ערעור על החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל - 1970 - להלן: "החוק", בשני מועדים: 2/7/12 ו - 10/9/12 ואשר קבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער. 2. רקע המערער, נפגע בתאריך 27/11/01, בתאונה אשר הוכרה הן כתאונת עבודה והן כתאונה לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה. בשנת 2010 הגיש המערער תביעה להחמרת מצב. המשיב כינס וועדה רפואית לעניין נפגעי עבודה אשר קבעה כי אין החמרה. המערער הגיש ערר על הקביעה הנ"ל וועדה רפואית לעררים קבעה כי ישנה החמרה במצבו וקבעה לו נכות משוקללת של 31%, כנפגע עבודה. המערער ביקש לקיים את הדיון בעניינו במסגרת וועדה לפי החוק. ועדה שכזו התכנסה (ועדה מדרג ראשון) אשר קיבלה את טענת ההחמרה וקבעה למערער 31%. המשיב הגיש ערר כנגד הקביעה הנ"ל בטענה כי אין קשר סיבתי בין ההחמרה לבין האירוע מיום 27/11/01. וועדה רפואית לעררים שדנה בערר המשיב, קיבלה אותו וקבעה שאין קשר סיבתי בין ההחמרה לבין האירוע משנת 2001. כנגד החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. 3. להלן טענות ב"כ המשיב, בתמצית: א. הגשת הערר על ידי המשיב היתה שלא כדין. ב. החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 25/7/11, שהכירה בקשר הסיבתי בין ההחמרה לבין האירוע, מחייבת את הוועדה. ג. האישור הרפואי להחמרת מצב לפי תקנה 36 שימש ככרטיס כניסה הן לדיון בהחמרה הן לועדה לנפגעי עבודה והן לועדה שהתכנסה לפי החוק. ד. לאחר שוועדה רפואית לעררים לענין נפגעי עבודה קבעה קיומו של קשר סיבתי בין ההחמרה במצבו של המערער לבין האירוע משנת 2001, לא ביקש המערער כי יועמד לפני וועדה אחרת אלא כי קביעת הועדה הנ"ל תשמש גם לענין נפגעי איבה. ה. המשיב הוא שהחליט על כינוס ועדה אחרת, כאשר עיון במזכר פנימי מיום 20/9/11, מלמד כי המשיב לא ראה בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים לענין נפגעי עבודה כ - VOID, אלא שיש במזכר הנ"ל משום רמז לועדה מדרג ראשון שההליך הוא פורמאלי ושעליה לקבוע נכות לפי הוועדה הרפואית לעררים לענין נפגעי עבודה. ו. וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער את אחוזי הנכות בדומה לקביעת הוועדה הרפואית לעררים לנפגעי עבודה ולכן לא היה מקום שהמשיב יגיש ערר. ז. וועדה רפואית שהתכנסה בשנת 2003 קבעה קיומו של קשר סיבתי בין הנקב באוזנו של המערער לבין האירוע משנת 2001 ולכן טעתה הוועדה עת שללה קיומו של קשר סיבתי בין ההחמרה במצב הנקב באוזנו של המערער לבין האירוע. ח. המערער יטען כי הוועדה נשוא ערעור זה אינה רשאית לשלול את הקשר הסיבתי בין הנקב באוזן שמאל לבין האירוע וזאת לאחר שהוועדה שישבה בשנת 2003 קבעה קשר סיבתי וזאת לאור ירידת השמיעה המתאימה לנזק כתוצאה מהאירוע. ט. לאור כל האמור לעיל, ביקש המערער כי ביה"ד יורה על השבת עניינו אל הועדה הרפואית לעררים מיום 25.07.11 שדנה בעניינו במישור נכות מעבודה על מנת שתקבע את נכותו הרפואית גם לפי מבחני חוק הנכות. י. לחילופין, ביקש המערער כי ביה"ד יורה על השבת עניינו של המערער אל הועדה, תוך כדי הפניית תשומת ליבה לכך שהוכר הקשר הסיבתי בין הנקב באוזן שמאל והירידה בשמיעה לבין האירוע הועדה הרפואית לעררים שישבה ביום 19.03.03 וכי עליה לפעול בהתאם לקביעות הועדה הרפואית לעררים לעניין נכות מעבודה שהתכנסה ביום 25.07.11. 