לטענת המערערת, הוועדה התעלמה מבדיקת ה-BERA מיום 29.3.2012 בה נמצא כי סף השמיעה שלה באוזן שמאל עומד על 55 דציבל ובאוזן ימין על 85 דציבל. בהתאם לממצאי הבדיקה חלה החמרה קשה בשמיעתה של המערערת ויש להעניק לה 35% אחוזי נכות בהתאם לפריט ליקוי 72(1)(יד)(8). עוד נטען כי הוועדה התעלמה גם מממצאי בדיקתו של ד"ר סעב באסם, רופא א.א.ג, אשר מצא החמרה קשה בשמיעתה של המערערת. חוות הדעת של היועץ בתחום א.א.ג. אינה מנומקת ומתעלמת מממצאי בדיקת ה-BERA. כך גם, היועץ הסתמך על הדיבור התקין של המערערת, למרות שבעיית השמיעה של המערערת החלה בגיל מאוחר יחסית ולכן הדיבור אינו מייצג את רמת השמיעה. יתר על כן, החלטת הוועדה לפיה היא מאמצת את חוות דעתו של היועץ אינה ברורה, שכן למרות שהיועץ קבע למערערת 10% נכות, הוועדה העניקה למערערת 15% נכות. עוד פעלה הוועדה שלא כדין כאשר הפחיתה את אחוזי הנכות של המערערת בגין הלקות הנפשית מ-20% ל-0%, מבלי שניתנה לה אזהרה טרם ההפחתה. 3. לטענת המשיב, בפני הוועדה עמדה חוות דעתו של ד"ר גולדשר, מומחה א.א.ג. ששמש יועץ לוועדה. בחוות הדעת התייחס היועץ לתוצאות בדיקת ה- BERAמיום 29.3.2012, לבדיקת ברה קודמת מיום 30.9.2009, למסמכים רפואיים נוספים, ולעובדה שהמערערת נעזרת במכשירי שמיעה בשתי האוזניים. היועץ בדק ומצא כי הדיבור של המערערת תקין וברור וללא עיוות המתאים לכבדי שמיעה. היועץ הוסיף כי העובדה שהמערערת מסתדרת טוב עם מכשירי השמיעה מעידה על כך שהיא אינה סובלת מחרשות מוחלטת. לאחר דיון מפורט ומנומק קבע היועץ שהנכות בגין ליקוי השמיעה הינה בשיעור 10% . לגבי הנכות הנפשית - הוועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה למערערת נכות זמנית בלבד וקבעה מפורשות כי אין למערערת ליקוי נפשי. הוועדה כלל לא הפחיתה את אחוזי הנכות הנפשית של המערערת ועל כן לא חלה עליה חובת אזהרה. הוועדה שהרכבה כלל פסיכיאטר ערכה למערערת בדיקה קלינית ומצאה שחשיבתה מאורגנת ושהיא אינה סובלת מסימני חרדה, סימני דיכאון וממחשבות שווא. עוד ציינה הוועדה כי לדברי המערערת חל שיפור בהרגשתה הכללית והיא אינה ממשיכה בטיפול תרופתי נפשי. קביעת הוועדה לפיה המערערת אינה סובלת מליקוי נפשי מנומקת ומפורטת ולא נפל בה כל פגם. דיון והכרעה 4. לאחר שעיינתי במסמכים המצויים בתיק ולאחר ששבתי ושקלתי את טענות הצדדים, הערעור מתקבל בחלקו כמפורט להלן. 5. הלכה פסוקה היא כי בית-הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית-הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה [עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המל''ל, פד"ע לד 213, עמ' 218 (1999); וההפניות שם]. 6. הוועדה התכנסה לדון בעניינה של המערערת ביום 22.10.2012. הוועדה שמעה את תלונותיה, כלהלן: "בת 49, רווקה, הגיעה לוועדה בליווי גיסה (סלמאן אבו סאלח) שמתרגם תלונותיה. סובלת מליקוי בשמיעה, סחרחורות, מצב נפשי ירוד. מרגישה שכשיושבת בחברה עם אנשים קשה לה לשמוע. מתחילה לבכות וחושבת שמדברים עליה, זה מכניס אותה לחרדה. לפני 3 שנים הייתה אצל רופא פסיכיאטר. לא לוקחת כעת טיפול תרופתי בתחום הנפשי. לא יושנת (טוב בלילה וחרדה כל הזמן". 7. בהתייחס לליקוי השמיעה- בעניינה של המערערת ניתנו שתי חוות דעת בתחום הא.א.ג מטעם יועצים לוועדה. חוות הדעת הראשונה ניתנה על ידי ד"ר לטיבצ'סקי ביום 11.06.2012 עובר להתכנסות הוועדה הרפואית מדרג ראשון וחוות הדעת השנייה ניתנה על ידי ד"ר גולדשר ביום 9.09.2012 עובר להתכנסות הוועדה הרפואית לעררים. יצוין כי במהלך הדיון, ב"כ הצדדים נתפסו לכלל טעות כאשר ייחסו דברים שנכתבו בחוות דעתו של ד"ר לטיבצ'סקי לחוות דעתו של ד"ר גולדשר. הוועדה הרפואית לעררים אימצה את חוות דעתו של ד"ר גולדשר במסגרתה נקבעו הממצאים הבאים: "בדיקת תופים בגדר הנורמה. בדיקת שמיעה מסוג BERA שהציג התובע מיום 29/3/12 היא BERAנוירולוגית ולא מאפשרת זיהוי של סף השמיעה. לעומת זאת, הבדיקה מ-30/9/09 מצביעה על ליקוי