ערעור על הרשעת המערער בתיק תכנון ובניה בבית משפט לעניינים מקומיים ברחובות

העונש שגזר בית משפט - קנס בסך 18,000 ₪. כנגד המערער הוגש כתב אישום בגין ביצוע עבודות הטעונות היתר מאת הוועדה המקומית לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965, בסטייה מהיתר שניתן על ידי הוועדה המקומית, סעיפים 145(א)(2), 204(ב) ו- 208 לחוק הנ"ל. על פי העובדות המפורטות בכתב האישום, מדובר במערער שהוא הבעלים/המחזיק/ האחראי לביצוע עבודות ברחוב אוסישקין 12 ברחובות, חלקה 492 בגוש 3701. ביום 23.2.05 ניתן למערער היתר בניה מס' 20040425 להקמת בית מגורים בעל יחידת דיור אחת כולל קומת מרתף, קומת קרקע וחדר בחלל הגג. בשנת 2006 הוסיף המערער שטח בן 46.5 מ"ר בחלל גג הרעפים של הבית בכך שבנה קירות מעל קומת הקרקע והגביה גג הרעפים בכ- 2.2 מטר. כמו כן הפך את קומת המרתף של הבית ליחידת דיור נפרדת על ידי פתיחת דלת בקיר חיצוני דרומי של המרתף, בניית חדר מדרגות עשוי בלוקים ובטון המוביל מחצר הבית אל קומת המרתף, התקנת מטבח מקלחת ושירותים בקומת המרתף וכל זאת בלא שקיבל היתר כדין מהוועדה המקומית לתכנון ובניה רחובות. בנימוקי הערעור מציינת באת-כוח המערער כי המערער, מהנדס אזרחי במקצועו הודה בעובדות המהוות את כתב האישום אך כפר באשמה מאחר וסבר בעבר וסובר גם היום כי העבודות שביצע כמתואר בכתב האישום הינן בגדר "שינוי פנימי" כהגדרתו בסעיף 145 לחוק התכנון והבניה ומכאן שאין צורך בהיתר נפרד להיתר המקורי בגין העבודות שבוצעו. עוד נטען בנימוקי הערעור, כי פתיחת דלת היציאה מהמרתף נעשתה כמתחייב מתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) התש"ל-1970, תקנה 309 בחלק ג' הקובעת כי לא יפחת משניים מספר דרכי היציאה בחלק מבניין ופתיחת דלת זו אושרה על ידי המהנדס הראשי של עיריית רחובות ביום 1.6.10. עוד נטען, כי בשנת 2012 הצליח המערער לקבל היתר לכל השינויים שבוצעו. עוד נטען כי מקור ההליכים שהובאו כנגד המערער נעוץ בסכסוך שכנים בין המערער לשכנתו, שותפתו במושע במקרקעין נושא כתב האישום מהשכנה לבית הדו משפחתי החולק קיר משותף עם המערער. במסגרת טיעוני הערעור פרטה באת-כוח המערער לפרטי פרטים סכסוך השכנים ומעשי רמייה שעשתה השכנה לרשויות . לא מצאתי לפרט מאומה באשר טענות אלה אינן רלבנטיות לערעור כלל ועיקר (טענות אלה נטענו בעלמא בבית משפט קמא ללא כל הוכחה שהיא). עוד נטען על ידי באת-כח המערער כי הרשעת המערער מהווה פגיעה קשה בפרנסתו. בית המשפט קמא התבקש להטיל על המערער עבודות של"צ ללא הרשעה אך בית המשפט דחה בקשות באת-כוח המערער וציין, כי מדובר בעבירות חמורות. אין מקום לאמירה זו, שכן מדובר בשינויים בסטייה מהיתר קיים ולכן לא ברור כלל איך בית משפט קמא הגיע לדעה כי בעבירות חמורות מדובר. בית המשפט מופנה להלכת כתב, לפיה גם מקום שנעברה עבירה יש לשקול טרם הרשעה אם מדובר בעבירה ראשונה יחידה, יש לשקול מהי חומרת העבירה ונסיבות ביצוע העבירה וכן יש לשקול מעמדו ותפקידו של מבצע