בשל גידול המלנומה, הגיש התובע תביעה לקצבת נכות (כללית)" על פי ביטוח נכות בחוק. תביעתו זו הוכרה על ידי הנתבע ושולמו לתובע גמלאות על פיה. כחמש שנים אחר כך הגיש התובע לנתבע תביעה - אף היא נסבה על אותו גידול מלנומה - לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה על פי ביטוח נפגעי עבודה בחוק. תביעה זו הוכרה, אולם תשלום הגמלה בגינה החל רק שנה רטרואקטיבית ממועד הגשתה. בתביעתו כאן, עותר התובע כי הנתבע יראה בהגשת תביעתו על פי פרק ביטוח נכות בחוק (להלן- התביעה הראשונה) כאילו היתה תביעה שהוגשה על פי ביטוח נפגעי עבודה, כך שתשולם לו קצבת נכות מעבודה החל משנת 2001. בבסיס התביעה עומדת הטענה כי קצבה לנפגע בעבודה עולה בשיעורה על קצבת נכות כללית. הנתבע מכחיש את טענות התובע ואת הסעד לו הוא עותר. על התשתית העובדתית הבאה לא היתה מחלוקת, וזו נוסחה ברשימת מוסכמות בדיונים מהימים 11.2.13 ו- 12.11.13. התביעה הראשונה הוגשה ביוני 2002 (מוצג נ/1). בעת הגשת התביעה הראשונה - שהוגשה כאמור על פי ביטוח נכות - לא ידע התובע לטענתו, כי קיים קשר בין המלנומה לבין תנאי העבודה. תעודה ראשונה לנפגע בעבודה הוצאה בחודש 7/2007 (נספחים א-9, א-10 לכתב התביעה). ביום 23.9.07 הגיש התובע בשל המלנומה תביעה להכרה כנפגע עבודה ולדמי פגיעה על פי ביטוח נפגעי עבודה (נספח א-8 לכתב התביעה) (להלן - התביעה השניה). התובע הוכר כנפגע עבודה על פי תורת המיקרוטראומה, וזאת לאחר הליך שנוהל בבית הדין לעבודה (מוצג נ/2). לתובע נקבעו נכויות לנפגע בעבודה כמפורט בהודעת הנתבע מיום 12.2.12 - נספח א-15 לכתב התביעה: במסגרת נכויות אלה נקבעה לתובע נכות צמיתה של 76% החל מיום 1.12.02 ולפני כן נקבעו לתובע נכויות זמניות, בתחולה מיום 1.6.00. גמלת נכות מעבודה משולמת לתובע בעד התקופה שראשיתה 1.9.06 בשל כך שהתביעה השניה הוגשה ביום 23.9.07 - בהתאם להחלטת הנתבע מיום 21.2.12 ושהעתקה צורף כנספח א-11 לכתב התביעה. זו ההחלטה עליה משיג התובע בתביעה זו. לתשתית עובדתית מוסכמת זו יש להוסיף את התאריכים הרלוונטיים הבאים, כעולה מהמסמכים הרפואיים שצורפו לתצהיר התובע ואשר לא נסתרו על ידי הנתבע: גידול המלנומה נכרת מרקה ימין בחודש 6/2000 (אישור רפואי מיום 19.12.01 של האגודה למלחמה בסרטן - נספח א-7 לתצהיר התובע). בחודש 11/01 נכרת נגע ובלוטות לימפה נגועות במלנומה (אישור האגודה למלחמה בסרטן - נספח א-7 לתצהיר התובע ואישור מיום 20.12.01 של ד"ר יוסף קושניר - נספח א-2 לתצהיר התובע). טענתו העיקרית של התובע הינה כי בעת שהגיש את התביעה הראשונה לא ידע על הקשר בין מחלתו לבין עבודתו. נטען כי בעת שהוגשה התביעה הראשונה היה על הנתבע, באמצעות מומחיו הרפואיים, לזהות כי המחלה היא כזו העשויה לנבוע מעבודתו של התובע, הכרוכה בחשיפה לשמש, ואז היה על הנתבע להפנות את התובע להגיש את תביעתו הראשונה על פי ביטוח נפגעי עבודה ולא על פי ביטוח נכות. משלא עשה כך הנתבע - טוען התובע - אין מקום להפעיל את הוראת סעיף 296(ב) לחוק בנוגע לתביעה השניה. עוד טוען התובע, בין היתר, כי לא השתהה בהגשת התביעה, שהרי זו הוגשה כבר בשנת 2002 וגם מטעם זה אין מקום לתחולת הוראת סעיף 296(ב) לחוק בנוגע לתביעה השניה; וכי הנתבע לא