תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי לידה 2. משדחה הנתבע את תביעתה של התובעת בנימוק "בהתאם למסמכים שבידינו, ביום בו הפסקת לעבוד לא היית בהריון כאמור בסעיף 48 לחוק", הגישה היא תביעה לבית הדין. 3. לאור טענת התובעת לפיה הפסיקה את עבודתה בישיבה ביום 31.8.11 ובאותה עת היתה בהריון, הפלוגתא בה יש להכריע בתיק זה הינה אם התובעת עומדת בתנאים הקבועים בסעיף 48 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה- 1995 (להלן -החוק) לצורך קבלת דמי לידה. 4. מטעם התביעה העידו התובעת ומר חיים ויינריב. הנתבע לא הביא עדים מטעמו. 5. מעדותה של התובעת עולות העובדות כלהלן - א. התובעת עבדה בישיבה עד ליום 31.8.11 בתפקיד רכזת תרבות תורנית. ב. התובעת הרתה וילדה במז"ט ביום 31.5.12. ג. למרות שהתובעת עבדה בחודש 8/11 וקיבלה שכר, לא הופק עבורה תלוש שכר. ד. התובעת הפסיקה את עבודתה והיתה צריכה לקבל דמי אבטלה, אולם הואיל ולא הופק לה תלוש שכר, לא ציינה בתביעה לדמי אבטלה שסיימה לעבוד בחודש 8/11 אלא כתבה שסיימה לעבוד בחודש 7/11 ובכך שגתה. 6. בטופס התביעה לדמי לידה אשר הגישה התובעת לנתבע (נ/1) ציינה כי עבדה עד ליום 31.7.11. כאשר נשאלה לפשר הדבר, במסגרת החקירה הנגדית, טענה - "כפי שציינתי כתבתי את זה כי לא היה לי תלוש למרות שקיבלתי משכורת". בתביעה לדמי אבטלה שהגישה התובעת (נ/4), כתב וחתם המעסיק, באישור המעסיק, שתקופת ההעסקה של התובעת היתה מיום 1.8.07 ועד ליום 31.7.11. בחקירתה הנגדית טענה התובעת כי לא המעסיק מילא את הטפסים וכי - "הגשתי לו רק לחתום על הטפסים. אני כתבתי את התאריכים שהתחלתי וסיימתי לעבוד. לא מדובר בטעות שלו אלא בכתב ידי שאני כתבתי". התובעת אף הגדילה עשות ובמכתב לנתבע, אשר צורף לתביעה לדמי אבטלה (נ/4), כתבה -"כמו כן אבקש לקבל דמי אבטלה גם על חודש אוגוסט 2011 שכן הפסקתי לעבוד בתאריך 31.7.11 ולכן אני מבקשת שתשלמו לי מתאריך 1.8.11 והלאה" (ההדגשות הוספו - א.ס.). כאשר נשאלה לפשר העניין השיבה - "לא רציתי לסבך את תביעת דמי האבטלה באמירת תאריך הסיום האמיתי ואז היו המבקשים תלוש עבור העבודה שלי באותו חודש. אני בסה"כ ביקשתי להקדים את דמי האבטלה ולא ביקשתי יותר כסף. לא הרווחתי שום דבר מזה". לשאלה האם הגיעה לעבודה בחודש אוגוסט השיבה התובעת - "הגעתי לעבודה" וכאשר הקשתה ב"כ הנתבע ושאלה האם הגיעה לעבודה בפועל השיבה - "בוודאי. ניהלתי את קייטנות הקיץ של הגנים התורניים". כאשר עומתה התובעת עם דבריו של בעלה, במסגרת דיון מקדמי שהתקיים בבית הדין ביום 20.2.13, שם אמר כי בפועל לא עבדה בחודש אוגוסט אלא היתה מקבלת חופשה השיבה - "כעיקרון העבודה שלי בחודשי הקיץ מתחלקת כך. בחודש יולי אנחנו מנהלים את קייטנות הקיץ. חודש אוגוסט זה למעשה ארגון ועריכה לקראת שנה הבאה". וכאשר המשיכה ב"כ הנתבע ושאלה, בשנית, האם הגיעה לעבודה במהלך חודש אוגוסט שינתה התובעת את גירסתה והשיבה - "לא. לא הגעתי לעבודה. זה חודש שמגיע לי חופש ואני מקבלת עליו תשלום מלא". 