העבירה וההקשר בין העבירה שביצע למעמדו ולתפקיד שהוא ממלא. ולענייננו, לטענת באת-כוח המערער, עבירות אלה שבוצעו הן הראשונות אינן חמורות, אין בבניה שבוצעה סתירה להוראות חוק התכנון והבניה, גם לא לתב"ע. מדובר במערער בהשכלתו מהנדס אזרחי המשמש כמהנדס הבית של מס רכוש, משמש יועץ למשרד ראש הממשלה לעניין בטיחות קונסטרוקציה, הרשעתו תגרום לכך שלא יוכל לשרת גופים אלה ולא יוכל לגשת למכרזים מטעם הממשלה. עוד נטען כי אין סבירות שהמערער יבצע עבירות נוספות דומות בעתיד. המערער מתחרט על העבירה ונוטל אחריות לביצועה. עוד נטען כי המערער הודה בבית משפט קמא אך לא הבין כי יצא מבית משפט בהרשעה ולא יקבל עבודות של"צ. אילו היה מבין זאת לא היה מסכים. היתה טעות בהבנתו. עוד נטען, כי המערער הופלה הפלייה קשה לעומת שכנתו לאור העובדה כי במועד מתן הכרעת הדין היה בידי המערער היתר כדין ולאור העובדה כי לא מדובר במי המזלזל בחוק אלא אדם שבמשך 6 שנים פעל לקבלת היתרים על אף העובדה כי מלכתחילה השינויים שביצע המערער, כאמור, לא מחייבים היתר. עוד נטען כי כיום ניתן להגיע עם הוועדה להסדר ולשלם כופר במקרה של ביצוע העבירה שאינה מהעבירות המאוד קשות. ב"כ המשיבה מבקשת שלא להתערב בהרשעת המערער, לא להתערב בעונש. לטעמה מדובר בערעור סרק, מיותר ומופרך. הכלל למבצע עבירה פלילית - הרשעה, חריג לכלל, בנסיבות מיוחדות, מקרים מיוחדים אי הרשעה. דווקא במקרה זה לטעמה, בהיות המערער מהנדס בניין הרי שעבודתו ומשלח ידו קשורים קשר ישיר לעבירות הבניה שבוצעו על ידו בביתו שלו. עוד נטען כי חוק התכנון והבניה מאפשר על פי סעיף 208א ממנו להרשיע מהנדס/אדריכל שביצוע עבירות בניה מתוקף תפקידם ולא בעבור עצמם ולהם לא תעמוד הגנה כי לא ידעו על עבירות הבניה. בענייננו מדובר במהנדס שביצע עבירות בניה שהתגלו בשנת 2006 והוגש כתב אישום בשנת 2007. ההליכים התנהלו ונמשכו עד שנת 2013. במעבר הזמן הגיש המערער בקשות רבות לוועדה המקומית. התביעה הסכימה לדחיות דיונים על מנת לאפשר למערער להימנע מהרשעה, ובלבד שיוציא היתר או שתיהרס הבניה. חלק מהבניה לא ניתן לאשר. המערער הגיש עררים ותוכניות נוספות שכן סירב לקבל החלטות הוועדה שלא אישרה, המערער לא הרס הבניה שנבנתה בסטייה. בשנת 2012 הוצא ההיתר אך גם במקרה זה הבניה בשטח אינה תואמת להיתר. עד היום לא ביצע הריסת המדרגות שנצטווה להרוס בבית משפט קמא וטרם נבנה גג בטון. עוד נטען, כי המערער לא הוכיח אכיפה בררנית. הטענה מופרכת בעלמא. עוד נטען כי יש לדחות הבקשה לתשלום כופר. התיקון לחוק העונשין המאפשר זאת נכנס לתוקף במאי 2013 ואיננו מתייחס לעבירות מסוג זה שביצע המערער. כאן בענייננו מדובר בתוספת יחידת דיור, תוספת שטח למגורים. הבניה שהוכשרה כעבור שנים גם היום אינה תואמת ההיתר. לגופו של עניין דין הערעור להידחות: 1. המערער הודה והורשע בבית משפט קמא. המערער היה מיוצג בבית משפט קמא בשעה שהודה בעבירות שבוצעו על ידו. ב"כ המערער הסביר לבית המשפט כי המערער סבר שהשינוי שבוצע בחלל הגג