באישום השני נטען כי במהלך התקופה מפברואר 1996 ועד אוקטובר 1999 הגישה החברה, באמצעות שני המשיבים הנוספים, 44 דוחות תקופתיים למע"מ וניכו בהם מס תשומות בסכום (נומינלי) כולל של 814,810 ₪. זאת, כנטען בכתב האישום, "מבלי שהיה להם לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק ובמטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס אמת". בשל כך יוחסו להן עבירות (כמספר הדוחות) לפי ס"ק 117 (ב) (5) לחוק. עוד נטען באישום השני כי "בעשותם כאמור באישום זה, מסרו הנאשמים למנהל המכס והמע"מ 44 דוחות תקופתיים, הכוללים ידיעה כוזבת במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס". בשל כך יוחסו להם עבירות לפי ס"ק 117 (ב) (1) לחוק. לאחר ניהול פרשת הוכחות ארוכה ניתנה הכרעת הדין ביום 30.6.2012. בהכרעת הדין הורשעו כל המשיבים במיוחס להם באישום הראשון (עבירה לפי ס"ק 117 (א) (1) ובעבירות לפי ס"ק 117 (ב) (5) לחוק שיוחסו להם באישום השני. ביהמ"ש קמא זיכה את המשיבים מהעבירות לפי סעיף 117 (ב) (1) לחוק שיוחסו להם באישום השני. כנגד זיכוי זה הגישה המדינה את הערעור שבפנינו. נציין כי מלכתחילה הגיש המשיב 2 ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין והמדינה בערעורה זה עתרה מלכתחילה להחמרת העונש - אם יתקבל ערעורה על הזיכוי מהעבירות לפי ס"ק 117 (ב) (1) לחוק. בהסדר דיוני שבין הצדדים, חזר בו המשיב 2 מערעורו והמדינה הודיעה כי היא מייחדת ערעורה לסוגיית הזיכוי מהעבירות הנ"ל בלבד - והיא חוזרת בה מערעורה על גזר הדין (גם אם יתקבל ערעורה לעניין אותו הזיכוי). בבסיס אותו הסדר דיוני עמדה העובדה כי פסק הדין נשוא הערעור ניתן שמונה שנים לאחר שהוגש כתב האישום וכחמש עשרה שנים (!) לאחר האירועים נשוא כתב האישום. 2. בנימוקי הערעור שבכתב, ובטענות ב"כ המערערת על פה, טענה המערערת כי שגה בימ"ש השלום בקבעו בהכרעת הדין כי לא הוכחו כל יסודות העבירה שבס"ק 117 (ב) (1) לחוק - ביתר דיוק יסודות המרכיב הנפשי הנדרש לעבירה זו. לטענת המדינה משקבע ביהמ"ש קמא כי נתקיים היסוד הנפשי הנדרש לעבירה לפי סעיף קטן 117 (ב) (5) - יפה כוחו של ממצא זה גם לס"ק 117 (ב) (1) - שכן המדובר באותו היסוד הנפשי. ואלה הן הוראות החוק הרלבנטיות: "117 (ב) עשה אדם מעשה מן המפורטים להלן במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, דינו מאסר 5 שנים או כפל הקנס הקבוע בסעיף 61 (א) (4) לחוק העונשין התשל"ז 1977: (1) מסר ידיעה כוזבת או מסר דו"ח או מסמך אחר הכוללים ידיעה כאמור (2-4)... (5) ניכה מס תשומות בלי שיש לו לגביו מסמך כאמור בסעיף 38. (6-8)...". ב"כ המערערת טוען כי ה"יסוד הנפשי" הנדרש בשתי העבירות הנ"ל הינו זהה - לאמור "במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס". ואם נקבע כי זה התקיים לעניין העבירה שבס"ק 117 (ב) (5) - הריהו מתקיים מניה וביה גם בעבירה המנויה בס"ק 117 (ב) (1). 3. דא עקא, ב"כ המערערת לא דק פורתא. המשמעות המעשית של טענתו הינה כי העבירה שבס"ק ב (5) עולה למעשה מניה וביה כדי העבירה שבס"ק ב (1) - ולא היא. קביעת עבירה לפי סעיף 117 (ב) (1) דורשת הוכחת הרכיב של "מסירת ידיעה כוזבת" - וזאת ביסוד הנפשי של "מטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס". היסוד העובדתי של העבירה לפי ס"ק 117 (ב) (5) משתרע על מנעד רחב בהרבה לאמור, ניכוי מס תשומות "בלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38". דהיינו, הן העדר מסמך כלל, הן קיומו של מסמך שאינו עומד בדרישות סעיף 38 לחוק - ובקצה הסקאלה - ניכוי תשומות בידיעה שהמסמך האמור לתמוך בכך הינו כוזב. לאמור - מידת "החפיפה", אם בכלל, בעבירות שלפי ס"ק 117 (ב) (1) ו- 117 (ב) (5) - הינה מצומצמת ואינה מקיפת כל. 4. בכתב האישום דנן לא נטען מהי ה"ידיעה הכוזבת" (או מהן "הידיעות הכוזבות") שמסרו הנאשמים ב- 44 הדוחות התקופתיים. נטען בכתה"א והוכרע בהכרעת הדין, כי כל אותם הדוחות הוגשו מבלי קיום המסמכים כאמור בסעיף 38 - אך כאמור לעיל - הדברים אינם היינו הך. בימ"ש קמא ביסס בהכרעת הדין את הזיכוי מהעבירות לפי ס"ק 117 (ב) (1) על אי הוכחת היסוד הנפשי המיוחד הנדרש לעניין זה. ברם, עיון מדוקדק יותר בדברים מעלה כי הכוונה בעצם הינה לאי הוכחת אלמנט ה"ידיעה הכוזבת" - ועל מרכיב המעשה והמחשבה הפלילית שבו כיחידה אחת. לא מצאנו בנימוקי הערעור ממצא ראוי לסתירת קביעה זו. נשוב ונבהיר. היסוד הנפשי המיוחד הנדרש הן לעבירה שבס"ק 117 (ב) (1) והן לזו שבס"ק 117 (ב) (5) - אחד הוא. לאמור, "...מעשה... במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס" גם העונש הקבוע לצד כל אחת משתי עבירות אלה הינו זהה. ברם, "מעשה העבירה" שבס"ק 117 (ב) (5) משתרע על המנעד הרחב של ניכוי מס תשומות "בלי שיש לגבי מסמך כאמור בסעיף 38". לעומת זאת, מעשה העבירה לפי ס"ק 117 (ב) (1) עניינו "מסירת ידיעה כוזבת...". המדובר ביסוד עובדתי הטעון הוכחה, פרטיקולרית - מעבר ליסוד העובדתי של העבירה הקבועה בס"ק 117 (ב( (5) - ויסוד זה כנקבע בהכרעת הדין לא הוכח כנדרש. לא מצאנו מקום או עילה לשנות ממצא עובדתי זה שבהכרעת הדין קמא. 5. אשר על כן, אנו דוחים את ערעור המדינה שבע"פ 4539-04-13. בהתאם להסדר הדיוני, שפורט בפתח הדברים, חזרו בהם המשיבים 1 ו- 2 מערעורם שבע"פ 4539-04-13 - ועל כן אנו דוחים גם ערעור זה. סוף דבר - אנו דוחים את שני הערעורים. מיסיםמע"מ (מס ערך מוסף)