אין תפיסה אחידה בארצות שונות לגבי סמכות ההחלה של שינויים בסיווג דרגות נכות על נכי צבא ותיקים. בארצות הברית, מצוי איסור מפורש בחוקי התגמולים לנכי צבא להחיל החלה אקטיבית שינויים בסיווג דרגות נכות על נכה צבא ותיק. השינוי בדרגת הנכות מותר רק אם חל שינוי במצבו הבריאותי. קובע זאת סעיף 1155 בפרק 11 לשער 38 לחקיקה האמריקאית הפדרלית העוסק בזכויות יוצאי צבא. 38 USC §1155 (2004); ראה גם 38 CFR §3.951). סעיף זה קובע כי הרשות המוסמכת תקבע טבלת דרגות נכות על פי מבחן של פגיעה ביכולת השתכרות, ונתונה לה סמכות לעדכן את הטבלה מזמן לזמן. עם זאת, הסיפא להוראה זו קובעת כדלקמן: "…in no event shall such a readjustment in the rating schedule cause a veteran's disability rating in effect on the effective date of the readjustment to be reduced, unless an improvement in the veteran's disability is shown to have occurred". הוראה זו, אשר נוספה בתיקון מיוחד בשנת 1991, נולדה עקב עדכון דרגות הנכות לנזקי שמיעה בידי ה-Secretary of Veterans Affairs בשנת 1987. בעקבות תיקון זה, משעלתה שאלת החלת הקריטריונים הישנים על מי שנכותם הוכרה קודם לתיקון, קבעה הערכאה המוסמכת בעניין זה, ה- Department of Veterans Affairs, Office of General Counsel כי החוק לא מסמיך את הרשות לקבוע קריטריונים כפולים, ולהחיל בזמן נתון קריטריונים שונים על אנשים שונים. לפיכך, נקבע כי הקריטריונים החדשים יחולו על כל בדיקה עתידית, אף על נכים שנכותם נקבעה קודם לכן לפי שיטת הדירוג הקודמת.(VAOPGCPREC 66-90 (1990)) עקב כך, נחלץ הקונגרס לחקיקת החוק המתקן, אשר קבע כי תיקון שיטת הדירוג לא תוביל להפחתת זכויות הנכה, אלא אם מצב בריאותו השתפר. בתי המשפט הישוו את ההטבות לנכי מלחמה להטבות הבטחון הסוציאלי (Social Security) שאינן ניתנות לשלילה. בעקבות התיקון, רשאים נכים אשר הקריטריונים לקביעת נכותם השתנו, להסתמך על איזה מן הקריטריונים אשר יבחרו (Cohen v. Brown, 10 Vet. App. 128, 139 (1997)). עם זאת, יש לשים לב כי ההסדר המיטיב עם הנכה בדין האמריקאי קושר קשר ישיר בין רמת הנכות לבין יכולת ההשתכרות, מה שאין כן במקומנו (ראה גם Fugere v. Derwinski, 1 Vet. App. 103 (1990) ודיון בבית המשפט הפדרלי באותו עניין, 972 F. 2d 331 (1992)). זאת ועוד: העמדה הפרשנית הנובעת מן הדין האמריקאי וממהלכיו החקיקתיים, היא כי בהיעדר הוראה מפורשת בחוק המורה אחרת, יחולו הקריטריונים החדשים בתחולה אקטיבית מיידית גם על נכים שדרגת נכותם נקבעה בעבר לפי קריטריונים קודמים. באנגליה, החיקוק המסדיר את התגמולים לנכי מלחמה הוא ה-Naval, Military and Air Forces (Disablement and Death) Service Pensions Orders, 1983. סעיף 9 לחיקוק זה מסדיר את כללי הקביעה של דרגות הנכות, וקובע, בין היתר, בסעיף 2(a) כי דרגת הנכות של מי שנפגע בשירות תיקבע תוך השוואה למצבו של אדם בריא, בן גילו ובן מינו, בלא התחשבות ברמת ההשתכרות ובלא התחשבות בנתונים אישיים או בנסיבות חיצוניות אחרות. סעיף 1(8) לתקנות מסדיר את היותה של דרגת הנכות והתגמולים נתונים לשינויים, ועל תחולתם של השינויים גם על דרגת נכות שכבר נקבעה. סעיף 67 קובע את זכותה של הרשות המוסמכת לשנות את קביעותיה, ובכלל זה שינויים לרעת הנכה, ובתוכם גם הפחתה של תגמוליו. בסעיף 67(3) ניתנת הכרה מפורשת לאפשרות להקטין גמלת נכות של יוצא צבא, מקום שחל שינוי