התובע טוען, כי סיפק לנתבע סחורה בעלות של 13,741 ₪ ותמורתה לא שולמה. לטענתו, חתם הנתבע בפני הסוכן אסרף מטעמו על שטר חוב ומכאן קמה גם חבותו של הנתבע מכוח העילה השטרית. הנתבע מצידו לא מכחיש קבלת הסחורה בעלות האמורה, אלא שיש לו שתי טענות הגנה מרכזיות: 1. כנגד העילה השטרית והחתימה על שטר החוב, עמדתו המפורשת של הנתבע, כי מעולם לא חתם על אותו שטר חוב וכי חתימתו, ככל שנטען שזו חתימתו, חתימתו זויפה. בהקשר זה תמך התובע את טענתו בחוו"ד גרפולוגית גב' שרה כהן. לא הובאה חוו"ד נגדית ובסופו של יום הגרפולוגית שהגיעה לדיון בביהמ"ש ביום 16.6.13 לא העידה ואתייחס לכך בהמשך. 2. לגבי הטענה החוזית, טענתו של הנתבע היא שהסחורה שסופקה לו פג תוקפה ומכאן שמדובר בסחורה שלא יכול היה לעשות בה שימוש. הוא ביקש להחזירה ולהזדכות עליה ואולם הנתבע סרב, מכאן מקור התביעה שכנגד שעניינה בין השאר נזקים נטענים שנגרמו כתוצאה מאספקת סחורה זו ופגיעה במוניטין (התביעה שכנגד היא על סכום של 34,449 ₪). בישיבה בביהמ"ש מיום 16.6.13 העידו ונחקרו התובע והנתבע וכן העד אסרף שהיה הסוכן מטעם הנתבע. העד אסרף, אשר לא הכחיש, כי הוא מצוי בסכסוך כספי בבית הדין לעבודה עם הנתבע ולכן צריך להתייחס לעדותו בזהירות טען, כי לא הומצאה לו הזמנה לכתובתו הנכונה הידועה לתובע ובנסיבות אלה לא התייצב לדיוני ביהמ"ש הקודמים. לטענתו, שטר החוב נשוא הסכסוך לא נחתם ע"י הנתבע אלא ע"י עובדת שלו בשם חן, וזאת באישורו של הנתבע. משהובהר על פי עדות זו, שהנתבע שם את יהבו עליה, כי סוכן הנתבע עצמו מודה כי הנתבע אינו חתום על שטר החוב, ממילא התייתרה העדתה של הגרפולוגית, אשר חוו"ד הוגשה מטעם הנתבע לביהמ"ש והוברר, כי אכן הנתבע לא חתום על שטר החוב. יש לציין, כי עמדה זו הינה בניגוד לכתבי הטענות וטענת התובע, מה שגרם בעליל לנתבע להוצאות הפרכת טענה זו של הנתבע, כאשר לגרפולוגית שולם 1,000 ₪ + מע"מ בגין חוות דעתה, ומן הסתם סכום נוסף בגין התייצבותה בביהמ"ש. מכל מקום, טענות הנתבע בעילה השטרית לא הוכחו והטענה שהנתבע אישר טלפונית לעובדת שלו, שלא ברור כלל מה מעמדה, לחתום בשמו ובמקומו, לא הוכחה כלל. מכאן אפוא, שאני דוחה את העילה השטרית לאור האמור לעיל. אני עובר אפוא לדיון בעילה החוזית - כאן המצב בו הנתבע, הלכה למעשה, מודה בקבלת הסחורה ומכאן שגם בחיוב הכספי, אלא שלטענתו יש לקזז קיזוז מלא את הסכום הנתבע ואף לפסוק לו בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מאספקת סחורה פגומה או שפג תוקפה ובנסיבות אלה לא ניתן לעשות בה שימוש. טענה זו מהווה למעשה "הודאה והדחה". הנתבע מודה בקיום החוב, אלא שטוען שהחוב דינו להתבטל או להתקזז מסיבות כאלה או אחרות. להוכחת טענותיו, צירף הנתבע מסמכים שונים המלמדים על זיכוי בגין סחורה שפג תוקפה והנתבע טען כאמור, כי נגרמו לו נזקים במוניטין עקב הצורך בהחזרת הסחורה מלקוחות שקנו אותה. כאשר נשאל הנתבע בישיבת ההוכחות לגבי התביעה שכנגד, הוא ענה ביושר שלא היתה לו כוונה להגיש תביעה שכנגד ותביעתו