תביעה בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 2. ביום 09.09.09, שעה שהתובעת נהגה ברעננה ברכב מ.ר. 72-772-10, התנגש רכב אחר ברכבה והתובעת נפגעה. רכב התובעת, היה מבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעת, שירביט חברה לביטוח בע"מ. 3. אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לחבותה של הנתבעת. ב. הנכות הרפואית 4. לתובעת מונה מומחה רפואי בתחום האורתופדיה, פרופ' משה סלעי, אשר הגיש חוות דעת מיום 26.03.12. 5. כאמור בחוות הדעת, התובעת נפגעה בתאונת הדרכים במנגנון דמוי "צליפת שוט", היא פנתה לבית חולים "מאיר", שם נבדקה וצולמה עקב כאבים בצוואר ושוחררה. בהמשך התובעת טופלה על ידי פיזיותרפיה, תרופות ומרפאת כאבים. 6. המומחה ציין כי הוא לא מצא בחומר הרפואי רישומים על פגיעה דומה עובר לתאונה, למעט רישום בודד מתאריך 13.06.04 על תאונה מתאריך 08.06.04 ולאחריה כאבים בצוואר ובכתפיים. לפיכך, ייחס המומחה את תלונות התובעת וממצאי בדיקתה לתאונה נשוא התביעה. בבדיקת התובעת נמצאה הגבלה קלה בתנועות ללא חסר נוירולוגי, סימני C.T.S דו צדדי ובהדמיה בלט דיסק C6-7. 7. פרופ' סלעי העריך כי נכותה האורתופדית הצמיתה של התובעת בעקבות התאונה היא בשיעור של 10% לפי סעיף 37(5)א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, עקב הגבלה קלה בתנועות הצוואר. ג. הפסדי שכר 8. התובעת, ילידת 21.07.62, גמלאית של משרד הביטחון משנת 2002. סיימה קורס יסודות אומנות הבישול בבית ספר למלונאות "תדמור" ביום 19.05.04. 9. בהתאם לתלושי השכר שהגישה התובעת, מקומות, תקופות העבודה והכנסותיה של התובעת, מאז סיימה לימודיה ב"תדמור" ועד למועד התאונה, הם כמפורט בטבלה להלן: מקום עבודה תקופה סה"כ שכר שכר חודשי ממוצע קייטרינג תמרין 11/2004-06/2005 24,442₪ 3,055₪ יובל נבון 11/2005-12/2005 1,608 ₪ 804 ₪ הום סרוויס בע"מ 03/2006-02/2007 15,766₪ 1,314₪ לאור הנתונים כאמור, בתקופה 11/2004-02/2007 (משך כשנתיים ו-4 חודשים), התובעת עבדה בשלושה מקומות עבודה והשתכרה שכר חודשי ממוצע של כ- 1,500₪. החל ממרץ 2007 ועד למועד התאונה, משך כשנתיים וחצי, התובעת לא עבדה. 10. לדברי התובעת, לאחרונה, החלה לעבוד פעמיים בשבוע, שעתיים-שלוש שעות כל פעם. בהתאם לדיווח שצירפה לתצהירה, הכנסתה הכוללת של התובעת בחודשים אפריל-יוני 2012 היא בסך של 3,888₪ (כ- 1,300 ₪ בממוצע לחודש). (סעיף ד(10) לתצהיר התובעת). 11. לטענת התובעת, לאחר שסיימה את הקורס ב"תדמור", עבדה כשכירה בתחום המזון, על מנת ללמוד את העסק ולפתוח עסק עצמאי משלה בתחום המזון. בתצהירה טענה: "במועד התאונה היית[י] בהכנות לקראת פתיחה של עסק עצמאי בתחום המזון/בישול לאחר שעזבתי את עבודתי כשכירה והתחלתי בין היתר לבשל באירועים של חברים ומשפחה על מנת להתמקצע ולהכין יחד עם בעלי את הקרקע לפתיחת עסק משלי. אדגיש כי תוכניותינו היו מאוד רציניות לגבי פתיחת עסק לקייטרינג ובישול לאירועים או למשפחות, תכננו להשכיר מקום וריהוט וציוד מתאים. על מנת להבין את השוק והדרישה בסביבת מגורינו, לגבי ההיתכנות, פיזרנו פליירים במספר בניינים באזורי מגורים שונים כדי להבין איזה סוג של אוכל כדאי...". (סעיפים ה(11)-(13) לתצהיר התובעת). לטענת התובעת, בשל התאונה וכתוצאה ישירה ממנה, היא אינה יכולה להמשיך לעבוד בתחום המזון והיא נאלצה לגנוז את חלומה לפתוח עסק עצמאי בתחום זה. (סעיפים ד(4), ד(8) ו-ה(15) לתצהיר התובעת). 