התפטר לצורך מעבר מגורים ומיסוד קשר עם בת-זוגו, לה נישא בחלוף כשנה ושמונה חודשים ממועד ההתפטרות - זכאות לפיצויי פיטורים ? 2. בנוסף, על בית הדין להכריע בשאלה אם על המעבידה לשאת בתשלום הפרשים בגין הפרשות פנסיוניות. רקע עובדתי 3. העובד הועסק כמוכר בחנות של המעבידה באיזור הקריות בתקופה 1.10.08 עד 15.9.11. 4. במהלך חודש 8/11 התפטר העובד מעבודתו. בפני בית הדין לא הוצגה הודעת התפטרות בכתב. לטענת העובד בתצהירו (ס' 5) הוא הודיע למעבידה כי "לאור העתקת מקום מגוריי למקום מגוריה של חברתי מזה מספר שנים, רונית עמר, בתל אביב, לצורך תחילת חיים משותפים עימה ובחינת מיסוד הקשר, איאלץ לעזוב את העבודה בחברה בתום חודש 8/11". עוד טען העובד בתצהירו כי בת זוגו התנתה את המשך הזוגיות ביניהם בהעתקת מקום מגוריו לתל אביב "לצורך מיסוד יחסי עמה" (ס' 7 לתצהיר העובד). 5. עם סיום עבודתו אצל המעבידה, העתיק העובד את מקום מגוריו למרכז הארץ. 6. העובד נישא לבת זוגו ביום 26.5.13. לטענתו (ס' 7 לתצהירו) התארס עמה ביום 20.7.12. מטעם העובד העידו העובד עצמו ובת זוגו, הגב' רונית עמר. מטעם המעבידה העידו הגב' נורית מועלם ובנה, מר אושרי מועלם. זכאות העובד לפיצויי פיטורים 7. העובד סומך את טענתו לזכאות לפיצויי פיטורים על הוראות סעיף 8(1) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים) הקובע כך: "לענין חוק זה יראו כפיטורים התפטרות של עובד עקב העתקת מקום מגוריו- (1) לרגל נישואיו - לישוב בישראל בו היה גר בן-זוגו, בתנאים שנקבעו בתקנות, באישור ועדת העבודה של הכנסת;" 8. לטענת המעבידה, התפטרותו של העובד נעוצה ברצונו לפתוח עסק עצמאי. 9. לאחר ששקלתי טענת הצדדים, מצאתי כי אין לקבל את טענת התובע בדבר זכאותו לפיצויי פיטורים, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן. 10. על-פי לשון החוק, נדרש כי ההתפטרות תהיה עקב העתקת מקום מהמגורים לרגל הנישואין. מכאן, שעל-פי לשונו של החוק נדרש כי טקס הנישואין הוא שיהווה את הסיבה להעתקת המגורים והסיבה להתפטרות, ונדרשת לכן סמיכות זמנים וסיבתיות בין הנישואין לבין העתקת המגורים וההתפטרות. לכן, מוטל על העובד להוכיח כי הסיבה להתפטרות פעלה כבר בעת שהביא את יחסי העבודה לידי סיום. הביטוי "לרגל" בהקשר של התפטרות בדין פיטורים פורש בפסיקה כמצביע על כך כי הסיבה להתפטרות תפעל "למעשה ובמעמד ההתפטרות" ולא תהיה רק בגדר אפשרות (ור': בדב"ע לג/3-8 טונור בע"מ - אליהו לפידות, פד"ע ד', 321 בעמ' 328). 11. כפי שטען העובד במפורש בתצהירו, הרי שהעתקת מקום המגורים נעשה לצורך "בחינת מיסוד הקשר" (ס' 5 לתצהיר העובד), היינו בעת ההתפטרות טרם קיבלו העובד ובת-זוגו החלטה בדבר נישואין ומועד הנישואין טרם נקבע. העובד אף העיד כי עבר לתל אביב כי "רציתי לבחון האם בעיית המרחק היא הדבר היחיד שהפריד בינינו" (פרו: 6; ש: 102). בסופו של דבר התקיים טקס הנישואין רק ביום 26.5.13, היינו כשנה ושמונה חודשים לאחר מועד ההתפטרות, וכחודש לאחר הגשת התביעה כאן. בנסיבות אלה אין לומר כי הנישואים, כעילה להתפטרות, פעלו במעמד ההתפטרות. 