תביעת השבה של סכום ששולם ביתר במסגרת הליכי בוררות

תביעת השבה של סכום ששולם ביתר, סך 287,671 ₪, במסגרת הליכי בוררות בין הצדדים, שהוגשה בסד"מ, ובערעור שני, על החלטת הרשם בבקשת רשות להתגונן בתיק זה. 3. בהחלטתו הראשונה, מיום 18.7.11, דחה הרשם את מלוא טענות המערער ובקשתו להתגונן נדחתה. על כך הוגש ערעור לבימ"ש זה (ע"א 27261-10-11) שנשמע בפני השופטת סלע. העובדות מפורטות בהרחבה בפסק דינה של חברתי השופטת סלע, ואף אינן שנויות במחלוקת ולא אחזור עליהן. השופטת סלע קבעה כי נותרה לכאורה מחלוקת בין הצדדים בעניין 16,000 $ - סכום, שהנתבע [המערער בפניי] לא הודה בקבלתו וציינה כי בשאלה זו בלבד, מוחזר הדיון לבימ"ש קמא, על מנת שייבחן אם מתקיימת לנתבע הגנה לכאורה בעניין זה. עוד החליטה כי התביעה הוגשה טרם זמנה (טרם היה פסק הבורר חלוט) ולכן ביטלה את פסה"ד של הרשם והחזירה הדיון אליו. עוד הוסיפה "למען הסר ספק נושא של הפרשי הצמדה וריבית הוא עניין לבדיקה חשבונאית, וממילא משיש מחלוקת לגבי הקרן של ההשבה, יש מחלוקת גם בעניין הפרשי הצמדה וריבית, ועניין זה הוא חלק מהמחלוקת בתיק" (סע' 13). הדיון הוחזר אפוא לרשם בימ"ש השלום בחדרה. 4. בד בבד עם בקשה לחידוש ההליכים, הגישו המשיבים בקשה למתן פסיקתא על סכום תביעתם, למעט הסכום שבמחלוקת - 16,000 $. בתום הדיון בבימ"ש קמא, ניתנה למערער רשות להתגונן, לגבי סך 16,000 $ וכן קבע הרשם כי התובעים/המשיבים זכאים לפסק דין חלקי, על יסוד כתב התביעה: "התובעים זכאים לסך 287,671 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (7.10.10) ועד התשלום בפועל; מסכום זה לאחר שיערוך הקרן הנ"ל יש להפחית 16,000 $ עפ"י שערו היציג של דולר ארה"ב כפי שיהא במועד השיערוך". 5. בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון מיקד המערער את ערעורו בשני עניינים: א. טען שלא היה מקום לחייבו בהפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה (7.10.10) אלא מיום פסה"ד, שאישר מחדש פסק הבוררות, 26.2.12. לטענתו, לתביעה שהוגשה ע"ס 287,671 ₪, כבר הוספו הפרשי הצמדה וריבית משנת 2004. המשיבים הגישו התביעה בסך 200,492 ₪, בקיזוז סכום ההוצאות (6,000 ₪) ובסה"כ: 194,492 ₪, ולסך הזה הוסיפו הפרשי הצמדה וריבית. עניין הריבית וההצמדה עמד לדיון בפני הרשם. ב. המשיבים לא זכאים למלוא הסכום הנתבע, ולו מהטעם שצד בבוררות (יצחק פולינר) אינו בעל דין בביהמ"ש. 6. המשיבים התנגדו להרחבת החזית בדיון בערעור והצדק עמם, לכן אף לא פירטתי טענות נוספות שהועלו לראשונה בדיון בביהמ"ש. המשיבים טענו כי הדיון הוחזר לרשם רק בענין ה- 16,000 $ וכי הסוגיות שהעלה המערער בערעורו חלוטות. טענות המערער לגבי הפרשי הצמדה וריבית לא נטענו כלל במסגרת ההליכים שקדמו לפסק הדין בסד"מ. מפסק דינה של השופטת סלע עולה כי "סוגיית הריבית וההצמדה הן חלק מהמחלוקת בתיק רק בהתייחס לגובה קרן החוב". לגופו של עניין, אין מקום להתערב בקביעת ביהמ"ש לעניין הפרשי הצמדה וריבית, שהינם בסמכותו ונתונים לשיקול דעתו וכספים שנגבו ביתר, דינם להיות מוחזרים כפי שקבע הרשם. המשיבים גם טענו כי טענה ב' דלעיל של המערער, הועלתה לראשונה בסיכומים האחרונים בבית משפט קמא, לא בא זיכרה בבקשת רשות להתגונן ואף לא