12. עקב התאונה, לתובעת הגבלה קלה בלבד בתנועות הצוואר. נכות זו אינה מונעת מהתובעת לעבוד בכל עבודה שאינה דורשת מאמץ גופני ניכר. ודאי שאין סיבה לכך שהתובעת לא תעבוד כלל או שתעבוד 6 שעות בשבוע. פרופ' סלעי, אשר ציין בחוות דעתו כי התובעת היא טבחית, גם חיווה דעתו כי אין לתובעת מניעה לחזור לעבודתה. 13. עוד קודם לתאונה, אחרי שלמדה ב"תדמור", התובעת עבדה בהיקף מצומצם מאוד. כאמור לעיל, שכרה החודשי הממוצע היה בסך של כ- 1,500₪ בלבד. לאחר מכן, ובמשך שנתיים וחצי קודם לתאונה, התובעת לא עבדה כלל. עובדות אלה מצביעות כי עוד קודם לתאונה, בשום שלב התובעת לא עבדה באופן רציני בתחום המזון. עבודתה הייתה חלקית בלבד ומצומצמת ותקופות ארוכות היא לא עבדה כלל. לא זאת בלבד שבפני בית המשפט לא הוצגה כל ראיה לכוונה או תכנית מעשית של התובעת לפתוח עסק עצמאי בתחום המזון, אלא העובדות מצביעות על ההפך מכך, קרי: שלא הייתה לתובעת מוטיבציה לעבוד בתחום זה בכלל ובאופן רציני בפרט. יש מקום לחשש כי מדובר בטענות שנטענו יש מאין על מנת לבסס טענה של הפסדי שכר. 14. לתצהירה התובעת צירפה תפריטים, תמונות של מנות וכרטיס ביקור. (נספח י"ד לתצהיר). התובעת לא פירטה מסמכים אלה בתצהיר גילוי המסמכים מטעמה. הנתבעת התנגדה להגשת מסמכים אלה כראיה מהטעם שלא גולו בתצהיר גילוי המסמכים. הנתבעת טענה כי לאור הצהרת התובעת בתצהיר גילוי המסמכים, לפיה, אין ולא היו בחזקתה מסמכים הנוגעים לתביעה מעבר לאלה שגולו בתצהיר, הרי שהמסמכים, נספח י"ד לתצהיר התובעת, נוצרו רק לצורך הגשתם לבית המשפט. משהמסמכים לא גולו בתצהיר גילוי המסמכים ולאור התנגדות הנתבעת כאמור, התובעת אינה רשאית להציג מסמכים אלה כראיות מטעמה ולהסתמך עליהם. גם לעיצומם, לא ניתן להסיק ממסמכים אלה כי התובעת עמדה בפני פתיחת עסק, לא כל שכן פתיחת עסק אשר היה מניב לה הכנסות. התובעת אפילו לא טוענת כי בעקבות הפצת ניירות אלה היא קיבלה הזמנת עבודה כלשהי או שהיא ביצעה הזמנה כלשהי או שהיא קיבלה תמורה כלשהי. וזאת כאשר מדובר בתקופה של למעלה מחמש שנים לאחר שסיימה לימודיה ב"תדמור". 15. יוער כי בהתייחסות לטענות התובעת מתבקשת זהירות לאור פגמי מהימנות שנתגלו בהצהרותיה והתנהגותה. בתצהיר הבריאות של התובעת (מיום 04.01.11), התובעת הצהירה על אשפוז בילדותה בגין הקאות וביחס לתאונות קודמות, הצהירה כי לא היו כאלה. בחקירה הנגדית של התובעת התברר כי הצהרות התובעת בתצהיר הבריאות אינן מדויקות. ביחס לאשפוזים, התברר כי התובעת נותחה ואושפזה ב- 12.12.05 בגין TRIGGER FINGER וב- 08.03.07 בגין תסמונת התעלה הקרפאלית. (ר' דוחות ניתוח ואשפוז מתאריכים 12.12.05 ו- 08.03.07 בתיק מוצגי הנתבעת). ביחס לתאונות, התברר כי בעברה של התובעת שתי תאונות דרכים נוספות, שעליהן לא הצהירה בתצהיר הבריאות. אחת משנת 1977 ושנייה מיום 08.06.04. ביחס לתאונה מ- 1977 התובעת אמרה בחקירה הנגדית כי בהיותה בת 16, עת שחצתה כביש, רכב פגע בה והיא סבלה מזעזוע מוח. (פרוט' עמ' 9 ש' 16, 23. עמ' 15 ש' 6-10). ביחס לתאונה מ- 08.06.04, התובעת אמרה בחקירה הנגדית: "כן. מישהי נכנסה בי מאחורה...היתה תאונת שרשרת בעבר שנכנסו בי חוץ מהתאונה הנוכחית". (פרוט' עמ' 8 ש' 23-24). ור' בתיקה הרפואי של התובעת, ביקור רופא מיום 13.06.04 בגין תאונת הדרכים, בו התלוננה התובעת כי היא נחבלה בצוואר וכי היא סובלת מכאבים בצוואר ובכתפיים. בנוסף, פרופ' סלעי, אשר בדק את התובעת ראה לציין בחוות דעתו כי בבדיקה הישירה התובעת לא ביצעה כמעט תנועות בצוואר אולם בבדיקה העקיפה (עליה וירידה מספת הבדיקה, הוצאת והכנסת מסמכים ושכיבה פרקדן במיטת הבדיקה), נצפתה לכל היותר הגבלה קלה בתנועות הצוואר של התובעת. (עמ' 2 לחוות הדעת). 