תביעת התובעת להורות למבטחים לשלם לה קצבת שאירים

תביעת התובעת להורות למבטחים לשלם לה קצבת שאירים רקע עובדתי התובעת, אשר מאז שנת 2002 הינה חסויה על פי החלטת בית משפט, היתה נשואה למר X ז"ל (להלן - המנוח) עד יום מותו, אף כי בפועל הם נפרדו שנים רבות קודם לכן. התובעת הינה ניצולת שואה. היא נישאה למנוח ונולדו להם שני בנים. בשנת 1972 טבע בנם בים והוא בן 16 שנים. מאז שקעה התובעת בדיכאון עמוק ואף אושפזה מספר פעמים. אמנם לא נמסר תאריך הפרידה בין המנוח והתובעת ואולם אין חולק שכבר ביום 6.6.1980 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה פסק דין בתיק אישות 66/1980, אשר חייב המנוח בתשלום מזונות התובעת (להלן - הפסק למזונות). המנוח עבד בצים וזכויותיו הפנסיוניות בוטחו במבטחים. המנוח קיבל ממבטחים פנסיה החל מחודש 10/92 ועד יום מותו, 22.6.2010. בהליך אחר שהתקיים בפנינו, תבעה הנתבעת 2, גב' ניקול אבן, ממבטחים קצבת שאירים על יסוד הטענה כי יש להכיר בה כידועתו בציבור של המנוח (48711-07-10. להלן גם - ההליך הקודם). בפסק דין מיום 9.5.13 נעתרנו לתביעה (ערעור תלוי ועומד) ואולם מכיוון שבינתיים הוגשה תביעתה זו של התובעת, הורינו למבטחים לשלם לגב' אבן רק מחצית מקצבת השאירים וזאת עד להכרעה בתביעה דנן ובכפוף לה. הצדדים הסכימו כי הראיות שהוצגו בתביעתה של הגב' אבן, יהוו חלק מחומר הראיות בתיק דנן. לבקשת מבטחים, ועל מנת ללמוד אם בפועל שילם המנוח לתובעת מזונות, ניתן ביום 27.1.2013 צו אשר הורה לקרן לטיפול בחסויים למסור את דפי החשבון מחשבון הבנק המנוהל עבור התובעת, לשנים 2009-2010. ביום 23.4.2011 הגישה מבטחים את המסמכים שהתקבלו מהקרן לטיפול בחסויים ומהם עולה כי המנוח לא שילם לתובעת מזונות, או כל תשלום אחר. מעבר למסמכים אלו, לא ביקש מי מהצדדים להציג ראיה נוספת ועל בסיס זה, סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב. טענות הצדדים לטענת התובעת, משאין חולק כי היתה נשואה למנוח עד יום מותו וכי הפסק למזונות לא בוטל, הרי היא זכאית לקצבת השאירים. המנוח מעולם לא ביקש להחליף מוטבים במבטחים; סכומי הכסף שצבר המנוח בתקופת עבודתו הצטברו במאמץ משותף של חייו עם התובעת ויש לראות בהם חלק מרכושם המשותף; בהתאם לראיות שהוצגו בתביעתה של הגב' אבן, המנוח עצמו טען בבית המשפט לענייני משפחה, בהליכים שניהל מול הגב' אבן, כי הוא מפרנס את התובעת. לפיכך, הגשמת תכלית הוראותיו הרלוונטיות של תקנון מבטחים, מחייבת הענקת קצבת השאירים לתובעת, שהיא אלמנתו היחידה. לטענת הנתבעת 2, רק לאחר שהיא עצמה הגישה תביעה לקצבת שאירים ורק לאחר שבית הדין העיר לתובעת, אשר התנגדה לתשלום הקצבה לגב' אבן, שהיא עצמה לא הגישה כלל תביעה כזו למבטחים, הוגשה התביעה דנן. גב' אבן מפנה לכך שהתובעת והמנוח נפרדו בשנות ה-80' ואף שניתן פסק למזונות, לא הוצגה כל ראיה בדבר יישומו בפועל, למצער בשנים האחרונות לחייו של המנוח. התובעת אף לא פתחה תיק הוצאה לפועל ליישם הפסק למזונות. מכאן, שהתובעת אינה יודעת מחסור כתוצאה ממותו של המנוח. בין המסמכים שהוצגו בהליך הקודם, קיים גם מכתב של המנוח למבטחים, מיום 12.5.2008, בו