זכות עיכבון ברכב בבעלות חברת ליסינג שנמסר לשימוש במסגרת חוזה עבודה

זו השאלה העומדת בבסיס הערעור שלפנינו. בית הדין האזורי בתל אביב (סע"ש 56477-07-12; השופט דורי ספיבק ונציג הציבור (מעבידים) מר רן ורדי), קבע כי על המערערת להחזיר את הרכב שבמחלוקת לידי המשיבה 3 (להלן: קרדן או המשיבה 3), עד ליום 13.9.12 בשעה 17:00. על החלטה זו נסב הערעור שלפנינו, אלא שבמהלך הזמן חלו התפתחויות נוספות אותן נסקור להלן. עיקר ההליכים בבית הדין האזורי ובבית הדין הארצי המערערת הועסקה, כמפתחת אפליקציה, במשיבה 1, "טרומדיה טכנולוגיות בע"מ", (להלן: טרומדיה) במשך 5 שנים עד לסיום עבודתה ביום 16.5.2012. ביום 30.7.2012 הגישה המערערת לבית הדין האזורי בתל אביב תביעה נגד טרומדיה, ונגד מנהלה, המשיב 2, לתשלום זכויותיה בגין תקופת עבודתה וסיומה, הכוללת בין היתר את רכיבי התביעה הבאים: שכר עבודה שלא שולם, הפרשות חסרות לקרנות פנסיה, קרן השתלמות, ביטוח חיים, ביטוח לאומי, פיצויי פיטורים, ופיצויים על פיטורים שלא כדין. בנוסף לכך, ביקשה מבית הדין לקבוע כי הרכב שניתן לה לשימוש מטעם החברה (להלן: הרכב), אשר שייך לקרדן, ישאר ברשותה כבטוחה וכעיכבון ללא שימוש בו עד לתשלום כל ההתחייבויות של טרומדיה כלפיה. לחלופין ביקשה המערערת, כי טרומדיה או המשיב 2 יפקידו בקופת בית הדין ערבות בנקאית אוטונומית, ללא הגבלת סכום וללא הגבלת זמן, לכיסוי כל התחייבויותיהם כלפיה. ביום 28.8.2012 הגישה המערערת "בקשה דחופה לסעד זמני דחוף במעמד צד אחד..." האוסר על המשיבים לבצע כל פעולה שהיא להחזרת הרכב המעוכב על ידה (להלן: הבקשה הדחופה). בו ביום ניתנה החלטה, לפיה על חברת קרדן להימנע מנקיטת פעולות להחזרת הרכב עד לדיון במעמד שני הצדדים, שנקבע ליום 5.9.2012. לאחר הדיון שהתקיים ביום 5.9.2012, בו נשמעו טיעוני הצדדים, ולאחר שסיכמו הצדדים טענותיהם בכתב, דחה בית הדין האזורי את הבקשה הדחופה, בהחלטה מיום 10.9.2012, נשוא הערעור שלפנינו. בהחלטתו קבע בית הדין האזורי, כי "על המבקשת [המערערת כאן, ע.ר.] להחזיר את הרכב שבמחלוקת לידי המשיבה 3, וזאת עד ליום חמישי השבוע, ה-13.9.12 בשעה 17.00 בערב" (להלן: החלטת בית הדין האזורי). על החלטת בית הדין האזורי להשבת הרכב, הגישה המערערת ביום 13.9.2012 בקשה לבית הדין הארצי שכותרתה "כתב ערעור דחוף ולחילופין בקשת רשות ערעור יחד עם בקשה לעיכוב ביצוע...". בנוסף הגישה בקשה דחופה לעיכוב ביצוע. בהחלטה מיום 13.9.2012 הורה השופט אילן איטח על מחיקת הבקשה לעיכוב ביצוע, בנימוק כי המערערת לא הגישה בקשה לעיכוב ביצוע בבית הדין האזורי כנדרש. בקשת עיכוב ביצוע ההחלטה להשבת הרכב, שהגישה המערערת לבית הדין האזורי, נדחתה בהחלטת השופט ספיבק מיום 19.9.2012. ביום 11.10.2012 הגישה המערערת "ערעור חוזר על החלטות בית הדין האזורי (כב' השופט ספיבק) ובית הדין הארצי (כב' השופט איטח)", ובנוסף הגישה המערערת