4. להלן, בתמצית, טענות בא כח המשיב: א. הועדה הרפואית מדרג ראשון לענין נפגעי עבודה אשר התכנסה בעקבות התביעה להחמרת מצב שהגיש המערער, והועדה הרפואית לעררים לענין נפגעי עבודה שהתכנסה ביום 25/7/11, התכנסו בטעות ושלא כדין ולכן החלטותיהן הינן VOID וחסרות כל תוקף משפטי. ב. לא ניתן להתבסס ולהסתמך על החלטות של וועדות שהתנכסו שלא כדין כדי לקבוע קשר סיבתי המחייב וועדה אחרת שהתכנסה כדין ואשר דנה בטענות לעומק וביררה את העובדות, תוך התייחסות למסמכים רפואיים. ג. החלטת הוועדה הרפואית לענין נפגעי עבודה אשר התכנסה שלא כדין, יכולה, לכל היותר, לשמש כחוו"ד שניתן להציגה לוועדה שהתכנסה כחוק. ד. לא הוגש ערעור כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מחודש 7/11 כי היה ברור שהיא התכנסה בטעות. ה. אין דינה של החלטת הועדה הרפואית לעררים בענין נפגעי איבה כדינה של החלטה קודמת של וועדה רפואית אשר קבעה קיומו של קשר סיבתי ואשר הפסיקה מתייחסת אליה, שהרי מדובר בועדות אשר מתכנסות מכוחם של חוקים שונים כאשר כל אחת מהן בוחנת את הפגיעה לפי פרמטרים אחרים וכן קובעת נכויות לפי סעיפי ליקוי אחרים. ו. המערער בחר במסלול של נפגע פעולות איבה וגם כאשר הגיש תביעה להחמרת מצב בשנת 2001 וגם לאחר שבטעות נבחן עניינו במסלול של נפגעי עבודה הוא תמיד הדגיש כי בחר במסלול של נפגעי עבודה. ז. למעשה, המערער עצמו היה מודע לטעות אשר נגרמה עת הוזמן להתייצב במסלול של נפגעי עבודה. בעניין זה הפנה המשיב למכתבי המערער מיום 8/8/11 ומיום 14/8/11. ח. לאחר שהתבררה למשיב הטעות הוא ביקש להזמין את המערער לבדיקה לפני ועדה במסלול נפגעי פעולות איבה. ט. המשיב התייחס במפורש לטעות שארה וזאת במסגרת אישור מיום 20/9/11, בו נרשם: "הנ"ל בחר בקיצבת איבה. בנכות מעבודה הועמד בפי וועדה רפואית בטעות. בשיחה עם גלית ענף נפ"א מיום 19.9.11 יש להעמיד בפני ועדה רפואית מדרג ראשון בא.א.ג. תוך התייחסות לוועדת עררים בנ"ע. י. בנסיבות הנ"ל, קרי שהן המערער והן המשיב היו בדעה כי העמדת המערער לפני וועדות רפואיות לענין נפגעי עבודה נעשתה בטעות, לא יכולה להוות קביעת וועדה רפואית לעררים לענין נפגעי עבודה סוף פסוק בענין קביעת קשר סיבתי בין ההחמרה לבין האירוע משנת 2001 ולא יכול להיות שהחלטתה תהיה בבחינת החלטה חלוטה המחייבת את הוועדה הרפואית לעררים לענין נפגעי פעולות איבה, אשר התכנסה כדין. יא. עיון בפרוטוקול הועדה, נשוא הערעור, מראה כי היא פעלה בצורה מקצועית ובחנה את טענות המערער. יב. בבוא הועדה לקבוע את הקשר הסיבתי הזמינה הוועדה גם את התיק המלא של המערער, עיינה בכל מסמכי המערער והגיעה לידי מסקנה בדבר שלילת הקשר הסיבתי בין הפגיעה משנת 2001 להחמרה. יג. הועדה הסבירה למה אין לייחס את הבעיה של הצלקת והנקב באוזן שמאל לאירוע התאונה. יד. הועדה גם ציינה כי ההחמרה בעניין ליקוי השמיעה מקורו אינו מהפגיעה. טו. חרף הטענה כי לא נפל פגם בהחלטת הודעה עת שללה קיומו של קשר סיבתי בין הצלקת באוזן ומצב התוף לבין התאונה, ומבלי להודות במעמדה של החלטת הוועדה הרפואית לעררים בעניין נפגעי העבודה, הודיע המשיב כי הוא מסכים שעניינו של המערער יוחזר לועדה אשר תידרש להתייחס לקביעת הוועדה הרפואית לעררים בעניין נפגעי העבודה מיום 25.7.11 ויהא עליה לנמק את קביעתה ואת השוני בין שתי הקביעות. 