הפסקת תשלום גימלת הבטחת הכנסה בגלל הכנסות ממט"ח

הפסקת תשלום גימלת הבטחת הכנס בנימוק כי הכנסתו ממט"ח עולה על גובה הגמלה המותרת לחודש, אשר עמדה על סך של 2,463 ₪. טענות התובע 2. לטענת התובע, הוא עלה ארצה בשנת 2003 יחד עם אשתו ושלושת ילדיו הקטנים. המשפחה מוכרת לרווחה כמשפחה במצב כלכלי קשה מאוד. התובע אינו עובד, ורעייתו עובדת בנקיון בשכר זעום. אמו של התובע שנותרה לגור בתוניס חששה לשמור כספים בחשבון הבנק שלה שם מחשש שייגנבו. לכן, בחודש 6/08 כאשר הגיעה לביקור בישראל, נתנה לתובע סכומי כסף במזומן על מנת שישמור אותם עבורה, וכך עשה התובע כאשר שמר את הכספים בחשבונו בפק"מ, וכל שקל שהועבר אליו הפקיד אותו שם. בשנת 2012 אמו של התובע הגיעה לביקור נוסף, התובע ליווה אותה לבנק וסייע לה לפתוח חשבון בנק על שמה, אליו הועברו מלוא הכספים מחשבונו. התובע ובני משפחתו לא משכו שקל אחד מהחשבון בין השנים 2008 - 2012, וזאת על אף מצבם הכלכלי הקשה כתוצאה מהשלילה הרטרואקטיבית ואף העתידית ל - 5 שנים של הגמלה, בעקבותיה הגיעו התובע ומשפחתו לחרפת רעב. לא הוכח כי הכספים שימשו כמקור הכנסה, וגם אם קיים ספק כזה, הרי שמדובר בחוק סוציאלי ויש ליתן לתובע ולבני משפחתו להנות מהספק, ולכן יש לקבל את התובענה. טענות הנתבע 3. לטענת הנתבע, יש לדחות את התובענה היות והתובע צירף רק ביום 3/1/12 אישור מהבנק המעיד על יתרות בחשבון מטבע זר, כאשר בתביעותיו להבטחת הכנסה לאורך השנים לא ציין זאת. מעיון בתדפיס הבנק עולה, כי בין התאריכים 6/08 ועד 3/12 הופקדו בחשבון מט"ח 700,000 ₪, לכן גם נוצר חוב רטרואקטיבית. התובע טוען כי הכספים שייכים לאמו; דא עקא, כי התובע לא המציא לכך כל ראיה, וכן נמצא לא מהימן בגירסאותיו, שעה שסיפק מספר תירוצים וגירסאות לעניין הכספים שבמחלוקת. הצהרת התובע בעדותו והצהרתו בסיכומיו סותרות את האמור בתצהירו ובתדפיסי הבנק. אמו של התובע נכנסה לישראל 24 פעמים בשנים 1991 - 2012, ואם פחדה להשאיר את כספה מחוץ לישראל, הרי שהיה ביכולתה לפתוח לעצמה חשבון כרצונה באותם ביקורים רבים. התובע לא סיפק הצהרה מהרשות להלבנת הון או מרשויות המכס לעניין הכספים המופקדים, ויש לזקוף זאת לחובתו. לסיכום, טען הנתבע כי קיימת עילה לשלילת זכאות להבטחת הכנסה החל משנת 2008 ועד 3/12. כמו כן, כי יש לראות בסכומים האמורים העברת נכס ללא תמורה למשך 5 שנים, וזאת עד לתאריך 3/2017. דיון והכרעה 4. במסגרת מסכת הראיות נחקרו התובע ואשתו על האמור בתצהיריהם. כמו כן, הוגשו תדפיסי בנק רלוונטים, הצהרותיהם לנתבע, טפסי תביעה אותם מילא התובע, ואף הצהרת אמו. לאחר מסכת הראיות סיכם התובע את טענותיו בעל פה, והנתבע הגיש את סיכומיו בכתב. 5. לאחר עיון בכתבי הטענות על נספחיהם, בתצהירים ובסיכומים, ולאחר שמיעת העדויות, הגענו למסקנה כי דין התובענה להתקבל, ונפרט. 6. מהתמונה שנפרשה לפנינו עולה, כי גירסתם של התובע ואשתו כפי שהופיעה בתצהיריהם לא נסתרה. התובע ואשתו העידו בבית הדין, וענו באופן ברור, חד וקולח לכל השאלות אשר נשאלו. לפיכך, אנו מקבלים את עדויותיהם כמהימנות, וקובעים כי יש לקבל את גירסתם. יצויין, כי במהלך מסכת הראיות חקירתם הנגדים בוצעה באמצעות מתורגמן לשפה הצרפתית, נתון חשוב אליו עוד נתייחס בהמשך. 