האם יש בכתב הויתור עליו חתם העובד בסמוך למועד סיום עבודתו, ובקבלת תשלום בהתאם לכתב ויתור זה, כדי לסלק את טענותיו בדבר הזכויות להם הוא זכאי בסיום תקופת עבודתו אצל המעבידה. 3. העובד העיד מטעמו. מטעם הנתבעת העיד מר סאמי מזאריב, מנהל המעבידה. רקע עובדתי 4. העובד הועסק אצל המעבידה, המפעילה מוסך, בתפקיד מכונאי במחלקת הפחחות, וזאת החל מיום 22.2.11. 5. העובד הועסק כנגד תשלום שכר יומי, ששולם על-פי הפירוט המופיע בתלושי השכר (ת/1), מהם עולה כי השכר היומי עמד על 260 ₪ נטו, שהם כ- 294 ₪ ברוטו. 6. במועד סיום עבודתו זכאי היה העובד לתשלום בגין יום הבראה אחד, ולפדיון 14.5 ימי חופשה (מוסכמות מפי ב"כ הצדדים, פרו: 2, ש: 6-7). 7. במהלך תקופת העבודה לא ביצעה המעבידה כל הפרשות פנסיוניות לזכות העובד (מוסכמות מפי ב"כ הצדדים, פרו: 2, ש: 11). על יחסי הצדדים חלות הוראות צו ההרחבה בענף המוסכים, הקובע כי הפרשות המעביד לקופת גמל יעמדו על 6% משכר העובד. 8. העובד לא קיבל שכר עבור חודש 7/12 ולא הופק תלוש שכר לחודש זה. לטענת העובד עבד עד יום 5.7.12 וממועד זה הוצא לחופשה על-ידי המעבידה - חופשה שהסתיימה ביום 24.7.12, המועד בו נמסרה לו הודעת פיטורים. לטענת המעבידה בכתב הגנתה (ס' 6), הועסק העובד עד להתפטרותו ביום 8.7.12. בסיכומי הנתבעת (ס' 3) נטען כי העובד סיים את עבודתו ביום 30.6.12. 9. במהלך חודש 7/12 חתם העובד על כתב ויתור, שהוכן על-ידי ב"כ המעבידה ואשר נחתם במשרדו. בכתב ויתור זה (ת/2) צוין כך: "כתב ויתור והצהרה אני החתום מטה X מאשר בזאת כי עבדתי במוסך תל חנן בע"מ בתקופה מיום 22/2/2011 ועד 8/7/11 במחלקת פחחות ותבע. הנני להצהיר בזאת כי הפסקתי את עבודתי מרצוני החופשי ביום ה 8/7/2012 ועל כן אין לי כל טענות כנגד המעסיק לגבי שאלת הפיטורין וכי הנני עזבתי את העבודה מרצוני החופשי ולא פוטרתי וכי מכתב הפיטורין שניתן לי הוא לצורכי רישום אבטלה בלבד. הנני לאשר בזאת כי לצורכי פשרה בלבד קיבלתי ממוסך תל חנן בע"מ ביום 22/7/2012 סך של 6,500 ₪ וזאת עבור כל זכויותיי המגיעים לי ע"פ חוק בקשר לניתוק יחסי עובד ומעביד ואשר מהוות זכויותי לחופש שנתי, דמי הבראה והפרשה לקרן פנסיה, חגים וביגוד. הסכום הנ"ל ניתן לצורכי פשרה לאחר ניהול משא ומתן עם המוסך ונחתם ונתקבל מרצוני החופשי ללא כל כפיה ואמצעי לחץ ולראיה באתי על החתום..." בתחתית כתב הויתור צוין אישורו של ב"כ המעבידה המאשר כי העובד חתם על כתב הויתור בפניו "לאחר שהבין את תוכנו". 