הנתבעים טוענים כי שטר החוב פקע לאחר ששונתה הבעלות במסעדה שאליה סופק הגז, ועל כן אין התובעת יכולה להיפרע מהם על פיו. 3. שטר החוב נעשה בד בבד עם חתימת הסכם-צרכן בין התובעת לבין חב' מיכאל, ביום 11.1.04. חב' מיכאל הפעילה אז מסעדה בשם "אל גאוצ'ו", שאליה סופק הגז על פי ההסכם. ביום 2.9.07 שלחה חב' מיכאל אל התובעת מכתב (נספח ב' לתצהירו של הנתבע בהתנגדות לשטר החוב; להלן: מכתב ההודעה), ובו ביקשה להפסיק לאלתר את ההתקשרות בין הצדדים בשל הפסקת פעילותה של מסעדת "אל גאוצ'ו". עוד נאמר במכתב ההודעה כי במקום מוקמת מסעדה חדשה בשם "סלסה", והתובעת התבקשה לתאם התקשרות חדשה עם מנהלה של מסעדת "סלסה". ביום 30.10.07 נחתם הסכם-צרכן מחודש, אף הוא בין התובעת לבין חב' מיכאל. בהערות בכתב יד שבהסכם זה נכתב, בין היתר: "צרכן קיים בהקפה... מסעדה חדשה (אותם בעלים עם שותף נוסף)". שמה של חב' מיכאל נרשם בראש ההסכם המחודש כשם הצרכן, והנתבע אישר בעדותו כי הוא הטביע בשולי ההסכם את חותמתה של חב' מיכאל וחתם עליה בחתימת ידו. שמו המלא של הנתבע אף נרשם מתחת לחתימתו. 4. בראשית נובמבר 2007 נחתם הסכם שותפות בין חב' מיכאל לבין חב' עומר בפארק ניהול מסעדות בע"מ (להלן: חב' עומר; ההסכם צורף לתצהירו של מר דוד עגיב מטעם הנתבעים). על פי הסכם זה הקימו שתי החברות הללו שותפות רשומה מוגבלת בשם "סלסה בפארק", שהיא אשר תפעיל את המסעדה. הנתבעים טוענים כי חב' עומר היא השותפה הבכירה בשותפות זו, ואילו חב' מיכאל היא שותפה משנית ומוגבלת. עד הנתבעים, דוד עגיב, מבעלי חב' עומר, ניהל את המסעדה. מר עגיב אישר בעדותו כי בחודשים מרס-אפריל 2010, תקופת החוב מושא התביעה, שותפות "סלסה בפארק" היא שצרכה את הגז שסופק על ידי התובעת. 5. התובעת טוענת כי חוזה-הצרכן היחיד שקיים הוא זה שבינה לבין חב' מיכאל, שחודש ביום 30.10.07, כאמור לעיל. התובעת טוענת כי מעולם לא היתה פנייה אליה, לא על ידי חב' מיכאל ולא על ידי אדם או גורם אחר, בבקשה לשנות את שם הצרכן לשם אחר מזה של חב' מיכאל. התובעת אינה מכירה אישיות משפטית בשם "סלסה בפארק", ומעולם לא התבקשה להסב את הסכם-הצרכן אל אישיות משפטית כזאת (עצם קיומה של "סלסה בפארק" כאישיות משפטית רשומה היה שנוי במחלוקת. ב"כ הנתבעים מסר את מספר ה-ח.פ של השותפות הרשומה הנטענת רק לראשונה במהלך סיכומיו; בעמ' 11 לפר'). בתצהירו ובעדותו של מר אלי חזות, מטעם התובעת, נמסר כי על פי נוהלי התובעת, כאשר לקוח מודיע על עזיבתו את מקום עסקו, התובעת אמורה להחתים את מי שבא במקומו על הסכם-צרכן ועל שטר חוב חדש. ואמנם, במחצית שנת 2010 הועברה המסעדה אל חב' אגם אירועים בפארק בע"מ (להלן: חב' אגם), ואז חתמה עמה התובעת על הסכם-צרכן, מיום 2.6.10 (נספח ו' לתצהירו של חזות). התובעת טוענת כי עד מועד זה היתה חב' מיכאל, והיא בלבד, הצרכן שהיה קשור עמה בהסכם לאספקת הגז למסעדה שבה מדובר. 