שלילת זכאות לקצבת זקנה עקב אי צבירת תקופת אכשרה

תביעה בעקבות החלטת המוסד לביטוח לאומי השולל את זכאותה לקצבת זקנה, בהתאם לסעיף 246 לחוק, עקב אי צבירת תקופת אכשרה. 2. על פי כתבי הטענות, אלה העובדות הרלבנטיות לענייננו: א. התובעת ילידת אוקטובר 1950. ב. התובעת הגיעה לגיל 18 בחודש אוקטובר 1958. ג. התובעת החלה לעבוד לפני שהגיעה לגיל 18. ד. הנתבע לא החשיב את התקופות שעבדה לפני גיל 18 ולכן קבע שלא צברה את תקופת האכשרה הקבועה בחוק. 3. בישיבת 29/9/13 בפנינו, טענה התובעת כי בתקופה לפני שהגיעה לגיל 18, עבדה בעיריית לוד, קיבלה תלושי שכר מידי חודש ושולמו עבורה סכומים למוסד לביטוח לאומי. עוד טענה כי במשך השנים עמדה בקשר עם המל"ל ונאמר לה שצברה את התקופה המזכה. התובעת מפנה להוראות חוק הביטוח הלאומי לפני התיקון בעניין תקופת אכשרה מזכה בקצבת זקנה. 4. לאחר שעיינו בטענות הצדדים, להלן פסק הדין. 5. הזכאות לקצבת זקנה מוסדרת בסימן ג' לחוק הביטוח הלאומי. תשלום קצבת זקנה מותנה בגיל המבוטח וכן בצבירת תקופת אכשרה. לגבי תקופת האכשרה הנדרשת לתשלום הקצבה, נקבע בסעיף 246 לחוק כדלקמן: "246. (א) תקופת האכשרה המזכה לקצבת זקנה היא אחת מאלה: (1) 60 חודשים, בין שהם רצופים ובין שאינם רצופים, שבהם היה אדם מבוטח תוך עשר השנים האחרונות שקדמו לגיל המזכה אותו בקצבת הזקנה; (2) 144 חודשים שבהם היה אדם מבוטח, בין שתקופה זו רצופה ובין שאינה רצופה; (3) לא פחות מ- 60 חודשים, אף אם אינם רצופים, שבהם היה אדם עובד מבוטח או עובדת מבוטחת, ובלבד שמספר חודשם אלה אינו פחות ממספר החודשים שבהם התקיימו ההוראות שלהלן: (א) הוא לא היה מבוטח מחמת שחדל להיות תושב ישראל; (ב) הוא לא היה עובד מבוטח או עובדת מבוטחת". 6. הגדרת "מבוטח" מופיעה בסעיף 240 לחוק כדלקמן: "240. (א)9 בכפוף להוראות סעיף קטן (ב), תושב ישראל שמלאו לו 18 שנים מבוטח לפי פרק זה, להוציא מי שביום שבו נעשה לראשונה תושב ישראל כבר הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ג' בלוח א'1. (ב) מבוטחת שאינה פטורה מתקופת אכשרה לפי סעיף 246 (ב), ואשר לא נתמלאה לגביה כעובדת מבוטחת תקופת אכשרה המזכה לקצבת זקנה לפי סעיף 246 (א), תהיה מבוטחת לענין פרק זה לפי סימן ג' בלבד". 7. התובעת לא צברה תקופת אכשרה מספקת, החל מהמועד בו מלאו לה 18 שנה שאז נכללת בהגדרת "מבוטחת". בתקופה שבה התובעת עבדה, לפני הגיעה לגיל 18, היתה מבוטחת בענפי ביטוח אחרים, כגון ביטוח מפני פגיעה בעבודה, דמי לידה, ביטוח למקרה של פשיטת רגל או פירוק של המעסיק ועוד. על פי הוראות חוק מפורשות, התובעת לא היתה מבוטחת באותה עת, בביטוח זקנה. לכן, ככל שנאמר שהתובעת, בעת שעבדה בעירייה לפני גיל 18, שהיא מבוטחת על פי חוק הביטוח הלאומי, הרי שהיה ממש בדברים אלא שלמרבית הצער, לא צברה באותה עת זכויות לצורך זכאות לקצבת זקנה. 8. טענה נוספת לתובעת, כי חוק הביטוח הלאומי שונה וכי בעבר היתה זכאית לצבור תקופת אכשרה אף לגבי תקופת עבודה לפני גיל 18. אף אם כך פני הדברים, הרי שהמועד הקובע שבו בוחנים את הזכאות לקצבת זקנה, הוא מועד ההגעה לגיל המזכה. במועד זה, עת הגיעה התובעת לגיל המזכה בקצבת זקנה, לא עמדה בקריטריונים שנקבעו על ידי המחוקק. 9. לאור האמור, אין מנוס אלא לדחות את התביעה. 10. התובעת מופנית להוראות פרק יז' לחוק הביטוח הלאומי שעניינו "הענקות". על פי הוראות פרק זה, הנתבע רשאי, לפי שיקול דעתו ומטעמי צדק, לתת הענקות לאדם בכסף או בעין, בין השאר במקרים של אי השלמת תקופת אכשרה. 11. התביעה נדחית. אין צו להוצאות. לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. קצבת זקנהתקופת אכשרה