10. לעובד נמסר מכתב פיטורים (ת/3) נושא תאריך 24.7.12 בו צוין כך: "הנדון: הודעה על הפסקת עבודתך הננו לאשר בזאת כי הנ"ל עבד בחברתנו מוסך תל חנן בע"מ החל מיום 1-3-2011 ועד 5-7-11. עקב צמצום בכוח אדם במוסכינו אנו נאלצים להפסיק את עבודתך החל מיום ה- 5-7-12. אנו מאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך" 11. ביום 29.8.12 הועבר לזכות העובד סך של 6,500 ₪ מאת המעבידה (כעולה מתדפיס חשבון הבנק של העובד, ת/4), מאת קופת הפיצויים המרכזית המנוהלת לזכות המעבידה. נסיבות סיום העבודה 12. כאמור, העובד טען כי עבד בפועל עד ליום 5.7.12. במועד זה, כך נטען, פנה אליו מנהל המעבידה, הודיע לו על כוונתו לסגור את מחלקת הפחחות בה הוא מועסק וביקש ממנו לצאת לחופשה עד ליום 24.7.12 כדי לבחון את כדאיות המחלקה ובתקווה כי ייכנסו עבודות חדשות למחלקה (פרו: 4, ש: 20-23). עוד טען העובד כי ביום חזרתו מהחופשה, ביום 24.7.12, נמסרה לו הודעת פיטורים מיידית, והוא התבקש לפנות אל ב"כ המעבידה לצורך בירור זכיותיו וקבלת מכתב פיטורים. 13. מנגד, טענה המעבידה בכתב הגנתה (ס' 6), כי העובד הועסק עד להתפטרותו ביום 8.7.12. גם בכתב הויתור צוין כי העובד התפטר ביום 8.7.12. בסיכומי הנתבעת (ס' 3) נטען כי העובד סיים את עבודתו ביום 30.6.12. במכתב הפיטורים (ת/3) צוין כי יחסי העבודה הסתיימו ביום 5.7.11. המעבידה טענה כי העובד הוא שהתפטר מעבודתו, וכי אין שחר לטענה כי מחלקת הפחחות אצל המעבידה נסגרה. כראיה לכך הציגה המעבידה חשבוניות שהפיקה עבור לקוחות שונים בגין עבודות פחחות שביצעה (נ/2). 14. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בדבר נסיבות סיום העבודה, מצאתי כי יש לקבל את גרסת העובד, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן: א. העובד העיד בדבר הוצאתו לחופשה ביום 5.7.12 ובדבר הודעת הפיטורים שנמסרה לו בעל-פה ביום 24.7.12 (פרו: 4, ש: 2-23), עדותו נשמעה אמינה ומשכנעת, והיתה עקבית לאורך ההליך. במסגרת חקירתו הנגדית, העובד כלל לא נשאל אודות היציאה לחופשה כפויה ואודות ההודעה בעל-פה. מכאן, שעדותו של העובד בעניין זה לא נסתרה. ב. המעבידה מסרה בידי העובד מכתב פיטורים (ת/3) בו מצוינת סיבת הפיטורים כצמצום בכח-אדם. סיבת הפיטורים כעולה מהמכתב תואמת את גרסת העובד באשר למניע לפיטוריו. המעבידה טענה כי מדובר במכתב פיקטיבי שהוצא לבקשת העובד ועל מנת לסייע לו לקבל דמי אבטלה. מכתב פיטורים מפורש יוצר חזקה שהעובד אכן פוטר, ובנסיבות אלה עובר הנטל למעביד המתכחש לאמור בו, והנדרש לפיכך להוכיח את ההיפך (ור' ע"ע 65/99 אליאנס חברה לצמיגים (1992) בע"מ נ' מימון תורג'מן, פסק-דין מיום 22.10.00). בנטל זה לא עמדה המעבידה. החשבוניות שהציגה בדבר ביצוע עבודות פחחות (נ/2) הינן חשבוניות מהחודשים 10-12/12 וכן מחודשים 3/13 ו- 6/13. אין בחשבוניות אלה כדי ללמד על המשך ביצוע עבודות פחחות בתקופה הרלוונטית למועד סיום העבודה בחודש 7/12. ג. משהמעבידה גורסת כי מסרה מכתב פיטורים פיקטיבי שישמש את העבוד לצורך קבלת דמי אבטלה, יש לתופסה על האמור במכתב הפיטורים שהוציאה תחת ידה, ולקבוע כי המעבידה תהיה מושתקת בנסיבות העניין מלטעון כנגד נכונות האמור במכתב הפיטורים, וזאת כעניין של