ביום 30.10.2012 "בקשה חוזרת שלישית לעיכוב ביצוע פסק דין סופי של בית הדין האזורי". "הערעור החוזר" נדחה בהחלטת רשמת בית הדין הארצי מיום 11.11.2012, ובנוסף נקבע באותה החלטה כי "בקשה חוזרת שלישית" מטעם המערערת לעיכוב ביצוע החלטת בית הדין האזורי להשבת הרכב, תועבר לשופט בית דין זה למתן החלטה. ביום 14.11.2012 הגישה קרדן בקשה על פי פקודת בזיון בית משפט, בגין אי ביצוע החלטת בית הדין האזורי להשבת הרכב (להלן: בקשת הביזיון). ביום 29.11.2012 הגישה המערערת לבית הדין האזורי בקשה, בה טענה בין היתר, כי יש למחוק את בקשת הביזיון, ולפסול את השופט מחמת משוא פנים. בהחלטת בית הדין האזורי מיום 29.11.2012 נדחתה הבקשה "לעיכוב הליכים, לעיכוב ביצוע, ולביטול הדיון", וכן נדחתה הבקשה לפסלות שופט מהטעם שלא נמצא כל בסיס לבקשה. להשלמת התמונה יוער, כי ביום 2.10.2013 דחתה נשיאת בית דין זה את ערעור המערערת (עפ"ס 48316-12-12) על החלטת השופט ספיבק מיום 29.11.2012 שלא לפסול עצמו מלישב בדין בתיק בעניינה. ב"בקשה חוזרת שלישית" מטעם המערערת לעיכוב ביצוע החליט ביום 30.11.2012 השופט אילן איטח כי: "על מנת שלא לרוקן את הערעור מתוכן... אני קובע כי הרכב יוחזר למשיבה 3 [חברת קרדן, ע.ר], עד ליום 4.12.12 בשעה 12:00, בכפוף לחתימת המשיבה 3 על כתב התחייבות לפיו ככל שיתקבל הערעור היא תחזיר למבקשת [המערערת, ע.ר] את הרכב...". בהתאם, הפקידה קרדן ביום 3.12.2012 בבית הדין האזורי את התחייבותה כנדרש. בנוסף לכך, בעקבות החלטת בית דין זה מיום 30.11.2012, הגישה קרדן באותו יום בקשה לחייב את המערערת בהפקדת ערובה שלא תפחת מסכום של 30,000 ש"ח, על פי תקנה 469 לתקנות סדר הדין האזורי, התשמ"ד-1984, ותקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה, התשנ"ב-1991. בהחלטה מיום 19.12.2012 קבע השופט אילן איטח, כי "בשים לב לנסיבות הבקשה ובהעדר תגובה של גרימברג החלטתי להיעתר לבקשה ולחייב את גרימברג להפקיד בבית הדין ערובה בסך של 30,000 ש"ח. הערובה תהיה בערבון כספי, בערבות בנקאית או בערבות צד ג' להנחת דעת רשמת בית הדין. הערובה תופקד תוך 21 ימים ממועד קבלת ההחלטה. לא תופקד הערובה כאמור תבוטל ההחלטה מיום 30.11.12". הערובה לא הופקדה על ידי המערערת עד למועד האמור. ביום 7.1.2013 התקיים דיון בערעור בפני מותב בית דין זה, ובסופו ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים הבאה: "בהמלצת בית הדין, הגענו להסכמה לפיה המערערת תאפשר החזרת הרכב לידי המשיבה 3, וזאת בתיאום מראש, תוך 24 שעות מהיום. ב"כ המשיבה 3 יודיע לבית הדין על נטילת הרכב, תוך 24 שעות מרגע קבלת הרכב. עם מסירת הרכב, המערערת תחזור בה מן הערעור ובית הדין יפסוק לעניין ההוצאות. אנו מבקשים מבית הדין לתת להסכמה תוקף של החלטה". חרף הסכמות אלו, לא הוחזר הרכב לקרדן. ביום 13.1.2013 הגישו טרומדיה והמשיב 2 הודעה זהה לבית דין זה ולבית הדין