התובעת הגישה תביעה להבטחת הכנסה מיום 22.3.11, הנתבע דחה את התביעה מאחר שלטענתו התובעת מנהלת משק בית משותף עם בן זוגה מר אלעואדרה עומר . 2. בתובענה זו עלינו להכריע בבקשת התובעת לקבלת הבטחת הכנסה ממרץ 2011 ועד ליום 02.07.12, מאחר שהתביעה היא ערעור על החלטת פקיד התביעות מיום 02.07.12. 3. לטענת התובעת היא גרושה משנת 2009 וחיה לבד עם ילדיה, בן זוגה התחתן עם אישה אחרת ועזב את ביתם המשותף. 4. הנתבע טען כי התובעת אינה זכאית לקבלת גמלת הבטחת הכנסה כנפרדת החל מחודש מרץ 2011 מאחר שהיא ניהלה משק בית משותף עם אבי ילדיה, מר אלעואדרה עומר. לטענת ב"כ הנתבע, התובעת העלימה מהנתבע מידע אודות מגורים משותפים וניהול משק בית משותף עם בן הזוג, בניגוד לאמור בסעיף 20א לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980. 5. בדיון העידו התובעת, מר עמר אלעואדרה, מר איציק פרץ- חוקר מטעם הנתבע. 6. בהודעת התובעת שנמסרה לחוקר מטעם הנתבע ביום 18.06.12 תיארה התובעת כי היא גרושה, התגרשה מבן זוגה לפני כ-3 שנים, פנתה לבית הדין השרעי ונקבעו לה מזונות בסך של 900 ₪. התובעת הצהירה כי מתגוררת בבית האח עם אימו ואחיו של בן הזוג. בהצהרתה ציינה התובעת כי שילמה לאח של זוגה, תשלומים עבור מים בסך של 500 ₪, חשמל בסך של 500 ₪ ושכירות בסך של 400 ₪. התובעת לא הציגה כל ראיות בעניין זה. התובעת מסרה לחוקר כי בן הזוג ביקר בבית האח, אך בא לבקר את אימו והיא, התובעת, לא ראתה אותו שם. 7. התובעת העידה כי התחתנה עם מר עומר אלעואדרה בשנת 1994 ובשנת 2009 נפרדה ממנו בשל נישואיו לאישה אחרת. התובעת אישרה שנשארה לגור בביתו. התובעת הגישה טופס הצהרה לנתבע ביום 29.03.11 למל"ל שבו הצהירה כי "בעלי עזב אותי, התגרשנו לפני כ-8 חודשים" כלומר בשנת 2010. בדיון בפני ביום 3.12.13 העידה: "רק ב-2009 הוא התחתן ועזב אותי" (ר' עמוד 6, שורות 9-11 לפרוטוקול מיום 03.12.13). באשר למקום מגוריה, התובעת העידה כי גרה בביתו של אח בן הזוג, שכונה ב', בית מספר 168 בשגב שלום עד שנת 2012 ולאחר מכן עברה להתגורר בבית אחיה והסיבה למעבר היא בשל חתונת אח בן הזוג וחיכוכים בין ילדיה לילדי האח. התובעת נשאלה לגבי מזונות והשיבה כי היא מקבלת מזונות החל משנת 2011 וכשב"כ הנתבע הציגה לבית הדין פסק דין למזונות מיום 25.03.10 בתיק 620/10 בביה"ד השרעי אמרה התובעת: "2010 לקחתי מזונות". כאשר נשאלה לגבי גובה המזונות, התובעת טענה כי נפסקו לה 900 ₪ עבור מזונות, ב"כ הנתבע הצביעה על כך שבפסק הדין נפסק כי תקבל 100 ₪ עבור כל אחד מחמשת הילדים ולהם שמונה ילדים כמו כן ב"כ הנתבע ציינה בפני התובעת כי בהצהרה שנמסרה לפקיד התביעות מיום 12.12.10, מסרה התובעת כי מקבלת 600 ₪ מזונות. התובעת העידה כי אינה יודעת היכן מתגורר בן הזוג והיכן עובד:" אני לא יודעת במה הוא עובד" (ר' עמוד 8, שורה 16 לפרוטוקול מיום 03.12.13), אך הנתבעת הפנתה להצהרת התובעת לפקיד התביעות מיום 12.12.10 ושם הצהירה התובעת שבן הזוג עובד כשרת בבית הספר. בחקירה הנגדית, נשאלה התובעת אודות טבעת נישואין אותה היא עונדת אשר ניסתה להחביאה, התובעת השיבה: "אנחנו אסור לנו לזרוק את זה. אני סתם שמתי את זה" (ר עמוד 9, שורות 25-26 לפרוטוקול מיום 03.12.13). כאמור נמצאו סתירות בעדות התובעת בפני לעומת התצהירים שהגישה לנתבע. 