תביעה של אזרח תאילנדי נגד בעל משק חקלאי בגין תקופת עבודתו

אזרח תאילנד, הגיש תביעה בעל משק חקלאי בגין תקופת עבודתו מיום 15.06.02 ועד 19.01.08. התובע עתר לקבלת זכויות סוציאליות בסך כולל של 163,113 ₪ לפי הפירוט הבא:- הפרשי שכר מינימום בסך של 50,978 ₪; תגמול שעות נוספות בסך של 23,099 ₪; תשלום עבור עבודה ביום המנוחה השבועי בסך של 25,837 ₪; דמי הבראה בסך של 5,194 ₪; דמי כלכלה בסך של 4,962 ₪; הפרשות פנסיוניות בסך של 20,383 ₪; מענק שנתי בסך של 4,251 ₪; פיצויי פיטורים בסך של 28,410 ₪. 2. הנתבע טוען כי התובע לא הועסק על ידו בתקופה הרלוונטית למעט שלושה חודשי עבודה בשנת 2006. הנתבע אישר שאשרות העבודה של התובע היו על שמו של הנתבע, לחלק מהתקופה הרלוונטית. לטענת הנתבע אין בעובדה זו כדי ללמד על יחסי עבודה אלא מדובר באשרה שניתנה ע"י חברת כח אדם והתובע נויד למעסיקים אחרים באותה תקופה על ידי חברת כח האדם. 3. התובע ובנו של הנתבע העידו ביום 13.5.13, בנו של הנתבע העיד שהוא זה שעוזר להוריו בניהול המשק והוא זה שטיפל מול חברת כח האדם בנושא אישורי העבודה. הדיון שנקבע ליום 3.10.13 נקבע לשמיעת עדותו של הנתבע אולם הנתבע לא התייצב לדיון, ב"כ הנתבע משך את תצהירו של הנתבע מהתיק, בדיון זה נשמעו סיכומי הצדדים. 4. לתובע אשרות עבודה על שם הנתבע משנת 2002 ועד 2006, בעדותו בפנינו טען שעבד עד תחילת 2008 אצל הנתבע. כאמור עלינו להכריע האם התובע הועסק אצל הנתבע, ואם כן מהי התקופה בה הועסק והאם התובע זכאי לזכויות הסוציאליות שתבע. 5. התובע הגיע לישראל באמצעות אשרת עבודה הרשומה על שם הנתבע. באשרות העבודה נרשם במפורש כי התובע רשאי לעבוד אצל הנתבע ב"כ הנתבע טען כי אין די בקיומה של אשרה על שם הנתבע כדי לבסס את הקביעה שהתקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הנתבע ועל התובע, ב"כ הנתבע אישר שמדובר בחזקה הניתנת לסתירה. הפסיקה קבעה במפורש כי אשרת עבודה על שם המעסיק מקימה חזקה שבעובדה כי המעסיק הוא היה המעסיק על בסיס אותה אשרה והנטל להפריך חזקה זו על הנתבע (ר' למשל ע"ב (ת"א) 5550/06 ARPACIZEKI נ' מנרב הנדסה ובניין בע"מ, מיום 2.11.09), השופט (כתוארו אז) טננבוים קבע בסעיף 17 ו-18 לפסק הדין: - "17. הנתבעת טענה, כי אין די בקיומה של אשרה כדי לבסס מסקנה כי התקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין התובעים וחל על התובעים נטל ההוכחה כי התקיימו יחסי עובד מעביד בינם לבין הנתבעת בתקופה הראשונה. אנו סבורים, כי העובדה שהתובעים הגיעו על יסוד אשרת עבודה על שם הנתבעת והעסקתם בארץ הייתה על בסיס אשרה כאמור, מקימה חזקה שבעובדה כי הנתבעת הייתה מעסיקתם של התובעים כל התקופה בה הועסקו בארץ על בסיס אשרת עבודה מטעמה כך שנטל הראיה להפריך חזקה זו, עובר לפתחה של הנתבעת. על הנתבעת לשכנע כי היא לא העסיקה את התובעים בתקופה הרלוונטית. לצורך קבלת אשרה להעסקת עובד