7. לעניין פיטוריה השיבה התובעת שפוטרה מעבודתה בשל "צמצומים. קיצוצים שהיו בעבודה באותו זמן". כן העידה כי לא שולם לה גמר חשבון או פיצויי פיטורים וכי התשלום ששולם לה בחודש אוגוסט 2011 הוא עבור חופשה. התובעת אף צירפה תדפיס יתרות מחשבון הבנק המשותף לה ולבעלה (ת/1) ממנו ניתן ללמוד, לטענתה, על כך ששולם לה שכר עבור חודש אוגוסט 2011. התובעת צירפה חוזה העסקה בינה לבין הישיבה (ת/4) במסגרתו הוסכם בין הצדדים - "הסכם זה הינו מתאריך 1.9.2008 ועד שיוחלט אחרת. שכרך יהיה 4,500 ₪ בנטו עבור משרה מלאה. תקופת יולי תעסקי בהקמה והפעלת קייטנה של הגרעין. וחודש אוגוסט תהיי בחופשה שנתית עם שכר עבודה רגיל ככל חודש". 8. מעדותו של מר חיים ויינריב, מנהל הישיבה (להלן - ויינריב), עולות העובדות כלהלן - א. ויינריב הינו מנהל הישיבה שהינה עמותה שהוקמה בשנות ה- 90. העמותה הוגדרה כישיבה וכולל ולאחר מכן כגרעין תורני. ב. התובעת החלה לעבוד בישיבה בשנת 2009, למיטב זכרונו. עם תחילת עבודתה, נחתם עם התובעת חוזה עבודה שהינו חוזה מתמשך ללא הגבלה אשר החל בחודש ספטמבר. עובדי הישיבה עובדים מספטמבר ועד סוף אוגוסט ולא פחות משנה, כמו מורים. ג. התובעת עבדה בישיבה ושולם לה שכר עבור חודש אוגוסט באמצעות שיק בסך 4,500 ₪ אולם משום מה לא הופק תלוש שכר. בבירור מול רואה החשבון של הישיבה עולה כי בכרטסת העובדת ישנם סכומים פתוחים וביניהם זה השכר שלא הופק בגינו תלוש. ד. הסיבה לאי הפקת תלוש השכר אינה ברור , אולם בפועל שולם שכר. יתכן ולא הופק תלוש שכר בשל העובדה שהתובעת לא היתה נוכחת בעבודה. 9. בחקירתו הנגדית נשאל ויינריב מדוע התובעת הפסיקה לעבוד בישיבה והשיב - "זאת בחירה אחרי שהיא יצאה לחופשת לידה. היא הפסיקה לעבוד ב - 31.8.11 כפי שהופיע על מכתב הסיכום איתה. אני לא בטוח שיצא מכתב ולכן אני מעיד שהיא הפסיקה לעבוד ב-31.8.11 לפי מה שסוכם בינינו. היה מוסכם בין שני הצדדים שהיא תפסיק לעבוד". וכאשר נשאל האם התובעת עבדה בפועל בחודש אוגוסט 2011 השיב - "היא הגיעה מדי פעם אבל היא לא אמורה להגיע. זה כמו מורים שהם מפסיקים לעבוד ב-30.6 והתובעת מסיימת את הקייטנה של הקיץ ואחר כך היא פנויה לעשות מה שהיא רוצה אם להתייצב או לא אבל מדי פעם היא היתה מגיעה. זה לא מחובתה היה להגיע". כאשר עומת ויינריב עם העובדה שהתובעת דווחה לנתבע כעובדת רק עד ליום 31.7.13 (נ/3) השיב - "מבחינת ההעסקה שלה היא היתה צריכה לעבוד עד סוף אוגוסט. היא עבדה מטעמי ולכן שילמתי לה כסף. אם לא היתה עובדת לא הייתי משלם כסף" וכאשר נשאל מדוע לא תוקנו הדיווחים לביטוח הלאומי השיב - "את זה רואה החשבון עשה אולי בסופו של דבר. אני לא יודע". 