8. התובעת לא נתנה הסבר מניח את הדעת לעובדה כי בתצהירים שהוגשו למל"ל נפלו סתירות מהותיות. תצהיר אשר הוגש ביום 22.03.11 בו הצהירה התובעת כי אינה יודעת היכן בעלה גר והיכן עובד ובתצהיר מיום 26.04.11 טענה כי בן הזוג מבקר את ילדיה פעם בחודש, הוא עובד בבית ספר כשומר, מעביר 900 ₪ מזונות דרך השכן, וכן הצהירה כי המחסן במגרש בו מתגוררת התובעת נבנה על ידי בן זוגה. 9. החוקר מטעם הנתבע שגבה עדות מהתובעת כתב ביום 24.06.12 כי עפ"י מערכות המוסד לביטוח לאומי בן זוגה של התובעת מתגורר בכתובתה של התובעת, נשוי לאישה בשם סחר, מקום עבודתו מועצה מקומית שגב שלום. כמו כן כתב כי ביום 18.06.12 ביקר בביתה של התובעת ומצא שם את אחיו של בן הזוג אשר אמר כי בן הזוג מתגורר שם וכי אינו נמצא שם, לדבריו הוא היה בעבודה, בבית הספר התיכון, אף אשתו מורה. החוקר עימת את דברי האח עם התובעת והיא טענה כי אינו מבין. החוקר אף גבה עדות מבן הזוג אשר טען כי מתגורר בשכונה אחרת עם אשתו, אך מבדיקה שערך עלה כי אינו מתגורר בשכונה זו. עוד מצא החוקר כי ברשותו של בן הזוג רכב שרשום על שם האח הנכה, שבביתו מתגוררת התובעת וילדיה. בן הזוג אישר בפנינו כי רק הוא נוהג ברכב הרשום על שם אחיו (עמ' 19 שורות 10-11 לפרוטוקול מיום 3.12.13). 10. במקרים של משפחות פוליגמיות בהן "בעל" המשפחה המורחבת נשוי למספר בנות זוג המתגוררות במספר בתים - קובעת ההלכה כי המבחן העיקרי יהא קיומו של משק בית משותף. (דב"ע מט/04-136 עזיזה אל עביד - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כב 306, 309). לגבי ניהול משק בית משותף נקבעו, על ידי הנשיא (בדימוס) אדלר, מבחני עזר כדלקמן - "האם בני הזוג מתגוררים באותו בית או בסמוך זה לזו; האם הם גרים בבתים נפרדים, ומה המרחק בין בית בת הזוג האחת לבתיהן של בנות הזוג האחרות שעמן גר האיש; אם האשה נשארה בחיק המשפחה או הוצאה ממנה; האם יש שינוי במעמדה בגלל הגירושין או אירוע אחר; האם נולדו לבני הזוג ילדים לאחר "הגירושים"; האם אב הילדים מבקר, אוכל, ישן, ומחזיק את בגדיו בבית האשה; למי שייך הבית שבו גרה האשה והרהיטים שבו; האם אבי הילדים משלם חשבונות חשמל, טלפון וכו' עבור הבית שבו גרה האשה; מי מקבל את קיצבת הילדים; האם לאשה יש חשבון בנק שלה נפרד מזה של בן הזוג; האם לאשה יש מקורות הכנסה נוספים על אלו שמעניק לה בן הזוג" (דב"ע מט/04-10 פאטמה דיב אובלבן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ', 334, 339). כן קבעה הפסיקה, כי יש לבחון אם הוכח שינוי נסיבות באורח חיי התובעת עקב פירודה או גירושיה (ע"ע 705/06 אלמעאמי מונה - המוסד לביטוח לאומי, מיום 10.5.07). 