נתן לתובע - בעת שהוגשה התביעה הראשונה- הסבר בדבר ההבדלים בין תביעה על פי ביטוח נכות לבין תביעה על פי ביטוח נפגעי עבודה וכי הגשת התביעה הראשונה על פי ביטוח נכות נעשתה מכיוון שהתובע הופנה על ידי הנתבע, כאשר הגיע למשרדיו, למחלקת נכות כללית. גם מטעם זה, נטען, יש לראות בתובע כמי שהגיש את התביעה השניה בשנת 2002. אליבא דנתבע, משאין חולק כי התביעה לתשלום דמי פגיעה וכן התביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה הוגשו ביום 23.9.07, בהתאם לאמור בסעיף 296(ב) לחוק, התובע אינו זכאי לתשלום קצבת נכות בענף נפגעי עבודה בתקופה שקדמה ל- 9/06, ואי ידיעת החוק על ידי התובע אינה יכולה להקים לו זכאות לגמלה היכן שזו לא קיימת. העד היחידי שנשמע בתובענה זו היה התובע, אשר נחקר על תצהיר עדותו הראשית. לאחר שנתנו דעתנו לכלל הראיות והטענות שהובאו בפנינו, באנו לכדי מסקנה כי דין התביעה להדחות. מועד היווצרות עילת התביעה החלטת הנתבע, בה נדחתה תביעתו של התובע כי תשולם לו קצבת לנכה מעבודה לתקופה הקודמת לחודש 9/06, מושתתת על הוראות סעיף 296 לחוק. לענייננו רלוונטיים הוראות סעיף 296(א) והרישה של סעיף 296(ב)(1), המורים כך: (א) כל תביעה לגמלת כסף, תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה. (ב) (1) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; .... נטעים כי זה היה גם נוסחם של סעיפים אלו במועד הגשת התביעה השניה, שהוא המועד בו יש לבחון האם יישם הנתבע נכונה את הוראת הסעיפים האמורים על מקרהו של התובע. נוסחו של סעיף 296 לחוק במועד הגשת התביעה הראשונה אינו רלוונטי לעניינו, שכן התביעה בפנינו מתייחסת לתשלום קצבה לפי התביעה השניה, ולא לפי זו הראשונה. יום היווצרות עילת התביעה הוא המועד שלאורו יקבע האם הוגשה תביעת מבוטח בשיהוי לענין סעיף 296(ב) לחוק. בענייננו, עילת התביעה הרלוונטית היא זו שבתביעה השניה, היינו - התביעה להכרה בתובע כנפגע עבודה. על מנת שתקום לתובע עילת תביעה כזו, היה עליו להראות, בין היתר, כי המחלה נגרמה עקב עיסוקו במשלח ידו (סעיף 79 לחוק). אין מחלוקת כי לתובע נקבעה נכות מעבודה לראשונה בתחולה מיום 1.6.00 (נספח א15 לתצהיר התובע). יוזכר, כי זהו החודש בו הוסר נגע המלנומה מהרקה הימנית של התובע. מכאן, שעילת התביעה על פי ביטוח נפגעי עבודה נוצרה ב- 1.6.00 (עב"ל (ארצי) 1304/04 כץ - המוסד לביטוח לאומי, פסקה 7(ו) לפסק הדין (31.12.2007)), כך שהיה על התובע להגיש את התביעה השניה לא יאוחר מיום 1.6.01 (סעיף 296(א) לחוק). לאור מועד זה של היווצרות עילת התביעה, רשאי היה הנתבע להסיק כי התביעה השניה הוגשה אחרי המועד הקבוע בסעיף 296(א) לחוק. נציין כי התובע טוען כי מועד תחילת נכותו כנפגע בעבודה הינו 11/2001, וענין זה הובא לדיון בפני ועדה רפואית. בדיון טען התובע כי הוועדה קיבלה טענתו וקבעה כי מועד תחילת הנכות הינו 11/2001. התובע לא הציג בפנינו אסמכתא כלשהי בענין זה. אולם גם אם נכונה טענתו, וגם אם נאמר כי עילת התביעה לפי ביטוח נפגעי עבודה נוצרה בחודש 11/2001, אין בכך כדי לשנות מהמסקנה שהתביעה השניה הוגשה אחר המועד הקבוע בסעיף 296(א) לחוק. כעת יש לבחון האם השיהוי בהגשת התביעה השניה - שהוגשה, כאמור, רק