תביעה לתשלום שכר עבודה עבור תקופת עבודה נטענת מיום 20/11/11 ועד 20/1/12. 2. כתב תביעה הוגש כנגד חברת י.ש.ש. פשרות לחייבים בע"מ ח.פ. 512450115. 3. בישיבת 2/5/13 תוקן כתב התביעה באופן שהנתבעת היא י.ש.ש. שירותי עזר לעורכי דין 1998 בע"מ, ח.פ. 512450115. 4. בדיון העידו התובעת ומנהל הנתבעת מר יואב שיינר. 5. מחקירת העדים עולה כי בין התובעת למנהל הנתבעת מר שיינר, היתה הכרות מוקדמת שנבעה מפנייה של התובעת למשרדי הנתבעת, לשם ייעוץ בענייני הוצאה לפועל. עולה עוד כי בתקופה כלשהי נשכרו שירותיה של התובעת כעובדת. עוד הובהר שבמהלך הקשר בין הצדדים, בין כמכרים ובין במסגרת יחסי עובד ומעביד, נתן הנתבע לתובעת סכומי כסף שונים. 6. מעבר לקביעות העובדתיות הנ"ל, קיימת מחלוקת לגבי כל טענה וטענה שמעלה התובעת. 7. מהות ההתקשרות - התובעת טענה שנשכרה לעבודה שוטפת במשרד, מענה לטלפונים, פניות לאנשים מאתר האינטרנט, ראיון סוכנים בלשכת הוצל"פ לשם גיוס לקוחות. מנגד, מנהל הנתבעת טען שהתובעת נשכרה לשם ניהול פרוייקט שיזמה החברה להצבת דוכנים מחוץ ללשכות הוצל"פ וגיוס לקוחות בדרך זו. 8. התובעת לא הביאה ולו ראיה אחת לעבודה שעשתה. בחקירה חוזרת, התבקשה, בפעם הראשונה, למנות שמות של לקוחות שבהם טיפלה ונקבה בשלושה שמות פרטיים ולא מעבר לכך. 9. תקופת העבודה - התובעת טענה בכתב התביעה ובעדות, שעבדה תקופה של "פחות משלושה חודשים" בעוד שמנהל הנתבעת טען שעבדה שבועיים לכל היותר. 10. בעדות התובעת התברר שבמהלך התקופה שבה היא טוענת שעבדה אצל הנתבעת, שודרה בטלויזיה תוכנית כלבוטק בה כיכבה התובעת. על פי עדות התובעת, הכתבה שודרה בסוף נובמבר תחילת דצמבר ובסמוך לכך התחילה לעבוד. התברר מחקירת התובעת, כי בעקבות שידור התכנית, שהתה תקופה של שבוע במעצר בית. התובעת לא סיפרה זאת בחקירה ראשית אלא רק כאשר נשאלה בחקירה נגדית. לטענת התובעת, בתקופה זו עבדה מבית הוריה דרך מיילים ואולם לא הובאה ראיה כלשהי לכך. 11. מסקנת האמור היא כי תקופת העבודה הנטענת על ידי התובעת, לא הוכחה. טענת התובעת שעבדה שלושה חודשים או פחות משלושה חודשים, לא הוכחה. 12. השכר - התובעת טענה שסוכם כי תקבל 1,500 ₪ נטו לשבוע ועוד עמלה בסך 300 ₪ על כל תיק שנסגר. התובעת אישרה שמעולם לא שולם לה סכום מהסכומים שלהם היא טוענת. לטענת התובעת, שולם לה במהלך כל התקופה סכום של 5,400 ₪. בעדותה הבהירה: "ש. ממה בנויים 5,400 ₪? ת. זה לא היה בצורה מסודרת. למשל, הייתי צריכה 700 ₪ לסלקום והוא נתן לי במזומן. לפעמים בימי חמישי הוא נתן לי בפרקים. הייתי צריכה לשלם חשבון חשמל והוא נתן לי כסף. הכל במזומן ולא בצורה מסודרת. אני יודעת במצטבר כמה קיבלתי. לשאלת בית הדין איך אני יודעת שזה 5,400 ₪ אני משיבה שכתבתי ביומן כל פעם שהוא נתן לי כסף ולא כתבתי תאריך". ומשנשאלה היכן היומן השיבה שלא שמרה עליו. 13. מנהל הנתבעת מנגד טען שסוכם עם התובעת על "משכורת מינימום בסך 2,500 ₪" ועוד עמלות. מאידך, בעדותו שינה גירסתו וטען שלא מדובר בהעסקה של עובדת אלא "יותר מחווה כדי לעזור לה". עוד טען שהתובעת עבדה תקופה קצרה מאוד "בשעות קצובות" וכי בסופו של דבר, ראה שהעסק לא זורם ונגרמים לו הרבה הוצאות ולדבריו: "היא לא עשתה את מה שהתחייבה לעשות ושראיתי שזה עומד עד היום במחסן והרבה כסף הושקע ... הביא לסופה של ההתקשרות ביננו. חוץ מזה, שבמהלך התוכנית ראו אותה אנשים במשרד והם נבהלו וכמו שבאו ככה הלכו. לא היתה לי ברירה אלא להגיד שפה זה נגמר. פיטרתי אותה . היא גם היתה במעצר בית ולא עבדה". 