10. התובעת הגישה כרטסת הנהלת חשבונות (ת/2) ממנה עולה, לכאורה, כי בחודש אוגוסט שולם לה שכר עבודה. לת/2 צורפו 3 מכתבים למנהלת החשבונות בישיבה עליהם חתום ויינריב מהם עולה כי ויינריב דיווח על מקבלי השכר לחודשים יוני, יולי ואוגוסט. בעוד ששמה של התובעת צויין במכתבים הנוגעים לחודשים יוני ויולי, במכתב עבור חודש אוגסט לא צויין שמה של התובעת. כאשר נשאל ויינריב לפשר הדבר השיב - "אם הייתי יודע למה הייתי עונה לך אחרת. יכול להיות שטעיתי ואין לי דרך לתקן את זה אבל עובדה שהיא קיבלה את הכסף ושילמתי במועד כמו כל חודש". ויינריב אף עומת עם הכתוב בטופס אישור המעסיק בתביעת התובעת לדמי אבטלה (נ/4) ממנו עולה כי התובעת עבדה עד ליום 31.7.11. לשאלה מי ממלא את הטפסים הללו מטעם הישיבה השיב - "בדרך כלל רואה החשבון. כל נתוני השכר לא יושבים אצלי אלא אצל רואה החשבון. הוא מפיק לי את הטופס. אם אני צריך אני מצרף את זה ונותן. בלי הטופס שלו אני לא יכול לדעת כלום ". וזאת בניגוד לעדות התובעת שהיא זאת שמילאה את הנתונים וכתבה את תאריכי התחלת וסיום העבודה והגישה את הטפסים למעסיק לחתימתו. דיון והכרעה 11. סעיף 48 לחוק העוסק בביטוח דמי לידה קובע כדלקמן - "היום הקובע" - היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהריון שנסתיים בלידה שלגביה מוגשת התביעה לדמי לידה; ולענין מבוטחת שזכאית לדמי הסתגלות מיוחדים ולא עבדה בהיותה בהריון כאמור - היום האחרון שבעדו השתלמו לה דמי הסתגלות מיוחדים בהיותה בהריון; "יום הלידה המשוער" - היום שנקבע כיום הלידה המשוער, באישור רפואי שניתן בהתאם לתקנות שהתקין השר". 12. התובעת ילדה במז"ט את בנה ביום 31.5.12. ככל שייקבע כי התובעת סיימה את עבודתה ביום 31.7.11 אזי אין היא זכאית לדמי לידה הואיל ובמועד סיום עבודתה לא היתה הרה. לעומת זאת, ככל שייקבע כי התובעת סיימה את עבודתה בישיבה ביום 31.8.11 אזי התובעת תהא זכאית לדמי הלידה על פי חוק. ההלכה הפסוקה קבעה כי תכליתה של הזכאות לדמי לידה על פי חוק הביטוח הלאומי היא- "שמירת רמת חייה של האישה העובדת בעת שהיא בחופשת לידה ממקום עבודתה ומטפלת בילדה. לא כל עובדת בחופשת לידה זכאית לדמי לידה. לשם כך צריכים להתקיים תנאי הזכאות, קרי תקופת אכשרה והתקיימות "היום הקובע", הוא היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהריון שנסתיים בלידה. כלומר, מי שלא עבדה שעה שנכנסה להריון אין לה "יום קובע" והיא אינה זכאית לדמי לידה" (עב"ל 1337/00 המוסד לביטוח לאומי - הורוביץ, פד"ע לז 565). ובעניינו, הנטל להוכיח את מועד הפסקת עבודתה לצורך קביעת זכאותה לדמי לידה מוטל על כתפי התובעת. 