תביעה כנגד החלטת ביטוח לאומי לפיה לא אושרה לתובעת גימלת שמירת הריון בגין התקופה שמיום 8.8.11 עד יום 3.10.11. 2. לאור הסכמת הצדדים לעניין התשתית העובדתית ולמינוי המומחה, מינה בית הדין את פרופ' אליהו כספי כמומחה מטעם בית הדין (להלן:"המומחה"), והוא נתבקש לחוות דעתו בשאלה הבאה: "האם זכאית התובעת לגימלת שמירת הריון לתקופה שמיום 8.8.11 עד ליום 3.10.11?". 3. התשתית העובדתית עליה התבקש המומחה להתבסס היתה כמפורט להלן: "1. התובעת הגישה תביעה לתשלום גמלת שמירת הריון. 2. התובעת ילידת 1984. 3. התובעת ילדה את בתה ביום 3.10.11. 4. התובעת נעדרה מעבודתה מיום 8.8.11 ועד ליום הלידה. 5. מצבה הרפואי של התובעת כפי שעולה מהמסמכים הרפואיים. 6. התקופה שבמחלוקת הינה 8.8.11 ועד 3.10.11, אשר ביחס אליה הנתבע לא אישר תשלום גמלת שמירת הריון." 4. המומחה השיב בחוות דעתו מיום 5.5.13, במסגרתה סקר את החומר שהיה בפניו וציין: "לסיכום, בהתאם לרשומות שבידי אין סימוכין למצב רפואי הנובע מההריון ומסכן את היולדת או את העובר. לאור זאת אין לאשר גמלת שמירת הריון לתקופה עליה נשאלתי". 5. בהחלטה מיום 6/5/13 ניתנה לצדדים אפשרות לפנות לבית הדין בבקשה להציג למומחה שאלות הבהרה, ונקבע כי במידה ולא יוצגו שאלות כאמור יסכמו הצדדים בכתב. התובעת צירפה מסמך רפואי נוסף מטעמה, אך בחרה שלא להציג שאלות הבהרה. לפיכך, בהחלטת בית הדין מיום 28.7.13 נקבע מועד לדיון. 6. בדיון מיום 14.11.13 סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה. טענות התובעת 7. לטענת התובעת, לא היא בחרה לצאת לשמירת הריון, היא אינה אוהבת להיות בבית. היו לה בצקות ברגליים והכריחו אותה להשאר בבית כי אסור למקום העבודה לקבל אותה גם אם היתה מגיעה. חוות הדעת ניתנה שלא לאחר בדיקה כמו שביצעה הרופאה שלה וקשה לה להבין כיצד המומחה מגיע למסקנה כזו. טענות הנתבע 8. לטענת הנתבע, יש לאמץ את האמור בחוות הדעת של פרופ' כספי, ולדחות את התובענה, מאחר ולא היתה לתובעת בעיה שמסכנת אותה או את העובר. לו רצתה, יכלה התובעת לקחת חופשת מחלה. דיון והכרעה 9. לאחר לימוד טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי דין התובענה להדחות בהתאם לאמור בחוות דעת המומחה, והכל מהנימוקים המפורטים להלן. 10. בפסיקה ובספרות המשפטית נקבע לא אחת המשקל שיש ליתן לחוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין, וזאת בהאי לישנא: "בתי הדין לעבודה מייחסים בד"כ משקל רב לחוות דעת המומחה מטעם בית הדין, זאת מטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית". ראה: עב"ל (ארצי) 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי (2.11.99, פסקה 4 לפסק הדין). סטיב אדלר, 'מומחים יועצים רפואיים בביה"ד לעבודה', המשפט ב' (התשנ"ה) 199, 212. יצחק לובוצקי, 'סדר הדין במשפט העבודה', מהדורת 2011, פרק 12 עמ' 49. כמו כן, הלכה פסוקה היא כי בשאלות רפואיות "יסמוך ביה"ד את ידיו על חוות דעת מומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן". ראה: דב"ע (ארצי) נה/ 79-0 סעדה - המוסד לביטוח לאומי (29.3.95, פסקה 13 לפסק הדין). ועוד פסק בית הדין הארצי בהאי לישנא: " ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה". ראה : עב"ל (ארצי) 1035/04 ביקל - המוסד לביטוח לאומי (6.6.2005, פסקה 5 (ו) לפסק