14. גירסת הנתבעת באשר לקיומם של יחסי עובד ומעביד ולמתכונת ההעסקה, אינה אחידה. בכתב ההגנה נטען שעבדה, בעדות נטען שלא עבדה אלא "מתוך מחווה". כך גם באשר לשכר, נטען בכתב ההגנה שסוכם על שכר מינימום בסך 2,500 ₪ אולם במהלך העדות מנהל הנתבעת לא ידע להסביר בדיוק איך חושב השכר. 15. סיכום - לאחר ששמעתי את עדות התובעת ועדות מר שיינר מטעם הנתבעת, אני קובעת כי שתי העדויות לא היו מהיימנות ולגבי שתיהן ניתן לומר שרב הגלוי על הנסתר. הרושם התחזק לאחר שהצדדים יצאו, בהוראת בית הדין, על מנת לעיין במסרונים שנשלחו מהאחד לשני ולדווח על כך לבית הדין ושניהם חזרו והודיעו שהחליטו, בהסכמה, שלא להגיש את המסרונים. כמו כן העובדה שהתובעת היתה בדירתו הפרטית של מנהל הנתבעת, אולי גרה שם, כטענתו - אך אין לדעת. כן הכספים שעברו מכיסו של מנהל הנתבעת אל התובעת, במועדים שונים, שאין בינם לבין שכר עבודה דבר וחצי דבר: 1,200 או 1,500 ₪ לצורך העברת דירה, כספים לתשלום חשבונות טלפון, חשמל ועוד ועוד. יש להדגיש כי מדובר בכספי הנתבע אישית. התובעת לא טענה שהחברה שילמה לה סכום כלשהו. לטענתה, הנתבע הוא ששילם. התובעת לא טענה כי הכסף שניתן לה עבור העברת דירה, ניתן מכספי החברה ואולי סכום זה ביחד עם סכומים נוספים מצטרפים כדי 5,400 ₪ כפי שטוענת בעדותה? אין לדעת. 16. כל אלה מביאים למסקנה שהתובעת לא הוכיחה את התביעה כלל וכלל. התובעת לא הוכיחה מהו פרק הזמן בו עבדה אצל החברה הנתבעת. התובעת לא הוכיחה מה היתה עבודתה. התובעת טענה שקיבלה 5,400 ₪ אך לא הציגה כל פירוט לסכום זה אף שלטענתה, היה בידיה פירוט כזה. 17. אמנם נכון שעדותו של מנהל הנתבעת אף היא לא היתה אמינה. בעדותו אישר ששילם לתובעת סכומי כסף עבור עבודתה אך לא דיווח עליהם לרשויות המס. ואולם, לא ברור באילו סכומים מדובר. 18. ב"כ התובעת מפנה בסיכומים להוראות חוק הודעה לעבוד על תנאי עבודה, להוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר וכן להוראות החוק המחייבות מעסיק בהנפקת תלושי שכר ובדיווח לרשויות המס. 19. אכן, הנתבעת כשלה בכך שלא מסרה לתובעת הודעה בהתאם להוראות החוק. כמו כן, כשלה באי הנפקת תלוש שכר בגין שכר עבודה ששולם לתובעת. יחד עם זאת, כשל זה אינו מצדיק את קבלת התביעה באופן אוטומטי. עדיין על התובעת להציג ולו ראשית ראיה להוכחת הטענות שבכתב התביעה. כפי שנקבע לעיל, התובעת לא עיגנה את עדותה ולו במסמך אחד. עדותה היתה בלתי קוהרנטית הן לגבי תקופת העבודה והן לגבי הסכומים ששולמו לה. בעקבות שמיעת העדויות לא ניתן לקבוע גירסה ברורה באשר לתקופת העבודה, מתי התחילה ומתי הסתיימה, כיצד ומדוע הסתיימה, כמה כסף שולם לתובעת כשכר עבודה, כמה כסף ניתן לה על ידי הנתבע מתוך יחסי חברות בין השניים, מתי שולמו הסכומים והאם שולמו כשכר עבודה, מה היתה מהות העבודה, איזו עבודה בוצעה בפועל. 20. ככל שהתובעת עבדה עבוד הנתבעת תקופה כזו או אחרת, הרי שאין חולק כי שולם לה סך 5,400 ₪. 21. לאור האמור, התביעה נדחית. בשל מחדלי הנתבעת, אי מסירה הודעה לעובד ואי הנפקת תלושי שכר, אני קובעת שכל צד ישא בהוצאותיו. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין. שכר עבודה