13. לאחר שעיינו בתביעה, במסמכים שצורפו לה ובעדויות הצדדים לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה ונפרט - א. מן המסמכים הרבים שהוגשו לתיק עולה בבירור כי התובעת עבדה עד ליום 31.7.11 - בטופס התביעה לדמי לידה (נ/1) הצהירה התובעת כי עבדה עד ליום 31.7.11, בטופס התביעה לדמי אבטלה (נ/4) הצהירה התובעת כי עבדה עד ליום 31.7.11 ואף במכתב הנלווה לתביעת דמי האבטלה חזרה התובעת וטענה כי עבדה עד ליום 31.7.11. רק בשלב מאוחר יותר, לאחר שהבינה את משמעות הדברים עבורה, שינתה התובעת את גירסתה וטענה כי סיימה את עבודתה ביום 31.8.11. ב. עדותה של התובעת השתנתה באופן שחזרה בה מן הכתוב במסמכים שהגישה טרם החלטת הנתבע לדחות את תביעתה לדמי לידה. לעניין זה ידועה ההלכה כי הגרסה הראשונה שנמסרת עדיפה על כל גרסה מאוחרת לה. משכך, יש להעדיף את הגרסה הראשונה של התובעת כפי שנמסרה לנתבע, במספר הזדמנויות שונות ובמסמכים שונים, על פני הגרסה המאוחרת והמשופצת שניתנה בבית הדין. ג. לא מצאנו ממש בטענתה של התובעת לפיה כתבה את מועד הפסקת עבודתה בתאריך זה הואיל ולא הופק לה תלוש שכר עבור חודש אוגוסט ולצורך זירוז הטיפול בתביעתה לדמי אבטלה. טענתה זו איננה מתקבלת על הדעת. התובעת יכולה היתה לפנות למעסיק ולבקש תלוש שכר בדיעבד. ככל שהתובעת כתבה תאריך סיום העסקה שגוי על מנת להטיב עם עצמה בתביעתה לדמי אבטלה ולזכות בחודש אבטלה נוסף - אין לה אלא להלין על עצמה. ד. מהמכתבים הנלווים שצורפו לכרטסת הנהלת החשבונות של המעסיק (ת/2) עולה כי ויינריב לא דיווח על התובעת בחודש אוגוסט כמקבלת שכר וזאת על אף שעשה זאת עבור חודשים יוני ויולי. המעסיק אף לא דיווח לנתבע על התובעת כעובדת בחודש אוגוסט (נ/3). ה. חוסר בהירות נוסף בגירסת התובעת עולה גם בנוגע לשאלת פיטוריה מן העבודה. בעוד שהתובעת טוענת כי פוטרה בשל צימצום, העיד לפנינו ויינריב כי התובעת הפסיקה לעבוד מבחירה שלה אחרי שהיא יצאה לחופשת לידה, ובהמשך העיד שסוכם בין הצדדים שהיא תפסיק לעבוד. ככל שהתובעת אכן פוטרה מעבודתה, כטענתה, יש לתמוה כיצד זה לא שולמו לה פיצוי פיטורים ולא מן הנמנע כי הכספים המופיעים בדף היתרות שצירפה מחשבונה ביום 10.9.11 (ת/1) בסך 4,500 ₪ הינם כספי פיצויים או גמר חשבון שנערך עימה. הואיל והתובעת בחרה שלא להציג תלוש שכר עבור חודש אוגוסט (הגם שלא ברור האם הופק תלוש שכר שכזה בדיעבד) לא ניתן לדעת מה טיבם של הכספים אשר הופקדו לחשבונה עבור חודש אוגוסט. 14. לאור כל האמור - התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי אכן עבדה בחודש אוגוסט 2011. בהעדר ולו ראיה אחת לעבודתה של התובעת בחודש אוגוסט 2011, לאור ריבוי הגרסאות והסתירות בעדות העדים בתיק דנן ולאור הסתירות בין עדות התובעת לבין המסמכים בכתב שהמציאה, בהזדמנויות שונות, בזמן אמת - אין לנו אלא לקבוע שהתובעת סיימה עבודתה במועד עליו חזרה והצהירה בהזדמנויות שונות - 31.7.13 ומשכך, בעת סיום עבודתה לא הייתה בהיריון ועל כן אין לה "יום קבוע". 15. סוף דבר - התביעה נדחית. 16. אין צו להוצאות. לידהדמי לידהביטוח לאומי