הוא שינוי פנימי שאינו דורש היתר והשינויים עצמם אינם מצדיקים פגיעה בפרנסת האדם אלא מאפשרים לבוא ולקבל רחמי ביתה משפט וההתחשבות של רישום הודאה ללא הרשעה והטלת של"צ. טענת ב"כ המערער לפיה לא הבין משמעות הדברים נדחית מכל וכל. לא מדובר ב"הדיוט " מדובר במהנדס על כל המשתמע מכך ובהיותו מהנדס על אחת כמה וכמה מי שעובד עם משרדי הממשלה הוא אמור להיות אמון על החוק וכאמון על החוק הוא גם יודע את החוק. 2. סעיף 145 לחוק התכנון והבניה מציין במפורש כי שינוי פנימי הוא שינוי שאינו נוגע לצד החיצוני של הבניין, אינו פוגע בחזיתו או במראהו או בשלד הבניין ואינו משנה את שטח הדירה. בעניינו של המערער, הוסף שטח בעליית הגג המשנה את שטח הדירה, בוצעה העברה של דלת מהקיר המזרחי לקיר הדרומי ועבודות אלה מחייבות היתר בניה. לא מדובר בזוטי דברים כלל ועיקר. 3. סעיף 208 לחוק התכנון והבניה : "(א) בוצעה עבודה או השתמשו במקרקעין בנסיבות ובדרך שיש בהם עבירה לפי סעיף 204, ניתן להאשים בה אחד או יותר מאלה: (1) ... (8) האחראי לעבודה או לשימוש, לרבות האדריכל, המהנדס המתכנן, המהנדס או ההנדסאי האחראים לביצוע, הקבלן הראשי וכן סוכניהם, אך למעט עובדים המועבדים על ידיהם. (ב) נאשם אחד מהמפורטים בסעיף קטן (א) בעבירה לפי סעיף 204 תהא זו הגנה טובה אם יוכיח שניים אלה: (1) העבירה נעברה שלא בידיעתו; (2) הוא נקט בכל האמצעים הנאותים לקיום הוראת חוק זה והתקנות על פיו בכל הנוגע לעבודה הנדונה. (ג) (בוטל)". דהיינו, ניתן ניתן להעמיד לדין מהנדס שביצע עבודה בתוקף תפקידו עבור אחר ובמקרה כזה הגנתו תהא, אם יוכיח כי העבירות שבוצעו נעברו שלא בידיעתו וכי הוא כמהנדס נקט בכל האמצעים הנאותים לקיום הוראות החוק והתקנות בנוגע לעבודות המהוות עבירות בניה. במקרה זה שלנו, מדובר במערער שביצע עבירות בניה לביתו ועל כן אין לו ההגנה הקיימת כאמור לעיל . השאלה שעל בית המשפט לשאול הינה האם בית משפט טעה בשעה שדחה בקשת המערער להרשעה. לאור הלכת כתב, לא מצאתי כי בית משפט קמא טעה. אני סבורה כי בית משפט קמא הלך כברת דרך ארוכה עם המערער, קיבל ממנו דחיות פעם אחר פעם על מנת להגיע לתוצאה של היתר החופף הבניה בפועל במלואה או לחלופין ביצוע הריסה. בפועל, העבודה במקום אינה תואמת היתר הבניה. עוד אציין כי לא זה המקרה לתקוף כל עבירות הבניה שבוצעו אם בוצעו על ידי שכנתו של המערער ובוודאי אין מקום לבקשה לביצוע עבודות של"צ ללא הרשעה רק בשל עבירות שביצעה שכנתו של המערער, לטענתו. אני רואה בעבירות שבוצעו תוספת שטח, בניית יחידת מגורים בניגוד להיתר, בסטייה ממנו, על ידי מי שבהשכלתו ובמשלח ידו משמש כמהנדס בניין, עבירות חמורות, עבירות שלא מבוצעות כלאחר יד מבלי לתת הדעת עליהן, הן מחייבות תכנון והערכות ולא מדובר בבניה פעוטה, קלת ערך וקלה לביצוע. בית משפט קמא לא טעה משהחליט לדחות בקשת המערער לאי הרשעה. ולעניין העונש, גזר הדין מנומק היטב ולא מצאתי מקום להתערב בו. הערעור נדחה. בניהבית המשפט לעניינים מקומייםערעורתכנון ובניה