שמיעה בתדירות הדיבור של 50 דצ' מימין 35 דצ' משמאל. ממצאים אלו תואמים נכות של 15% לפי סעיף 72 1 ז ד'. בנוסף יש לקבל תלונת הטנטון התמידי לאור ליקוי השמיעה הקשה שממנו סובלת. לפיכך נוסיף 10% בגין טנטון תמידי". הנה כי כן, ד"ר גולדשר התייחס לבדיקת ה-BERA מיום 29.03.2012 והבהיר כי בדיקה זו נערכה כבדיקה נוירולוגית באופן שאינו מאפשר זיהוי סף שמיעה ועל כן הוא מעדיף את ממצאי בדיקת ה - BERA מבי"ח רמב"ם מיום 30.09.2009. המערערת מוסיפה וטוענת כי ד"ר גולדשר התעלם מהמסמכים הרפואיים שעמדו בפניו ובפרט ממצאיו של ד"ר סעב, רופא א.א. ג. מיום 4/4/12 לפיהם חלה החמרה בשמיעת המערערת. עיון בחוות הדעת מעלה כי ד"ר גולדשר לא התייחס לממצאיו של ד"ר סעב, על אף שהם כוללים התייחסות לבדיקת שמיעה נוספת מיום 30.01.2012 המעידה על החמרה בשמיעה. אשר על כן, לנוכח טענות המערערת בדבר החמרה בשמיעה הנתמכות בממצאיו של ד"ר סעב, רופא א.א.ג. ולנוכח העובדה שבדיקת ה - BERA מבי"ח רמב"ם עליה הסתמך ד"ר גולדשר נערכה זמן רב לפני תלונות המערערת על החמרה, היה על הוועדה לשקול הפניית המערערת לבדיקת BERAעדכנית בכדי לברר את סף השמיעה של המערערת נכון למועד התלונות בדבר החמרה בליקוי השמיעה. 8. ביחס לליקוי הנפשי - נקדים ונבהיר כי אין לקבל את טענות המערערת לפיהן הוועדה הפחיתה את הנכות שנקבעה לה בגין הליקוי הנפשי. מעיון בפרוטוקולים של הוועדה מדרג ראשון ושל הוועדה הרפואית לעררים עולה כי לא חל שינוי בשיעור הנכות הנפשית שנקבע למערערת. הוועדה הרפואית לעררים קבעה נכות זמנית בגין הפרעה דכאונית לפי פריט ליקוי 34(ב)(3) בשיעור של 20% בגין התקופה שמיום 19.12.2006 ועד ליום 30.06.2012 וזאת כפי שנקבע בוועדה מדרג ראשון. הוועדה הרפואית לעררים קבעה כי החל מיום 1.7.2012 המערערת אינה סובלת מליקוי נפשי, כפי שנקבע בוועדה מדרג ראשון. לנוכח העובדה שלא חלה הפחתה בשיעור הנכות הנפשית שנקבע למערערת, לא היה צורך להזהירה טרם קביעת שיעור הנכות הנפשית על ידי הוועדה. זאת ועוד, הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית שממצאיה הצביעו על מצב נפשי תקין וכדלקמן: "מבחינה פסיכיאטרית: הבדיקה נערכה בתרגום מערבית לעברית בעזרת קרוב משפחה. בעת הבדיקה בהכרה מלאה, דיבור ספונטני תקין. האפקט תואם ללא סימני חרדה, חשיבה מאורגנת, אין סימני דיכאון ומחשבות שווא. מוסרת על קשיים פסיכולוגיים שהיו לה טרם הרכבת מכשירי שמיעה. בעקבות קשיי שמיעה מרגישה שאנשים מדברים עליה, לא הבינה איך מתייחסים אליה הסובבים אותה. לאחר הרכבת מכשירי שמיעה לא פנתה לייעוץ פסיכיאטרי. חל שיפור בהרגשה כללי, כעת לא נוטלת טיפול בתחום הנפשי. למרות תלונותיה על תחושת חרדה בעת הבדיקה לא גילתה סימני מתח, חרדה או הפרעה נפשית כלשהי אחרת. המצב שהיא חוותה היה משני לבעיות שמיעה. אין נכות פסיכיאטרית. הערר נדחה". משעה שהחלטת הוועדה בדבר נכותה הנפשית של המערערת מתבססת על הבדיקה הקלינית שנערכה לה, אין מקום להתערבות בית הדין בממצאים הרפואיים בפרט משעה שהוועדה מנמקת את קביעתה לגבי הנכות הזמנית ומבהירה כי המצב הנפשי שחוותה המערערת בעבר נבע מקשיי השמיעה טרם הרכבת מכשירי השמיעה. 9. לאור האמור לעיל, עניינה של המערערת מוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתשקול הפניית המערערת לבדיקת שמיעה עדכנית ותבחן לאורה האם חלה החמרה בליקוי השמיעה של המערערת. ככל שהוועדה סבורה שאין צורך בהפניית המערערת לבדיקת שמיעה נוספת, הוועדה תנמק את החלטתה. הוועדה תהא רשאית להתייעץ עם ד"ר גולדשר או יועץ א.א.ג. אחר, לפי שיקול דעתה. 10. לנוכח הסכמת המשיב במהלך הדיון להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה לצורך הבהרת חוות דעתו של ד"ר גולדשר - אין צו להוצאות. 11. הצדדים רשאים לפנות לבית-הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק-הדין בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק-הדין. שמיעהירידה בשמיעה וטינטון (ביטוח לאומי)