הדין). לפיכך, במרבית המקרים ראוי להעדיף את חוות דעתו של המומחה שמינה בית הדין מאשר את חוות דעתו של המומחה מטעם אחד הצדדים. ראה: דב"ע (ארצי) 37 - 0 המוסד לביטוח לאומי - נתנאל, פד"ע יח 78, 82. ע"ע (ארצי) 1274/02 אואקנין - מדינת ישראל, פד"ע לח 370. יצחק לובוצקי, שם. 11. במקרה שלפנינו קבע המומחה כי בחומר הרפואי כי אין סימוכין למצב רפואי הנובע מההריון ומסכן את היולדת או העובר. לפיכך, הגיע המומחה למסקנה כי אין לאשר גמלת שמירת הריון לתקופה עליה נשאל. 12. המדובר בקביעה רפואית, אשר הובאה במסגרת חוות דעת מפורטת ומנומקת, וראוי לקבלה. המומחה ביסס מסקנותיו על החומר שהונח בפניו, תוך שהוא קושר היטב בין זה לבין זה. המומחה התייחס לכלל הרישומים הרפואיים הרלוונטיים בעניינה של התובעת, תוך שהוא מנתח ומתייחס לאמור בהם ובמיוחד למסמכים הרפואיים שנכתבו על ידי ד"ר גורביץ. לדידו של המומחה, אין בחומר הרפואי סימוכין לכך שהיתה לתובעת רעלת הריון, שזוהי הסיבה שבגינה ניתנה לה חופשת שמירת הריון על ידי ד"ר גורביץ בדיעבד, קרי לאחר הלידה. שמירת ההריון ניתנה כדי למנוע הרעלת הריון שכאמור לא היתה. המומחה הוסיף וניתח קביעתו, תוך שהוא מציין את הדברים הבאים: "במכתב זה ד"ר גורביץ מסבירה שניתן אישור לשמירת הריון משבוע 34 (לפי מועד הווסת האחרון שהיה ב - 12.12.10. שבוע 34 חל ב - 8.8.11 בקירוב) ועד הלידה בגלל בצקות ניכרות ברגליים ונוכחות חלבון בשתן בעוד לחץ הדם היה תקין. מטרת שמירת ההריון לפי דברי ד"ר גורביץ היתה מניעת התפתחות של רעלת הריון TOXEMIA OF PREGNANCY)) . אין ברישומים שבידי שהומצאו לי תיעוד על מהלך ההריון. אין ברישומים סימוכין לנוכחות חלבון בשתן מה גם שכמות מזערית של חלבון בשתן אינה מעידה על פתולוגיה כלשהי כולל רעלת הריון. אין ברשומות שבידי סימוכין לקיומה של בצקת ברגליים, יתר על כן, היולדת התקבלה למיון יולדות ב - 25.9.11 שבוע 41 להריון לשם בדיקות בחשש להריון עודף (הריון הנמשך מעבר לרגיל). בבדיקה גופנית בקבלה כתוב מפורשות בסעיף בדיקה גופנית; 'גפיים תקין ללא בצקות ללא סימני DVT (טרומבוזה)' כך בשבוע 41 שלב מתקדם מאוד בהריון בו בדרך כלל הבדיקות שקיימים במהלך ההריון מתגברות, אם בשבוע זה אין בצקות סביר שלא היו כאלה במהלך ההריון. אפילו היו הרי שהן שכיחות ובהן לבד אין משום סימן לאפשרות סבירה של רעלת הריון. בסופו של דבר הלידה היתה עצמונית רגילה בשבוע 42 בעוד לחצי הדם היו תקינים..". 13. מכל האמור לעיל עולה, כי עסקינן בקביעות רפואיות גרידא, מטעם מומחה אשר מונה על ידי בית הדין, בהן בית הדין אינו נוהג להתערב. ובפרט נכונים הדברים עת מדובר בחוות דעת אשר נומקה באופן מקצועי, מפורט וענייני, ובסופה נקבע את שנקבע. בין השאר, התייחס המומחה לבדיקות השונות שביצעה התובעת במהלך הריונה, ולרישומים הרפואיים השונים, תוך שהוא קובע כי אין מדובר במצב של רעלת הריון. 14. לאור כל המפורט לעיל, לא מצאנו סיבה שלא לקבל את האמור בחוות דעתו של המומחה, ומסקנתנו היא כי יש לאמץ את חוות הדעת לאור כל שפורט לעיל. אחרית דבר 15. דין התובענה להידחות. 16. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 17. פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר רשום. 18. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין. הריוןגמלה לשמירת הריוןשמירת הריוןביטוח לאומי