הוא מצהיר כי גב' אבן הינה הידועה בציבור שלו. לטענת מבטחים, לא הוצגה כל ראיה המעידה על תשלום מזונותיה של התובעת על ידי המנוח לפני מותו והראיות שהוצגו (דפי החשבון) מעידים כי ההיפך הוא הנכון. התובעת לא ביצעה כל פעולה לצורך הוכחת טענתה כי בפועל קיבלה מזונות מהמנוח ורק לבקשת מבטחים ניתנו דפי החשבון כאמור. בנה של התובעת, א' ק', א' העיד בהליך הקודם, טען כי עד שנת 2002 (אז הוכרזה התובעת כחסויה) ניהל יחד עם אימו חשבון בנק משותף ואף על פי כן, לא הציג כל ראיה לתשלומים כלשהם שקיבלה התובעת מהמנוח באותה תקופה. בנוסף, המנוח עתר כבר בשנת 1987 להכיר בו כידוע בציבור של הגב' רחל פוריצקי ז"ל, עימה גר מאז שנת 1975 ועד מותה בשנת 1986, ואף ניתן פסק דין המכיר בו ככזה. כל הצדדים מסכימים כי את זכאות התובעת לקצבת שאירים יש לבחון בהתאם להוראות תקנון מבטחים, אשר יפורשו בהתאם לתכליתן. דיון והכרעה נוכח מועד פטירת המנוח (22.6.10) בחינת הזכאות לקצבה לשאיריו, נבחנת בהתאם להוראות התקנון האחיד החל על אירועים מזכים שמועדם החל מיום 1.10.03. בפרק א' לתקנון נקבע: "אלמנת פנסיונר" - בת זוגו של פנסיונר ביום בו נפטר, ובלבד שהתקיימו בה אחד משני אלה: הייתה לבת זוגו של הפנסיונר לפני חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה וגרה עימו במשך שנה אחת רצופה עד ליום בו נפטר; הייתה לבת זוגו של הפנסיונר לאחר חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה וגרה עימו במשך שנתיים רצופות עד ליום בו נפטר, ובלבד שביום בו נפטר הגיעה בת הזוג לגיל קצבת הזקנה. לעניין תקופת המגורים תובא בחשבון גם תקופה שבשלה חויב הפנסיונר בתשלום מזונותיה של בת הזוג לפי פסק דין של ערכאה שיפוטית מוסמכת". "בת זוג" מוגדרת בתקנון כאחת משתי אלה: "(1) אשתו של מבוטח או פנסיונר; (2) מי שהוכרה כידועה בציבור כאשתו של מבוטח או פנסיונר בהחלטה של ערכאה שיפוטית המוסמכת לכך". אין חולק שהתובעת היתה אשתו של המנוח על פי דין ולכן עונה על הגדרת "בת זוג". בין שתי האפשרויות שמוגדרות בתקנון לאלמנה, התובעת צריכה להיבחן לפי האפשרות הראשונה, שכן היתה לבת זוגו של המנוח לפני שהחל לקבל קצבה ממבטחים. השאלה היחידה שנותר לבחון הינה אפוא, האם המנוח חויב בתשלום מזונותיה של התובעת לפי פסק דין של ערכאה שיפוטית מוסמכת, משך שנה אחת רצופה בטרם נפטר. אנו סבורים כי בנסיבות העניין שלפנינו, התשובה לשאלה זו הינה בשלילה, כפי שנבאר להלן. במועד פטירתו של המנוח, היו התובעת והמנוח פרודים מזה כ-40 שנים. בזמן זה הספיק המנוח לקיים לפחות שתי מערכות יחסים משמעותיות, האחת עם הגב' פוריצקי ז"ל, אשר הוכרה כידועתו בציבור והשניה עם הגב' אבן, אשר אנו הכרנו בה כידועתו בציבור בהליך הקודם. אמנם לתובעת ולמנוח היה בן משותף, אך מעבר לכך לא הוצגה בפנינו כל ראיה בדבר קשר כלשהו בין השניים מאז נפרדו, למעט בקשה משנת 1987 שהגיש המנוח לכפיית גט על התובעת ותגובת התובעת במסגרתה ביקשה שלום בית (נספחים 1-2 לתצהיר גילוי מסמכים של גב' אבן). התובעת עצמה לא הציגה כל ראיה ביחס להליכים אלו. לא הוצגה בפנינו כל ראיה כי הפסק למזונות אכן יושם בפועל ולמצער בשנים