בשנת 2007 - נובע מנסיבות המצדיקות לקבוע כי לא היתה דרך לתובע לדעת כי עילת התביעה השניה נוצרה ביוני 2000. הסברו של התובע לכך שהגיש את התביעה השניה רק בשנת 2007 היה כי רק אז נשאל על ידי רופא שטיפל בו האם הגיש תביעה כנפגע עבודה (עדותו בעמוד 8 לפרוטוקול). הוא הודה כי בעת שהגיש את התביעה הראשונה לא קיבל ייעוץ רפואי בנוגע לשאלה האם קיים קשר בין הליקוי לתנאי העבודה (עדותו בעמוד 9 לפרוטוקול). הוא הסביר כי ממילא לא היה טעם בהגשת התביעה השניה בשנת 2002, שכן לראיה התביעה השניה נדחתה על ידי הנתבע והמחלוקת - בדבר ההכרה בתובע כנפגע עבודה - הוכרעה בהליך משפטי בבית הדין לעבודה (עדותו בעמוד 9 לפרוטוקול). לטעמנו, לא ניתן לומר כי הוכחו בפנינו נסיבות מהן ניתן להסיק כי לא היתה לתובע דרך לדעת כי עילת התביעה השניה נוצרה בשנת 2000. כאמור, הנכות מעבודה נקבעה בתחולה מהמועד בו הוסר נגע המלנומה. אין מדובר במקרה בו הנכות היתה חבויה והתובע לא היה מודע לה. אין טענה כזו מצידו של התובע. התובע לא טען, וממילא לא הוכיח, שהיו סיבות שאינן תלויות בו שמנעו ממנו, כבר בשנת 2002 כאשר הגיש את התביעה הראשונה, לברר - למשל באמצעות היוועצות עם גורמים מקצועיים כגון מומחים רפואיים - האם קיימת אפשרות שהליקוי נובע מתנאי עבודתו. לא נטען בפנינו, וממילא לא הוכח, כי רק בשנת 2007 ניתן היה, מבחינה רפואית, לעמוד על הקשר בין המלנומה שנכרתה ביוני 2000 לבין תנאי עבודה הכרוכים בחשיפה לשמש. בענין זה נציין כי בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה (נספח א-9 לתצהיר התובע) אין שום אזכור לכך כי רק בשנת 2007 ניתן היה לעמוד על הקשר בין הליקוי לעבודה. להפך, נרשם שם שהקשר בין המחלה לבין חשיפה לשמש ידוע ומתואר בספרות המקצועית. לא נרשם שם שקשר זה ידוע רק משנת 2007. אף התובע סבור כי בשנת 2002 ניתן היה לעמוד על קשר זה, שכן הוא טוען כי הנתבע היה צריך לעמוד עליו באמצעות מומחיו עת הוגשה לו התביעה הראשונה. התוצאה הינה כי לא הוכח בפנינו על ידי התובע כי במועד הגשת התביעה הראשונה, או בכל מועד אחר שקדם להגשת התביעה השניה, לא יכול היה, כאדם סביר, להיות מודע לעובדה כי קיים קשר סיבתי בין המחלה לבין תנאי עבודתו. נטעים, לאור טענת התובע, כי המבחן איננו האם במועד הגשת התביעה הראשונה היה הנתבע מכיר בתובע כנפגע עבודה, אלא המבחן הינו האם יכול היה התובע, כאדם סביר, לעמוד על הקשר הסיבתי בין המחלה לעבודה, וכתוצאה מכך להגיש תביעה לפי ביטוח נפגעי עבודה. עוד נוסיף, כי התובע אף לא יכול לסמוך ידיו על העובדה כי גורל התביעה השניה הוכרע רק במסגרת הליך משפטי, וכי קודם לכן סרב הנתבע לאשרה. ראשית, עובדה היא כי משהנתבע עמד על הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע למחלתו- לאחר שהתקבלה חוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין- בחר לאשר את התביעה השניה, עוד בטרם הכריע בית הדין בענין (מוצג נ/2). שנית, אין בכך כדי להוכיח שכבר בשנת 2002, עת הוגשה התביעה הראשונה, לא ניתן היה, מבחינה אובייקטיבית, לעמוד על קשר זה. נציין כי קביעותינו דלעיל נותרות ללא שינוי גם אם נכונה טענתו של התובע שמועד תחילת הנכות בעבודה הינו 11/2001. זאת ועוד. אך סביר היה