ערעור על החלטת הוועדה לעררים לקביעת מוגבלות בניידות

ערעור על החלטת הוועדה לעררים לקביעת מוגבלות בניידות מיום 3.7.12 אשר קבעה כי לא ניתן ליישם את הוראות הסכם הניידות בעניינו של המערער. 2. לטענת המערער, בהחלטת הוועדה נפלו פגמים. טענותיו העיקריות של המערער הינן כדלהלן: א. המערער הינו בעל נכות כללית בשיעור 100% מאז שנת 2009, אז נפגע בגב התחתון ובצוואר. המערער משותק לחלוטין ברגל ימין ומתהלך בצליעה ובעזרת אמצעי עזר. המערער עבר צנתורים בשתי הרגליים. ב. בשנת 2010 נקבעה למערער מוגבלות בניידות בשיעור 40%, בגין רגל ימין. מצבו של המערער החמיר, אולם הוועדה החליטה, באופן תמוה, להוריד את אחוזי נכותו מ- 40% ל- 0%. לא ברור כיצד הרגל הבריאה לחלוטין ממצב של שיתוק. על הוועדה לנמק את השיפור הנטען במצב הרגל. ג. הוועדה טעתה בכך שלא התייחסה לרעד ברגלו של המערער, כחלק מן הפגיעה העצבית. ד. למערער פגיעה גם ברגל שמאל, אולם הוועדה התעלמה מפגיעה זו. 3. המשיב התנגד לעמדת המערער, מן הנימוקים העיקריים הבאים: א. הוועדה בדקה את המערער והשוואת תוצאות בדיקתה הנוירולוגית מגלה כי מצבו של המערער ברגל ימין הוטב משמעותית במהלך השנים. ב. תוצאות הבדיקה ברגל שמאל מצביעות על כך שאין בה פגיעה המזכה בנכות. לא נמצא כל ממצא בנוגע לרגל שמאל. ג. הוועדה לא קיבלה את תלונות המערער בדבר רעד ברגל, ולא האמינה לו בנקודה זו. הוועדה קבעה כי הרעד נעלם בהסחה ובעת הליכה ומהותו האורגנית מוטלת בספק חמור. משמעות הדבר כי לרעד אין כל השפעה על ניידות המערער. ד. החלטת הוועדה סבירה, מנומקת ומפורטת והינה מבוססת על ממצאי בדיקתה. לכן, אין הוועדה צריכה לנמק ולפרט מדוע החליטה לשנות את אחוזי הנכות שהוענקו למערער בעבר. 4. ביום 24.7.13 נערך דיון בפני כב' הרשמת גרשון יזרעאלי. פסק הדין ניתן בהסתמך על הטענות שנרשמו והחומר שהוגש על ידי הצדדים. 5. דיון והכרעה במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. ראו, בין היתר: עב"ל 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999). הלכה פסוקה היא, כי אחת החובות המוטלת על הועדה לעררים, שהינה גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה. ראו: דב"ע 1318/01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60. לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל. הוועדה בדקה את המערער בדיקה נוירולוגית. כעולה מפרוטוקול הדיון, בבדיקה נמצאו כל השרירים ברגל שמאל תקינים. אשר לרגל ימין, נמצא כי שלושה שרירים תקינים לחלוטין (כוח גס 5), בשני שרירים נמצא כוח גס 4 ובשני שרירים נמצא כוח גס 3. ממצאים אלה שונים באופן מהותי מן הממצאים הרפואיים שנמצאו בבדיקת הוועדה בעבר, ביום 13.10.10, לפיהם נמצא כי למערער שיתוק מלא של שוק ימין. בנסיבות אלה, בהן ממצאי הבדיקה הקלינית של הוועדה שונים מאלה שנמצאו בעבר, מבוססת החלטת הוועדה בהקשר זה היטב על הממצאים ולא מוטלת עליה חובה להסביר את השינוי בדרגת הניידות, ביחס לעבר. הוועדה אף התייחסה לטענת המערער על רעד, בהאי לישנא: "רעד אריתמי במישורים משתנים של כף יד ימין. הרעד נעלם בהסחה. נעלם בעת הליכה כשנתמך בקביים. משנה תדר בהתאם לתדר קצוב אחר." הוועדה מוסיפה בהקשר זה בסעיף המסכם: "הרעד שהמהות האורגנית שלו מוטלת בספק חמור אינו נוגע לענייני ניידות". אם כך, החלטת הוועדה ברורה, מנומקת ומתבססת על אבחנתה הרפואית. עם זאת, המערער לא נבדק כלל בוועדה במישור כלי הדם. זאת, בעוד שהמערער עבר צנתורים ברגליו וטיפולים שונים עקב סתימות כלי דם ברגליו והציג מסמכים רפואיים שונים בנוגע לכך. מדובר בפגם משפטי המצדיק את התערבות בית הדין. 6. בנסיבות העניין, יושב עניינו של המערער לוועדה לעררים לניידות, על מנת שזו תערוך לו בדיקה במישור כלי הדם בהתאם לחלק המתאים בטופס הבדיקה. לאחר מכן, תשקול הוועדה את התאמת המערער לסעיפי הסכם הניידות. המערער יהא רשאי להציג בפני הוועדה תיעוד רפואי רלוונטי לעניין זה, ממועד הקודם ליום 3.7.12. החלטת הוועדה תהא מפורטת ומנומקת. 7. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תוך 30 יום מיום המצאתו. ניידותערעורועדה לערריםערר