11. מן העדויות והראיות שהוצגו עולה כי לא חל שינוי בתנאי חייה של התובעת ממועד הפרידה הנטען. התובעת גרה מיום נישואיה עד לתחילת שנת 2012 במתחם ביתו של בן הזוג עם אימו ואחיו, מכתביו של בן הזוג הגיעו לבית בו התגוררה התובעת. כתובתו של בן הזוג ובת זוגו מופיעה בכתובתה של התובעת, התובעת התגרשה מבן זוגה בבית הדין השרעי רק בפברואר 2011 כאשר טענה כי הינה גרושה כבר משנת 2009, בן הזוג טען כי שולמו לה מזונות בסך של 800 ₪ עוד לפני מתן פסק הדין למזונות בשנת 2010 והתובעת טענה כי היא ושמונת ילדיה התקיימו עד שנת 2010 מקצבת ילדים כאשר היא נושאת בתשלומי חשמל ומים ושכירות עבור מגוריה בבית האח בסך של 1400 ₪. התובעת העידה כי אינה יודעת היכן עובד והיכן מתגורר, מעדותו של בן הזוג ומתצהיריה למל"ל עולה תמונה שונה: בן זוגה של התובעת העיד כי עבד כשרת בבית הספר החל משנת 2007 ועדיין עובד שם וכן העיד כי התובעת יודעת זאת ואכן כך הצהירה בתצהיר שהוגש למל"ל מיום 26.04.11. התובעת מסרה גרסאות סותרות, באשר למועד בו נפרדה מבן זוגה גרסאותיה והסבריה של התובעת, אינם מתקבלים על הדעת, ועל כן אין ליתן אמון בגרסאותיה, התובעת טענה כי שולמו לה מזונות בסך של 900 ₪, בן הזוג טען כי העביר לה מזונות בסך של 800 ₪, התובעת טענה כי לא ידעה היכן עבד והיכן הוא מתגורר, בן הזוג בעדותו העיד כי התובעת ידעה היכן עובד כבר משנת 2007 (ר' עמוד 16,שורה 11 לפרוטוקול מיום 03.12.13). בן הזוג העיד בפנינו כי שילם לתובעת, סך של 800 ₪, דרך הגיס, סעוד:" ... לפני שהתחתנתי הייתי נותן לגיס שלי 800 ₪ כל חודש, אחרי זה ביטוח לאומי שלח לי מכתב שאני חייב להם מזונות, אז הלכתי וסגרתי הוראת קבע" (ר' עמוד 16, שורות 15-16 לפרוטוקול מיום 03.12.13). התובעת העידה בפנינו כי המחסן בו התגוררה במתחם מגוריו של האח, בנה האח ולא בן הזוג כפי שטענה בתצהיר המל"ל. (ר' עמוד 7, שורה 2 לפרוטוקול מיום 03.12.13). התובעת טענה כי לא דרשה כסף נוסף עבור משפחתה משום שבן זוגה לא עבד באותה העת, מעדותו של בן הזוג עולה כי כבר משנת 2007 ועד היום עבד באותו תפקיד בבית הספר (ר' עמוד 8, שורה 8; עמוד 16, שורות 7, 11 לפרוטוקול מיום 03.12.13). בן הזוג העיד כי גר בשכירות, אך נמנע מלתת פרטים נוספים לגבי מיקום, ממי שכר את הבית וכמו כן לא המציא חוזה שכירות. אחיו של בן הזוג אישר בפני חוקר הנתבע כי האח מתגורר בכתובת בה התגוררה התובעת. 12. ב"כ התובעת בסיכומיו טען כי אי ידיעת השפה העברית על ידי התובעת, יצרה סתירות בנתונים שנמסרו לב"כ ולמל"ל. אני לא מקבל את הטענה הזו, התובעת הייתה מיוצגת מתחילת ההליך ע"י עו"ד והצהירה הצהרות לאחר שהוזהרה כדין. 13. ב"כ התובעת בסיכומיו הראה שהתובעת מקבלת גמלת הבטחת הכנסה החל מ-1.3.13. אין באמור כדי להשפיע על ההחלטה,בתובענה זו אני בוחן את החלטת פקיד התביעות בנוגע להחלטה מיום 2.7.12 ואם הנתבע החליט להעניק גמלת הבטחת לתובעת החל מיום 1.3.13 זה ככל הנראה בשל העובדה שעזבה את הבית השייך למשפחת בעלה במועד זה. אולם, אין בכך כדי להשפיע על החלטה בנוגע לתובענה זו. 14. סיכומו של דבר, דין התביעה להידחות. מהראיות שהוצגו עולה כי התובעת ובן זוגה קיימו משק בית משותף בתקופה הרלוונטית לתובענה, כאמור התובעת בחרה להסתיר מידע ואף היה די בכך כדי לדחות את התביעה. 15. התביעה נדחית, אין צו להוצאות. 16. פסק הדין ניתן בדן יחיד לאור ההחלטה מיום 3.12.13. 17. ניתן להגיש ערעור תוך 30 יום מקבלת פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה. הבטחת הכנסהבתים משותפים