מדיניות. בית הדין לא יתן ידו להתנהלות של מעביד המסייע לכאורה להונאה של רשויות המדינה. ד. המעבידה הציגה מספר גרסאות באשר לסיבת ההתפטרות כביכול של העובד. מנהל המעבידה העיד כי העובד ביקש להתפטר בשל בעיות בראייה ובשל רצונו של העובד לעבוד בחנות המצויה בביתו (פרו: 9; ש: 18-19). בהמשך הסביר כי העובד ביקש מכתב פיטורים "כדי ללכת לאבטלה" (פרו: 10; ש: 22). שתי הגרסאות (אחת הנוגעת לרצונו של העובד לעבוד במקום אחר ולסיבה רפואית, והשנייה בדבר רצונו שלא לעבוד כלל ולזכות בדמי אבטלה) אינן מתיישבות באופן מלא זו עם זו, ויש גם בכך כדי לפגום בגרסת המעבידה. הגרסה בדבר רצונו של העובד שלא לעבוד כלל ולקבל דמי אבטלה אינה מתיישבת גם עם העובדה כי העובד החל כבר ביום 5.8.12 ובסמוך למועד סיום העבודה אצל המעבידה לעבוד במקום עבודה אחר (לפי תלושי שכר במקום העבודה החדש, ת/6). ה. המעבידה הציגה מספר גרסאות באשר למועד סיום יחסי העבודה. כאמור, בכתב הגנתה (ס' 6) טענה כי העובד הועסק עד להתפטרותו ביום 8.7.12, וכך גם צוין על-גבי כתב הויתור (שנוסח על-ידי ב"כ המעבידה). בסיכומי הנתבעת (ס' 3) נטען כי העובד סיים את עבודתו ביום 30.6.12. במכתב הפיטורים (ת/3) צוין כי יחסי העבודה הסתיימו ביום 5.7.11, וזאת על אף שהמכתב נושא תאריך 24.7.12. העדר עקביות זה באשר למועד סיום יחסי העבודה פוגם אף הוא בגרסת המעבידה באשר לנסיבות סיום העבודה ומועד סיומה. 15. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי העובד פוטר מעבודתו ביום 24.7.13, בהתאם לאמור במכתב פיטורים נושא תאריך זה. תוקפו של כתב הויתור 17. המעבידה טענה כי יש ליתן תוקף לכתב הויתור עליו חתם העובד, ובו ציין כי הסך של 6,500 ₪ יועבר לזכותו כנגד כל הזכויות להן הוא זכאי וכנגד ויתור על כל טענה כנגד המעבידה. 18. העובד טען, מנגד, כי חתם על כתב הויתור מבלי שהבין לחלוטין את האמור בו, לאחר שהבין כי הסכום האמור הוא רק בגין הזכויות השונות מלבד פיצויי הפיטורים, ומאחר שהוסבר לו כי ללא חתימתו לא יוכל לקבל לידיו מכתב פיטורים. 20. סעיף 29 לחוק פיצוי פיטורים, תשכ"ג - 1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים) קובע בכל הנוגע להודאת סילוק לעניין פיצויי פיטורים, כדלקמן: "פשרה לענין פיצויי פיטורים והודאת סילוק לא יהא להם תוקף, אלא אם נערכו בכתב ונאמר בהם במפורש שהם לגבי פיצויי הפיטורים." 21. לא מצאתי כי העובד חתם על כתב הויתור תחת כפיה ואילוץ, שכן לעובד היתה נתונה האפשרות שלא לחתום עליו. יחד עם זאת, יש מקום לבחון את תוקפו של כתב הויתור בהתאם לקריטריונים שנקבעו בדין, שכן ויתור, בין מראש ובין בדיעבד, על זכות שמקנה משפט העבודה המגן או הסכם קיבוצי - אינו תופס (ר' בדב"ע לח/59/3 עזריאל סילשי - ארכיטקט אהרון דורון, פד"ע י' 32). קריטריונים אלה (כפי שנקבע בדב"ע נב/217/3 מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי ואח' - הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פד"ע כז' 3 בעמ' 34-35) מבוססים על קיומם של שלושה תנאים מצטברים: א. הזכויות שעליהן ויתר העובד היו ידועות לו; ב. נמסר לעובד לפני חתימתו על כתב הסילוק, חשבון ברור של הסכומים שיקבל; ג. כתב הסילוק ברור וחד משמעי. עוד נקבע שם כי אין לוותר על זכויות שנקבעו בחוקי מגן וכי המגמה הכללית במשפט העבודה הינה לצמצם את המקרים שבהם ינתן תוקף לכתב ויתור, מגמה שבאה לידי ביטוי בחקיקת ס' 29 לחוק פיצויי פיטורים. לפיכך, אין לתת נפקות לכתב ויתור כאשר העובד שחתם עליו לא קיבל חשבון מפורט בדבר הסכומים המגיעים לו עם סילוק תביעותיו. 21. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין זה מצאתי כי אין ליתן תוקף מחייב לכתב הויתור, וזאת מהטעמים הבאים: א. כאמור, נקבע לעיל כי העובד אכן פוטר מעבודתו. מכאן, שאין לתת תוקף לכתב הויתור בו מצוין כי עזב את העבודה מרצונו. ממילא, גרסת המעבידה היא כי כתב הויתור חושב וקבע תשלום בגין שאר הזכויות להם זכאי העובד, מלבד פיצויי פיטורים. לפיכך, אין בו כדי להשליך על זכאות העובד לפיצויי הפיטורים או לתשלום על חשבון זכאות זו. ב. אין בכתב הויתור או במסמך נילווה לו כל חשבון ברור ומובן של הסכומים להם זכאי העובד, ומסמך חישוב כאמור בוודאי שלא נמסר לעובד טרם חתימתו. מנהל המעבידה ציין שאמנם ערך את החישוב בכתב, אלא שהוא אינו יכול להציג אותו משום שמדובר במסמך "פרטי" (פרו: 12, ש: 4-7) - הסבר שאינו סביר בנסיבות העניין וממילא אין בו מענה לדרישות שנקבעו בפסיקה לעניין תוקף כתב הויתור המבוסס על חישוב זה. לפיכך, כתב הויתור אינו ברור וחד-משמעי, כדרישת הפסיקה שצוטטה לעיל. 16. משנקבע כי העובד אכן פוטר, ומשנקבע כי אין ליתן תוקף לאמור בכתב הויתור באשר להודאת העבוד כביכול כי אינו זכאי לפיצויי פיטורים, הרי שיש לקבוע כי העובד אכן זכאי לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת. א. בהתייחס לתקופת העבודה (16 חודשים), הרי שהעובד זכאי על-פי הוראת סעיף 4(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א - 2001 ל- 16 ימי הודעה מוקדמת, שהם בגדר ימים קלנדריים. שכרו היומי עומד כאמור על סך 294 ₪ ברוטו. מכאן שהעובד זכאי לפיצוי חלף הודעה מוקדמת עבור 14 ימי עבודה, ובסך 4,116 ₪. ב. ממוצע ימי העבודה בחודש במהלך תקופת עבודתו של העובד הינו 24 ימים. בהתאם לתעריף היומי העומד על 294 ₪, הרי שהשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים הוא 7,056 ₪, והעובד זכאי לפיצויי פיטורים בסך 9,408 ₪. מתוכם שולמו כאמור מתוך קופת הפיצויים המרכזית סך של 6,500 ₪, ומכאן שהיתרה לתשלום בגין פיצויי הפיטורים היא 2,908 ₪. דמי הבראה ופדיון חופשה שנתית 16. בהתאם למוסכמות (פרו: 2, ש 6-7), העובד היה זכאי במועד סיום עבודתו לתשלום