זר, נדרש המעסיק להגיש בקשה לרשויות המדינה ובתוך כך מתחייב הוא בפני רשויות המדינה השונות להיות מעסיקו של העובד ולמלא אחר מלוא הוראות הדין המסדירות את העסקתו בישראל. .... אין לאפשר למעביד לרוקן מתוכן הצהרות והתחייבויות שנטל על עצמו בפני רשויות המדינה עת קיבל היתר העסקה, בטענה כי העסיק את העובדים באמצעות חברות כוח אדם או קבלני משנה או כל הסדר אחר (ע"ע 347/03 אופרשיאן וואינה נ' מונדי שירותי כח אדם בע"מ, מיום 8.9.05; עב 912197/99 פאליצ'וק נ' א.ארונסון בע"מ, מיום 4.9.2004) .... אנו קובעים, כי יש לתת תוקף מלא להצהרות הנתבעת ולהתחייבויות שנטלה על עצמה בפני רשויות המדינה. מעביד אינו יכול להתנער מאחריות או מחויבות שנטל על עצמו בהעסקת עובד זר בישראל, גם לא על ידי העסקתו באמצעות חברת כוח אדם או ניודו לטובת משתמש אחר, ללא שהובטחו זכויותיו של העובד הזר. 18. מעבר לכך, על מנת להאריך או לחדש תוקף האשרה שהינה מוגבלת בזמן על המעסיק לפנות שוב לרשויות. כפי שניתן לראות, למרבית התובעים יש ארבע אשרות העסקה על שם הנתבעת לתקופות שונות. דהיינו, אין ספק כי הנתבעת פנתה בעניינם לרשויות יותר מפעם אחת .... והכל במהלך תקופה בה היא טוענת כי כלל לא הכירה את התובעים ולא הייתה מעסיקתם." 6. הנתבע בחר שלא להעיד, מטעמו העיד רק בנו שאמנם העיד שהוא מטפל בענייני המשק אך כשנשאל האם הוא מזהה את התובע הוא השיב "לא אני לא מכיר אותו. אין לי מושג מי הוא. הוא נראה כמו כל תאילנדי אחר." (עמ' 16, שורה 11 לפרוטוקול מיום 13.5.13). בהקשר זה יש לזכור שהנתבע לא מכחיש שהתובע עבד אצלו שלושה חודשים בשנת 2006. בנו של הנתבע לא ידע להשיב על שאלות לגבי מספר התאילנדים שהועסקו בתקופה הרלוונטית (עמ' 16, שורה 13 לפרוטוקול מיום 13.5.13), בעמ' 17 בשורה 5-6 העיד:" . . .אני גם לא זוכר מה היה בשנת 2006 ותסלחו לי על כך . . ." בהמשך העד לא ידע איזו חברת כח אדם הביאה את התובע, זאת למרות העובדה שטען שחברת כח האדם היא זו שניידה את התובע על אשרת העבודה על שם אביו (ר' עמ' 19, שורה 13 לפרוטוקול מיום 13.5.13), לשאלת ב"כ התובע מדוע לא פנה לחברות כח האדם שאביו עבד איתן לבקש לדעת היכן עבד התובע בתקופות האשרה על שם האב, השיב הבן שהוא לא אמור לעשות את זה אלא התובע צריך להוכיח שהוא עבד אצלו (עמ' 19, שורות 25-30 לפרוטוקול מיום 13.5.13). 7. הנתבע דיווח לרשויות המס על העסקת התובע שלושה חודשים במהלך 2006, העובדה שהתובע ידע את שמו על הנתבע, טען שעבד אצל אשתו בבית האריזה ונקב בשמה (עמ' 12 שורה 13 לפרוטוקול מיום 13.5.13), בחקירת בנו של הנתבע הציג ב"כ התובע תמונות בהן רואים את הנתבע עם עובדים, התמונות הוצגו ע"י ב"כ התובע ובנו של הנתבע אישר שבתמונות רואים את אביו, בנו של הנתבע התחמק מלהשיב עם התובע נראה בתמונה וטען שהוא לא מזהה את התובע, לטענתו כי כל הפרצופים שם דומים (עמ' 21 שורה 8 לפרוטוקול מיום 13.5.13). במסגרת