7. התובע (יליד 1960) ואשתו עלו ארצה מתוניס יחד עם 3 ילדיהם הקטנים, ומשנת 2004 ועד שנת 2012 התקיימו מקיצבת הבטחת הכנסה, כאשר בין לבין אמו של התובע (ילידת 1932) קנתה עבורם מכספיה בית בו הם מתגוררים עד היום. 8. בשנת 2008 העבירה אמו של התובע, אשר מתגוררת בטוניס ובצרפת לסירוגין, סכומי כסף שונים בסך כולל של 700,000 ₪ בקירוב, אשר הועברו לחשבון פק"מ של התובע. בשנת 2012 אמו של התובע הגיעה לישראל, פתחה חשבון על שמה, וכספים אלו הועברו אליו. כפי שהוכח בפנינו, התובע ואשתו, אשר עובדת בנקיון במשרה חלקית, לא עשו כל שימוש בכסף שהופקד לחשבונו של התובע; וגירסתם זו נתמכה באישור הבנק, לפיו בין התאריכים 1.7.08 ו- 9.3.12 לא ביצעו התובע ואשתו משיכה כלשהי מהחשבון נשוא התובענה. יש בכך כדי לחזק את טענת התובע כי הכספים שייכים לאמו של התובע, אשר העדיפה להפקיד את הכספים במדינת ישראל ולא בתוניס, מטעמים מובנים. 9. אמנם, לאורך השנים, עת הגיש התובע תביעותיו להבטחת הכנסה, לא הצהיר על קיומו של חשבון מט"ח בבנק בנוסף לחשבון עו"ש במטבע ישראל. דא עקא, התרשמנו כי מדובר בתובע תם לב, אשר עלה לישראל רק בשנת 2003; השפה העברית אינה שגורה בפיו, והוא אף אינו יודע קרוא וכתוב והטפסים השונים אשר הוגשו לנתבע כלל לא מולאו על ידו. גם טענתו של הנתבע, לפיה אמו של התובע הגיעה לישראל 24 פעמים החל משנת 1991 ועד סוף שנת 2012, אין בה כדי לשנות את המסקנה. אמו של התובע העדיפה מן הסתם שהכספים יישמרו אצל בנה בחשבונו, וניתן להבין זאת בעת שמדובר באישה מבוגרת החוששת שיגלו כי ברשותה סכומי כסף נכבדים. 10. במסגרת סיכומיו הקדיש הנתבע פרק שלם לסוגיית איסור הלבנת הון. מעיון בכתב ההגנה עולה, כי מדובר בחזית חדשה ואסורה שעלתה לראשונה רק בסיכומי הנתבע. טענה זו היתה צריכה להופיע עוד בכתב ההגנה, דבר שהיה מאפשר לתובע להתגונן בפניה במסכת הראיות ובסיכומיו. הדבר היה מאפשר דיון בסוגייה וקבלת הכרעה מבוססת. הופעת הטענה לראשונה בסיכומי הנתבע אינה מאפשרת את כל אלה. לפיכך, אין להידרש לטענה זו. עם זאת, יש לציין כי גם אם היינו נדרשים לטענה לגופה, לא היה בכך כדי להשפיע על התוצאה אליה הגענו; מאחר ואין אנו עוסקים בתחום הלבנת ההון אלא בהכנסתו של התובע, ומרגע שקבענו כי הכספים שייכים לאמו אין משקל לטענות בתחום הלבנת ההון. 11. לסיכום נציין, כי מדובר בנסיבות מיוחדות; בהן התובע עלה ארצה בשנת 2003 מתוניס, אינו יודע קרוא וכתוב בשפה העברית, הוא מובטל, ואשתו עובדת במשרה חלקית בעבודות נקיון. התובע ואשתו לא משכו ולו שקל אחד מהכספים נשוא התובענה, היות והכסף שהופקד שם שייך לאמו של התובע; קשישה המתגוררת בגפה בתוניס, שביקשה להפקיד את הכספים שלה במדינת ישראל היות וכאן הם יהיו בטוחים יותר לדידה. כאשר גילה התובע כי הדבר אסור, משכה אמו את כספיה לחשבון על שמה, במחיר של הפסד כספי, היות ומשכה אותם לחשבון משלה עובר לתאריך הקובע למועד פרעונם. לפיכך, אנו קובעים כי הכספים נשוא ההליך היו ונשארו כל העת בבעלות אמו של התובע, והתובע לא עשה בהם כל שימוש ולא הפיק מהם כל הכנסה או רווח כלשהו. אחרית דבר 12. דין התובענה להתקבל, כך שהחלטת פקיד התביעות מיום 12.9.12 בטלה. 13. בנסיבות העניין איננו עושים צו להוצאות, היות והתובע יוצג באמצעות הסיוע המשפטי. 14. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין. 15. פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר רשום. הבטחת הכנסה