16. מהמקובץ עולה כי עוד קודם לתאונה, במשך חמש שנים אחרי שסיימה לימודיה ב"תדמור", התובעת עבדה בתחום המזון לפרקים בלבד ובהיקף מצומצם מאוד. לאחר מכן, ובמשך שנתיים וחצי לפני התאונה, היא לא עבדה כלל. התובעת לא נקטה בשום מהלך ולא עשתה כל מעשה שהיה בו כדי להצביע על כוונה אמתית לפתוח עסק עצמאי. בנוסף לאמור, אין בנכותה הקלה של התובעת למנוע ממנה לעבוד בתחום המזון. ודאי שאין בנכותה למנוע ממנה לעבוד בתחום המזון בהיקפים המצומצמים שבהם עבדה בפועל שנתיים וחצי קודם לתאונה. לתובעת גם אין מניעה לעבוד בכל עבודה אחרת שאינה דורשת מאמץ גופני ניכר ולהשתכר אף יותר משכרה קודם לתאונה. ודאי שהיא אינה מוגבלת לעבודה בת 6 שעות שבועיות כפי שלדבריה עבדה נכון למתן עדותה. יש להסיק, אפוא, כי התובעת אינה עובדת מבחירה וללא קשר לתאונה נשוא התביעה. לפיכך, התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין הפסדי שכר, אם לעבר ואם לעתיד. באשר להפסדי שכר בתקופת אי הכושר הזמני, מאחר שהתובעת לא עבדה משך שנתיים וחצי לפני התאונה, היא אינה זכאית לפיצוי גם ברכיב זה. ד. עזרת צד ג' 17. כפי שקבע פרופ' סלעי, לתובעת, לכל היותר, הגבלה קלה בלבד בתנועות הצוואר. מדובר בנכות קלה שאין בה למנוע תפקוד נורמאלי וסביר בכל התחומים. אין מקום לקבוע כי עקב מגבלה זו התובעת אינה מתפקדת בחיי היומיום בצורה סבירה או שהיא אינה מסוגלת לשרת את עצמה ולטפל במשק הבית. לאור מהות הנכות, סביר שהתובעת מנועה מלבצע פעולות הדורשות מאמץ גופני משמעותי אך היא אינה מנועה מלבצע את רובן המכריע של הפעולות היומיומיות ועבודות הבית ואכן התובעת לא העסיקה ואינה מעסיקה עזרה בשכר. 18. לאחר שקילת מכלול הנסיבות כאמור לעיל וכן בהתחשב בתקופת אי כושר זמני בת 4-6 שבועות, בדרך אומדן אני רואה לפסוק לתובעת בפריט הנזק של עזרת צד ג' לעבר ולעתיד סכום של 7,500₪. ה. הוצאות רפואיות ונסיעות 19. התובעת הגישה קבלות בסך כולל של כ- 1,000₪, בגין התייעצות מומחים, טיפול רפואי ותרופות. 20. באשר להוצאות רפואיות בעתיד, פרופ' סלעי קבע כי התובעת אינה זקוקה לטיפולים רפואיים. באשר לניתוח כריתת דיסק צווארי, הצורך בו לא הובהר כל צרכו, שכן פרופ' סלעי קבע כי נכותה של התובעת לא תשתנה גם אם תנותח. 21. לאמור לעיל יש להוסיף כי על פי חוק בטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, חברותה של התובעת בקופת חולים, מבטיחה לה קבלת שירותי בריאות שקובע החוק ללא צורך בתשלום כלשהו. בכלל זה זכאית התובעת לשירותי הבריאות הכלולים בתוספת השנייה או בצו לפי סעיף 8(ז) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי וחובת הנתבעת לפצות אינה חלה לגבי שירותי בריאות אלה. (ר' סעיף 2(ב1)(1) לחוק הפיצויים. ע"א 5557/95 ע"א 6881/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא(2) 724). 22. בהתחשב באמור לעיל, ייפסק לתובעת סכום גלובלי עבור פיצוי בגין הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ובעתיד בסך 3,000₪. ו. נזק לא ממוני 23. עבור נזק לא ממוני, לפי 10% נכות רפואית ובניכוי גיל, זכאית התובעת לפיצוי בסך 15,385₪. ז. סיכום 24. התובעת זכאית לפיצויים כדלקמן: עזרת צד ג' 7,500 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות 3,000 ₪ נזק לא ממוני 15,385 ₪ סה"כ 25,885 ₪ 25. אשר על האמור הנתבעת תשלם לתובעת את הסכום של 25,885₪. בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת אגרת בית משפט ושכ"ט עוד בסך 4,000₪. נכותצווארתאונת דרכיםצליפת שוט (תאונת דרכים)