בגין יום הבראה אחד ולפדיון 14.5 ימי חופשה. בהתאם לאמור, העובד זכאי לתשלום בסך 365 ₪ בגין הבראה, ולתשלום בסך 4,263 ₪ בגין חופשה שנתית. לעניין זה אין צורך להכריע בשאלה אם אכן מדובר בפדיון חופשה (כטענת המעבידה, שטענה כי יחסי העבודה הסתיימו כבר בראשית חודש 7/12) או בתמורת חופשה (כגרסת העובד שטען כי הוצא לחופשה בתקופה 5.7.12 - 23.7.12). הפרשות פנסיוניות 17. הצדדים הסכימו בין במהלך תקופת העבודה לא בוצעו הפרשות פנסיוניות לזכות העובד (פרו: 2; ש: 11). גירסת העובד ביחס לחישוב כלל לא נסתרה, והמעביד אף הודה כי בכלל חישוביו בסיום תקופת העבודה התחשב בחוב בסך 6,800 ₪ בגין הפרשות פנסיוניות (פרו: 10; ש: 18-20, וכן פרו: 11; ש: 31-32). 18. מכאן שיש לקבוע כגרסת התובע כאמור בתחשיב שצורף לכתב התביעה, כי זכאות העובד בגין אי ביצוע הפרשות להבטחת זכויותיו הפנסיוניות של העובד כחלק המעבידה בתגמולים הינו סך של 6,863.43 ₪. שכר עבודה עבור התקופה 1.7.12 - 5.7.12 19. משנקבע לעיל כי העובד פוטר, וכי יש לראות את מועד הפיטורים כאמור במכתב הפיטורים (הנושא תאריך 24.7.12, ובו צוין כי העובד הועסק עד יום 5.7.12), ומשאין מחלוקת כי העובד לא קיבל כל שכר עבור חודש 7/12 ולא הופק תלוש שכר לחודש זה - יש מקום לקבוע כי העובד זכאי לשכר עבור התאריכים האמורים. עוד יודגש כי המעבידה, שטענה כי ניהלה דיווח אודות נוכחות לא הציגה כל דיווח כאמור שיכול היה להצביע על היעדרות העובד בתאריכים אלה. 20. לפיכך, העובד זכאי לשכר עבודה עבור התקופה 1.7.12 - 5.7.12 ובגין 5 ימי עבודה לפי 294 ₪ ליום, ובסך כולל של 1,470 ₪. סוף דבר 40. תביעות העובד בגין פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, שכר עבודה, פדיון חופשה, דמי הבראה ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות מעביד לגמל - מתקבלות. 41. לסיכום, העובד זכאי לסכומים הבאים: א. בגין הפרשי פיצויי פיטורים סך של 2,908 ₪; ב. בגין הודעה מוקדמת סך של 4,116 ₪; ג. בגין חופשה שנתית סך של 4,263 ₪; ד. בגין דמי הבראה סך של 365 ₪; ה. בגין הפרשות פנסיוניות סך של 6,863.43 ₪; ו. בגין שכר עבודה לחודש 7/12 סך של 1,470 ₪. הסכומים האמורים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.12 (המועד בו היה אמור להיות משולם השכר האחרון) ועד מועד התשלום המלא בפועל. הסכומים האמורים ישולמו לעובד תוך 30 ימים מיום שיומצא לצדדים פסק-דין זה. בנסיבות העניין, ובשל המחלוקת בדבר הזכאות ובדבר תוקפו של כתב הויתור, לא מצאתי לפסוק פיצויי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. 43. המעבידה תישא בהוצאות ניהול ההליך בסך 2,000 ₪, שישולמו אף הם תוך 30 ימים מהיום. 44. לצדדים מוקנית, תוך 15 ימים מהמועד שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק הדין. מסמכיםכתב ויתור / שטר סילוק / העדר תביעות