האזורי, בה ציינו כי ביום 2.1.2013 ניתן בבית המשפט המחוזי, צו להקפאת הליכים נגד טרומדיה למשך 30 יום. בעקבות פנייתה של קרדן לבית המשפט המחוזי בבקשה להתיר את המשך ההליך בערעור, התקבלה החלטת בית משפט המחוזי מיום 19.3.2013 המתיר להמשיך את ההליכים נגד החברה (תיק פר"ק 44940-12-12; השופט אילן שילה). נוכח החלטה זו, חזר והציע בית דין זה לצדדים, בהחלטה מיום 24.3.2013, כי יסכימו להסדר לפיו המערערת תאפשר החזרת הרכב לידי חברת קרדן, ועם מסירת הרכב, תחזור בה מן הערעור. משהודיעה המערערת כי אינה מסכימה להצעת ההסדר, נדרשו הצדדים להגיש השלמת טיעון בכתב. במקביל, ובעקבות הודעת טרומדיה והמשיב 2 מיום 13.1.2013, הורה השופט ספיבק בהחלטה מיום 17.4.2013 על עיכוב ההליכים נגד טרומדיה. בהעדר תגובה מצד המערערת, הוסיף השופט וקבע כי על המערערת להודיע עד ליום 19.5.2013 אם היא מעוניינת בהמשך ניהול התובענה נגד המשיבה 1, וככל שלא תינתן הודעה מטעמה, הרי שתיראה המערערת כמי שהחליטה למחוק את התובענה. פסק הדין האזורי ומחיקת כתב התביעה נוכח הקפאת ההליכים נגד המשיבה 1, ומשלא הודיעה המערערת האם היא מעוניינת להמשיך את ניהול התובענה נגד המשיבה 1, ניתן פסק דין ביום 20.5.2013 בו קבע השופט ספיבק, כי "משחלף המועד שנקבע, ולא נמסרה הודעה כלשהי מצד התובעת, הריני להורות על מחיקת התביעה כולה. אין צו להוצאות". ביום 10.6.2013 הגישה התובעת לבית הדין האזורי "בקשה להבהרת החלטה על מחיקת כתב התביעה" במסגרתה הלינה על המצב שנקלעה אליו נוכח הקפאת ההליכים נגד החברה, והפנתה מספר שאלות לבית הדין. הבקשה נדחתה בהחלטת השופט מאותו יום, תוך שציין כי: "לא מצאתי דבר בפסק הדין מיום 20.5.13 הטעון הבהרה. למען הסר ספק אדגיש, כי בית דין זה אינו מוסמך להשיב על שאלות משפטיות המופנות אליו על ידי צד להתדיינות". ביום 15.10.2013 בעקבות מחיקת התביעה בבית הדין האזורי, בגינה טענה המערערת לזכות עיכבון ברכב, התבקשו הצדדים להגיב למצב דברים זה, בו נשמטה לכאורה הזכות לעיכבון גם מבלי להיכנס לגופם של דברים. טענות הצדדים בעקבות מחיקת התביעה קרדן בתגובתה ביקשה מבית דין זה ליתן פסק דין הדוחה את הערעור משלושה טעמים, כדלקמן: האחד, לגופו של עניין כפי שפורט בכתבי טענותיה של קרדן ובמהלך הדיון בבית דין זה; השני, נוכח הסכמת הצדדים להשבת הרכב נשוא הערעור דנא לידי קרדן, לה ניתן תוקף של החלטה על ידי בית דין זה; השלישי, מחמת מחיקת תביעת המערער בבית הדין האזורי. המערערת בתגובתה טוענת את הטענות הבאות: תביעת המערערת בבית הדין האזורי נמחקה אך ורק בשל צו הקפאת ההליכים. בנסיבות אלה לא ניתן לנהל תביעה כנגד מר מוטי גורה, מנהל החברה ובעל מניות בה, מבלי שטרומדיה היא צד למשפט; ביום 2.4.2013 הוגשה תביעת חוב מטעם המערערת לנאמנים ולבית המשפט המחוזי מרכז (פר"ק 44940-12-12) על סכום של 493,425 ש"ח (להלן: תביעת החוב), ובמסגרת תביעה זו יש גם התייחסות לעיכבון הרכב כבטוחה; בחודש יוני 2013 נדחתה תביעת החוב על ידי הנאמנים ללא כל נימוק; מתגובת הנאמן עולה כי טרומדיה שילמה לקרדן את דמי השכירות השוטפים על הרכב במהלך כל התקופה שבמחלוקת, בניגוד לטענות קרדן בעניין; הדיון בבית דין זה התנהל בחוסר סמכות ובהטעיה נוכח שתיקת הנאמן, טרומדיה וקרדן לגבי הליכי הפירוק, ומשלא הודיעו על צו הקפאת ההליכים במהלך הדיון; לגופם של דברים, בין המערערת לבין קרדן אין ולא היו יחסים משפטיים כלשהם. ההסכם היחיד שנחתם היה בין המערערת לבין טרומדיה, ולא מופיעה בו כל התניה בקשר לזכות העיכבון. לפיכך, במצב דברים זה, בו נמסר הרכב על ידי טרומדיה לשימושה של המערערת, זכאית המערערת להחזיקו כעיכבון עד לתשלום המגיע לה מטרומדיה; עד היום, טרם קיבלה המערערת את התשלומים עבור הזכויות המגיעות לה בגין תקופת העבודה בטרומדיה וסיומה; המערערת מובטלת ללא מקורות הכנסה; במסגרת הדיון נלחצה המערערת והסכימה מתוך כורח להסדר שהוצע על ידי בית הדין, ולפיו תשיב את הרכב לקרדן; מכיוון שלא היו יחסים משפטיים בין המערערת לבין קרדן, הרי שאין לקרדן כלל מעמד עצמאי בבית דין זה. על כן, כל עוד צו הקפאת ההליכים בתוקף, לבית הדין לעבודה אין סמכות עניינית לדון בערעור מן הטעם שחברת טרומדיה איננה צד לו; קיימת פסיקה רבה התומכת בטענת המערערת בעניין זכות העיכבון כבטוחה לחיוב, והשלכות זכות זו בקשר להליך של חדלות פירעון. להשלמת התמונה יוער, כי המערערת טוענת גם טענות שונות בהתייחס להליך המתנהל בבית המשפט המחוזי, שאין בהן כדי להשליך על השאלה עליה נסב הערעור שבפנינו, ועל כן לא נתייחס אליהן במסגרת זו. לסיכום, מבקשת המערערת שלא למחוק את הערעור, ולהשהות את מתן ההחלטה בערעור עד להכרעתו של בית המשפט המחוזי בערעור המערערת על החלטת הנאמן לדחות את תביעת החוב של המערערת. כמו כן טוענת המערערת כי לא יתכן לנהל שני הליכים משפטים מקבילים באותו עניין. בתשובת קרדן לטענות המערערת, נטענו הטענות הבאות: כבר ביום 7.1.2013 הסכימה המערערת במסגרת הדיון בערעור להשיב את הרכב לקרדן, ולהסכמה זו ניתנה תוקף של החלטה שיפוטית. לכן, כעת, כל שנותר הוא למחוק את הערעור ולפסוק הוצאות לזכות קרדן; מדברי ב"כ המערערת בדיון, נלמד כי בניגוד לטענותיו, הוא דווקא היה מודע לצו הקפאת ההליכים בעניינה של טרומדיה במועד הדיון (עמוד 3, שורות 20-16 לפרוטוקול הדיון); יש לדחות את טענת המערערת להחלת צו הקפאת ההליכים גם על קרדן; בית המשפט המחוזי התיר את המשך ההליכים בתיק דנא, וקבע באופן פוזיטיבי כי אין למערערת כל זכות עיכבון ברכב; כלל טענות המערערת לעניין הגשת תביעת חוב מטעמה לנאמנים של טרומדיה, ולעניין הסכסוך שניטש בינה לבין טרומדיה ומר מוטי גורה, אין בהן כדי להשליך על הערעור דנא; גם לשיטת המערערת עצמה אין כל יריבות חוזית בין קרדן לבין המערערת, ולפיכך ממילא אין למערערת כל טענה כי חבה לה קרדן דבר