6. הנתבעים הסתמכו על כיתוב בכתב יד, בהסכם הצרכן עם חב' מיכאל משנת 2004: "ע"ח צריכה יחזור לצרכן במידה ויעביר בעלות ו/ או יסגור ויודיע לאמישראגז"; כתימוכין לטענתם כי עם סגירת מסעדת "אל גאוצ'ו", ועל סמך מכתב ההודעה - פקע תוקפו של שטר החוב. אולם מר חזות הסביר בעדותו כי דברים אלה שנרשמו בהסכם-הצרכן נסבו על סכום פיקדון, שהצרכן מפקיד להבטחת התשלום עבור צריכת הגז. אם בעת סגירת העסק או העברתו לצרכן אחר אין יתרת חוב לחובתו של העסק שנסגר, אזי זכאי הצרכן העוזב להחזר סכום הפיקדון, ואם יש יתרת חוב, היא נגבית מהפיקדון האמור. חזות השיב לשאלת ב"כ הנתבעים, כי סכום הפיקדון (בסך כ- 1,000 ₪), שחב' מיכאל הפקידה עם חתימת הסכם הצרכן, עומד לזכותה אצל התובעת, על חשבון החוב מושא התביעה. הסברו של חזות מתיישב עם הטקסט של אותו רישום בהסכם הצרכן. לא מצאתי בסיס לטענת הנתבעים, כי ניתן לקרוא מטקסט זה תנייה שמפקיעה את תוקפו של שטר החוב, באופן אוטומטי, עם סגירת עסקו של הצרכן, גם אם נותר חוב שטרם שולם לתובעת. עוד טוענים הנתבעים כי כבר באוקטובר 2007, וכך עד מחצית 2010, הודפס השם "מסעדת סלסה" בחשבוניות של התובעת (למשל, בחשבוניות נספחי ז' לתצהירו של חזות). הם טוענים כי הדבר מצביע על כך שהתובעת ידעה שחב' מיכאל אינה מפעילה עוד את המסעדה במקום, וכי בפועל היתה אז ההתקשרות של התובעת עם "סלסה". מר חזות העיד בעניין זה כי מנהלי המסעדה ביקשו להוציא את החשבוניות על שם "מסעדת סלסה", והתובעת נענית בעניין זה לבקשת הלקוח, לנוחיותו. אולם מתחת לשם הנמען "מסעדת סלסה", מודפס בחשבוניות הללו שמו של הצרכן שעמו יש לתובעת הסכם-צרכן, הלא היא "לה מיכאל בע"מ". למותר לומר כי שכיח הדבר שהשם שבו מכונה העסק אינו זהה לשמה של האישיות המשפטית (אדם או תאגיד), שהיא בעלת ההסכם עם הספק. בעל עסק יכול לכנות את עסקו בכל שם שיבחר, ויכול לבקש מהספק לרשום בחשבונית את שם העסק, אך אין בשם כזה או אחר שבו מכונה העסק כדי להכריע, לעניין זהותה של האישיות המשפטית שהיא הצד להסכם שבין הספק לבין הלקוח. אין חולק כי "מסעדת סלסה" אינה אישיות משפטית, וכי התובעת לא כרתה עמה הסכם-צרכן. 7. הנתבעים לא הראו כי פנו אי פעם אל התובעת בבקשה להחליף את שמו של הצד להסכם- הצרכן עמה, משמה של חב' מיכאל לשמה של אישיות משפטית אחרת (אדם או תאגיד). הנתבעים טוענים כי עשו כן במכתב ההודעה, אך שם ביקשו מהתובעת לתאם התקשרות חדשה עם "מסעדת סלסה" (שכאמור, אינה אישיות משפטית ואינה יכולה להיות צד להסכם הצרכן). על כן אין מכתב ההודעה מהווה בקשה של הנתבעים לשנות את זהותו של הצד להסכם הצרכן, מ-חב' מיכאל לאישיות משפטית שיכולה להיות צרכן אחר. למותר לומר כי בקשתם של הנתבעים, במכתב ההודעה, "להפסיק לאלתר את ההתקשרות" עם התובעת, אין בה כדי להפקיע את תוקפו של שטר החוב, כל עוד