החקירה ידע ב"כ התובע פרטים הקשורים למשפחת הנתבע, בנו של הנתבע טען שמדובר בפרטים שכל מי שעבד במושב יודע (עמ' 23, שורות 29-32 לפרוטוקול מיום 13.5.13) בנו של הנתבע לא ידע להשיב היכן התגורר התובע בזמן עבודתו, וכשב"כ התובע אמר לו במסגרת השאלה שהוא גר חמש שנים במשק מספר 7 במושב נגה אישר בנו של הנתבע כי מדובר במשק של אביו, אך לא ידע לומר היכן התגורר התובע. התובע העיד בפנינו שקיבל מידי חודש את המשכורת במזומן מX (עמ' 14 שורה 9 ועמ' 10 שורות 17-20 לפרוטוקול מיום 13.5.13) והעיד שהתגורר אצל X וגם אם התבקש לעבוד אצל מישהו אחר אז זה היה ע"י X ואת המשכורת קיבל מX. לאור האמור אנו קובעים שהנתבע לא סתר את החזקה שהתובע עבד אצלו. 8. כאמור, אנו קובעים שהתובע הועסק אצל הנתבע בתקופות האשרה, כלומר משנת 2002 עד שנת 2006. התובע הסביר שהאשרה משנת 2007 לא נמצאת אצלו, לטענתו הדרכון יחד עם האשרה הוחזק ע"י הנתבע ולכן האשרה של השנה האחרונה לא נשארה אצלו (עמ' 12 שורות 5-7 לפרוטוקול מיום 13.5.13). כאשר דחינו את גרסת הנתבע לגבי טענת התובע שהועסק אצלו, אנו מקבלים את גרסתו של התובע גם לגבי שנת 2007 ומקבלים את עדותו של התובע שהועסק אצל הנתבע עד לתום תקופת שהייתו בישראל, כלומר עד ינואר 2008. 9. בעניין תאריך כניסת התובע לארץ - הנתבע טוען כי ישנה אי התאמה בגרסת התובע כאשר טען בהתחלה שהגיע ביום 15.6.02 כאשר הדרכון הונפק ב-2003, כאשר יש חותמת בכתב יד על כניסת התובע בשנת 2002. התובע הסביר, כי הוא נכנס לארץ ביום 13.06.02 והחל לעבוד ביום 15.06.02, התובע הסביר כי הדרכון משנת 2002 אבד והוחלף בדרכון חדש שבו הוטבעה חותמת עם מועד כניסתו של התובע. אנו מקבלים את גרסתו של התובע כי הדרכון אבד, וכי התובע החל עבודתו ביום 15.06.02. הנתבע לא הציג כל ראיה להפריך טענה זו ולא ביקש להמציא מסמכים ממשטרת הגבולות. יש לזכור שעל מנת לקבל אשרת כניסה לעובד זר- המעסיק מגיש בקשה לרשויות כך שהמידע בדבר מועד הכניסה נמצא אצל הנתבע שכאמור אישורי העבודה היו על שמו. 10. התובע הגיש את תביעתו לפי הרכיבים הבאים:- א. הX לשכר מינימום - 50,978 ₪. ב. בגין שעות נוספות - 23,099 ₪. ג. שכר עבודה בימי שבת - 25,837 ₪. ד. דמי הבראה - 5,194 ₪. ה. דמי כלכלה - 4,962 ₪. ו. הפרשה לפנסיה - 20,383 ₪. ז. מענק שנתי - 4,251 ₪. ח. פיצויי פיטורים - 28,410 ₪. 11. בנוגע להX לשכר מינימום טוען התובע כי השכר שקיבל 94 ₪ עבור 8 שעות ו-14 ₪ לשעה נוספות, התובע לא הציג כל ראיות בעניין זה. מנגד, בטופס 126 שהציג בנו של הנתבע נרשם שכרו של התובע עבור שלושה חודשים בשנת 2006 - 9,000 ₪, דהיינו 3,000 ₪ לחודש. בנו של הנתבע הסביר זאת בכך שייתכן שהסכום החסר הוא ניכוי של מגורים אך את דבריו סייג ואמר שאינו יודע בוודאות:- "ש. לשיטתך לפי נספח א' שצירפת, מדוע אביך שילם לתובע ולשאר מהגרי העבודה שברשימה רק את הסכום לכאורה של 3,000 ₪ בחודש