעור נדחה. אין צו להוצאות. משפט תעבורהרכברפואהועדת גודל רכב (ניידות)המכון הרפואי לבטיחות בדרכיםבטיחות בדרכים