5. דיון והכרעה בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר מוגש ערעור על החלטת וועדה רפואית לעררים, בוחן בית הדין האם נפלה בהחלטת הועדה טעות בשאלה שבחוק או אם נמצאו בהחלטה חריגה מסמכות, שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת [עבל(ארצי)10014/98 יצחק הוד -המוסד לביטוח לאומי ( 28/04/99)]. בשים לב לטענות המערער ולטענות המשיב וכן בשים לב למזכרים ולמסמכים שצורפו להם, השתכנעתי כי אכן, בטעות, התכנסו הועדות הרפואיות לענין נפגעי עבודה, בעקבות התביעה להחמרת מצב שהגיש המערער בשנת 2010 וכי מלכתחילה היה צריך להזמינו לועדה רפואית לנפגעי פעולות איבה. מכאן, שאכן אין לראות בהחלטתה של הוועדה הרפואית לעררים מתאריך 25/7/11 כקביעה המחייבת את הועדה הרפואית לעררים לענין נפגעי פעולות איבה או ככזו שחייבה את הועדה מדרג ראשון. הואיל והמשיב הודיע על הסכמתו להחזרת ענינו של המערער לועדה, על מנת שתתייחס לקביעת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 25/7/11 על מנת שתשקול, במנומק קביעתה, על רקע קביעות הנ"ל, הרי שאין צורך לבחון, לעומק את התנהלות הועדה ודי לציין כי מעיון בשני הפרוטוקולים של הועדה עולה כי היא רשמה את המסמכים שהיו לפניה, עיינה בערר שהוגש, רשמה את תלונות המערער, ערכה לו בדיקה מקיפה ולא סיכמה דיונה כי מצאה שעליה לעיין בתיקו הרפואי של המערער - תיק א.א.ג משנת 2000, קרי מלפני האירוע, ולפחות שנתיים אחריו. לאחר שקיבלה הועדה מבוקשה היא סיכמה עניינה עת ציינה: "האישור הראשון לנקב באוזן שמאל הוא מ - 7/2002 לעומת זאת בתיק הרפואי הכללי ישנן בדיקות מ - 12/01 כלומר כחודש לאחר אירוע החבלה עם אזכור בעיות .. שונות אך אין כל אזכור של בעיות באוזן. לפיכך, הוועדה בדיעה שהנקב באוזן שמאל והצלקות בעור תוף ימין סיבתן אינה אירוע האיבה". הוועדה המשיכה וסיכמה כי:"החמרה במצב השמיעה 10 שנים לאחר אירוע האיבה אינה קשורה באירוע זה וסיבתה דלקת האוזן התיכונה" 6. בהתייחס לכל האמור לעיל ובשים לב לטעם שמצאתי בטענות המשיב וכן בהתייחס לטענת המערער לענין קביעת ועדה לעררים (לענין נפגעי פעולות איבה) שהתכנסה בשנת 2003, הריני מורה על החזרת עניינו של המערער לועדה הרפואית לעררים (לענין נפגעי פעולות איבה) על מנת שתתייחס לקביעת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 25/7/11 ועל מנת שתשקול, במנומק קביעתה, על רקע קביעות הועדה הנ"ל, כל זאת תוך שימת לב גם לעובדה שועדה הרפואית לעררים שישבה ביום 19.03.03, הכירה בקיומו של קשר סיבתי בין הנקב באוזן שמאל והירידה בשמיעה לבין האירוע משנת 2001. 7. הואיל והמערער מיוצג מטעם הלשכה לסיוע משפטי, אין צו להוצאות. 8. כל אחד מהצדדים רשאי להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום שפסק הדין יומצא לו. רפואהנפגעי פעולות איבהועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואיתערר