ערעור על החלטת הועדה הרפואית בהיבט הפסיכיאטרי ובנושא הפיברומיאלגיה

ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 11.7.12. העובדות: 2. המערערת ילידת 1951. 3. ועדה רפואית מדרג ראשון שהתכנסה ביום 1.3.12 קבעה למערערת 53% נכות. המערערת ערערה על קביעת הועדה מדרג ראשון בהיבט הפסיכיאטרי ובנושא הפיברומיאלגיה. 4. הועדה הרפואית לעררים (להלן: "הועדה") שהתכנסה ביום 11.7.12, קבעה כדלקמן: "הועדה דוחה את הערר ומותירה מסקנות דרגI על כנן. לדעת הועדה הקביעה בגין פיברומיאלגיה בהעדר תהליך ראומטי מסוג כלשהו, כוללים את פגיעתה בתחום הנפשי דהיינו מדובר בסובלימציה של הפגיעה הדיכאונית מוסווים ע"י סומטיזציה. לפיכך, אין מקום לריבוי נכות ולקביעת אחוזים בתחום הפסיכיאטרי בנוסף לאחוזי הנכות בגין פיברומיאלגיה. הועדה דוחה את הערר". טענות הצדדים: 5. לטענת המערערת, שגתה הועדה בכך שלא קבעה לה אחוזי נכות נפרדים בגין נכותה הפסיכיאטרית, וכללה נכות זו בנכות שנקבעה למערערת בגין פיברומיאלגיה. עוד טוענת המערערת כי הועדה הרפואית לעררים, היא זו שבדקה אותה לראשונה בעניין הפסיכיאטרי ולכן מאחר ובדיקתה נחשבת כבדיקה של דרג ראשון, יש לתת לה אפשרות לערער על קביעות הועדה בעניין הפסיכיאטרי. בנוסף נטען כי פגיעתה הרפואית והתפקודית של המערערת בהיבט הנפשי הוא ניכר, ולכן יש לקבוע אחוזי נכות נפשית בגינה. 6. לטענת המשיב, אין מקום להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה. הועדה בדקה את המערערת ובמסגרת סמכותה קבעה את שיעור נכותה. עוד טוען המשיב כי המערערת אינה יכולה לערור היום על החלטת הועדה מדרג ראשון, בה לא נבדקה על ידי פסיכיאטר. בנוסף טוען המשיב כי משהמערערת לא התלוננה בפני הועדה על ליקוי פסיכיאטרי, הרי שלא הייתה לוועדה חובה להתייחס לעניין זה. דיון והכרעה: 7. הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 22.6.2006)). 8. אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). אשר לחובת הנמקה, עליה להיות ברורה ומפורשת אשר ממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע (ארצי) מג/1356 - 01 לביא - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130). 9. הועדה בדקה את המערערת וקבעה כדלקמן: "פסיכיאטריה: מסודרת ההופעה החיצונית, צעירה מגילה, מאופרת, לבושה על פי מיטב האופנה, ערנית למתרחש סביבה, הכרתה צלולה, יוצרת קשר עין, שיתוף פעולה מלא. מספר על תלונותיה באופן קפדני, קיימת סומטיזציה מאסיבית של תחושות רגשיות. ניתן לזהות רמת חרדה דיפוזית מעט מוגברת. אין עדות ברורה להתקפי פאניקה ו/או אגרופוביה. אין עדות להפרעה אפקטיבית מגעית או לפסיכוזה. אפקט לא יציב, בעל גוון דיספורי. מצב רוחה נוטה לירוד. פעמים חוזרות במהלך הבדיקה פורצת בבכי אך נרגעת מהר. אין עדות לפגיעה קוגנטיבית, בוחן מציאות תקין. פנימאי: ... ללא הגבלה בתנועה, ללא סימני צלקת, ללא נוזל בתורם, קיימת רגישות קלה בנקודות בצלטואיד אך ללא רגישות בגפים תחתונות. הועדה סבורה כי לאור הבדיקה של היום, שונה בתכלית מבדיקתו של פרופ' בוסקילה, הועדה לא יכולה לקבל מסקנותיו ומציינת כי החולה מקבלת תרופות, הידועות כגורמות לכאבי שרירים ועייפות קשה (סטטינים) עובדה ידועה ומפורטת בספרות". 10. כעולה מפרוטוקול הועדה, המערערת נבדקה בוועדה ע"י פסיכיאטר ופנימאי. הועדה הסבירה כי המערערת מקבלת תרופות הגורמות לכאבי שירים ועייפות קשה, ובהעדר תהליך ראומטי, הרי שמדובר בביטויים של הפרעה דיכאונית עם סומטיזציה, ולכן הנכות שניתנה כוללת את הביטוי הנפשי. 11. מדובר בהחלטה רפואית שהיא בתחום סמכותה של הועדה, אשר בית הדין אינו מתערב בה. על פי ההלכה, בית הדין אינו שם עצמו כמומחה לרפואה והוא אינו קובע מהי דרגת הנכות של הנפגע מאחר וזהו תפקיד הועדה. הוועדה מעריכה עפ"י שיקול דעתה הרפואי ובמסגרת סמכותה את דרגת הנכות של המערערת. קביעת הועדה בעניין זה היא עניין רפואי המבוסס על שיקול דעתה של הועדה ובית הדין לא יתערב בקביעה זו. יתר על כן, הנמקת הועדה ברורה ואין כל קושי לעמוד על הלך רוחה. 12. לעניין טענת המערערת כי בדיקתה על ידי פסיכיאטר בוצעה רק בוועדת הערר, הרי שדין טענה זו גם היא להידחות. עיון בפרוטוקול הועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 1.3.12 מלמד כי המערערת כלל לא התלוננה על הפרעה נפשית בפני הועדה, לפיכך לא הייתה כל חובה לוועדה לבדוק את המערערת בעניין שהיא לא התלוננה לגביו. בנוסף, לא ניתן לערער בפני בית הדין על קביעות הועדה מדרג ראשון, במסגרת ערעור על החלטת ועדת עררים, ולכן דין טענה זו להידחות. 13. סוף דבר: א. הערעור נדחה. ב. כמקובל בהליכים שעניינם בטחון סוציאלי - אין צו להוצאות. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה בתוך 30 יום. התחום הנפשירפואהועדה רפואית (ערעור)פסיכיאטריהפיברומיאלגיהערעורועדה רפואית