לא נפרע לתובעת מלוא החוב בגין אספקת הגז לצרכן, שעמו היה ההסכם. יתרה מזאת, בהסכם-הצרכן המחודש בין הצדדים, מיום 30.10.07 - לאחר ששם המסעדה שונה ל"מסעדת סלסה" - הצרכן שהתקשר עם התובעת באותו הסכם מחודש נותר אותו צרכן: חב' מיכאל, כפי שאישר אף הנתבע בעדותו. לנתבע לא היתה תשובה עניינית לשאלה: מדוע לא פנה אל התובעת בבקשה לשנות את השם והזהות של הצד להסכם, לשמה של השותפות הרשומה "סלסה בפארק", במקום חב' מיכאל. הנתבע טען כי במועד ההסכם המחודש טרם נרשמה "סלסה בפארק" כשותפות רשומה, אך הוא לא הסביר מדוע לא ביקש זאת מהתובעת במועד מאוחר יותר, לאחר ש"סלסה בפארק" כבר הוקמה ונרשמה. במצב דברים זה, נותרה חב' מיכאל הצד להסכם עם התובעת, עד אשר נמסרה לתובעת הודעה כנדרש בדבר העברת המסעדה לגורם אחר: חב' אגם, ואז אמנם כרתה התובעת הסכם-צרכן עם חב' אגם. כפי שצויין, הסכם זה נכרת ביום 2.6.10, היינו - לאחר שנוצר החוב מושא התביעה, בחודשים מרס-אפריל אותה שנה. 8. מר עגיב, מבעלי חב' עומר, אישר בעדותו כי בחודשים מרס-אפריל 2010 סופק הגז למסעדת "סלסה" שהיתה אז בהנהלתו, אך הוא לא היה מוכן להתחייב לשלם לתובעת עבור צריכה זו (ראו בעמ' 6 - 7 לפר'). הנתבעים טוענים כי החוב מושא התביעה הוא חובה של השותפות הרשומה "סלסה בפארק" (שבה שותפה גם חב' מיכאל), ואינו חובה של חב' מיכאל, אך הם לא הגישו הודעה לצד שלישי כנגד "סלסה בפארק". הנתבעים אינם יכולים להיוושע מטענה זו. לדידה של התובעת, בעלת ההסכם עמה היא חב' מיכאל, החל משנת 2004 ועד יום 2.6.10, שאז נכרת הסכם-הצרכן עם חב' אגם. ככל ש"סלסה בפארק" היא שצרכה את הגז, שתמורתו לא שולמה לתובעת, הרי זה עניין שבינה לבין חב' מיכאל, ואין זה עניינה של התובעת. 9. דין התביעה להתקבל. על פי המפורט לעיל, צודקת התובעת בטענתה, כי הצד להסכם עמה היתה, לאורך כל התקופה, חב' מיכאל, דבר שמעולם לא שונה. ההסכם המחודש בין הצדדים, מיום 30.10.07, תומך בבירור בטענה זו. אני דוחה את טענת הנתבעים כי הסכם זה הפקיע את תוקפו של שטר החוב, שנערך בד בבד עם ההסכם בין הצדדים משנת 2004. משנותרו הצדדים אותם צדדים, ותנאי ההסכם לא שונו, ממשיך שטר החוב לעמוד, להבטחת התשלום עבור הצריכה על ידי הצרכן בעל ההסכם, חב' מיכאל. שטר החוב לא פקע גם עם חתימת הסכם-הצרכן בין התובעת לבין חב' אגם. שטר החוב פוקע רק עם תשלום מלוא התמורה עבור אספקת הגז, על ידי מי שהיה הצד להסכם עם התובעת בתקופה שבה נצרך הגז מושא החוב, קרי: חב' מיכאל. 10. על כן אני מקבלת את התביעה ומורה לשפעל את תיק ההוצל"פ מס' 1601247111. הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת את אגרות התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומן על ידי התובעת ועד לתשלום בפועל; וכן - שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. שטר חובבעלותחובשטר