שהתובע יערוך בירור בנוגע לקשר הסיבתי האמור במועד בו הוגשה התביעה הראשונה, וזאת בשל אפיקי התביעה שעמדו לרשותו על פי החוק. כאשר הוגשה התביעה הראשונה, היה על התובע לדעת כי פתוחה בפניו, בשל המחלה, אפשרות להגיש תביעה בשני אפיקים עיקריים: האחד - על פי ביטוח נכות והשני - על פי ביטוח נפגעי עבודה. חזקה על התובע שידע כי אפשרויות אלו המעוגנות בחוק עומדות לרשותו, גם אם התובע טוען כי בפועל לא היה מודע, כאשר הוגשה התביעה הראשונה, לאבחנה בין ביטוח נכות לביטוח נפגעי עבודה (עב"ל (ארצי) 16657-09-10 סבן - המוסד לביטוח לאומי, פסקה 16 לפסק הדין (6.10.2011) (להלן - ענין סבן)). קיומן של שתי אפשרויות תביעה מובחנות אלו מוביל לכך כי מבוטח סביר היה עורך בירור באשר לאפיק התביעה הרצוי. אילו היה התובע פונה, בסמוך להגשת התביעה הראשונה, למומחה ברפואה, ומספר לו על תנאי עבודתו ומבקש לברר מה מקור המחלה, סביר להניח שהיה עומד על קיומו של קשר סיבתי כאמור - קשר אשר אין חולק כי קיים בעניינו של התובע. מכאן שאנו קובעים כי לא היתה הצדקה לשיהוי בו הוגשה התביעה השניה (עב"ל (ארצי) 24035-05-10 אלסייד - המוסד לביטוח לאומי (8.3.2011)). עצם העובדה כי התובע הגיש את התביעה הראשונה, אינה יכולה להחשב כהיעדר שיהוי - לצורך סעיף 296(ב) - לענין התביעה השניה, ויש לדחות את טענת התובע בענין זה. הגשת תביעה על פי ביטוח נכות אין משמעה הגשת תביעה על פי ביטוח נפגעי עבודה. מדובר בסוגי ביטוחים שונים, והתביעות המוגשות לנתבע על פי כל אחד מהם - שונות וכוללות מידע רלוונטי שונה (תקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה), התשנ"ח - 1998; עב"ל (ארצי) 57861-01-11 לוזון - המוסד לביטוח לאומי, פסקה 21 לפסק דינו של סגן הנשיאה פליטמן (7.8.2012) (להלן - ענין לוזון)) . כך, למשל בעוד שבטופס התביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה נדרש המבוטח לספק פרטים על הפגיעה, הרי שבטופס תביעה לקצבת נכות כללית לא נדרש פירוט כזה. האבחנה בין סוגי הביטוחים השונים אינה נובעת מטעמים בירוקרטיים, אלא היא משקפת את העובדה כי ביטוחים אלו ממומנים בצורות שונות ותנאי הזכאות לגמלה על פיהם נבחנים אחד מהשני. האם יש בהתנהלות הנתבע כדי לאיין את הוראת סעיף 296(ב) לחוק טענת התובע לפיה במועד הגשת התביעה הראשונה, הופנה על ידי נציגי הנתבע להגישה במחלקת נכות כללית - לא נסתרה. היא גם עולה בקנה אחד עם טענת התובע כי בעת הגשת התביעה הראשונה לא ידע התובע על קשר אפשרי בין תנאי העבודה לבין המחלה. על כן, אך סביר להסיק כי במועד הגשת התביעה הראשונה, ככל שנשאל התובע על ידי פקידי הנתבע באשר לטיב תביעתו, לא יכולים היו אלה להפנותו להגשת תביעה לפי ביטוח נפגע עבודה. טענת התובע לפיה הנתבע לא בדק, באמצעות מומחיו, את התביעה הראשונה על מנת לבחון האם עולה ממנה קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין המחלה ולא הציע לתובע בצורה יזומה להגיש תביעה לפי ביטוח נפגעי עבודה - גם היא לא נסתרה. הנתבע לא הביא ראיה כלשהי לסתירת טענת התובע. כך, למשל, לא הובאה תעודת עובד ציבור מרופא המוסד או מפקיד תביעות שהיו מעורבים בבחינת התביעה בשנת 2002. ואולם, יש לדחות את טענת התובע כי קמה