תביעה לנתבע לשלם לו גמלת הבטחת הכנסה. הנתבע קיבל את התביעה, והחל לשלם לתובע גמלת הבטחת הכנסה החל מחודש דצמבר 2011. זאת, בשל טענתו העובדתית של הנתבע על כך שהתביעה לגמלת הבטחת הכנסה הוגשה לו בחודש דצמבר 2011, ועל סמך טענתו המשפטית של הנתבע על כך שהוא אינו רשאי לשלם לתובע גמלת הבטחת הכנסה בעבור תקופה רטרואקטיווית שקדמה למועד הגשת התביעה לנתבע. בתובענה שבפנינו, עותר התובע לחייב את הנתבע לשלם לו גמלת הבטחת הכנסה גם בעבור התקופה שמחודש אוקטובר 2010 ועד חודש נובמבר 2011. התובע אינו חולק על הטענה המשפטית של הנתבע, והוא מסכים לכך שאין לחייב את הנתבע לשלם לתובע גמלת הבטחת הכנסה לתקופה שבטרם הגשת התביעה לנתבע, אלא שלטענת התובע, הנתבע אינו יכול לראות את התובע כמי שהגיש את התביעה רק בחודש דצמבר 2011, שכן - לפי טענת התובע - אשת התובע פנתה לסניף הנתבע כבר בחודש אוקטובר 2010 כדי להגיש תביעה לגמלת הבטחת הכנסה, אלא שהנתבע לא הסכים לקבל ממנה תביעה בכתב, ומסר לה בעל פה שהיא אינה זכאית לגמלה. 2. מהאמור לעיל, עולה שהמחלוקת בתובענה שבפנינו היא עובדתית בלבד, והיא מתייחסת לשאלה אם נכון לקבל את גרסתם של התובע ושל אשתו על כך שאשת התובע ניסתה להגיש לנתבע תביעה לגמלת הבטחת הכנסה במועד מוקדם מחודש דצמבר 2011, אך לא הצליחה בכך מאחר שהנתבע מנע זאת ממנה. נעיר בענין זה, כי אף שהנתבע לא טען זאת במפורש, נראה שהנתבע אינו חולק על הטענה המשתמעת מטענותיו של התובע, כי אם יימצא שהנתבע הוא אכן זה שמנע מאשת התובע להגיש תביעה במועד שקדם לחודש דצמבר 2011, אף שהיא ניסתה להגיש תביעה כזו, יהיה זה נכון לראות את התביעה כאילו הוגשה כבר במועד שבו אשת התובע ניסתה להגיש את התביעה והנתבע מנע זאת ממנה. 3. בטרם נפנה לעסוק במחלוקת העובדתית, נעיר כי טענותיהם המשפטיות של הצדדים, אכן מקובלות עלינו. סעיף 14(א) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 קובע כך: "גימלה תשולם רק בעד התקופה שתחילתה ב-1 לחודש שבו הוגשה למוסד לביטוח לאומי התביעה לגימלה, ואולם השר רשאי לקבוע בתקנות נסיבות שבהן תשולם הגימלה ממועד מוקדם יותר ולתקופה שקבע.". מכאן, שהכלל הוא כי אין לשלם את הגמלה במועד שקדם לחודש שבו הוגשה התביעה לנתבע. המקרים היוצאים מן הכלל נקבעו בתקנה 6 לתקנות הבטחת הכנסה (כללי הזכאות והוראות ביצוע), התשמ"ב-1982, ואין לתובע טענה כי התקיים בו אחד החריגים לכלל. מקובלת עלינו גם הטענה המשפטית המשתמעת מטענות התובע (ושלגביה אמרנו לעיל כי נראה שהנתבע לא חלק עליה), שלפיה במקרה שייקבע שהנתבע היה זה שמנע מאשת התובע להגיש תביעה לגמלת הבטחת הכנסה במועד מוקדם יותר מזה שבו הוגשה התביעה למעשה, אף שהיא ניסתה להגיש תביעה כזו - יהיה מקום להתחיל את הזכאות מהחודש שבו נעשה הנסיון להגיש את התביעה, נסיון שהנתבע מנע אותו. על כן, כאמור לעיל, עלינו להכריע רק במחלוקת העובדתית, בענין גרסת התובע בדבר נסיונותיה של אשתו להגיש תביעה לגמלת הבטחת הכנסה במועד שקדם לחודש דצמבר 2011, נסיונות שלפי אותה גרסה - נחסמו על ידי הנתבע. 4. הנטל להוכיח את טענת התובע על כך שאשתו ניסתה להגיש תביעה במועד מוקדם מאשר המועד שבו הוגשה התביעה (דצמבר 2011) - מוטל עליו. לאחר ששקלנו את הראיות שבפנינו הגענו למסקנה שלא ניתן לראות את התובע כמי שעלה בידיו להוכיח את הגרסה האמורה, וזאת - בשל הטעמים שנפרט להלן. 5. גרסת התובע בענין זה נסמכת, למעשה, על גרסתה של אשתו. התובע היה באותה עת חולה, ואשתו היתה זו שטיפלה בענייניו. גרסתה של אשת התובע כוללת סתירות פנימיות, אשר לדעתנו מפחיתות מאד את המשקל הראייתי שניתן לייחס לה. נפרט להלן חלק מהסתירות האמורות. 6. בכתב התביעה נטען כי אשת התובע פנתה אל סניף הנתבע בענין גמלת הבטחת הכנסה, לראשונה, "אחרי חגים של ראש השנה ז.