הנגדית נולדה למעשה רק על רקע התביעה העיקרית של התובע וחוסר נכונותו להגיע איתו להסדר ולזכות אותו בגין הסחורה הפגומה. הנתבע לא העמיד בפועל שום תשתית ראייתית לגבי פגיעה במוניטין והעיד לקוחות או אנשים שנפגעו מאספקת הסחורה, הנטענת כפגומה. יש לציין, כי במהלך הישיבה הציג הנתבע רשימות מפורטות של סחורה פגומה שרשם בכתב יד ואולם, משום מה, לא צירף לתצהירו ולכתבי הטענות מסמכים אלה, אלא רק מסמכים הנוגעים לזיכוי של סחורה פגומה ובנסיבות אלה לא ניתן היה לקבל את המסמכים כראייה. לאחר עיון בסיכומי הצדדים אשר ניתנו עקב קוצר הזמן בכתב, אני נותן בזאת את פסיקתי: דין התביעה העיקרית להתקבל. דין התביעה שכנגד להידחות. עם זאת, יש בדעתי להתחשב בהוצאות שנגרמו לנתבע/התובע שכנגד עקב התביעה השטרית שנדחתה ולשפות אותו על מקצת מהוצאותיו על דרך של קיזוז. להלן נימוקי ביהמ"ש: כאמור, הודה הנתבע ביום 16.6.13 בעמ' 10 לפרוטוקול שורות 12,13 בחוב של 13,000 ₪ לערך. הנתבע טען, כי יש לקזז מהחוב והציג רשימה ערוכה בכתב ידו, אשר מהווה את הבסיס לקיזוז, ואולם רשימה זו לא הוגשה בשום שלב לביהמ"ש ולא קבלתי אותה כראייה במעמד ישיבת ההוכחות, אשר התנהלה בתיק זה. הנתבע צירף מסמכים לתצהירו שאינם קושרים בקשר סיבתי עובדתי בין הסחורה הרלוונטית נשוא התביעה ובין הסחורה הפגומה נשוא טענת הקיזוז. זאת ועוד, הנתבע טוען להחזרות של 85% מערך הסחורה והדבר בלתי סביר. בסיכומיו מדגיש הנתבע, כי התובע נמנע מלקחת את הסחורה הפגומה ואילו היה לוקח אותה לא היה נגרם כל נזק. כאמור, לא התרשמתי כי הנתבע הוכיח את טענותיו, הן לעניין הקיזוז של הסחורה הפגומה, בנסיבות העיסקה הנוכחית והן ביחס לפגיעה כביכול במוניטין או בלקוחות שלא הוכחה כלל והיא כל בסיס התביעה שכנגד. 4. בסיכומיו של הנתבע עולה שאלה משפטית. לטענת הנתבע יש לראות בטענות לחתימת הנתבע על שטר החוב, שנדחו, כמלמדות על חוסר אמינותו של התובע וכי הכרטסת שהציג התובע מעידה על כך שההתנהלות של הנתבע היתה מול חברה בבעלות התובע ולכן לתובע אין כל יריבות עם הנתבע עצמו. הסיבה להגשת התביעה ע"י התובע ולא ע"י חברה היא חובות של צד ג', דהיינו יש כאן ניסיון להימנע מתשלום כספים לנושי החברה, אשר היום הינה חדלת פירעון. טענה זו לא הוכחה. נכון הדבר שהכרטסת היא של החברה ואולם בפועל ההתקשרות היתה בין התובע ובין הנתבע והדבר לא נסתר לכל אורך ההתקשרות. אשר על כן ובהעדר ראיות מספיקות, אני דוחה טענה זו של הנתבע/התובע שכנגד. תוצאת פסיקתי היא כדלקמן: דין התביעה להתקבל באופן שאני פוסק לתובע סך של 13,000 ₪ ואולם מקזז מתוך הסכום האמור סך של 1,500 ₪ בגין הוצאות הגרפולוג שנגרמו לתובע. את יתרת הסכום ישלם התובע לנתבע, כאשר הסכום צמוד ונושא ריבית מיום הוצאת החשבונית ועד התשלום המלא בפועל ובתוספת אגרות בימ"ש ושכ"ט עו"ד בשיעור של 12% + מע"מ מתוך הסכום שנפסק. סכום זה ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק. התביעה הנגדית, כאמור, נדחית. חוזהשטר חובתביעה שטריתחובהוצאה לפועלשטר