בדיון בבימ"ש קמא ולא הייתה במסגרת המנדט שנתן ביהמ"ש המחוזי לרשם, ולכן בצדק הרשם לא התייחס אליה ואין להיזקק לה אף במסגרת הערעור. דיון 7. אין מקום להיזקק פעם נוספת, לטענות שכבר נדונו בערעור הקודם, ו/או לא נכללו בהודעת הערעור שבפניי. דין הערעור להידחות ברובו, למעט כפי שאפרט להלן. 8. עילת התביעה הנה השבה של סכומים ששולמו ביתר, עבור מניות המערער עפ"י החלטת ביניים, בהשוואה לפסק הבורר שקבע את שווין. מאחר ופסק הבורר הקובע, ניתן עוד בשנת 2004 ובסופו של דבר פסק דין זה אושר, הרי שאף אם הפך חלוט רק לאחר הגשת התביעה בבימ"ש קמא, ההשבה אמורה להיות בסכום ריאלי, קרי לכלול הפרשי הצמדה וריבית כחוק מעת היווצר העילה - המועד שהתברר כי התשלום שולם ביתר. קביעת הבורר את שווין של המניות אושררה בסופו של דבר. ממה נפשך- אם המערער טוען כי משבוטל פסק הבורר (הראשון), בוטלו החלטות הביניים וכי המועד הקובע הוא רק האישור הסופי של פסק הבורר - הרי שהיה עליו להשיב את מלוא הסכומים שקיבל עפ"י החלטות הביניים (משוערכים ומעודכנים)! אין חולק שהמערער לא עשה זאת. לפיכך איני מוצאת פגם בהחלטת הרשם לשערך את סכום החיוב למועד הגשת התובענה, 7.10.10 כפי שהורה ולא למועד האישור הסופי של פסק הבורר, ביום 26.2.12, כטענת המערער. 9. הטענה לגבי היעדרו של יצחק פולינר כצד בתובענה, בעוד שהיה צד לפסק הבוררות, לא נטענה בבקשת רשות להתגונן ומשנטענה לראשונה במסגרת הסיכומים ורק בדיון האחרון, בצדק לא התייחס אליה הרשם. ב"כ המשיבים השיבו בדיון בפניי כי מדובר באדם בן למעלה מ- 90 וכי אין לו אינטרס בתביעה. ב"כ המערער הגישה לאחר מועד הדיון בערעור הודעה לפיה, הוא נפטר וכי הוצא צו קיום צוואה. המערער רשאי להודיע ליורשי המנוח יצחק פולינר ז"ל כי הסכום המשולם לידי המשיבים, משולם עבורם ולבקש מביהמ"ש לצרף לדיון המתנהל, בעניין ה- 16,000 $, כל צד רלבנטי. 10. מאחר וניתנה רשות להתגונן על הסך 16,000 $, הרי שכפי שקבעה השופטת סלע, שאלת סכום הקרן, נכון למועד הגשת התביעה והריבית וההצמדה, היו שאלות שהיה מקום לדון בהן, בהתייחס לסכום זה. בנקודה זו נפלה שגגה בהחלטת הרשם ואף בנוסח הפסיקתא שהגישו לו המשיבים. אבהיר: סכום התביעה כלל סכום שנטען כי שולם ביתר, בהסתמך על כרטסת הנהלת חשבונות ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק למועד הגשת התביעה. עצם השערוך וההצמדה של הסכום ששולם ביתר עד מועד הגשת התביעה, לא נותרו במחלוקת. סכום התביעה הנומינלי המקורי, 200,492 ₪, כלל את הסך 16,000 $ - סך 71,216 ₪, נכון ליום 10.9.03 (כעולה מכרטסת הנהלת חשבונות, נספח 7, שבבסיס התביעה). למלוא הסכום הנומינלי הוסיפו התובעים הפרשי הצמדה וריבית כחוק והעמידוהו על הסך 287,671 ₪ (לאחר קיזוז הוצאות). משניתנה רשות להתגונן על סכום השווה ל- 16,000 $, הרי שיש להפחית מסכום התביעה, 287,671 ₪, סך 71,216 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.9.03 ועד מועד הגשת התביעה, 7.10.10. את היתרה על המערער לשלם למשיבים ובהתאמה יתוקן פסק הרשם. שאר חלקי פסק הרשם, יישארו על כנם. רק חלק מהערעור התקבל כמו כן המערער הגיש עיקרי טיעון באיחור, לפיכך איני עושה צו להוצאות. הפיקדון יוחזר למערער באמצעות באת כוחו. יישוב סכסוכיםבוררות