לעוד שבאותה תקופה שכר המינימום עמד על הסך של 3,585 ₪? ת. אם אני זוכר טוב ההנחיות אומרות שהמגורים יש על זה תעריף גם שהמגורים צריכים להיות על חשבו העובד אז יש אחוז מסוים שאתה צריך לנכות מהסכום. ייתכן, אני לא אומר לך בוודאות. יכול להית שזה הסכום החסר. כי תלוש מוציא מנהל חשבונות לא אני. הוא יודע מה השכר מינימום הוא מנכה את מה שצריך אני רק צריך לחתום על הצ'ק." 12. מאחר שבנו של הנתבע לא ידע לתת הסבר מפני מה השכר היה נמוך ב-585 ₪ בגין כל חודש מבין שלושת החודשים ובנו של הנתבע לא ידע היכן התגורר התובע אז מפני מה נוכו דמי המגורים? לאור זאת אנו מחייבים את הנתבע לשאת בהפרש זה. לגבי שאר החודשים - התובע לא הרים את הנטל לגבי השכר שקיבל והטענה שנטענה כאילו קיבל רק 94 ₪ ליום לא נתמכה באסמכתאות. מה עוד שהתובע אישר בחקירתו כי קיבל את שכרו והעביר את הכספים לתאילנד, ר' עמ' 14 שורה 11 לפרוטוקול מיום 13.5.13. משהתובע לא הציג כל ראיה לעניין השכר שקיבל אנו דוחים את התביעה להפרשי שכר המינימום למעט שלושת החודשים בשנת 2006 וקובעים שהתובע זכאי לסך של 1,755 ₪. 13. בגין שעות נוספות ובגין שכר עבודה ביום שבת טוען התובע כי הוא זכאי להפרש של 48,936 ₪. לטענתו עבד בחודשי הקיץ שעה וחצי נוספות בכל יום חול, ושלוש שעות וחצי נוספות בכל יום שישי. לטענתו בחודשי החורף עבד 1.9 שעות נוספות בכל יום וארבע שעות וחצי בכל יום שישי. ביום המנוחה השבועי טען התובע שהוא עבד 7 שעות וחצי בכל יום מנוחה שבועי. התובע צירף לתביעתו טבלאות מודפסות לפי חודשי העבודה, הוא הודה שלא הוא הכין אותן, הוא העיד שאת הפרטים הוא מסר לעורך דינו והפרטים שנתן לעוה"ד זה בערך ולא בדיוק (עמ' 11 שורה 5 לפרוטוקול מיום 13.5.13). 14. לפני תיקון 24 לחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958 תביעה לגמול שעות נוספות ועבודה ביום מנוחה השבועי, דרשה הוכחה מדוקדקת של שעות העבודה בגינן נתבע הגמול: "התביעה לגמול שעות נוספות היא מתביעות הממון המוגדרות ואין לפסוק בה לפי אומדנא דדינא או לפי עקרונות של שכר-ראוי. התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות שהועבד כך, על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב." (דב"ע לב/32-3 פרוימוביץ נ' בר אדון פד"ע ד 39,43 (1972)). 15. דרישה זאת הוקלה מעט בכך שנקבע כי כאשר קיימת מסגרת עבודה קבועה ניתן להסתמך עליה להוכחת שעות העבודה, אולם התובע לא הוכיח באילו ימים ושעות עבד באופן מדוקדק, שהרי לא הביא ולו ראשית ראיה לתביעתו בעניין זה. התובע בכתב התביעה טען כי עבד באופן קבוע ובלתי משתנה מדי יום ביומו (או למען הדיוק בשני אופנים שהתחלפו ביניהם באופן קבוע ונוקשה לפי עונות השנה). התובע בעצמו העיד שעבד מידי פעם אצל מעסיקים אחרים שX, הנתבע, שלח אותו לעבוד אצלם, כך שנראה לא סביר שמתכונת העבודה זהה לאורך כל התקופה לגבי השעות הנוספות והעבודה ביום המנוחה השבועי. לאור האמור אנו מורים על דחיית רכיבי התביעה לשעות נוספות, ולתשלום עבור עבודה ביום המנוחה השבועי. 