הצדדים היו חלוקים באשר לזהות המעסיק, תקופת העבודה הנטענת, השכר המוסכם, האם קיימת יתרת שכר עבודה לתשלום, והאם קמה זכאות לתשלום פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. עיקר המחלוקת התגלעה בשאלה האם כטענת התובע הועסק באופן רציף וקבוע בתקופה 23.2.2011 עד 15.5.2012, או כטענת הנתבעים - מדובר בהעסקה לתקופה קצרה בגין עבודות שבוצעו באופן מזדמן. התובע העיד מטעמו. מטעמם של הנתבעים העיד הנתבע 1. 4. באשר לזהות המעסיק - אני מקבלת את טענת התובע כי השיח והשיג היחיד שהיה לו בנוגע לעבודתו היה עם הנתבע 1, ועדותו בעניין זה לא נסתרה. הנתבעים לא הכחישו כי הנתבע 1 הוא שניהל את ענייני העסק של הנתבעת 2, ואשתו של הנתבע 1, שהתייצבה עמו לדיון ההוכחות ואשר לגביה נטען כי היא בעלת המניות בנתבעת 2 לא העידה. התובע הכחיש כי קיבל לידיו את תלוש השכר עבור חודש 5/11 (נ/4) והצדדים לא טענו ולא הציגו כי נערך הסכם עבודה או כי נמסרה לתובע הודעה על תנאי עבודה. בהעדר הודעה כאמור, ובהתחשב בהוראות סעיף 5א לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב - 2002 הקובע את חובת ההוכחה בעניין זה, יש לקבוע כטענת התובע, ואין לייחס חשיבות מכרעת לדרך ההתאגדות של העסק אשר אותו ניהל הנתבע 1. לפיכך אני קובעת שיש לראות בנתבעים כמעסיקים במשותף. 5. באשר לתקופת העבודה מצאתי כי יש לקבל את גרסת התובע, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן: א. כעולה מכתב התביעה, טוען התובע כי הועסק על-ידי הנתבעים בתקופה 23.2.2011 ועד ליום 15.5.2012. מנגד, טענו הנתבעים בכתב ההגנה כי התובע עבד בחודש 5/11 "ובו בלבד", במהלכו עבד 5 ימים בגינם קיבל תשלום. ב. עדויות שני הצדדים בעניין זה העלו תמיהות וסתירות. התובע לא יכול היה לזכור ולהסביר מדוע בחר דווקא את התאריכים שצוינו בכתב התביעה כתאריכי תחילת וסיום עבודתו. התובע לא הציג כל פירוט או רישום של ימי העבודה או תקופתה ולא נתן כל הסבר מניח את הדעת לכך. התובע אף לא העמיד עדים שיעידו לגבי תקופת העבודה. חרף מחדלים אלה, הרי שבהתחשב בחובות הרישומיות של המעביד ולאור הסתירות בעדות הנתבע 1 באשר לתקופת העבודה הכוללת (כפי שיפורט להלן) יש להטיל את הנטל בעניין זה על המעביד. ג. הנתבע 1 בעדותו אישר כי התובע ביצע מספר עבודות עבורו, בגינם קיבל תשלום במזומן, וזאת הן לפני והן אחרי חודש 5/11 (פרו: 8, ש:6-8, וכן פרו: 7, ש:31-32), אלא שלא הופקו תלושים עבור חלק מתקופת העבודה וזאת לבקשת התובע. בעוד בראשית עדותו העיד הנתבע 1 כי התובע עבד ימים ספורים (פרו: 7, ש: 6-7), הרי שבהמשך העיד הנתבע 1 כי התובע הכין בסך הכל כארבעה לוחות חשמל על-פני תקופה של 7-8 חודשים (פרו: 8, ש: 31-32). עוד העיד הנתבע 1 כי סיפק עבודה לתובע עוד לפני חודש 5/11 - החודש בגינו הוצא תלוש השכר (נ/4). בתלוש שכר זה מצוין כי תחילת העבודה היא ביום 1.5.2011. מכאן, שתלוש שכר זה לא יכול להוות ראיה לאמיתות תוכנו בכל הקשור למועד תחילת העבודה. כאמור, בשל הסתירות בגירסת הנתבעים באשר לתקופת העבודה הכוללת, ובהתחשב בחובות הרישומיות של המעביד - אני מקבלת את גרסת התובע כי תקופת ההעסקה הכוללת היא בין התאריכים הנקובים בכתב התביעה, היינו בין 23.2.2011 ל- 15.5.2012. 