לו זכאות לקבלת קצבת נכות מעבודה לתקופה הקודמת לחודש 9/06 בשל העובדה שלא הופנה על ידי הנתבע - בעת הגשת התביעה הראשונה - למחלקת נפגעי עבודה ובשל כך שהנתבע לא הסיק מהתביעה הראשונה כי התובע הוא נפגע עבודה. אי מסירת מידע על ידי הנתבע לתובע, באשר לאבחנה בין ביטוח נכות לבין ביטוח נפגעי עבודה, אינה יכולה להקים לתובע זכות לקצבת נכות מעבודה בניגוד להוראת סעיף 296(ב) לחוק, בשים לב, בין היתר, לחזקת ידיעת החוק החלה על התובע (ענין סבן, פסקה 16 לפסק הדין). בנוסף, לא חלה על הנתבע חובה - כפי שמבקש התובע להטיל על הנתבע - לבחון באמצעות מומחים רפואיים את התביעה הראשונה ולהסיק ממנה כי תנאי עבודתו של התובע הם שגרמו למלנומה. המידע הקשור לתנאי העבודה של התובע ולקשר סיבתי אפשרי בין תנאים אלה לבין מחלתו - מצוי אצל התובע, ולא אצל הנתבע. כמי שהמידע מצוי אצלו, יש להטיל על המבוטח - כאן התובע - את הנטל לערוך בירור מקדים באשר לסוג הביטוח לפי החוק בו מבקש המבוטח למצות את זכויותיו (ענין לוזון, פס' 16-19 לפסק דינו של סגן הנשיאה פליטמן). המבוטח יכול לבקש מהנתבע סיוע בהגשת התביעה כאשר יש למבוטח התלבטות ספציפית, אולם אין להטיל על הנתבע -כפי שמבקש התובע לעשות כאן - את הנטל לבחון, יש מאין ומבלי שהובאה לפתחו בקשה ספציפית מהמבוטח להתייעצות - תביעה לפי ביטוח על פי פרק מסויים בחוק ולהסיק מכך כי רצוי למבוטח להגישה על פי ביטוח הקבוע בפרק אחר בחוק. בענייננו, לא יכול היה הנתבע להסיק את אשר התובע מבקש ממנו. לא הוכח בפנינו כי הנתבע ידע על תנאי העבודה של התובע - היינו חשיפה ממושכת לשמש. עצם רישומו של התובע אצל הנתבע במעמד של עצמאי, כקבלן, אינו משמיע לנתבע כי תנאי עבודתו הם כאלה היוצרים קשר סיבתי בינם לבין המחלה. עיון בטופס התביעה הראשונה (מוצג נ/1) מעלה כי כל שנרשם שם, לגבי עבודת התובע, הוא שהוא קבלן שיפוצים עצמאי. אין שם שום פירוט על עצם חשיפת התובע לשמש ואין שם טענה בדבר קשר אפשרי בין העבודה לליקוי. נציין כי כאשר פנה התובע בשנת 2002 (נספח א-13 לתצהירו) לוועדה הרפואית לענין ביטוח נכות, הוא לא מצא מקום לציין כלל כי תנאי עבודתו כוללים חשיפה לשמש. כל שנרשם שם, בין היתר, היה כי התובע מבצע עבודות פיזיות בענף השיפוצים והבניה. אלא שעבודת שיפוצים אינה מתבצעת בהכרח בחוץ. כך גם עולה מפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים בביטוח נכות מיום 9.7.02 (מוצג נ/3). בפני ועדה זו, בפניה הופיע התובע, לא טען התובע טענה כלשהי בנוגע לתנאי עבודתו - כגון עצם חשיפתו לשמש. על כן אין לומר כי היו בידי הנתבע הנתונים הדרושים כדי להסיק שמחלתו של התובע היא פגיעה בעבודה. התוצאה הינה שאין בהתנהלות הנתבע במקרה כאן כדי להקים לתובע זכות לקצבת נפגע מעבודה שלא על פי הוראות החוק, לרבות הוראת סעיף 296(ב) שבו. סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, התביעה נדחית. אנו קובעים כי לא נפל פגם בהחלטת הנתבע מיום 21.2.12 לפיה אין לשלם לתובע גמלת נפגע בעבודה בעבור תקופה הקודמת ליום 1.9.06. אין צו להוצאות. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער עליו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. קצבת נכותנכות כלליתנכות