בדרגת הנכות מאז שהנכות הוערכה. יחד עם זאת, לגוף המוסמך נתון שיקול דעת להימנע מהפחתת זכויות הנכה, למרות השינוי שחל (סעיף 67(6)). תפיסת מחוקק המישנה האנגלי דומה, איפוא, ביסודה לשיטה הישראלית לפיה שינויים בסיווג דרגות הנכות יחולו באופן אקטיבי גם על נכים ותיקים, כאשר באנגליה נתונה סמכות מפורשת שבשיקול דעת להותיר את רמת הזכאות המקורית של הנכה הותיק על כנה במקרים מתאימים. דוגמא להחלה אקטיבית של שינויים במבחני נכות בתקנות נכי הצבא באנגליה ניתן למצוא בסעיף 2 ל-The Naval, Military and Air Forces (Disablement and Death) Service Pensions Amendment Order, 2002. באוסטרליה החקיקה מכירה בהחלה אקטיבית של שינויים החלים בסיווגי נכויות לגבי נכים ותיקים ב-Veteran's Entitlement Act, 1986. סעיף 21(A) של החוק מורה לרשות המוסמכת הקובעת את דרגות הנכות כי בקובעה את רמת הנכות עליה להחיל את המבחנים שבתוקף באותה עת (המכונים GARP). סעיף 29(4) לחוק קובע כי מקום שהרשות המוסמכת נדרשת להעריך מחדש את היקף הפגימה של הנכה, ההנחיות הנוהגות של ה-GARP יחייבו את הרשות. פירוש הדבר, כי על ההערכה מחדש יחולו המבחנים החדשים, כפי שהם בתוקף בעת הבדיקה. עם זאת, חקיקת מעבר מ-1986 קבעה כי החלטת הרשות לפני 1/11/86 מתירה, אך אינה מחייבת החלתו של ה-GARP העדכני על העניין שבפניה. מוכרת פסיקה אוסטרלית המתייחסת לחקיקת המעבר, אשר פסלה החלטה של רשות מוסמכת אשר התבססה בבדיקה חוזרת על ה-GARP התקף אותה עת וסברה כי היא חייבת לעשות כן וממילא לא הפעילה שיקול דעת אם יש הצדקה להחילו, או לחילופין, אם ראוי להחיל מערכת כללים אחרת (Thomas v. Repatriation Commission 247/94, Federal Court of Australia, 1994). בענין Re Perrin and Repatriation Commission (1986) 11 ALD, 395 קבע בית המשפט לגבי מקרה ישן כי הרשות המוסמכת לא היתה חייבת להחיל את ה-GARP בתוקף בעת הבדיקה. עם זאת, סבר שהיה ראוי כי ייעשה כן ממספר סיבות, וביניהן מהטעם כי התפתחות הרפואה מצביעה על כך שמערכת המבחנים החלופית הפכה בינתיים מיושנת, כדברי בית המשפט: "recent developments in medical science as to the methods of treatment of those conditions have rendered the conditions set out in the old Guide which are largely related to methods of treatment effectively obsolete." כן צויין בפסק הדין כי המבחנים הישנים אינם נותנים הכוונה ראויה להערכת הפגימה של הנכה. בתי המשפט הכירו בחוקיות הפחתת דרגת נכות ליוצאי צבא שנקבעה לו דרגת נכות בעבר. בענין Re Mack and Repatriation Commission (1990) 21 ALD, 430 החיל בית המשפט את המבחנים החדשים על נכה אשר נכותו הוערכה בעבר כאשר ביקש בדיקה חוזרת כדי להגדיל את דרגת נכותו. ממצאים עדכניים שבהתפתחות הרפואה הראו כי פגימתו שקודם לא אובחנה כראוי לא היתה קשורה כלל לפגימת מלחמה. לאור זאת, החליט בית המשפט להפחית את דרגת נכותו של יוצא הצבא בהתאם. עם זאת, ישנן הגבלות מסוימות להפחתת דרגות נכות של נכה ותיק מכוח הוראות Acts Interpretation Act, 1901, Sec. 60(4). המסקנות הנובעות מסקירה השוואתית תמציתית זו מעלות כי הפרובלמטיקה המעסיקה אותנו בהליך זה לא פסחה גם על שיטות אחרות, ונראה כי יש דמיון בשיקולים הנוגדים הנשקלים, גם אם קיים שוני בפתרונות החקיקתיים השונים שנבחרו, השונים מטבעם בכל מדינה, ומותאמים לצרכיה ולתנאיה.המשפט האנגלו אמריקאימשפט משווהצבא