6. באשר לתביעה להפרשי שכר - התרשמותי מעדויות הצדדים היא כי במהלך התקופה עבד התובע באופן מזדמן בביצוע עבודות של הכנת והתקנת לוחות חשמל, להם הזדקק העסק של הנתבעים המתקינים בריכות שחיה. בגין כל לוח חשמל שהוכן והותקן על ידו קיבל התובע תשלום במזומן. התובע טען בכתב התביעה כי "לא קיבלתי את יתרת השכר המגיע לי במהלך עבודתי סכום העומד על כ- 2,500 ₪". בעדותו הראשית לא התייחס התובע כלל לשאלת שכר העבודה, לא הציג כל פירוט או חישוב ולא נתן כל פרט שיסייע להבין עבור מה הסכום הנתבע ובגין אילו עבודות. בתשובה לשאלה בחקירתו הנגדית איך יודע התובע שמגיע לו בדיוק 2,500 ₪ כשכר השיב התובע "כי זה בממוצע מה שקיבלתי בחודש" (פרו: 4, ש: 7). בהעדר כל פירוט ולו מינימלי או הסבר באשר למהות השכר הנתבע, עבור איזה עבודות הוא נדרש, ובגין איזה תקופה - לא ניתן לומר כי התובע הרים את הנטל להוכיח את תביעתו לשכר עבודה. 7. באשר לנסיבות סיום העבודה טען התובע בכתב התביעה "פוטרתי וזאת מבלי לקבל הודעה מוקדמת או מענה לכל שיחות הטלפון שעשיתי לנתבע.... ובנוסף לזאת לאחר בירור זכויות מגיע לי גם פיצויים". גם בעניין זה לא סיפק התובע בעדותו הראשית כל פרטים המסבירים ומניחים תשתית מינימלית כלשהי להתקיימות התנאים המזכים בתשלום פיצויי פיטורים או הודעה מוקדמת. בחקירתו הנגדית ציין התובע כי לא פוטר אלא פשוט התעלמו ממנו (פרו: 6, ש: 2-3), ואף זאת מבלי שציין אם פנה למעביד בדרישה לבצע עבודות, מועדי אותן פניות או כל פרט אחר שיבסס את התביעה. לפיכך יש לקבוע כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח התקיימות התנאים המזכים בתשלום פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. 8. באשר לתביעה לדמי הבראה - לאחר שקיבלתי כאמור לעיל את גרסתו של התובע באשר לתקופת העבודה, יש מקום לקבוע את זכאותו לתשלום בגין דמי הבראה. מעדויות הצדדים לא ניתן היה ללמוד על היקף העבודה, והתרשמותי הינה אכן כי מדובר בעבודה מזדמנת בלבד. אלא שבעניין היקף המשרה, ומשהמעביד לא עמד בחובות הרישומיות המוטלות עליו לפי הוראות חוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 יש להטיל את נטל הראיה על המעביד להוכיח את היקף המשרה (ע"ע 1160-05-11 אלעד כהן נ' בוריס יעקובוב, פסק-דין מיום 6.6.2013). בנטל זה לא עמדו הנתבעים, ומשכך יש לראות בהעסקה כאילו בוצעה בהיקף מלא. לפיכך אני מקבלת את גרסת העובדת ופוסקת כי על הנתבעים לשאת בתשלום דמי הבראה עבור כל תקופת העבודה, מיום 23.2.11 ועד 15.5.12 בהתחשב בעבודה בהיקף משרה מלא, היינו בגין 7 ימי הבראה בתעריף 365 ₪ ליום ובסכום כולל של 2,555 ₪. סוף דבר 9. תביעתו של התובע לתשלום שכר עבודה, פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת - נדחית. 10. תביעתו של התובע לתשלום דמי הבראה מתקבלת, ועל הנתבעים לשלם לתובע,ביחד ולחוד, דמי הבראה בסך 2,555 ₪. הסכום האמור ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.2012, הוא המועד בו היה אמור להשתלם השכר האחרון ועד מועד התשלום בפועל. הסכום האמור ישולם לתובע תוך 30 ימים מיום שיומצא לנתבעים פסק-דין זה. 11. בהתחשב בכך שמרבית רכיבי התביעה נדחו - ישאו הנתבעים בהוצאות התביעה בסך 800 ₪, שישולמו לידי התובע תוך 30 ימים מיום שיומצא לנתבעים פסק-דין זה. זהות המעבידיחסי עובד מעביד