12. לחלופין, טען התובע כי די בכך כי הוא ובת זוגו, לה נישא מאוחר יותר, הם "ידועים בציבור" במועד ההתפטרות או בסמוך לכך, בכדי לענות על דרישת ס' 8(1) לחוק פיצויי פיטורים. גם טענה זו אין בידי לקבל, שכן הטענה לא עולה מלשון החוק, הנוקט בביטוי "נישואין". פרשנות מרחיבה זו ללשון החוק, כך שיש להחילו גם על מעבר מגורים לרגל התחלת חיים משותפים של ידועים בציבור, אינה מתיישבת עם מדיניות משפטית ראויה ועם הצורך בוודאות משפטית. על המעביד לדעת, מיד בסיום יחסי העבודה או בסמוך למועד זה, אם מוטל עליו לפי הוראות הדין לשאת בתשלום פיצויי פיטורים אם לאו, ובהתאם לתנאים מוגדרים וברורים הקבועים בדין. במצב דברים בו עובד מתפטר על מנת להחל בחיים משותפים עם בת זוג ואין למעביד כל דרך לוודא אם אכן המדובר במעבר מגורים שאינו ארעי או חולף, והאם ניתן לראות בעובד ובבת זוגו כידועים בציבור המנהלים משק בית משותף - אין מקום לחייבו בתשלום פיצויי פיטורים בהתאם להוראות סעיף 8(1) לחוק פיצויי פיטורים. 13. מעבר לנדרש יצוין כי העובד כלל לא עמד בנטל להראות כי יש לראות בו ובבת זוגו "ידועים בציבור" מיד ובסמוך למועד התפטרות. העיקרון החוזר בפסיקת בית-הדין הארצי לעניין הכרה בידועים בציבור הוא כי מדובר בעובדה שיש להוכיחה בראיות. העובד לא הביא כל ראיה להוכחת אותם סממנים המוכרים בפסיקה להוכחת קיום יחידה משפחתית (ו': ע"ע 1016/00 טלינסקי ליובוב - קרן הגימלאות המרכזית ואח', פס"ד דין מיום 21.6.01, בסעיף 10 לפסק-הדין והאסמכתאות המובאות בו), ואין די בטענה הכללית בסיכומים כי גרו תחת קורת גג אחת וניהלו את משק הבית במשותף. אין די בכך כי בני הזוג נישאו לבסוף כשנה ושמונה חודשים לאחר מועד ההתפטרות כדי להצביע על כך כי בסמוך למועד ההתפטרות יש לראות בהם "ידועים בציבור". 14. בהתחשב בקביעה זו, אין מקום להרחיב את הדיון בטענת המעבידה כי העובד התפטר מעבודתו על מנת להקים עסק. 15. לאור האמור - תביעתו של העובד לחיוב המעבידה בתשלום פיצויי פיטורים - נדחית. הפרשות פנסיוניות 16. העובד טוען כי ההפרשות לקופת הביטוח בוצעו אמנם בהתאם לשיעורים הקבועים בצו ההרחבה לפנסיה חובה, אלא שחושבו על יסוד שכר הבסיס בלבד, בעוד היה על המעבידה לבצע הפרשות בגין מלוא שכרו, וגם בגין רכיב הבונוס החודשי. בכתב התביעה נתבע הסך של 5,995.098 ₪ ברגין רכיב זה. בתצהירו של התובע תוקן הסכום להפרשים בסך 2,997.50 ₪. 17. לטענת המעבידה רכיב הבונוס כפי שהוא מופיע בתלושי השכר מורכב מ"בונוס על בסיס תפוקה אישית" בגובה 6% מהמכירות האישיות שבוצעו על-ידי התובע, וכן מבונוס מכירות קבוצתי, לפי 0.75% מכל מכירות החנות. לטענת המעבידה אין מקום להביא רכיב שכר זה בחשבון לצורך חישוב הפרשות פנסיוניות, שכן הבונוס תלוי ברווחי המעביד ומשתנה מדי חודש ואין הוא בגדר שכר עבודה. 18. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים באשר להפרשות הפנסיוניות, מצאתי לקבל את טענת העובד, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן. 19. על-פי הוראות ס' 6 לצו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה, השכר המבוטח של העובד לצורך ביצוע ההפרשות הוא "שכר העובד ורכיביו כמשמעם בחוק ובתקנות פיצויי פיטורים". הרכיבים שיש להביאם בחשבון שכר העבודה האמורים בסעיף 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד - 1964 (להלן - תקנות פיצויי פיטורים) הם: שכר יסוד, תוספת וותק, תוספת יוקר מחיה ותוספת משפחה. 19. עיון בתלושי השכר (נספח א' לתצהיר הגב' נורית מועלם) מעלה כי הבונוס שולם כמקשה אחת, ובמסגרת שורה אחת בתלוש השכר, כך שלא ניתן להבחין בין אותם רכיבי בונוס שהמעבידה טענה להם - "בונוס מכירות אישי" לבין "הבונוס הקבוצתי". המעבידה לא הציגה כל תחשיב המבסס מהו חלקו של "הבונוס הקבוצתי" מתוך כלל הבונוס ששולם לעובד מדי חודש. עיון בתלושים מעלה עוד כי אותו רכיב הבונוס ששולם מדי חודש הוא רכיב משמעותי בשכרו של העובד, ובלא מעט חודשים שווה לשכר הרגיל, ובחודשים מסוימים אף עולה על השכר הרגיל. 20. בע"ע 300048/98 עובדיה סימן - הסתור בע"מ, עבודה ועוד, עבודה ארצי, כרך לג(62), 31, נקבע כי יש לראות בעמלת מכירות חלק משכר העבודה לצורך חישוב פיצויי הפיטורים, וזאת על יסוד האמור בתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים הקובעת: "היה שכר עבודתו של עובד כולו או מקצתו משתלם בעד ביצע עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמות התוצרת, יראו כשכרו האחרון ביחס לשכר האמור את השכר הממוצע של שנים עשר החדשים שקדמו לפיטורים". 21. משאין מחלוקת כי חלק מרכיב הבונוס הוא למעשה תשלום עמלות בגין מכירות, יש מקום לראות בעמלות אלה, המהוות מרכיב לא מבוטל מגמול עבודתו של העובד - כחלק משכרו. אין מקום לערוך הבחנה בין העמלה האישית לבין אותו "בונוס קבוצתי" משאין בסיס בתלוש השכר לעריכת אבחנה זו והמעבידה לא הביאה ראיות המצביעות על דרך החישוב של כל אחד מרכיבי הבונוס. 21. לאור האמור, יש לקבל את תביעת התובע להשלמת הפרשות פנסיוניות על-פי הסכום האמור בתצהירו, ובסך 2,997.50 ₪. 22. סוף דבר - א. תביעתו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים - נדחית. ב. הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק-דין זה, סך של 2,997.50 ₪ בגין השלמת הפרשות פנסיוניות. הסך האמור ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.2011, הוא המועד לתשלום השכר האחרון, ועד התשלום המלא בפועל. ג. בהתחשב בכך כי עיקר תביעתו של העובד נדחתה, תישא הנתבעת בתשלום הוצאות ושכ"ט ב"כ התובע בסך של 1,500 ₪, שישולמו אף הם לתובע תוך 30 ימים מהיום. 23. לצדדים מוקנית, תוך 15 ימים ממעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער על פסק-דין זה בפני בית הדין האזורי לעבודה בחיפה. שינוי מקום מגורים של עובדהתפטרות