כלשהו, אשר מפאתו עומדת לה זכות עיכבון כנגד קרדן; טרומדיה לא המשיכה לשלם את דמי השכירות עבור הרכב המעוכב אצל המערערת, בניגוד לטענת המערערת שנטענה ללא כל ביסוס וממילא אין לעניין תשלום דמי השכירות השלכה לגבי השאלה בהליך דנא; לגופם של דברים, אין למערערת כל זכות עיכבון ברכב. הוראות סעיף 11 לחוק המיטלטלין, תשל"א-1971 קובעות רק את סדרי הדין לגבי מימוש זכות עיכבון, ואין הסעיף מקים את מקור הזכות כשלעצמו לעיכבון. המערערת לא הצביעה על מקור תחיקתי מכוחו קיימת לה זכות העיכבון ברכב במקרה דנא, עת אין כל יריבות חוזית בינה לבין קרדן; נוכח התנהלותה החריגה של המערערת עת לא קיימה, בין היתר, מספר החלטות שיפוטיות בהליך זה, מבוקש להשית עליה הוצאות משמעותיות. דיון והכרעה נקדים אחרית לראשית, ונאמר כי הגענו למסקנה כי יש לאשר את החלטת בית הדין האזורי מטעמיו, לפיה אין למערערת זכות עיכבון ברכב המוחזק על ידה, השייך לקרדן, ועליה להשיבו לקרדן לאלתר. את הטעמים להחלטתנו נפרט להלן: הערעור שלפנינו הוגש על החלטת בית הדין האזורי לדחות את בקשת המערערת לסעד זמני האוסר על המשיבים לבצע כל פעולה שהיא להחזרת הרכב המעוכב על ידה, עד אשר טרומדיה תשלם למערערת את המגיע לה על פי תביעתה. מדובר ברכב, השייך לחברת ליסינג, קרדן, אותו נתנה טרומדיה לשימוש המערערת לתקופת העבודה, על פי חוזה העבודה ביניהם. בנסיבות אלה, עם מחיקת תביעתה של המערערת בבית הדין האזורי, נשמט הבסיס לערעור שבפנינו, שעניינו עיכוב הרכב להבטחת אותם תשלומים שנתבעו על ידי המערערת. באין תביעה, אין מה להבטיח, וכמובן שאין זכות עיכבון. די בנימוק זה כדי לדחות את הערעור, אף מבלי להיכנס לטענות האחרות של קרדן. "שדה המאבק" עבר לבית המשפט המחוזי, בו המערערת טוענת את טענותיה לרבות לעניין העיכבון. נציין כי מקור הסמכות של בית דין זה לדון בערעור היא תביעת המערערת את טרומדיה לזכויות הנובעות מיחסי עובד ומעביד בין טרומדיה והמערערת, שמכוחה טענה המערערת לזכות העיכבון, שכאמור עם מחיקת התביעה, זכות זו איננה קיימת עוד. הזכות לדון בערעור זה, למרות צו עיכוב ההליכים, אושרה על ידי בית המשפט המחוזי, ובכך הוכשר ההליך גם מבחינה זו. אי אפשר שלא לציין, מעבר לדרוש, כי מדובר במקרה זה בעיכוב על ידי העובד של נכס שאיננו שייך למעביד, נתון שכשלעצמו מעמיד לכאורה בסימן שאלה גדול מאוד את עצם זכות העיכבון בנסיבות אלה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אנו סבורים כי בנסיבות הקיימות, אין למערערת כל זכות עיכבון, ועליה להשיב איפוא את הרכב לקרדן לאלתר, ולא יאוחר מיום 2.1.2014 בשעה 15:00. כמו כן על המערערת לשלם לקרדן תוך 30 יום מהיום שכר טרחת עורך דין בסכום של 7,500 ש"ח. ככל שלא ישולם הסכום האמור תוך 30 יום, הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין זה ועד התשלום המלא בפועל. חוזהחוזה עבודהרכבבעלותליסינגזכות עיכבון