א. ב-10/2010". לאחר מכן, על פי הנטען בכתב התביעה, חזרה אשת התובע אל סניף הנתבע זמן מה לאחר שהתובע עבר את הטיפולים שהוא עבר באותה עת עקב מחלתו. בעת הדיון המוקדם, נאמר כי הביקור הנוסף היה במהלך החורף, מספר חודשים לאחר הביקור הקודם (כלומר חורף 2010-2011). לפי האמור בכתב התביעה, רק אחרי שכבר הוגשה התביעה באמצעות טופס שהורד מהאינטרנט, ורק אחרי שהנתבע כבר אישר את התביעה (החל מחודש דצמבר 2011), פנתה אשת התובע שוב אל סניף הנתבע ביום 26/7/12, ואז - היא חזרה אל הפקיד שלא נעתר לבקשתה לקבל רשימה של ביקוריה משנת 2010, ובשל כך - היא פנתה אל הממונה עליו שסגר בפניה את הדלת. בעדותה ציינה אשת התובע כי בשתי הפעמים הראשונות ("אחרי החגים" ו"בחורף"), היה מדובר באותו פקיד (אשת התובע סברה ששמו הוא "גייר" אך אין חולק כי מדובר בפקיד שמטפל בגמלת הבטחת הכנסה, ואשר העיד בפנינו, ושמו גיא בן יוסף, אשר ייקרא להלן: "גיא"). מהאמור בכתב התביעה בענין שני הביקורים הראשונים הנטענים, עולה כי באותם ביקורים, היתה אשת התובע בקשר עם גיא בלבד, וכי רק בביקור הנטען השלישי, שהיה כבר זמן לאחר מכן (ביום 26/7/12, כשמטרתו היתה לקבל אישור בדבר הביקורים הנטענים הראשונים), פנתה אשת התובע גם אל הממונה על גיא, אשר דחה אותה. למרות זאת, בעת עדותה הראשית, ייחסה אשת התובע את הפניה לממונה על גיא כבר לביקור הנטען השני (זה שהיה "בחורף"). בחקירתה הנגדית נשאלה אשת התובע אם היא חזרה אל סניף הנתבע לאחר שהתביעה כבר אושרה. תחילה - שללה אשת התובע את האפשרות הזו וציינה כי היא לא חזרה לאחר מכן לסניף. כשב"כ הנתבע ניסתה להזכיר לאשת התובע את הגרסה בדבר הביקור הנוסף בסניף, העידה אשת התובע כי אכן היה ביקור כזה, אלא שאז גיא לא היה בסניף ולכן הפנו אותה לפקיד אחר. גרסה זו אינה יכולה להתיישב לא עם מה שעולה מכתב התביעה (על שני ביקורים ראשונים אצל גיא בלבד וביקור שלישי ביום 26/7/12 שגם הוא היה תחילה אצל גיא והמשיך אצל הממונה עליו) וגם לא עם הגרסה שהועלתה בעדות הראשית (על ביקור ראשון אצל גיא בלבד וביקור שני שהחל אצל גיא והמשיך אצל הממונה עליו). כבר השינויים בגרסה שתיארנו בסעיף זה - מביאים אותנו לפקפק בה. 7. אשת התובע העידה כי היא דיברה עם גיא ברוסית, וכי הוא הבין אותה, שכן אחרת - הוא היה שואל שוב למבוקשה. לטענתה, רמת ידיעותיה בעברית אינה מספקת כדי שהיא תוכל לתקשר עם גיא בעברית. (גם עדותה בפנינו היתה ברוסית, והיא תורגמה לנו באמצעות מתרגמנית מטעם בית הדין). למרות זאת, כשגיא העיד בפנינו בעברית על כך שהשיחות שלו עם אשת התובע היו בעברית, ידעה אשת התובע לציין (ברוסית) שאמירתו זו של גיא אינה נכונה, וזאת - בלא שהמתורגמנית מטעם בית הדין תרגמה לאשת התובע את עדותו זו של גיא. גם ענין זה מפחית בעינינו את משקל גרסת אשת התובע. 8. גיא העיד בפנינו כי הוא מעולם לא אמר למבוטח שאין לו זכאות לגמלה, בלא שהוא יגיש תביעה. עדותו זו של גיא מקובלת עלינו לא רק בשל כך שלא מצאנו סיבה לפקפק בה, אלא גם בשל העובדה שמהעדות עולה שלגיא יש אינטרס שיוגשו כמה שיותר תביעות. גיא מקבל מהנתבע פרמיה שתלויה במספר התביעות שהוא מטפל בהן. על כן, גם כאשר גיא סבור מראש שיש תביעה לגמלה שדינה להידחות - יש לו ענין שהתביעה תוגש ותטופל. 9. נבהיר כי גם מעדותו של גיא עולה לכאורה שאשת התובע היתה בסניף הנתבע עוד לפני דצמבר 2011, וזאת - כבר באוקטובר 2011 (מועד שכלל אינו מתיישב עם גרסת אשת התובע בדבר מועדי ביקוריה), אלא שאז היא באה לשם ענין אחר וטופלה בידי מנהל הסניף. 10. בשל המוסבר בסעיפים 5-8 לעיל, יותר סביר בעינינו שאשת התובע לא ניסתה להגיש תביעה לגמלת הבטחת הכנסה במועד שקדם לדצמבר 2011, מאשר שהיא עשתה כך. 11. על כן, אין אנו מקבלים את הגרסה שלפיה אשת התובע ניסתה להגיש תביעה לגמלת הבטחת הכנסה במועד שקדם לדצמבר 2011, ומשלא קיבלנו אותה, הרי שבהתאם למוסבר לעיל, עלינו לדחות את התביעה לחייב את הנתבע לשלם לתובע גמלת הבטחת הכנסה בעבור תקופה שקדמה לחודש דצמבר 2011. 12. לפיכך, התביעה נדחית. 13. אין צו בדבר הוצאות משפט. 14. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו. הבטחת הכנסה