האחרונות. צודקת מבטחים בטענתה, כי בנה של התובעת, א' העיד שניהל עימה חשבון בנק עד להכרזתה כחסויה, יכול היה להציג ראיה לתשלום המזונות, ומשלא עשה כן, חזקה כי ראיה כאמור היתה פועלת כנגדו. לאחר מכן, מאז שנת 2002 ואילך, ענייניה של התובעת מנוהלים על ידי הקרן לחסויים ובאת כוחה בהליכים שבפנינו מונתה לצורך זה על ידי הקרן. אף על פי כן, לא ביקשה ב"כ התובעת להציג בפנינו כל מסמך המעיד על תשלום מזונותיה של התובעת מאז שנת 2002 ואילך. בנסיבות אלו, אין אנו נותנים אמון בעדויות בעל פה בדבר תשלום המזונות בפועל. לא נטען כי התובעת פעלה ליישום הפסק למזונות באמצעות רשויות האכיפה והגבייה. בסיכומיה ייחסה ב"כ התובעת את הדבר לכך שמדובר בחסויה שלא עמדה על זכויותיה ואולם עינינו הרואות כי אף שהינה חסויה יש מי שדואג שתעמוד על זכויותיה. מה עוד, שהתובעת הינה חסויה מאז שנת 2002, כאשר עד אז ובמשך 20 שנים, עמד לזכותה, לכאורה, הפסק למזונות, מבלי שהוכח שיושם בפועל ומבלי שביקשה לאכוף אותו. לפיכך, לא זו בלבד שהתובעת לא פעלה לאכיפת הפסק למזונות, אלא אף לא נמסר לכך הסבר מניח את הדעת. נסיבות אלו מלמדות כי קיימת אפשרות סבירה, שבין התובעת למנוח הושגה בשלב מסוים הסכמה על ויתור על המזונות, בין אם בתמורה לתשלום ובין אם בדרך אחרת, במפורש או מכללא. בפירוש הוראות תקנון הקרן יש להעדיף פרשנות תכליתית על פני פרשנות דווקנית שאינה מקיימת את מטרותיו, ובלבד שהפרשנות ניתנת לעיגון בלשון ההוראה. כפי שלעיתים יקבע כי דרישת המגורים התקיימה, אף אם בפועל לא התגוררו בני הזוג יחד, כך גם עשויים להתקיים מקרים בהם יקבע כי קיומו של פסק למזונות אינו מקים את חזקת המגורים המשותפים, משלא יושם. צודקת התובעת בטענתה בסיכומיה כי "תכליתה של קרן הפנסיה היא להגן על האלמנה מפני מחסור כלכלי שנוצר עקב מותו". על יסוד תכלית זו אנו קובעים כי חזקת המגורים המשותפים, מכוח פסק למזונות, קמה בהתקיים שתי דרישות: פסק למזונות שניתן על ידי ערכאה מוסמכת וחיוב בן הזוג בתשלום. אין מדובר בדרישה זהה, אלא בדרישה לחיוב דה יורה ולחיוב דה פקטו. במקרה הנדון, אין בפנינו כל ראיה בדבר יישום הפסק למזונות, בין אם במישרין ובין אם בדרך של אכיפתו ואין בפנינו כל הסבר מדוע לא פעלה התובעת ליישום הפסק דה פקטו, ואף לא הוצג בפנינו כל מחסור כלכלי שנוצר לתובעת עקב מותו של המנוח. על כן קובעים אנו כי התובעת אינה עונה על הגדרת "אלמנה" בתקנון מבטחים. באשר ליתר טענות התובעת, בדבר צבירה משותפת של הזכויות בקרן וכיו"ב, הרי שטענות אלו נעדרות יסוד, באשר אין חולק כי הזכויות על פי תקנון קרן הפנסיה אינן מהוות חלק מעיזבונו של אדם, והתשלומים מהקרן נעשים בהתאם להוראות התקנון והדין. סוף דבר על יסוד האמור לעיל התביעה דנן נדחית. בהתאם, על מבטחים לשלם את מלוא קצבת השאירים לנתבעת 2. משההליך דנן התקיים על יסוד אותו בסיס ראייתי שהוצג בהליך הקודם, תישא התובעת בהוצאות הנתבעות בסך 1,000 ₪ בלבד, לכל אחת מהן. ההוצאות תשולמנה בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק דין זה. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים. פנסיהמבטחים (פנסיה)קצבת שארים