16. באשר לדמי הבראה- על פי צו ההרחבה זכאי התובע לקבל תשלום עבור 7 ימי הבראה בגין כל אחת משנות העבודה. הנתבע לא הציג כל ראיה ששילם את דמי ההבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודת התובע. לאור זאת תביעת התובע לדמי הבראה מתקבלת בגין שנתיים אלה. על הנתבעת לשלם לתובע סך של 5,194 ₪ לפי חישוב של 351 ₪ במכפלה של 14 ימי הבראה. 17. באשר לדמי כלכלה ומענק שנתי- התובע תבע דמי כלכלה בסך של 3,408 ₪ לפי 4 ₪ לכל יום עבודה בהתאם לצו ההרחבה בענף החקלאות. התובע תבע מענק שנתי בסך של 2,920 לפי 4 ₪ ליום על פי צו ההרחבה. הנתבע לא התייחס בסיכומיו לרכיבים אלו ולכן משקבענו שהתובע הועסק בתקופה הנתבעת הוא זכאי למענק השנתי ולדמי כלכלה בסכומים שתבע. 18. באשר להפרשות לקרן פנסיה- צו ההרחבה בענף החקלאות מחייב את הנתבעת להפריש לקרן פנסיה עבור התובע סך השווה ל-6% משכרו החודשי. לאור זאת, אנו מקבלים את טענת התובע לקבלת הפרשי פנסיה בסך של 12,949 ₪ זאת על פי החישוב שהוצג בכתב התביעה שהתבסס על שכר המינימום בתקופת העבודה, החישוב לא נסתר ע"י הנתבע. 19. הזכאות לפיצויי פיטורים, משקבענו שהתובע עבד בכל תקופת האשרה מ-2002 עד 2008 הוא זכאי לפיצויי פיטורים בגין חמש שנים וחצי של עבודה כך שגובה פיצויי הפיטורים הוא 21,066 ₪. הסכום הנתבע לא נסתר ע"י הנתבע ולכן אנו מקבלים את החישוב. כאשר עובד מגיע לתקופת עבודה קצובה הוא זכאי לפיצויי פיטורים (ר' תע"א (ת"א) 3664/03 בוגדן נ' רמט בע"מ, סעיפים 45-48 לפסק דינה של השופטת דוידוב מיום 27.7.05). כמו כן לאור האמור בסעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963 הקובע שעובד שמועסק על פי חוזה לתקופה קצובה והגיעה התקופה לקצה רואים אותו לעניין חוק פיצויי פיטורים כאילו פוטר, אלא אם הציע לו המעביד לחדש את החוזה לפחות שלושה חודשים לפני תום התקופה. 20. סופו של דבר, על הנתבע לשלם לתובע כדלקמן:- א. הפרשי שכר מינימום בסך של 1,755 ₪. ב. פיצויי פיטורים בסך 21,066 ₪. ג. דמי הבראה בסך של 5,194 ₪. ד. הפרשות פנסיוניות בסך של 12,949 ₪. ה. מענק שנתי בסך של 2,920 ₪. על הנתבע לשלם את הסכומים שפסקנו לעיל עד ליום 10.11.13, כאשר הסכומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. אם הסכומים לא ישולמו עד ליום 10.11.13 הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום העבודה, דהיינו 19.1.08 ועד התשלום המלא בפועל. 21. הנתבע יישא בהוצאות התובע ובשכ"ט ב"כ בסך כולל של 6,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 22. המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר רשום לב"כ הצדדים וגם באמצעות הפקסימיליה. 23. ניתן להגיש ערעור תוך 30 יום מיום מקבלת פסק דין. מושבים נחלות ומשקיםחקלאותמשק חקלאי